פרק 26
”איש מביניכם לא יאבד”
בזמן שאונייתו של פאולוס עומדת לטבוע, הוא מגלה אמונה חזקה ואהבה כלפי אחרים
מבוסס על מעשי השליחים כ״ז:1 עד כ״ח:10
1, 2. בפני איזה מסע עומד פאולוס, ומה אולי מדאיג אותו?
פאולוס חושב על המילים שאמר לו הנציב פסטוס — ”לקיסר תלך” — ומבין שתהיה להן השפעה על עתידו. הוא שהה בבית הסוהר במשך שנתיים, כך שהמסע הארוך לרומא יהיה שינוי מרענן עבורו (מה״ש כ״ה:12). אבל כשפאולוס נזכר במסעותיו הקודמים בים, הוא לא חושב רק על משבי רוח נעימים ונוף הים הפתוח. יכול להיות שבמוחו מנקרות שאלות לגבי מה שעומד לקרות כשיופיע בפני הקיסר.
2 פאולוס חווה פעמים רבות ”סכנות בים”. ספינתו נטרפה שלוש פעמים והוא אף שהה במשך יממה בים הפתוח (קור״ב י״א:25, 26). אך המסע הזה יהיה שונה לגמרי ממסעות ההטפה שלו. הפעם פאולוס הוא לא אדם חופשי. הוא עורך את המסע כאסיר, ועומד לגמוא מרחק עצום של מעל 000,3 קילומטר מקיסריה לרומא. האם ישרוד את המסע ויצא ממנו ללא פגע? ואם כן, האם הוא למעשה מפליג אל עבר מותו? זכור שהוא עומד להישפט בפני השליט הנעלה והעוצמתי ביותר בעולמו של השטן דאז.
3. מה פאולוס היה נחוש לעשות, ובמה נדון בפרק?
3 אחרי כל מה שלמדנו על פאולוס, האם לדעתך המחשבה על מה שעומד לקרות גרמה לו לייאוש? כלל וכלל לא. היה לו ברור שהוא עתיד להתמודד עם קשיים, גם אם הוא לא ידע מה בדיוק יקרה. פאולוס הבין שאם יתמקד בדברים שאינם בשליטתו, זה יעיב על שמחתו (מתי ו׳:27, 34). הוא ידע שיהוה רוצה שהוא יכריז את הבשורה הטובה בכל הזדמנות, גם בפני שליטים ובעלי סמכות (מה״ש ט׳:15). פאולוס היה נחוש למלא את משימתו ויהי מה. האם גם אנחנו נחושים לפעול כך? נבחן כעת את מסעו ההיסטורי של פאולוס לרומא, ונראה אילו לקחים מועילים נוכל ללמוד ממנו.
’מתגוננים מפני רוחות נגדיות’ (מה״ש כ״ז:1–7א)
4. באיזה סוג של אונייה התחיל מסעו של פאולוס, ומי התלוו אליו?
4 פאולוס וכמה אסירים נמסרו לידי שר מאה ששמו יוליוס. הוא החליט לעלות על אוניית משא שהגיעה מאַדְרַמִיטְּיוֹן, נמל בחוף המערבי של אסיה הקטנה הממוקם מול העיר מִיטִילִינִי שבאי לֶסבּוֹס, ועגנה כעת בקיסריה. האונייה עמדה לשוט צפונה ולאחר מכן מערבה ובדרך עצרה מספר פעמים על מנת לפרוק ולטעון מטען. אוניות מסוג זה לא היו מותאמות לנוסעים, ובייחוד לא לאסירים. (ראה התיבה ” מסעות בים ונתיבי סחר”.) לשמחתו של פאולוס הוא לא היה המשיחי היחיד בין הנוסעים. התלוו אליו שניים מאחיו לאמונה — אריסטרכוס ולוקס. כפי שאנו יודעים, לוקס הוא זה שכתב על השתלשלות האירועים. לא מצוין אם שני שותפיו הנאמנים שילמו מכיסם את הוצאות המסע או שימשו כמשרתיו של פאולוס (מה״ש כ״ז:1, 2).
5. את מי פגש פאולוס בצידון, ומה נוכל ללמוד מכך?
5 לאחר יממה בים ומסע של כ־110 קילומטר לכיוון צפון עגנה האונייה בצידון, שנמצאת לחופי סוריה. נראה שיוליוס לא התייחס לפאולוס כפושע מן השורה, אולי משום שהוא היה אזרח רומי ולא היו הוכחות לכך שהוא אשם (מה״ש כ״ב:27, 28; כ״ו:31, 32). הוא אפשר לו לרדת לחוף ולפגוש את אחיו לאמונה. אין ספק שהאחים והאחיות שמחו שהייתה להם אפשרות לעזור לשליח פאולוס לאחר ששהה במאסר ממושך! האם גם לך יש אפשרות לגלות הכנסת אורחים כלפי אחיך, ובכך לעודד ולהתעודד? (מה״ש כ״ז:3).
6–8. מה התרחש במסעו של פאולוס מצידון לקנידוס, ואילו הזדמנויות נפתחו בפני פאולוס לבשר?
6 האונייה עזבה את צידון. היא המשיכה לאורך החוף וחלפה על פני קיליקיה, ששכנה בקרבת טרסוס, עיר הולדתו של פאולוס. לוקס אינו מציין שהיו עצירות נוספות, אבל כותב שהם היו בסכנה משום שהרוחות היו ’רוחות נגדיות’ (מה״ש כ״ז:4, 5). למרות מזג האוויר הקשה, אין לנו ספק שפאולוס ניצל כל הזדמנות לבשר. הוא ודאי בישר לאסירים האחרים, לנוסעים נוספים, ביניהם אנשי צוות וחיילים, וכן לאנשים שהיו בנמלים שבהם האונייה עגנה. האם גם אנחנו מנצלים כל הזדמנות לבשר את הבשורה הטובה?
7 עם הזמן הגיעה האונייה למִירָה, נמל בחוף הדרומי של אסיה הקטנה. שם פאולוס ושאר הנוסעים עברו לאונייה אחרת שהפליגה אל עבר יעדם הסופי, רומא (מה״ש כ״ז:6). באותה תקופה, מצרים סיפקה לרומא את מרבית התבואה, ואוניות מצריות רבות עגנו במירה. יוליוס מצא אונייה מסוג זה והורה לחיילים ולאסירים לעלות עליה. האונייה הזאת הייתה גדולה מקודמתה. היא נשאה מטען רב של חיטה וכן 276 אנשים — שכללו את אנשי צוות האונייה, החיילים, האסירים ונוסעים נוספים שהפליגו לרומא. נוכל להיות בטוחים שפאולוס ניצל את שטח הבישור החדש שנפתח בפניו.
8 התחנה הבאה הייתה קְנִידוֹס, ששכנה בפינה הדרום־מערבית של אסיה הקטנה. ספינה הייתה יכולה לגמוא מרחק כזה תוך יום אם הרוחות היו לטובתה. אך לוקס מציין: ”שטנו באיטיות לא מעט ימים והגענו בקושי רב אל קנידוס” (מה״ש כ״ז:7א). ובכן, מזג האוויר הִקשה על ההפלגה. (ראה התיבה ” הרוחות הנגדיות של הים התיכון”.) דמיין איך הרגישו הנוסעים על הסיפון כשהאונייה נאבקה ברוחות החזקות ובמים הסוערים.
”הסערה טלטלה אותנו בחוזקה” (מה״ש כ״ז:7ב–26)
9, 10. אילו קשיים התעוררו באזור כרתים?
9 רב החובל תכנן להמשיך מקנידוס לכיוון מערב, אבל לוקס מדווח: ”הרוח לא אפשרה לנו להתקדם” (מה״ש כ״ז:7ב). ככל שהאונייה התרחקה מהיבשה, רוחות עזות מכיוון צפון־מערב דחפו אותה דרומה, ככל הנראה במהירות. קודם לכן האי קפריסין הגן על האונייה מפני הרוחות, וכעת קרה דבר דומה כשהם חלפו על פני האי כרתים. המצב השתפר מעט כשהאונייה חלפה על פני סלמוני שבקצה המזרחי של כרתים. מדוע? מפני שהאונייה הגיעה לצד הדרומי של האי, שם הרוחות לא היו כה חזקות. אין ספק שברגע הזה נוסעי האונייה חשו הקלה רבה. אך זה לא נמשך זמן רב. אנשי הצוות ידעו שהחורף מתקרב, וזה ודאי הטריד אותם.
10 לוקס מציין בפירוט: ”שטנו לאורך החוף [של כרתים] בקושי רב והגענו למקום שנקרא המעגנים הטובים”. אף שהם היו מוגנים מהרוחות מפני שהיו קרובים ליבשה, היה להם קשה לשלוט באונייה. לבסוף, הם מצאו מקום בטוח לעגון בו, מפרץ קטן שהיה ממוקם לפני הנקודה שבה החוף מתעקל לכיוון צפון. כמה זמן הם עגנו שם? לוקס כותב: ”חלף זמן רב”. אך ככל שהזמן חלף, היה יותר מסוכן לשוט. החודשים ספטמבר ואוקטובר היו מסוכנים להפלגה (מה״ש כ״ז:8, 9).
11. מה יעץ פאולוס לנוסעים האחרים, ומה הוחלט?
11 חלק מהנוסעים אולי התייעצו עם פאולוס, משום שהיה לו ניסיון במסעות בים התיכון. המלצתו הייתה לא להמשיך בהפלגה. הוא אמר שאם ימשיכו, המסע צפוי להסתיים ”בנזק ובאובדן”, אולי אף באובדן חיי אדם. אבל רב החובל ובעל האונייה רצו להמשיך במסע כדי להגיע למקום יותר בטוח. הם שכנעו את יוליוס שעליהם להמשיך, ורוב הנוסעים הציעו להפליג לפניקס, נמל ששכן בהמשך החוף. הנמל שם היה גדול ומאובזר יותר, והם יכלו להעביר שם את החורף. לכן כשנשבה רוח דרומית קלה הם הגיעו למסקנה השגויה שזה הזמן לצאת לדרך (מה״ש כ״ז:10–13).
12. באיזו סכנה נתקלה האונייה אחרי שעזבה את כרתים, ומה עשה צוות האונייה כדי להימנע מאסון?
12 הצרות לא נגמרו. מצפון־מזרח הגיעה ”רוח סערה”. במשך זמן מה הם מצאו מחסה מאחורי אי קטן ששמו קודה, שהיה מרוחק כ־65 קילומטר מהמעגנים הטובים. אך עדיין הייתה קיימת סכנה שהאונייה תיסחף לכיוון דרום ותעלה על שרטון בקרבת החוף של אפריקה. אנשי הצוות היו נחושים להימנע מכך והעלו את הסירה הנגררת אל הסיפון. המשימה לא הייתה פשוטה, משום שהסירה ככל הנראה הייתה מלאה במים. אחר כך הם העבירו חבלים או שרשראות מתחת לגוף האונייה כדי לחזק אותה. הם גם נאבקו בכל כוחם להוריד את המפרש הראשי ולהתיר את החבלים על מנת שהאונייה תנוע בכיוון הרוח. זו אכן הייתה חוויה מטלטלת! אבל כל מה שהם עשו לא הספיק — הסערה הלכה והתחזקה. ביום השלישי הם נפטרו ממטען עודף, אולי כדי שהאונייה לא תטבע (מה״ש כ״ז:14–19).
13. כיצד חשו הנוסעים על הסיפון בזמן הסערה?
13 מי שהיו על האונייה ודאי התמלאו פחד. אך פאולוס ושותפיו למסע נהגו באומץ. קודם לכן ישוע הבטיח לפאולוס שהוא יעיד עליו ברומא, ומאוחר יותר נגלה אליו מלאך שחזר על ההבטחה (מה״ש י״ט:21; כ״ג:11). אך במשך שבועיים שלמים הסערה לא שככה. בשל הגשם הבלתי פוסק והעננים הכבדים שחסמו את השמש והכוכבים, התקשה רב החובל לדעת את מיקומה הנוכחי של הספינה ולנווט אותה ליעדה. בשל מזג האוויר הסוער, הגשמים, מחלות הים והחשש ממה שעומד לקרות, אף אחד לא רצה אפילו לאכול.
14, 15. (א) מדוע פאולוס מציין בפני נוסעי האונייה את הדברים שייעץ קודם לכן? (ב) מה מסר התקווה שמסר פאולוס מזכיר לנו?
14 פאולוס נעמד וחזר על אזהרתו. מטרתו לא הייתה להקניט אותם וכביכול לומר: ’אמרתי לכם’. מילותיו הדגישו שעצתו הייתה נבונה. לאחר מכן הוא הוסיף: ”אני קורא לכם כעת להתעודד כי איש מביניכם לא יאבד; רק האונייה תאבד” (מה״ש כ״ז:21, 22). אין ספק שהמילים האלו ניחמו אותם! פאולוס ודאי התעודד גם הוא מכך שיהוה העניק לו את הזכות המיוחדת למסור להם מסר של תקווה. חשוב שנזכור שהחיים של כל אחד ואחד חשובים ליהוה. השליח פטרוס כתב: ”יהוה אינו... חפץ שיושמד איש אלא שהכול יחזרו בתשובה” (פט״ב ג׳:9). חיים יקרים מוטלים על הכף! לכן עלינו להתאמץ לחלוק עם כמה שיותר אנשים את התקווה שמעניק לנו יהוה.
15 סביר להניח שפאולוס בישר לרבים מנוסעי האונייה על ”התקווה למימוש ההבטחה שהבטיח אלוהים” (מה״ש כ״ו:6; קול׳ א׳:5). כעת, כשהאונייה עמדה בסכנת טביעה, פאולוס סיפק להם בסיס מוצק להאמין שהם ישרדו. הוא אמר: ”בלילה ניצב לידי מלאכו של האלוהים אשר לו אני שייך... ואמר לי: ’אל תפחד, פאולוס. אתה צריך לעמוד לפני הקיסר, ואלוהים בטובו יחוס למענך על חייהם של כל המפליגים איתך’”. ואז פאולוס קרא להם: ”התעודדו, אנשים, שכן אני מאמין לדברי אלוהים ויודע שיקרה בדיוק מה שנאמר לי. אך עלינו לעלות על שרטון ליד איזה אי” (מה״ש כ״ז:23–26).
”לבסוף הגיעו כולם בשלום אל היבשה” (מה״ש כ״ז:27–44)
הוא ”הודה לאלוהים לפני כולם” (מעשי השליחים כ״ז:35).
16, 17. (א) מתי פאולוס בחר להתפלל, ואיך תפילתו השפיעה על שאר הנוסעים? (ב) כיצד מילותיו של פאולוס התגשמו?
16 כעבור שבועיים מורטי עצבים, שבהם האונייה נסחפה כ־870 קילומטר ממסלולה, המלחים הרגישו שינוי. הם אולי שמעו את הגלים מתנפצים על החוף ולכן הסיקו שהם קרובים ליבשה. הם הטילו עוגן כדי למנוע מהאונייה להיסחף חזרה אל תוך הים וניסו להתקרב לחוף. בשלב הזה המלחים ניסו לברוח מהאונייה, אך פאולוס אמר לשר המאה ולחיילים: ”אם האנשים האלה לא יישארו באונייה, לא תוכלו להינצל”. לכן החיילים מנעו מהם לעשות זאת. לאחר שהאונייה התייצבה מעט, פאולוס עודד את כולם לאכול והבטיח להם שוב שהם ינצלו. לאחר מכן הוא ”הודה לאלוהים לפני כולם” (מה״ש כ״ז:31, 35). תפילת ההודיה שלו הייתה דוגמה טובה עבור לוקס, אריסטרכוס וגם עבור המשיחיים כיום. האם אתה מחקה את דוגמתו ונושא תפילות מעודדות ומנחמות בפני אחֶיך לאמונה?
17 לאחר תפילתו של פאולוס ”כולם התעודדו והחלו גם הם לאכול” (מה״ש כ״ז:36). הם הפחיתו את משקל האונייה והשליכו לים את מטען החיטה כדי שיהיה להם קל יותר להגיע אל החוף. כשעלה הבוקר צוות האונייה ניתק את העוגנים, התיר את החבלים של משוטי ההגה ופרש את המפרש הקדמי כדי שיוכלו לתמרן את האונייה ולהתקדם לכיוון החוף. לאחר מכן חרטום האונייה נתקע והאונייה עלתה על שרטון. ירכתי האונייה נשברו לחתיכות בגלל הגלים. חלק מהחיילים רצו להרוג את האסירים כדי שאף אחד מהם לא יברח, אבל יוליוס מנע מהם לעשות זאת וציווה על כולם להגיע אל היבשה — בשחייה או בעזרת קרשים ושברי אונייה. מה שפאולוס ניבא אכן התגשם! כל 276 הנוסעים ניצלו ו”הגיעו... בשלום אל היבשה”. אבל לאן הם הגיעו? (מה״ש כ״ז:44).
”טוב לב בלתי רגיל” (מה״ש כ״ח:1–10)
18–20. איך תושבי מלטה נהגו ב”טוב לב בלתי רגיל”, ואיזה נס התרחש?
18 התברר שנוסעי האונייה הגיעו לאי מלטה, דרומית לסיציליה (ראה התיבה ” היכן ממוקמת מלטה?”) תושבי האי, שדיברו שפה זרה, נהגו בהם ב”טוב לב בלתי רגיל” (מה״ש כ״ח:2). הניצולים הגיעו לחוף רטובים ורועדים מקור, ותושבי מלטה הדליקו עבורם מדורה כדי שיוכלו להתחמם. ואז קרה נס.
19 פאולוס רצה לעזור ולכן אסף כמה ענפים כדי להוסיף אותם למדורה. כאשר הניח את הענפים, יצא מהם נחש צפע שנצמד לזרועו והכיש אותו. כשראו זאת אנשי מלטה הם חשבו שהיה זה עונש מאלוהים. a
20 המקומיים ציפו שגופו של פאולוס יתנפח בעקבות הכשת הנחש. ספר עיון אחד מציין שהמילה ”יתנפח” בשפת המקור היא מונח רפואי. זה לא מפתיע אותנו שזה המונח שבו בחר להשתמש ”לוקס, הרופא האהוב” (מה״ש כ״ח:6; קול׳ ד׳:14). אולם פאולוס ניער את הנחש הארסי מידו ולא נפגע כלל.
21. (א) הבא דוגמאות המוכיחות שלוקס תיאר את המאורע בדיוק רב. (ב) איזה נס חולל פאולוס, וכיצד הוא השפיע על תושבי מלטה?
21 באיזור התגורר בעל אדמות עשיר ששמו פּוֹבְּלִיוֹס. ככל הנראה הוא היה הנציב הרומי הממונה על מלטה. לוקס מתאר אותו בתור ”ראש האי”, ומשתמש בתואר המדויק שנמצא בשתי כתובות מלטזיות קדומות. הוא אירח בנדיבות את פאולוס ושותפיו במשך שלושה ימים. אולם אביו של פובליוס היה חולה. גם הפעם לוקס משתמש בשפה רפואית מדויקת ומתאר את הסימפטומים הספציפיים של מחלתו. הוא כתב שהוא ”שכב... כשהוא סובל מחום ומדיזנטריה”. פאולוס התפלל, שם עליו את ידיו והאיש נרפא. המקומיים התרשמו עמוקות מהנס והביאו חולים נוספים כדי שפאולוס ירפא אותם. בנוסף, הם העניקו לפאולוס ושותפיו מתנות שהיו נחוצות להם (מה״ש כ״ח:7–10).
22. (א) מה פרופסור אחד ציין לגבי תיאוריו של לוקס על המסע לרומא? (ב) במה נדון בפרק הבא?
22 החלק שבחנו עד כה במסעו של פאולוס מתואר בצורה מדויקת ומהימנה. פרופסור אחד אמר: ”תיאורו של לוקס... הוא מבין החלקים המפורטים ביותר במקרא כולו. הפרטים שהוא מציין לגבי ימאות במאה הראשונה וכן תיאור התנאים בחלקו המזרחי של אגן הים התיכון מדויקים בהחלט”. סביר להניח, אם כן, שהתיאור התבסס על יומן מסע שכתב בזמן שהתלווה לשליח פאולוס. אין ספק שללוקס יהיה עוד הרבה מה לכתוב עם המשך השתלשלות האירועים. נבחן כעת מה קרה לפאולוס כשהוא סוף כל סוף הגיע לרומא.
a תושבי המקום לא היו מופתעים לראות נחש מסוג זה, כך שנראה שהוא היה נפוץ באי. בימינו לא ניתן למצוא במלטה נחשי צפע. יכול להיות שהדבר נובע משינויי אקלים שהתרחשו לאורך המאות. סיבה אפשרית אחרת היא גידול אוכלוסיית האדם באי שהביאה להכחדת נחשי הצפע.
