פרק 80
הרועה הטוב ומכלאות הצאן
-
ישוע מדבר על הרועה הטוב ועל מכלאות הצאן
ישוע ממשיך ללמד ביהודה, והוא כעת משתמש בדוגמה הקשורה לדברים שמאזיניו יכולים לדמיין בקלות — כבשים ומכלאות צאן. דבריו נושאים משמעות סמלית. היהודים ודאי זוכרים את דברי דוד: ”יהוה רועי. לא אחסר. בנאות דשא ירביצני” (תהלים כ״ג:1, 2). ובמזמור תהלים נוסף הזמין דוד את העם: ”נִבְרְכָה [נכרע ברך] לפני יהוה עושנו. כי הוא אלוהינו ואנחנו עַם מרעיתו” (תהלים צ״ה:6, 7). כן, בני ישראל הכפופים לתורה הומשלו עוד מימי קדם לעדר של כבשים.
”כבשים” אלה היו ב”מכלא” במובן זה שהם נולדו בהיותם תחת ברית התורה. התורה שימשה כמעין גדר המבדילה אותם מן המנהגים המשחיתים של מי שאינם כפופים למסגרת זו. אך היו כמה מבני ישראל שפגעו בצאן אלוהים. ישוע מציין: ”אמן אמן אני אומר לכם: מי שאינו נכנס אל מכלא הצאן דרך השער, אלא מטפס ונכנס אליו ממקום אחר, גנב הוא ושודד. הנכנס דרך השער הוא רועה הצאן” (יוחנן י׳:1, 2).
מאזיניו של ישוע אולי נזכרים באנשים שהתיימרו להיות המשיח. הללו דומים לגנבים ולשודדים. אל לעם ללכת אחרי מתחזים כאלה, אלא ללכת אחרי ”רועה הצאן”, אשר עליו אומר ישוע:
”שומר השער פותח לו את השער, והכבשים מקשיבים לקולו. הוא קורא לכבשיו בשם ומוליך אותם החוצה. לאחר שהוא מוציא את כל השייכים לו, הוא הולך לפניהם והכבשים הולכים אחריו, כי הם מכירים את קולו. אחרי זר לא ילכו, אלא יברחו ממנו, כי הם אינם מכירים את קולם של זרים” (יוחנן י׳:3–5).
מספר שנים קודם לכן שימש יוחנן המטביל כשומר השער וזיהה את ישוע כמי שאחריו צריכים ללכת הכבשים הסמליים הכפופים לתורה. וישנם כמה כבשים בגליל וגם כאן ביהודה שזיהו את קולו של ישוע. לאן הוא ’יוליך אותם החוצה’? ומה יקרה להולכים אחריו? ייתכן שכמה מן השומעים את המשל שואלים את עצמם שאלות אלה, שכן הם ’אינם מבינים את משמעות דבריו’ (יוחנן י׳:6).
ישוע מסביר: ”אמן אמן אני אומר לכם: אני הוא שער הצאן. כל מי שבאו וניסו לתפוס את מקומי, גנבים ושודדים הם; אבל הכבשים לא הקשיבו להם. אני השער; מי שייכנס דרכי ייוושע, והוא ייכנס ויֵצא וימצא מרעה” (יוחנן י׳:7–9).
ברור אפוא שישוע מציג דבר חדש. מאזיניו יודעים שהוא אינו השער אל ברית התורה, אשר הייתה קיימת זה מאות שנים. לכן הוא ללא ספק מתכוון שהכבשים שאותם הוא ’מוליך החוצה’ ייכנסו אל מכלא אחר. ומה יקרה להם בעקבות זאת?
ישוע ממשיך להסביר את תפקידו ואומר: ”אני באתי כדי שיהיו להם חיים, ובשפע. אני הרועה הטוב. הרועה הטוב נותן את נפשו בעד הצאן” (יוחנן י׳:10, 11). ישוע ניחם בעבר את תלמידיו כשאמר להם: ”אל תירא, עדר קטן, שכן אביכם כבר החליט לתת לכם את המלכות” (לוקס י״ב:32). אכן, מי שמרכיבים את ’העדר הקטן’ הם מי שישוע יוליך אותם אל מכלא חדש, כדי ש”יהיו להם חיים, ובשפע”. עד כמה מבורכים מי שמהווים חלק מעדר זה!
אך ישוע אינו מסכם בזאת את הנושא. הוא מציין: ”יש לי כבשים אחרים אשר אינם מן המכלא הזה; עליי להנהיג גם אותם. הם יקשיבו לקולי וכולם יהיו לעדר אחד תחת רועה אחד” (יוחנן י׳:16). ”כבשים אחרים” אלה ”אינם מן המכלא הזה”. מכאן שהם מן הסתם שייכים למכלא אחר, שונה מזה של ’העדר הקטן’ אשר יירש את המלכות. לכל אחד משני המכלאות יש תוחלת שונה. עם זאת, הכבשים בשני המכלאות יפיקו תועלת מן התפקיד שממלא ישוע. הוא אומר: ”משום כך האב אוהב אותי, מפני שאני נותן את נפשי” (יוחנן י׳:17).
רבים בקהל מגיבים ואומרים: ”יש בו שד והוא משוגע”. אך אחרים מקשיבים בהתעניינות ומראים שהם רוצים ללכת אחרי הרועה הטוב. הם אומרים: ”לא כך מדבר אדם אחוז שד. האם שד יכול לפקוח עיני עיוורים?” (יוחנן י׳:20, 21) הם ככל הנראה מתייחסים לנס שחולל ישוע קודם לכן כאשר ריפא עיוור מלידה.