במדרון המזרחי של הר הזיתים,‏ כשלושה קילומטרים מירושלים,‏ שוכן הכפר בית עניה (‏יוחנן י״א:‏18‏)‏.‏ ישוע הולך לשם ונכנס לביתן של שתי אחיות,‏ מרתא ומרים.‏ הן ואחיהן אלעזר הם ידידיו של ישוע,‏ והם מקבלים אותו בחמימות.‏

זו זכות גדולה לארח את המשיח.‏ מרתא להוטה לתת לישוע מכל טוב,‏ ולכן היא ניגשת למלאכה ומתחילה להכין ארוחה עשירה.‏ בשעה שמרתא עובדת,‏ אחותה מרים יושבת לרגלי ישוע ומקשיבה לו.‏ כעבור זמן מה אומרת מרתא לישוע:‏ ”‏אדוני,‏ האם לא אכפת לך שאחותי השאירה אותי לדאוג לבד לכל הדברים?‏ אמור לה לבוא ולעזור לי”‏ (‏לוקס י׳:‏40‏)‏.‏

במקום למתוח ביקורת על מרים,‏ ישוע מתקן את מרתא על דאגתה המופרזת לגבי הדברים החומריים:‏ ”‏מרתא,‏ מרתא,‏ את טרודה מאוד בדאגה לדברים רבים‏,‏ ויש צורך במעט ואולי רק בדבר אחד.‏ אך מרים בחרה בחלק הטוב,‏ והוא לא יילקח ממנה”‏ (‏לוקס י׳:‏41,‏ 42‏)‏.‏ כן,‏ ישוע מראה שאין צורך להשקיע זמן רב בהכנת מנות רבות.‏ די בארוחה פשוטה.‏

כוונותיה של מרתא טובות.‏ היא רוצה לגלות הכנסת אורחים.‏ אבל בשל דאגתה הרבה להכנת הארוחה היא מחמיצה הדרכות חשובות מפי בן אלוהים!‏ ישוע מדגיש שמרים בחרה בחירה נבונה אשר תועיל לה לנצח.‏ כמו כן,‏ החלטתה מלמדת לקח שמן הראוי שכולנו נזכור.‏

במקרה אחר ישוע מלמד לקח שונה אך חשוב באותה מידה.‏ אחד התלמידים מבקש ממנו:‏ ”‏אדוננו,‏ למד אותנו להתפלל‏,‏ כשם שגם יוחנן לימד את תלמידיו”‏ (‏לוקס י״א:‏1‏)‏.‏ ישוע כבר עשה כן כשנה וחצי קודם לכן בדרשת ההר (‏מתי ו׳:‏9–13‏)‏.‏ אך ייתכן שתלמיד זה לא נכח שם,‏ ולכן ישוע חוזר על הנקודות העיקריות.‏ לאחר מכן הוא מספר משל המדגיש את הצורך להתמיד בתפילות.‏

‏”‏נניח שאחד מכם ילך לחברו בחצות הלילה ויאמר לו,‏ ’‏ידידי,‏ הלווה לי שלוש כיכרות לחם,‏ כי זה עתה הגיע אליי חברי ממסעו ואין לי מה להגיש לו’‏.‏ וזה שבתוך הבית ישיב ויאמר:‏ ’‏אל תטריד אותי.‏ הדלת כבר נעולה וילדיי אתי במיטה;‏ אינני יכול לקום ולתת לך דבר’‏.‏ אומר אני לכם:‏ גם אם לא יקום לתת לו דבר על שום היותו חברו,‏ יקום בגלל התמדתו העיקשת וייתן לו את מה שנחוץ לו”‏ (‏לוקס י״א:‏5–8‏)‏.‏

ישוע אינו רומז שיהוה אינו מוכן להיענות לבקשותינו כמו הידיד שבמשל.‏ הוא מראה שאם ידיד שאינו מגלה נכונות לעזור לחברו נענה בסופו של דבר לבקשות עיקשות,‏ קל וחומר שאבינו האוהב שבשמיים ייענה לתחינותיהם הכנות של משרתיו הנאמנים!‏ ישוע ממשיך:‏ ”‏אני אומר לכם:‏ המשיכו לבקש ויינתן לכם;‏ המשיכו לחפש ותמצאו;‏ המשיכו לדפוק וייפתח לכם.‏ כי כל המבקש מקבל,‏ וכל המחפש מוצא,‏ וכל הדופק ייפתח לו”‏ (‏לוקס י״א:‏9,‏ 10‏)‏.‏

אז מבליט ישוע את הנקודה בעזרת השוואה לאבות בשר ודם:‏ ”‏מי מכם האב שבנו יבקש ממנו דג והוא ייתן לו נחש במקום דג?‏ או אם יבקש ביצה,‏ האם ייתן לו עקרב?‏ לפיכך אם אתם,‏ על אף היותכם רעים,‏ יודעים לתת מתנות טובות לילדיכם,‏ על אחת כמה וכמה האב שבשמיים ייתן את רוח הקודש למבקשים ממנו!‏”‏ (‏לוקס י״א:‏11–13‏)‏ עד כמה מחזק הדבר את ביטחוננו בכך שאבינו מוכן לשמוע אותנו ולמלא את צרכינו!‏