ישוע עדיין נמצא באזור פֶּרַיָה בדרכו לירושלים.‏ בחור צעיר ועשיר רץ אליו וכורע על ברכיו לפניו.‏ האיש מכונה ”‏נכבד”‏,‏ וייתכן שהוא משמש כראש בית כנסת או שהוא חבר בסנהדרין.‏ ”‏מורי הטוב”‏,‏ הוא שואל,‏ ”‏מה עליי לעשות כדי לרשת חיי עולם?‏”‏ (‏לוקס ח׳:‏41;‏ י״ח:‏18;‏ כ״ד:‏20‏)‏.‏

‏”‏מדוע אתה קורא לי טוב?‏”‏ משיב ישוע.‏ ”‏אין טוב מלבד אחד — האלוהים”‏ (‏לוקס י״ח:‏19‏)‏.‏ הצעיר ככל הנראה משתמש במילה ”‏טוב”‏ כתואר פורמליסטי,‏ כמנהג הרבנים.‏ ישוע אומנם מורה טוב,‏ כלומר מיומן,‏ אך הוא מדגיש לאותו נכבד שהתואר ”‏טוב”‏ שייך באופן בלעדי לאלוהים.‏

‏”‏אבל אם ברצונך לרשת חיים,‏ המשך לשמור את המצוות”‏,‏ מייעץ לו ישוע.‏ הצעיר שואל:‏ ”‏אילו מצוות?‏”‏ וישוע מצטט חמישה מתוך עשרת הדיברות — לא תרצח,‏ לא תנאף,‏ לא תגנוב,‏ לא תישא עדות שקר וכבד את אביך ואת אמך.‏ הוא גם מוסיף מצווה חשובה יותר:‏ ”‏ואהבת לרעך כמוך”‏ (‏מתי י״ט:‏17–19‏)‏.‏

‏”‏את כל אלו אני שומר”‏,‏ משיב האיש.‏ ”‏מה עוד עליי לעשות?‏”‏ (‏מתי י״ט:‏20‏)‏ אולי הוא סבור שעליו לעשות איזשהו מעשה גבורה טוב שבזכותו יוכל להיות ראוי לקבל חיי נצח.‏ ישוע מבחין בכנות שאלתו ולכן ”‏חש אהבה כלפיו”‏ (‏מרקוס י׳:‏21‏)‏.‏ אולם בפני האיש ניצב מכשול מסוים.‏

איש זה קשור לנכסיו,‏ ומשום כך ישוע אומר לו:‏ ”‏דבר אחד חסר לך:‏ לֵךְ,‏ מכור את נכסיך ותן לעניים,‏ ויהיה לך אוצר בשמיים.‏ לאחר מכן בוא ולך אחריי”‏.‏ כן,‏ האיש יכול לחלק את כספו לעניים אשר אינם יכולים לשלם לו בחזרה,‏ ולאחר מכן להיות לתלמידו של ישוע.‏ אך אז ישוע מביט בו,‏ ככל הנראה ברחמים,‏ ורואה אותו קם והולך משם עצוב.‏ אהבתו של האיש לעושרו,‏ ל’‏נכסיו הרבים’‏,‏ מונעת ממנו לראות את האוצר האמיתי (‏מרקוס י׳:‏21,‏ 22‏)‏.‏ ישוע אומר:‏ ”‏עד כמה קשה יהיה לבעלי ממון להיכנס למלכות אלוהים!‏”‏ (‏לוקס י״ח:‏24‏)‏.‏

התלמידים נדהמים מן המילים הללו וגם ממה שאומר ישוע בהמשך:‏ ”‏קל יותר לגמל לעבור דרך נקב מחט מאשר לאיש עשיר להיכנס למלכות אלוהים”‏.‏ בתגובה שואלים התלמידים:‏ ”‏מי יכול להיוושע?‏”‏ האם כל כך קשה להיוושע,‏ עד כדי כך שהדבר נבצר מן האדם?‏ ישוע מביט בהם ישירות ומשיב:‏ ”‏מה שנבצר מבני אדם אפשרי לאלוהים”‏ (‏לוקס י״ח:‏25–27‏)‏.‏

פטרוס מציין שבחירתם הייתה שונה מזו של העשיר.‏ הוא אומר:‏ ”‏הנה אנחנו עזבנו הכול והלכנו אחריך;‏ אם כן,‏ מה יהיה לנו?‏”‏ ישוע אומר מה יהיה גמולם על בחירתם הנכונה:‏ ”‏כאשר תתחדש הבריאה ויֵשב בן האדם על כיסא כבודו,‏ תשבו גם אתם,‏ ההולכים אחריי,‏ על שנים עשר כיסאות ותשפטו את שנים עשר שבטי ישראל”‏ (‏מתי י״ט:‏27,‏ 28‏)‏.‏

ללא ספק ישוע מתכוון לעת העתידית שבה יתחדשו עלי אדמות התנאים שהיו קיימים בגן עדן.‏ פטרוס ושאר התלמידים יזכו לגמולם כאשר ימלכו עם ישוע על גן העדן הארצי,‏ גמול השווה כל הקרבה מצדם!‏

עם זאת,‏ הגמול אינו צפון אך ורק בחיק העתיד.‏ תלמידיו זוכים לברכות מסוימות כבר עכשיו.‏ ”‏אין איש שעזב בית,‏ אישה,‏ אחים,‏ הורים או ילדים למען מלכות אלוהים”‏,‏ אומר ישוע,‏ ”‏שלא יקבל בזמן הזה פי כמה וכמה,‏ ובסדר העולמי העתיד לבוא,‏ חיי עולם”‏ (‏לוקס י״ח:‏29,‏ 30‏)‏.‏

כן,‏ בכל מקום שאליו מגיעים תלמידיו הם נהנים מן האחווה השוררת בקרב עובדי אלוהים ומקשרים הדוקים ויקרים יותר מקשרי משפחה.‏ למרבה הצער,‏ נראה שהנכבד הצעיר והעשיר עומד להפסיד ברכה זו וגם את הזכות לקבל חיים במלכות אלוהים השמימית.‏

ישוע מוסיף:‏ ”‏אך רבים מן הראשונים יהיו אחרונים,‏ ורבים מן האחרונים יהיו ראשונים”‏ (‏מתי י״ט:‏30‏)‏.‏ למה הוא מתכוון?‏

בתור אחד ממנהיגי היהודים,‏ הנכבד הצעיר והעשיר הוא בין ה”‏ראשונים”‏.‏ כמי ששומר את מצוות אלוהים הוא נראה אדם מאוד מבטיח,‏ וניתן לצפות ממנו להרבה.‏ אבל הוא מציב את העושר ואת הנכסים מעל לכל דבר אחר בחיים.‏ לעומת זאת,‏ פשוטי העם מקבלים את דבריו של ישוע כאמת ומבינים שזו הדרך לחיים.‏ הללו היו כביכול ”‏אחרונים”‏,‏ אך כעת הם עומדים להיות ”‏ראשונים”‏.‏ הם יכולים לצפות לכך שהם ישבו בשמיים על כיסאות עם ישוע וימלכו על גן העדן הארצי.‏