בהתאם להוראתו של ישוע,‏ פטרוס ויוחנן כבר נמצאים בירושלים על מנת לערוך את ההכנות לקראת הפסח.‏ מאוחר יותר יוצאים לשם ישוע ועשרת השליחים.‏ אלה הן שעות אחר הצהריים;‏ השמש שוקעת בשמי המערב,‏ וישוע ותלמידיו יורדים במורד הר הזיתים.‏ זו הפעם האחרונה שישוע יראה את העיר מכאן בשעות היום לפני תחייתו.‏

בחלוף זמן קצר מגיעים ישוע ותלמידיו אל העיר והולכים אל הבית שבו יקיימו את סעודת הפסח.‏ הם עולים במדרגות המובילות אל החדר העליון הגדול.‏ שם הם מוצאים את הכול ערוך ומוכן לסעודתם הפרטית.‏ ישוע ציפה למאורע הזה,‏ שכן הוא אומר:‏ ”‏השתוקקתי מאוד לאכול את סעודת הפסח הזאת אתכם לפני שיתחילו סבלותיי”‏ (‏לוקס כ״ב:‏15‏)‏.‏

שנים רבות קודם לכן החל המנהג להעביר בין המסובים מספר כוסות יין בחג הפסח.‏ כעת,‏ לאחר שהוא מקבל את אחת הכוסות,‏ ישוע מודה לאלוהים ואומר:‏ ”‏קחו והעבירו אותה ביניכם;‏ אומר אני לכם:‏ מעתה לא אשתה שוב מפרי הגפן עד אשר תבוא מלכות אלוהים”‏ (‏לוקס כ״ב:‏17,‏ 18‏)‏.‏ צריך להיות ברור מדבריו שמותו מתקרב.‏

בשלב מסוים במהלך סעודת הפסח קורה דבר יוצא דופן.‏ ישוע קם,‏ מניח בצד את בגדו העליון ולוקח מגבת.‏ לאחר מכן הוא יוצק מים בקערה שנמצאת שם.‏ בדרך כלל המארח דואג לרחצת רגלי אורחיו,‏ אולי על־ידי משרת (‏לוקס ז׳:‏44‏)‏.‏ הפעם לא נמצא מארח,‏ ולכן ישוע מבצע שירות אישי זה.‏ כל אחד מהשליחים יכול היה לנצל את ההזדמנות לבצע מלאכה זו,‏ אך איש מהם אינו עושה כן.‏ האם זה בגלל יריבות מסוימת שעדיין שוררת ביניהם?‏ בכל אופן,‏ הם נבוכים מכך שישוע רוחץ את רגליהם.‏

כשמגיע ישוע אל פטרוס,‏ הוא מוחה:‏ ”‏בשום אופן לא תרחץ את רגליי”‏.‏ ישוע משיב:‏ ”‏אם לא ארחץ את רגליך לא תוכל להיות אתי”‏.‏ פטרוס מגיב ואומר:‏ ”‏אדוני,‏ רחץ לא רק את רגליי אלא גם את ידיי ואת ראשי”‏.‏ לכן עד כמה הוא ודאי מופתע מתשובתו של ישוע:‏ ”‏מי שרחוץ נקי הוא לחלוטין וצריך לרחוץ רק את רגליו.‏ ואתם נקיים,‏ אך לא כולכם”‏ (‏יוחנן י״ג:‏8–10‏)‏.‏

ישוע רוחץ את רגליהם של כל ה־12,‏ כולל את רגליו של יהודה איש קריות.‏ לאחר שהוא לובש את בגדו העליון ומסב שוב לשולחן,‏ ישוע שואל:‏ ”‏האם אתם מבינים את מה שעשיתי לכם?‏ אתם קוראים לי ’‏מורה’‏ ו’‏אדון’‏,‏ ובצדק,‏ כי אני אכן כך.‏ לכן אם אני,‏ על אף היותי אדון ומורה,‏ רחצתי את רגליכם,‏ גם אתם צריכים לרחוץ זה את רגלי זה;‏ שכן מופת נתתי לכם כדי שתעשו כפי שעשיתי לכם.‏ אמן אמן אני אומר לכם:‏ עבד אינו גדול מאדונו ושליח אינו גדול משולחו.‏ הואיל ואתם יודעים את הדברים האלה,‏ אשריכם אם תנהגו לפיהם”‏ (‏יוחנן י״ג:‏12–17‏)‏.‏

איזה לקח יפה באשר לצורך לשרת אחרים בענווה!‏ אל לתלמידיו של ישוע לחפש את המקום הראשון במחשבה שהם חשובים ושאחרים צריכים לשרת אותם.‏ עליהם לחקות את דוגמתו של ישוע,‏ לא באמצעות קיום טקסי רחיצת רגליים,‏ אלא על־ידי כך שיגלו נכונות לשרת בענווה וללא משוא פנים.‏