ישוע מסיים להתפלל עם שליחיו הנאמנים.‏ ואז,‏ ’‏לאחר שהם שרים שירי הלל,‏ הם יוצאים אל הר הזיתים’‏ (‏מרקוס י״ד:‏26‏)‏.‏ הם הולכים לכיוון מזרח אל גן הנקרא גן גת שמנים,‏ מקום שישוע נהג לבוא אליו.‏

כשהם מגיעים אל המקום היפה הזה בין עצי הזית,‏ ישוע משאיר שמונה משליחיו מאחור.‏ ייתכן שהם נשארים קרוב לכניסה לגן,‏ שכן הוא אומר להם:‏ ”‏שבו כאן,‏ ואני אלך לשם כדי להתפלל”‏.‏ הוא לוקח אתו שלושה שליחים — פטרוס,‏ יעקב ויוחנן — ונכנס עמוק יותר אל תוך הגן.‏ הוא מתמלא מועקה ואומר לשלושה:‏ ”‏נפשי מרה לי עד מוות.‏ הישארו פה והיו ערים אתי”‏ (‏מתי כ״ו:‏36–38‏)‏.‏

ישוע מתרחק מהם מעט ואז ’‏נופל ארצה ומתפלל’‏.‏ על מה הוא מתפלל לאלוהים ברגע מכריע זה?‏ הוא אומר בתפילתו:‏ ”‏אבי,‏ בכוחך לעשות הכול;‏ העבר נא ממני את הכוס הזאת.‏ אך אל יהיה כרצוני,‏ אלא כרצונך”‏ (‏מרקוס י״ד:‏35,‏ 36‏)‏.‏ מה כוונתו?‏ האם הוא מבקש לסגת מתפקידו לספק את קורבן הכופר?‏ לא!‏

ישוע ראה מן השמיים את הסבל הנוראי שחוו מי שהוצאו להורג בידי הרומאים.‏ כעת,‏ כאדם בשר ודם בעל רגשות רכים אשר יכול לחוש כאב,‏ הוא אינו להוט לעבור את מה שמצפה לו.‏ אך חשוב מכך,‏ הוא מתייסר מפני שהוא חושש שמותו כפושע בזוי ימיט חרפה על שם אביו.‏ בתוך מספר שעות הוא יוקע על עמוד עץ באשמת חילול שם אלוהים.‏

ישוע מתפלל באריכות,‏ ולאחר שהוא חוזר הוא מוצא את שלושת שליחיו ישנים.‏ הוא אומר לפטרוס:‏ ”‏לא יכולתם להישאר ערים אתי אפילו שעה אחת?‏ עמדו על המשמר והתמידו להתפלל פן תיכנעו לְפיתויים”‏.‏ ישוע מכיר בכך שגם השליחים היו נתונים בלחץ נפשי ושהשעה מאוחרת.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏אומנם הרוח חפצה מאוד,‏ אבל הבשר חלש”‏ (‏מתי כ״ו:‏40,‏ 41‏)‏.‏

אז הולך ישוע בפעם השנייה ומבקש מאלוהים להעביר ממנו את ”‏הכוס הזאת”‏.‏ כשהוא חוזר הוא שוב מוצא את שלושת השליחים ישנים,‏ כשלמעשה הם היו אמורים להתפלל פן ייכנעו לפיתויים.‏ כשישוע מדבר אתם הם ’‏אינם יודעים מה לענות לו’‏ (‏מרקוס י״ד:‏40‏)‏.‏ ישוע הולך בפעם השלישית,‏ והוא כורע על ברכיו ומתפלל.‏

ישוע מוטרד עד מאוד מן החרפה שמותו כפושע ימיט על שם אביו.‏ אך יהוה שומע את תפילות בנו,‏ ובשלב מסוים שולח מלאך לחזקו.‏ למרות זאת,‏ ישוע אינו חדל להתחנן אל אביו ואף ’‏מתפלל ביתר חוזקה’‏.‏ הלחץ הנפשי עצום.‏ איזה נטל כבד נושא ישוע על כתפיו!‏ חיי הנצח שלו ושל המאמינים מונחים על הכף.‏ למעשה,‏ ’‏זיעתו נעשית כטיפות דם הנוטפות על האדמה’‏ (‏לוקס כ״ב:‏44‏)‏.‏

כשחוזר ישוע אל שליחיו בפעם השלישית הוא שוב מוצא אותם ישנים.‏ ”‏זו העת לישון ולנוח?‏”‏ הוא שואל.‏ ”‏הנה באה השעה שבה בן האדם יימסר לידי חוטאים.‏ קומו ונלך;‏ הנה מתקרב המוסר אותי”‏ (‏מתי כ״ו:‏45,‏ 46‏)‏.‏