פרק 16
מתכנסים יחדיו לשם עבודת אלוהים
1. איזו עזרה הוענקה לתלמידים כאשר התאספו יחדיו, ומדוע הם נזקקו לה?
זמן קצר לאחר תחייתו של ישוע התאספו יחדיו התלמידים כדי לעודד זה את זה. אך הם נעלו את הדלתות כי פחדו מפני אויביהם. אין ספק שחששותיהם נמוגו כאשר הופיע ביניהם ישוע ואמר: ”קבלו את רוח הקודש”! (קרא יוחנן כ׳:19–22.) מאוחר יותר שוב התכנסו התלמידים, ויהוה שפך עליהם את רוחו. כך העניק להם כוח רב לקראת פעילות ההטפה שנכונה להם (מה״ש ב׳:1–7).
2. (א) כיצד יהוה מעניק לנו כוח, ומדוע אנו זקוקים לכוח זה? (ב) מדוע התוכנית הרוחנית המשפחתית כה חשובה? (ראה הערת שוליים והתיבה ” התוכנית הרוחנית המשפחתית”.)
2 אנו מתמודדים עם קשיים דומים לאלו שהיו לאחינו בני המאה הראשונה (פט״א ה׳:9). לעיתים חלקנו נתקפים חרדת אדם, ואנו זקוקים לכוח שמאת יהוה כדי להתמיד בפעילות הבישור (אפ׳ ו׳:10). יהוה מעניק לנו חלק ניכר מכוח זה דרך אסיפותינו. כיום יש לנו ההזדמנות לנכוח בשתי אסיפות שבועיות המספקות לנו הדרכה מועילה — האסיפה הפומבית ושיעור המצפה, ואסיפת אמצע השבוע, הנקראת ”אורח חיינו ושירותנו המשיחיים”. a יש לנו גם ארבעה אירועים שנתיים — כינוס אזורי, שני כינוסים נפתיים וערב הזיכרון למות המשיח. מדוע חיוני לנכוח בכל האסיפות? כיצד התפתחו התכנסויותינו בעת המודרנית? ועל מה מעידה גישתנו כלפי האסיפות?
מדוע להתכנס יחדיו?
3, 4. מה דורש יהוה ממשרתיו? הבא דוגמאות.
3 עוד מימי קדם דרש יהוה שמשרתיו יתכנסו יחדיו כדי לעובדו. לדוגמה, בשנת 1513 לפה״ס נתן יהוה את התורה לעם ישראל, ובמסגרתה היה עליהם לשמור מדי שבוע את יום השבת כדי שכל משפחה תוכל לעובדו וללמוד את תורתו (דב׳ ה׳:12; ו׳:4–9). כל עוד קיימו בני ישראל את המצווה הזו שמרו המשפחות על איתנותן, והעם בכללותו נותר חזק וטהור מבחינה רוחנית. כאשר לא קיימו בני ישראל את התורה, ובין היתר התרשלו בקיום המצווה להתכנס יחדיו לשם עבודת יהוה, הם איבדו את חסד אלוהים (וי׳ י׳:11; כ״ו:31–35; דה״ב ל״ו:20, 21).
4 תן דעתך גם לדוגמה שהציב ישוע. מדי שבוע ביום השבת נהג ללכת לבית הכנסת (לוקס ד׳:16). אחרי מותו ותחייתו המשיכו התלמידים במנהג להתאסף יחדיו על בסיס קבוע, אף שלא היו עוד תחת חוק השבת (מה״ש א׳:6, 12–14; ב׳:1–4; רומ׳ י״ד:5; קול׳ ב׳:13, 14). באסיפות אלו לא רק זכו המשיחיים להדרכה ולעידוד, אלא גם הקריבו קורבנות הלל לאלוהים בתפילותיהם, בהערותיהם ובשירים ששרו (קול׳ ג׳:16; עב׳ י״ג:15).
5. מדוע אנו נוכחים באסיפות שבועיות ובכינוסים שנתיים? (ראה גם התיבה ” התכנסויות שנתיות התורמות לאחדותם של משרתי אלוהים”.)
5 בדומה לכך, כאשר אנו נוכחים באסיפות השבועיות ובכינוסים השנתיים, אנו מוכיחים את תמיכתנו במלכות אלוהים, מתחזקים בעזרת רוח הקודש ומעודדים אחרים על־ידי ביטויי האמונה שבפינו. חשוב מכך, יש לנו הזדמנות לעבוד את יהוה באמצעות תפילותינו, תשובותינו והשירים שאנו שרים. המתכונת של אסיפותינו אומנם שונה מזו שהייתה נהוגה בתקופת בני ישראל ובימי המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה, אך התכנסויותינו לא פחות חשובות. כיצד התפתחו אסיפותינו בעת המודרנית?
אסיפות שבועיות המעודדות ”אהבה ומעשים טובים”
6, 7. (א) מהי מטרת אסיפותינו? (ב) מה היו ההבדלים בין הקבוצות השונות בכל הקשור לאסיפות?
6 כאשר החל אח צ׳ארלס טייז ראסל בחיפושיו אחר האמת שבדבר־אלוהים, הוא ראה צורך להיפגש יחד עם אנשים בעלי אותה מטרה. בשנת 1879 כתב ראסל: ”בשיתוף עם אחרים בפיטסבורג ארגנתי וערכתי חוג מקרא לחקר כתבי־הקודש, ונפגשנו יחד מדי יום ראשון”. המצפה של ציון עודד את קוראיו להתכנס יחדיו, ובשנת 1881 כבר נערכו אסיפות בפיטסבורג שבפנסילבניה בימי ראשון ורביעי. בהוצאת המצפה מנובמבר 1895 נאמר כי מטרת האסיפות הללו היא לפתח ”אחווה, אהבה ושותפות משיחיות” ולתת לנוכחים את ההזדמנות לעודד איש את רעהו (קרא עברים י׳:24, 25).
7 במשך שנים רבות לא הייתה אחידות בין קבוצות תלמידי המקרא השונות באשר למתכונת האסיפות ולתכיפותן. לדוגמה, במכתב מקבוצה בארצות הברית שפורסם בשנת 1911 נאמר: ”אנו עורכים לפחות חמש אסיפות בשבוע”. הם קיימו את אסיפותיהם בימי שני, רביעי, שישי ופעמיים בימי ראשון. במכתב נוסף, מקבוצה באפריקה, שפורסם ב־1914 נאמר: ”אנו מקיימים אסיפות פעמיים בחודש, מיום שישי עד יום ראשון”. עם הזמן התגבשה המתכונת הנוכחית של אסיפותינו. שים לב להתפתחות כל אחת מן האסיפות לאורך השנים.
8. באילו נושאים היו חלק מההרצאות הפומביות הראשונות?
8 האסיפה הפומבית. בשנת 1880, שנה לאחר שהחל אח ראסל בהוצאתו לאור של המצפה של ציון, הוא הלך בעקבות הדוגמה שהציב ישוע ויצא למסע הטפה (לוקס ד׳:43). כחלק מן המסע פעל ראסל בשיטה שהפכה עם הזמן לאסיפה הפומבית של ימינו. בהודעה שנמסרה בכתב העת המצפה על המסע נאמר כי ראסל ”ישמח לנאום באסיפות פומביות בנושא ’דברים הנוגעים למלכות אלוהים’”. בשנת 1911, לאחר שהוקמו כיתות או קהילות במספר ארצות, נקראה כל כיתה לשלוח נואמים מוכשרים לאזורים שמסביב כדי לשאת סדרה של שש הרצאות בנושאים שונים כגון המשפט והכופר. בסיומו של כל נאום הודיעו את נושא הנאום שיינתן בשבוע שלאחר מכן ואת שם הנואם.
9. אילו שינויים חלו באסיפה הפומבית לאורך השנים, וכיצד תוכל לתמוך באסיפה זו?
9 בשנת 1945 הכריז המצפה על מבצע כלל־עולמי לקיום אסיפות פומביות שבמסגרתן תינתן סדרה של שמונה הרצאות מקראיות על ”בעיות השעה הדחופות”. במשך עשרות שנים נהוג היה שהנואמים הממונים לא רק השתמשו בנושאים שסיפק להם העבד הנאמן אלא גם נתנו נאומים שהם עצמם חיברו. אך בשנת 1981 התבקשו כל הנואמים לבנות את נאומיהם על בסיס ראשי פרקים שסופקו לקהילות. b עד שנת 1990 הצריכו חלק מראשי הפרקים את השתתפות הקהל או את השימוש בהדגמות; אבל באותה שנה שונו ההנחיות, ומאז ואילך הוגשו ההרצאות הפומביות אך ורק במתכונת של נאום. שינוי נוסף חל בינואר 2008 ולפיו קוצרו ההרצאות הפומביות מ־45 דקות ל־30 דקות. למרות השינויים בפורמט, הרצאות פומביות שהושקעה בהן מחשבה רבה מוסיפות לבנות בנו את האמונה בדבר־אלוהים ולהשכיל אותנו לגבי היבטים שונים של מלכות אלוהים (טימ״א ד׳:13, 16). האם אתה מזמין בהתלהבות להרצאות מקראיות חשובות אלו את האנשים שאתה עורך אצלם ביקורים חוזרים ואנשים אחרים שאינם עדי־יהוה?
10–12. (א) אילו שינויים חלו בפורמט של שיעור המצפה? (ב) אילו שאלות כדאי שתשאל את עצמך?
10 שיעור המצפה. בשנת 1922 המליצו ה”פִּילְגְרִימִים” (אחים שנשלחו על־ידי חברת המצפה לתת נאומים בקהילות ולעמוד בראש פעילות הבישור) על עריכת אסיפה קבועה שתיוחד ללימוד המצפה. ההמלצה אומצה ובתחילה נערכו שיעורי המצפה באמצע השבוע או בימי ראשון.
11 הוצאת המצפה מ־15 ביוני 1932 סיפקה הנחיות נוספות על אופן ניהול אסיפה זו. המאמר התייחס לשיעור שנערך בבית־אל כשיעור לדוגמה וציין שהאסיפה תנוהל על־ידי אח, וששלושה אחים יוכלו לשבת בקדמת מקום האסיפה ולקרוא את הסעיפים לפי תור. במאמרים לא היו אז שאלות מודפסות, ולכן נאמר למדריך לבקש מהקהל להעלות שאלות על החומר הנידון. אחר כך הוא היה מזמין את הנוכחים להשיב על השאלות. אם היה צורך בהבהרות נוספות, התבקש המדריך לתת הסבר ”קצר ותמציתי”.
12 בתחילה הותר לכל קהילה לבחור את הוצאת כתב העת שהרוב רצו ללמוד. אך המצפה מ־15 באפריל 1933 הציע שכל הקהילות ישתמשו בהוצאה האחרונה. בשנת 1937 ניתנה ההנחיה לערוך את השיעור בימי ראשון. שיפורים נוספים ששינו את האסיפה למתכונתה הנוכחית התפרסמו בהמצפה מ־1 באוקטובר 1942. ראשית, נמסר באותו מאמר כי בתחתית כל עמוד במאמרים הלימודיים יהיו שאלות ושיש להשתמש בהן. בהמשך ציין המאמר כי השיעור יימשך שעה אחת. כמו כן, המאמר עודד את המשתתפים לענות ”במילים משלהם” במקום לקרוא קטעים מתוך הסעיפים. שיעור המצפה הוא עדיין האסיפה העיקרית שדרכה מספק העבד הנאמן מזון רוחני בעתו (מתי כ״ד:45). כדאי שכל אחד מאתנו ישאל את עצמו: ’האם אני מתכונן לשיעור המצפה מדי שבוע? והאם אני משתדל להשתתף במידת האפשר?’
13, 14. מה היו גלגוליו השונים של שיעור המקרא הקהילתי, ומה אתה אוהב במיוחד באסיפה זו?
13 שיעור המקרא הקהילתי. בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־19, לאחר צאתם לאור של מספר כרכים של שחר המילניום, הציע אח ה. נ. ראן, תלמיד מקרא שהתגורר בעיר בולטימור שבמרילנד, ארה״ב, לערוך ”חוגי שחר” ללימוד המקרא. אסיפות אלו, שהתקיימו לרוב בבתים פרטיים, היו בתחילה ניסיוניות. אך נכון לספטמבר 1895 נערכו בהצלחה ”חוגי שחר” בערים רבות בארצות הברית. בעקבות זאת הציע המצפה של חודש זה שכל לומדי האמת יערכו אסיפות אלו. הוא הורה שמדריך החוג יהיה קריין טוב. היה עליו לקרוא משפט ואז לחכות שהנוכחים יעירו הערות. לאחר קריאת כל משפטי הסעיף והדיון בהם, היה עליו לפתוח ולקרוא את הפסוקים המוזכרים. בסוף כל פרק התבקש כל אחד מהנוכחים לסכם בקצרה את החומר.
14 שמה של אסיפה זו השתנה מספר פעמים. היא נודעה כ”חוגי בראה” ללימוד המקרא, ברמיזה לאנשי בראה מן המאה הראשונה אשר בחנו היטב את כתבי־הקודש (מה״ש י״ז:11). בהמשך שונה השם ל”שיעור הספר הקהילתי”. כיום נקראת אסיפה זו ”שיעור המקרא הקהילתי”, ובמסגרתה הקהילה כולה מתאספת יחדיו באולם המלכות ולא בקבוצות נפרדות בבתים פרטיים. לאורך השנים נלמדו בשיעורים אלה מגוון רחב של ספרים, חוברות ואף מאמרים מתוך המצפה. מן ההתחלה נקראו כל הנוכחים להשתתף באסיפה. שיעור המקרא הקהילתי תורם רבות להעמקת ידיעותינו במקרא. האם אתה מתכונן באופן קבוע לאסיפה זו ומשתתף בה כמיטב יכולתך?
15. למה נועד בית־הספר לשירות התיאוקרטי?
15 בית־הספר לשירות התיאוקרטי. ”ביום שני בערב ב־16 בפברואר 1942”, סיפר קארי ברבר ששירת אז במשרדים הראשיים בברוקלין שבניו יורק, ”הוזמנו כל האחים במשפחת בית־אל להירשם לקורס שנקרא לימים בית־הספר לשירות התיאוקרטי”. אח ברבר, ששנים רבות אחר כך היה חבר בגוף המנהל, תיאר את בית־הספר כ”אחת ההתפתחויות הבולטות ביותר במגעיו של יהוה עם עמו בעת המודרנית”. הקורס סייע רבות לאחים לשפר את כישורי ההוראה וההטפה שלהם, ולכן החל מ־1943 הונהג בהדרגה גם בקהילות ברחבי העולם השימוש בספרון קורס בשירות התיאוקרטי. בהמצפה מ־1 ביוני 1943 נאמר כי בית־הספר לשירות התיאוקרטי נועד לעזור למשרתי אלוהים ”ללמוד להיות עדים טובים יותר בהכרזת בשורת המלכות” (טימ״ב ב׳:15).
16, 17. האם בית־הספר לשירות התיאוקרטי הקנה רק מיומנויות טכניות? הסבר.
16 בתחילה היו שהתקשו מאוד לדבר מול קהל גדול. קלייטון ווּדווֹרת׳ הבן, אשר אביו נאסר שלא בצדק יחד עם אח רתרפורד ואחרים ב־1918, סיפר מה חש כאשר הצטרף לבית־הספר ב־1943. ”היה לי קשה מאוד לשאת נאומים”, אמר אח ווּדווֹרת׳. ”הרגשתי כאילו לשוני מתארכת; פי התייבש לגמרי וקולי נשמע כמו שילוב בין שאגה לחריקה”. אך ככל שהשתפרו כישוריו זכה אח קלייטון להגיש נאומים פומביים רבים. בית־הספר לא רק הקנה לו מיומנויות טכניות, אלא גם לימד אותו על הצורך לגלות ענווה ועד כמה חשוב לסמוך על יהוה. הוא אמר, ”למדתי שהנואם עצמו אינו חשוב. אך אם הוא יתכונן היטב וישים את מלוא מבטחו ביהוה, המאזינים ייהנו לשמוע אותו וגם ילמדו משהו”.
17 בשנת 1959 הוזמנו גם האחיות להירשם לבית־הספר. אחות עדנה באואר זוכרת את ההודעה שנמסרה בכינוס שבו נכחה. ”אני זוכרת את ההתרגשות שאחזה באחיות”, אמרה. ”כעת ניתנה להן האפשרות לעשות יותר”. לאורך השנים אחים ואחיות רבים ניצלו את האפשרות להירשם לבית־הספר לשירות התיאוקרטי כדי להיות בין לימודי יהוה. כיום אנחנו ממשיכים לקבל הכשרה זו באסיפת אמצע השבוע. (קרא ישעיהו נ״ד:13).
18, 19. (א) כיצד אנו מקבלים כיום הדרכה מעשית לביצוע שירותנו? (ב) מדוע אנו שרים באסיפותינו? (ראה התיבה ” הבעת האמת בשירה”.)
18 אסיפת השירות. עוד ב־1919 נערכו אסיפות לארגון שירות השדה. באותם ימים לא כל חברי הקהילה נכחו באסיפות אלו, אלא רק מי שהיו מעורבים במישרין בהפצת הספרות. החל משנת 1923 נערכה אחת לחודש אסיפת שירות, וכל חברי הכיתה, או הקהילה, נקראו לנכוח בה. בשנת 1928 הונחו הקהילות לערוך את אסיפת השירות מדי שבוע, ובשנת 1935 עודד המצפה את כל הקהילות לנהל את אסיפת השירות על בסיס החומר שהתפרסם בגיליון המדריך (לימים נקרא המודיע ומאוחר יותר שירות המלכות). עד מהרה הפכה אסיפה זו להיבט קבוע בתוכנית האסיפות של כל קהילה וקהילה.
19 כיום אנו מקבלים באסיפת אמצע השבוע הדרכה מעשית לביצוע שירותנו (מתי י׳:5–13). אם אתה רשאי לקבל עותק אישי של גיליון הפעילות לאסיפה, האם אתה לומד את החומר ומיישם בשירות השדה את ההצעות המובאות בו?
האסיפה החשובה ביותר בשנה
20–22. (א) מדוע אנו מקיימים את טקס הזיכרון למות ישוע? (ב) איזו תועלת צומחת לך מן הנוכחות בערב הזיכרון שנה בשנה?
20 ישוע הורה לתלמידיו לקיים טקס זיכרון למותו עד בואו. בדומה לחגיגת הפסח, טקס הזיכרון למות המשיח הוא אירוע שנתי (קור״א י״א:23–26). באסיפה זו נוכחים מדי שנה מיליוני אנשים. היא מזכירה למשוחים את הזכות שנפלה בחלקם להיות יורשים שותפים של המלכות (רומ׳ ח׳:17). כמו כן, היא מעוררת בקרב הכבשים האחרים כבוד עמוק כלפי המלך במלכות אלוהים ומחזקת את נאמנותם לו (יוח׳ י׳:16).
21 אח ראסל ועמיתיו הבינו עד כמה חשוב לציין את סעודת האדון וידעו שיש לקיים אותה אחת לשנה בלבד. בהוצאת המצפה מאפריל 1880 נאמר: ”כבר מספר שנים שרבים מאתנו כאן בפיטסבורג נוהגים... לזכור את הפסח [ערב הזיכרון] ולאכול מן הסמלים המסמלים את גופו ואת דמו של האדון”. עד מהרה אורגנו כינוסים שבמסגרתם נערך ערב הזיכרון. ב־1889 תועדו לראשונה נתוניהם של הכינוסים הללו. בכינוס שנערך באותה שנה נכחו 225 איש ו־22 נטבלו.
22 כיום איננו מקיימים עוד את ערב הזיכרון כחלק מתוכנית כינוס, אבל אנו כן מזמינים את הכול באזור מגורינו להשתתף אתנו בתוכנית זו באולם המלכות המקומי או באולם שכור. בשנת 2013 נכחו יותר מ־19 מיליון איש בטקס הזיכרון למות ישוע. מה גדולה זכותנו לא רק לנכוח בערב הזיכרון אלא גם לעודד אחרים להצטרף אלינו בערב קדוש זה! האם אתה מזמין בהתלהבות לערב הזיכרון רבים ככל האפשר?
על מה מעידה גישתנו
23. מהי גישתך כלפי התכנסויותינו המשותפות?
23 משרתי יהוה הנאמנים אינם רואים בצו להתכנס יחדיו מטלה מכבידה (עב׳ י׳:24, 25; יוח״א ה׳:3). דוד המלך, למשל, אהב ללכת לבית יהוה במסגרת עבודת אלוהים (תהל׳ כ״ז:4). במיוחד נהנה לעשות כן בחברת אחרים שאהבו אף הם את אלוהים (תהל׳ ל״ה:18). תן דעתך גם לדוגמתו של ישוע. עוד בצעירותו בער בו רצון עז להיות בבית אביו (לוקס ב׳:41–49).
עומק רצוננו להתכנס יחדיו מראה עד כמה מלכות אלוהים ממשית בעינינו
24. מה מתאפשר לנו בזכות הנוכחות באסיפות?
24 כאשר אנו נוכחים באסיפות, אנו מוכיחים שאנו אוהבים את יהוה ורוצים לבנות את אחינו לאמונה. הדבר מעיד גם על כמיהתנו ללמוד כיצד לחיות כנתיני מלכות אלוהים, שכן הדרכה זו ניתנת לנו בעיקר באסיפות ובכינוסים. בנוסף לכך, אסיפותינו מקנות לנו את היכולת והכוח הנחוצים על מנת להתמיד באחת הפעילויות החשובות ביותר הנעשות כיום על־ידי מלכות אלוהים — עשיית תלמידים למלך ישוע המשיח והכשרתם. (קרא מתי כ״ח:19, 20.) אין ספק שעומק רצוננו להתכנס יחדיו מראה עד כמה מלכות אלוהים ממשית בעינינו כיחידים. הבה נוקיר תמיד את התכנסויותינו!