פרק 107
המלך קורא למוזמנים לסעודת חתונה
-
משל סעודת החתונה
בשעה ששירותו של ישוע מתקרב לסיומו, הוא ממשיך לספר משלים החושפים את הסופרים ואת הכוהנים הראשיים, ומשום כך הם רוצים להרוג אותו (לוקס כ׳:19). אבל ישוע לא סיים לחשוף אותם. הוא מספר משל נוסף:
”דומה מלכות השמיים למלך שערך סעודת חתונה לבנו. הוא שלח את עבדיו לקרוא למוזמנים לבוא אל סעודת החתונה, אך הללו לא רצו לבוא” (מתי כ״ב:2, 3). ישוע מזכיר בתחילת משלו את ”מלכות השמיים”. מן ההיגיון אפוא שה”מלך” הוא יהוה אלוהים. ומה לגבי בנו של המלך והמוזמנים לסעודת החתונה? אין זה קשה להסיק שבן המלך הוא בנו של יהוה, אשר נמצא שם ומספר את המשל, ושהמוזמנים הם אלה שיהיו עם הבן במלכות השמיים.
מי הם המוזמנים הראשונים? ובכן, למי מבשרים ישוע והשליחים על המלכות? הם מבשרים ליהודים (מתי י׳:6, 7; ט״ו:24). אומה זו קיבלה על עצמה את ברית התורה ב־1513 לפה״ס ובזאת קיבלה את ההזדמנות הראשונה להפוך ל”ממלכת כוהנים” (שמות י״ט:5–8). אך מתי נקראו בני העם אל ”סעודת החתונה”? ההיגיון אומר שההזמנה הושטה להם ב־29 לספירה כאשר התחיל ישוע להכריז על מלכות השמיים.
וכיצד הגיבו רוב בני ישראל להזמנה זו? כפי שאמר ישוע, הם ”לא רצו לבוא”. רוב מנהיגי הדת ורוב בני העם לא קיבלו אותו כמשיח וכמלך שמינה אלוהים.
אולם ישוע מציין שהיהודים יקבלו הזדמנות נוספת: ”אז שלח [המלך] עבדים נוספים ואמר להם, ’הגידו למוזמנים: ”הנה ערכתי את סעודתי, השוורים והבקר המפוטם כבר נשחטו, והכול מוכן. בואו לסעודת החתונה”’. אך הם התעלמו והלכו להם — זה אל שדהו, וזה אל עסקיו; ואילו השאר תפסו את עבדיו, השפילו אותם והרגו אותם” (מתי כ״ב:4–6). הדבר מקביל למה שעתיד היה להתרחש אחרי היווסדות הקהילה המשיחית. באותה עת עדיין הייתה ליהודים ההזדמנות להיות במלכות, אך הרוב דחו את ההזמנה הזאת ואף התעללו ב’עבדי המלך’ (מעשי השליחים ד׳:13–18; ז׳:54, 58).
מה היו השלכות הדבר עבור האומה? ישוע ממשיך במשלו: ”המלך נתמלא חמה ובתגובה שלח את צבאו והשמיד את הרוצחים הללו ושרף את עירם באש” (מתי כ״ב:7). היהודים התנסו בכך בשנת 70 לספירה כאשר השמידו הרומאים את ”עירם”, ירושלים.
האם סירובם להיענות לקריאת המלך משמעו שאיש מלבדם לא יוזמן לסעודה? לא לפי המשל. ישוע ממשיך ואומר: ”אז אמר [המלך] אל עבדיו, ’סעודת החתונה כבר מוכנה, אך המוזמנים לא היו ראויים. לכן צאו אל הדרכים המוליכות אל מחוץ לעיר, ואת כל מי שתמצאו הזמינו לַסעודה’. יצאו העבדים אל הדרכים ואספו את כל מי שמצאו, הן רעים והן טובים, ואולם החתונה התמלא מסובים” (מתי כ״ב:8–10).
מעניין לציין שלימים התחיל השליח פטרוס לסייע לנוכרים — אנשים שלא היו יהודים מלידה ושלא התגיירו — להפוך למשיחיים אמיתיים. בשנת 36 לספירה קיבלו שר הצבא הרומי קורנליוס ובני משפחתו את רוח אלוהים, וכך הוענקה להם האפשרות להיכנס בעתיד אל מלכות השמיים שהזכיר ישוע (מעשי השליחים י׳:1, 34–48).
ישוע מראה שלא כל מי שמגיעים לסעודה יהיו בסופו של דבר ראויים בעיני ”המלך”. הוא אומר: ”כשנכנס המלך לבחון את האורחים ראה שם איש שאינו לבוש בבגד חתונה. אמר אליו, ’חבר, איך נכנסת בלי בגד חתונה?’ והאיש לא השיב דבר. אז אמר המלך למשרתיו, ’קשרו את ידיו ורגליו והשליכו אותו החוצה אל החושך. שם יבכה ויחרוק שיניים’. הן רבים המוזמנים אך מעטים הנבחרים” (מתי כ״ב:11–14).
מנהיגי הדת השומעים את ישוע אולי אינם מבינים את המשמעות ואת ההשלכות של כל דבריו. למרות זאת הם זועמים ונחושים יותר מתמיד להיפטר מן האיש שגורם להם מבוכה כה רבה.