מתוך אהבתו העמוקה לשליחיו הכין אותם ישוע לקראת עזיבתו הקרבה ובאה.‏ כעת הוא נושא עיניו השמיימה ומתפלל לאביו:‏ ”‏פאר את בנך,‏ כדי שבנך יפאר אותך,‏ למען יעניק חיי עולם לכל מי שנתת לו,‏ לפי הסמכות שהענקת לו על כל בשר”‏ (‏יוחנן י״ז:‏1,‏ 2‏)‏.‏

ברור אפוא שישוע מכיר בחשיבות העליונה שיש למתן פאר לאלוהים.‏ יחד עם זאת,‏ עד כמה מנחמת התקווה שמזכיר ישוע — חיי עולם!‏ הואיל וקיבל ’‏סמכות על כל בשר’‏,‏ ישוע יכול לתת לאנושות כולה את האפשרות ליהנות מן הברכות הטמונות בכופר שהוא עתיד לשלם.‏ אולם רק חלק מהאנשים יזכו לברכות הללו.‏ מדוע רק חלק?‏ מכיוון שישוע ירעיף את הברכות הנובעות מן הכופר רק על מי שיפעלו בהתאם למה שהוא מזכיר בהמשך:‏ ”‏זו הדרך לחיי עולם:‏ שיכירו אותך,‏ האל האמיתי היחיד,‏ ואת זה אשר שלחת,‏ את ישוע המשיח”‏ (‏יוחנן י״ז:‏3‏)‏.‏

על האדם להכיר מקרוב הן את האב והן את הבן ולפתח קשר הדוק אתם.‏ עליו לאמץ את השקפתם בנוגע לנושאים שונים.‏ בנוסף לכך,‏ הוא צריך להשתדל לחקות את תכונותיהם הנשגבות במגעיו עם הזולת.‏ עליו גם להבין שהפאר המוענק לאלוהים עולה בחשיבותו על חיי הנצח שיוענקו לבני האדם.‏ ישוע חוזר כעת לנושא זה:‏

‏”‏פיארתי אותך עלי אדמות והשלמתי את המלאכה שהטלת עליי.‏ כעת,‏ אבי,‏ פאר אותי לידך בכבוד שהיה לי לצדך לפני שנוצר העולם”‏ (‏יוחנן י״ז:‏4,‏ 5‏)‏.‏ כן,‏ ישוע מבקש לשוב לכבוד שהיה לו בשמיים באמצעות תחייה מן המתים.‏

עם זאת,‏ ישוע לא שכח את מה שביצע במהלך שירותו.‏ הוא מתפלל:‏ ”‏גיליתי את שמך לאלה שהוצאת מן העולם ונתת לי.‏ שלך היו ונתת אותם לי,‏ והם שמרו את דברך”‏ (‏יוחנן י״ז:‏6‏)‏.‏ ישוע לא רק ביטא את שם אלוהים,‏ יהוה,‏ לאורך שירותו.‏ הוא גם עזר לשליחיו להכיר את מה ששם זה מייצג — את תכונות אלוהים ואת האופן שבו הוא נוהג בבני האדם.‏

השליחים למדו להכיר את יהוה ואת תפקיד בנו,‏ ולמדו את הדברים שלימד ישוע.‏ ישוע אומר בענווה:‏ ”‏את הדברים שאמרת לי אמרתי להם;‏ והם קיבלו אותם,‏ והם אכן יודעים שבאתי מטעמך ומאמינים שאתה שלחת אותי”‏ (‏יוחנן י״ז:‏8‏)‏.‏

אז מזכיר ישוע את ההבדל בין תלמידיו ובין עולם האנושות בכללותו:‏ ”‏אינני מבקש בעד העולם אלא בעד אלה אשר נתת לי;‏ כי שלך הם.‏.‏.‏ אבי הקדוש,‏ שמור עליהם למען שמך אשר נתת לי כדי שיהיו אחד כפי שגם אנחנו אחד.‏.‏.‏ שמרתי אותם ולא אבד מהם איש מלבד בן האבדון”‏,‏ כלומר,‏ יהודה איש קריות,‏ אשר נמצא בדרכו למסור את ישוע (‏יוחנן י״ז:‏9–12‏)‏.‏

‏”‏העולם שנא אותם”‏,‏ ממשיך ישוע להתפלל.‏ ”‏אינני מבקש שתוציא אותם מן העולם אלא שתשמור עליהם מפני הרָשע.‏ אין הם חלק מן העולם,‏ כשם שאני אינני חלק מן העולם”‏ (‏יוחנן י״ז:‏14–16‏)‏.‏ השליחים והתלמידים האחרים נמצאים בעולם,‏ בתוך החברה האנושית הנשלטת על־ידי השטן,‏ אך עליהם להיבדל ממנו ומהדברים הרעים שבו.‏ כיצד?‏

הם חייבים להישמר קדושים,‏ להיות נבדלים לשירות אלוהים,‏ על־ידי יישום האמיתות הכתובות בכתבי־הקודש העבריים והאמיתות שלימד ישוע עצמו.‏ ישוע מתפלל:‏ ”‏קדש אותם באמצעות האמת;‏ דברך אמת”‏ (‏יוחנן י״ז:‏17‏)‏.‏ בבוא העת יכתבו חלק מן השליחים בהשראת הרוח ספרים שיהפכו גם הם לחלק מן ”‏האמת”‏ שיש בכוחה לקדש את האדם.‏

אך עם הזמן יהיו אנשים נוספים שיקבלו את ”‏האמת”‏.‏ לכן ישוע אינו מתפלל ”‏רק בעד אלה [‏הנמצאים אתו]‏,‏ אלא גם בעד מי שיאמינו [‏בו]‏ על יסוד דברם”‏.‏ מה מבקש ישוע בעד כל אלה?‏ ”‏שיהיו הם כולם אחד;‏ כמו שאתה,‏ אבי,‏ מאוחד אתי ואני מאוחד אתך,‏ שגם הם יהיו מאוחדים אתנו”‏ (‏יוחנן י״ז:‏20,‏ 21‏)‏.‏ ישוע ואביו אינם ישות אחת פשוטו כמשמעו.‏ הם אחד במובן זה שהם תמימי דעים בכול.‏ ישוע מתפלל שאותה אחדות תשרור בין תלמידיו.‏

זמן קצר קודם לכן אמר ישוע לפטרוס ולאחרים שהוא הולך להכין להם מקום,‏ כלומר מקום בשמיים (‏יוחנן י״ד:‏2,‏ 3‏)‏.‏ ישוע חוזר כעת לרעיון זה בתפילתו:‏ ”‏אבי,‏ רצוני שאלה אשר נתת לי יהיו גם הם היכן שאהיה,‏ כדי שיראו את הכבוד אשר נתת לי,‏ כי אהבת אותי עוד לפני שנוסד העולם”‏ (‏יוחנן י״ז:‏24‏)‏.‏ בזאת הוא מאשר שלפני זמן רב — בטרם היו לאדם וחוה ילדים — אהב אלוהים את בנו יחידו,‏ אשר לימים הפך לאיש ישוע המשיח.‏

בסיום תפילתו שוב מדגיש ישוע את שם אביו ואת אהבתו של אלוהים כלפי השליחים וכלפי אחרים שעתידים לקבל את ”‏האמת”‏.‏ הוא אומר:‏ ”‏גיליתי להם את שמך ועוד אגלה אותו,‏ כדי שהם יאהבו כפי שאהבת אותי ואני אהיה מאוחד אתם”‏ (‏יוחנן י״ז:‏26‏)‏.‏