פרק 7
הצייתנות מגנה עליך
האם היית שמח אילו יכולת לעשות כל מה שרצית? האם לפעמים אתה רוצה שאף אחד לא יגיד לך מה לעשות? אמור לי את האמת.—
אבל מה טוב יותר בשבילך? האם יהיה זה חכם מצדך לעשות כל דבר שאתה רוצה? או האם בסופו של דבר עדיף לך לשמוע בקולם של אבא ואמא?— אם אלוהים אומר שעליך לציית להוריך, יש לכך סיבה טובה. הבה נראה אם אתה מבין את הסיבה.
בן כמה אתה?— האם אתה יודע בן כמה אביך?— בני כמה אמך, סבך או סבתך?— הם חיים הרבה יותר זמן ממך. ככל שאדם חי יותר, יש לו זמן רב יותר ללמוד דברים חדשים. בכל שנה הוא שומע, רואה ועושה הרבה דברים. לכן הצעירים יכולים ללמוד מהמבוגרים.
האם אתה מכיר מישהו צעיר ממך?— האם אתה יודע יותר ממנו?— מדוע?— משום שאתה חי יותר זמן ממנו. היה לך יותר זמן ללמוד דברים חדשים.
מי חי זמן רב יותר ממך או ממני או מכל אדם אחר?— יהוה אלוהים. הוא יודע יותר ממך, ויותר ממני. בכל פעם שהוא אומר לנו מה לעשות, אנו יכולים להיות בטוחים שזה הדבר הנכון לעשות, גם אם קשה לנו לעשות זאת. האם אתה יודע שאפילו המורה הגדול התקשה פעם לציית לאלוהים?—
אלוהים ביקש מישוע לבצע דבר קשה מאוד. ישוע התפלל על כך, כמו שרואים בתמונה. הוא אמר בתפילה: ”אם תרצה, העבר נא מעלי את הכוס הזאת”. בתפילה זו הראה ישוע שאין זה קל תמיד לעשות את רצון אלוהים. אך האם אתה יודע באילו מילים סיים ישוע את תפילתו?—
ישוע סיים אותה במילים: ”אך אל יהא כרצוני כי אם כרצונך” (לוקס כ״ב:41, 42). כן, הוא רצה שרצון אלוהים ייעשה, ולא רצונו הוא. הוא ביצע את מה שביקש ממנו אלוהים ולא פעל לפי מה שנכון בעיניו.
מה אנו לומדים מכך?— אנו לומדים שהדבר הנכון הוא לשמוע תמיד בקול אלוהים, גם אם זה קשה. אבל יש דבר נוסף שאפשר ללמוד מכך. האם אתה יודע מהו?— אפשר ללמוד מכך שאלוהים וישוע אינם דמות אחת כפי שאנשים אומרים. יהוה אלוהים מבוגר מבנו ישוע ויודע יותר ממנו.
אם נשמע בקול אלוהים נוכיח שאנו אוהבים אותו. המקרא אומר: ”הן זאת היא אהבת אלוהים, שנשמור את מצוותיו” יוחנן א׳. ה׳:3). אתה רואה, כולנו חייבים לציית לאלוהים. גם אתה רוצה לציית לו, נכון?—
(הבה נפתח במקרא ונראה מה אלוהים דורש מן הילדים. נקרא באפסים פרק ו׳, פסוקים 1, 2 ו־3. הכתוב אומר: ”הבנים, שימעו בקול הוריכם על־פי האדון, כי כך ראוי. ’כבד את אביך ואת אמך’ היא המצווה הראשונה אשר הבטחה בצדה: ’למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה’”.
אתה רואה, יהוה אלוהים עצמו אומר לך לשמוע בקול אביך ובקול אמך. מה הכוונה ’לכבד’ אותם? הכוונה היא להתנהג אליהם בכבוד. אלוהים מבטיח שאם תשמע בקול הוריך, ”ייטב לך”.
אספר לך סיפור על כמה אנשים שחייהם ניצלו בזכות צייתנותם. הם חיו לפני שנים רבות בירושלים. רוב תושבי העיר לא שמעו בקול אלוהים, לכן ישוע הזהיר אותם שאלוהים עומד להחריב את העיר. עוד אמר להם ישוע כיצד יוכלו להינצל אם הם באמת יהיו אוהבי צדק. הוא אמר: ’כשתראו את ירושלים מוקפת מחנות צבא, אז תדעו שקרוב חורבנה. זה יהיה הזמן לצאת מן העיר ולנוס אל ההרים’ (לוקס כ״א:20–22).
וכך באמת קרה. צבאות רומא תקפו את ירושלים וחנו סביבה. מסיבה כלשהי עזבו החיילים את האזור. רוב התושבים חשבו לעצמם שהסכנה חלפה. לכן הם נותרו בעיר. אך מה היה עליהם לעשות לפי דברי ישוע?— מה אתה היית עושה אילו גרת אז בירושלים?— מי שבאמת האמינו בישוע עזבו את בתיהם וברחו הרחק מירושלים לעבר ההרים.
חלפה שנה, ושום דבר לא קרה לירושלים. גם בשנה השנייה לא קרה דבר. כך גם בשנה השלישית. אולי היו שחשבו לעצמם שמי שעזבו את העיר נהגו בטיפשות. אלא שבשנה הרביעית, חזרו צבאות רומא. הרומאים שוב חנו מסביב לירושלים. עכשיו היה זה מאוחר מדי להימלט. בפעם הזאת החריבו הצבאות את העיר. רוב תושביה נהרגו, והיתר נלקחו בשבי.
ומה קרה לאלה אשר שמעו בקול ישוע?— הם ניצלו. הם היו רחוקים מאוד מירושלים. לכן הם לא נפגעו. הצייתנות הגנה עליהם.
האם הצייתנות יכולה להגן גם עליך?— לדוגמה, נניח שהוריך אומרים לך אף פעם לא לשחק בכביש. מדוע הם
אומרים זאת?— משום שמכונית נוסעת עלולה לדרוס אותך. והנה יום אחד אולי תאמר לעצמך: ’אבל אין עכשיו מכוניות בכביש. אני לא אדרס. ילדים אחרים משחקים בכביש, ולא קורה להם שום דבר’.ככה חשבו רוב תושבי ירושלים. לאחר שהרומאים עזבו, המצב נראה די בטוח. אחרים נשארו בעיר. לכן גם הם נשארו. הם הוזהרו, אולם לא הקשיבו. כתוצאה מכך, איבדו את חייהם.
ניקח דוגמה אחרת. האם שיחקת פעם בגפרורים?— זה אולי כיף להדליק גפרור ולראות את האש. אבל זה משחק מסוכן. כל הבית עלול להישרף, ואתה עלול למות!
זכור שאין זה מספיק לציית רק חלק מן הזמן. אם תציית כל הזמן, הצייתנות תגן עליך. ומי אומר לנו, ”הבנים, שימעו בקול הוריכם”?— אלוהים. אל תשכח שהוא אומר זאת כי הוא אוהב אותך.
קרא כעת את הפסוקים הבאים המצביעים על חשיבותה של הצייתנות: משלי כ״ג:22; קהלת י״ב:13; ישעיהו מ״ח:17, 18; קולוסים ג׳:20.