פרק 23
’שִמעו נא את דברי הגנתי’
פאולוס מגן על האמת בפני אספסוף זועם ובפני הסנהדרין
מבוסס על מעשי השליחים כ״א:18 עד כ״ג:10
1, 2. מדוע פאולוס הגיע לירושלים, ואילו קשיים מצפים לו שם?
פאולוס צועד ברחובות הצרים וההומים של ירושלים. מאחורי כל אבן יש פיסת היסטוריה שמעידה על מגעיו של יהוה עם עמו. רבים מתושביה גאים בעבר המפואר שלה. פאולוס יודע שרבים מהמשיחיים שמתגוררים בעיר שקועים בעבר ומתקשים לצעוד בדרך החדשה שיהוה מראה להם. חרף הסכנה, פאולוס הגיע מאפסוס לירושלים. מטרתו היא לא רק להעביר לאחים תרומות ולעזור להם מבחינה חומרית. הוא יודע שהם זקוקים גם לעזרה רוחנית (מה״ש י״ט:21).
2 מה מצפה לפאולוס בירושלים? הקושי הראשון שיהיה עליו להתמודד איתו הוא שמועות שהפיצו האחים לגביו. קשיים רציניים יותר יגיעו מצד אויבי ישוע. הם יעלילו עליו עלילות שווא, יכו אותו ויאיימו על חייו. השתלשלות האירועים תעניק לפאולוס הזדמנות להגן על אמונתו. כולנו יכולים לחקות את הענווה, אומץ הלב והאמונה המופתית שלו כשאנחנו מתמודדים עם מצבים דומים. הבה נראה כיצד.
הם ”היללו את אלוהים” (מה״ש כ״א:18–20א)
3–5. (א) באיזו ישיבה נכח פאולוס בירושלים, ומה נידון בה? (ב) אילו לקחים נוכל ללמוד מפגישתו של פאולוס עם הזקנים בירושלים?
3 יום אחרי שפאולוס ושותפיו למסע הגיעו לירושלים, הם הלכו לפגוש את זקני הקהילה המקומיים. אף אחד מהשליחים האחרים לא מוזכר; סביר להניח שבנקודה זו הם כבר שירתו במקומות אחרים בעולם. אולם יעקב, אחיו של ישוע, עדיין היה בירושלים (גל׳ ב׳:9). נראה שיעקב ניהל את הישיבה עם פאולוס, שבה נכחו ”כל הזקנים” (מה״ש כ״א:18).
4 פאולוס שאל בשלום הזקנים ”והחל לספר להם בפרטי פרטים על הדברים שעשה אלוהים בקרב הגויים באמצעות שירותו” (מה״ש כ״א:19). אין לנו כל ספק שהם התעודדו מדבריו. גם אנו נרגשים לשמוע איך מלאכת הבישור מתקדמת בארצות אחרות (מש׳ כ״ה:25).
5 בשלב מסוים פאולוס ככל הנראה מזכיר את התרומות שהביא עימו מאירופה. הדאגה שגילו אחים ממקומות מרוחקים ודאי חיממה את ליבם של הזקנים, ובתגובה לכך הם ”היללו את אלוהים” (מה״ש כ״א:20א). גם בימינו, אחים שמתמודדים עם אסונות או מחלות חמורות מעריכים מעומק ליבם את עזרתם המעשית של אחיהם לאמונה ואת מילות העידוד שלהם.
רבים עדיין ”קנאים לתורה” (מה״ש כ״א:20ב, 21)
6. איזו בעיה העלו הזקנים בפני פאולוס?
6 הזקנים אמרו לפאולוס שהאחים ביהודה נכשלו משמועה ששמעו עליו: ”אתה רואה, אחינו, שאלפים רבים מן המאמינים הם מקרב היהודים, וכולם קנאים לתורה. אבל הגיעה לאוזניהם שמועה שאתה מלמד את כל היהודים אשר בקרב הגויים לכפור בתורת משה, באומרך להם שלא למול את ילדיהם ולא לקיים את המנהגים” (מה״ש כ״א:20ב, 21). a
7, 8. (א) איזו השקפה מוטעית הייתה למשיחיים רבים ביהודה? (ב) מדוע השקפתם המוטעית של חלק מהמשיחיים מרקע יהודי לא נחשבה לכפירה?
7 מדוע כל כך הרבה משיחיים עדיין היו קנאים לתורת משה, למרות שהיא כבר לא הייתה בתוקף יותר מ־20 שנה? (קול׳ ב׳:14) ב־49 לספירה השליחים והזקנים נפגשו בירושלים ושלחו איגרת לקהילות שהסבירה שהמשיחיים מקרב הגויים כבר לא כפופים למילה ולתורת משה (מה״ש ט״ו:23–29). אולם האיגרת לא ציינה בפירוש את המשיחיים מרקע יהודי, כך שרבים מהם לא הבינו שתורת משה כבר לא חלה עליהם.
8 האם בגלל חשיבתם המוטעית הם לא היו ראויים להיות משיחיים? לא. תורת משה ניתנה על־ידי יהוה, כך שהמנהגים שהם המשיכו לקיים לא היו מנהגים אליליים פסולים שמנוגדים לדרכו. אך התורה התבססה על הברית הישנה, וכעת הם היו תחת הברית החדשה. יהוה כבר לא דרש מהם לציית לתורה כדי שעבודתם תהיה רצויה בעיניו. למשיחיים מרקע יהודי שהיו קנאים לתורה היה פער בהבנה, ולא היה להם מספיק ביטחון בסידור החדש שקבע יהוה. היה עליהם להתאים את עצמם לשינוי ולשרת את אלוהים בדרך שבה הוא דרש (יר׳ ל״א:31–34; לוקס כ״ב:20). b
”אין אמת בשמועות” (מה״ש כ״א:22–26)
9. מה לימד פאולוס לגבי תורת משה?
9 מה לגבי השמועה שפאולוס מלמד את כל היהודים אשר בקרב הגויים ”לא למול את ילדיהם ולא לקיים את המנהגים”? פאולוס היה שליח לגויים, והסביר להם שהם לא כפופים לתורת משה. הוא גם הראה שחשיבתם של אלו שטענו שהנוכרים חייבים להימול ולקיים את התורה הייתה חשיבה שגויה (גל׳ ה׳:1–7). פאולוס בישר את הבשורה הטובה גם ליהודים בערים שבהן ביקר. הוא ודאי הסביר לישרי הלב שמותו של ישוע ביטל את התורה ושצדקה תלויה באמונה, ולא בקיום התורה (רומ׳ ב׳:28, 29; ג׳:21–26).
10. איך פאולוס הראה שגישתו כלפי התורה והמילה הייתה מאוזנת?
10 פאולוס לא העביר ביקורת על מי שבחרו להמשיך לקיים חלק מהמנהגים היהודים, כמו שמירת השבת או הימנעות מאכילת מאכלים מסוימים (רומ׳ י״ד:1–6). הוא גם לא קבע כללים לגבי המילה. למעשה, הוא מל את טימותיאוס, שאביו היה יווני, כדי לא להכשיל את היהודים (מה״ש ט״ז:3). קיום המילה היה החלטה אישית. פאולוס אמר לגלטים: ”אין כל חשיבות למילה או להיעדר מילה, אלא לאמונה הפועלת דרך אהבה” (גל׳ ה׳:6). אולם אדם שנימול כדי לקיים את התורה, או טען שחובה להימול כדי להשביע את רצון יהוה גילה חוסר אמונה.
11. איזו הנחיה נתנו הזקנים לפאולוס, ואיך הוא הוציא אותה לפועל? (ראה גם הערת שוליים.)
11 אף־על־פי שהשמועות היו כוזבות, המשיחיים מרקע יהודי עדיין היו מוטרדים מהן. זו הסיבה שהזקנים הנחו את פאולוס לפעול בדרך הבאה: ”יש לנו ארבעה אנשים שנדרו נדר. קח אותם, היטהר איתם ושלם בעדם כדי שיגולחו ראשיהם. כך ידעו הכול שאין אמת בשמועות שהופצו עליך ושאתה מתנהג כשורה ושגם אתה מקיים את התורה” (מה״ש כ״א:23, 24). c
12. איזו דוגמה הציב פאולוס לגמישות ושיתוף פעולה עם הזקנים?
12 פאולוס יכול היה להגיד שהבעיה האמיתית לא הייתה השמועות לגביו, אלא עקשנותם של היהודים לדבוק בתורת משה. אך הוא היה מוכן להיות גמיש, כל עוד הוא לא הפר את עקרונותיו של אלוהים. מוקדם יותר הוא כתב: ”לכפופים לתורה נעשיתי כמי שכפוף לתורה — אף כי אינני כפוף לתורה — כדי להשיג את הכפופים לתורה” (קור״א ט׳:20). ואכן, גם במקרה זה פאולוס שיתף פעולה עם הזקנים בירושלים ונעשה ”כפוף לתורה”. איזו דוגמה מעולה עבורנו! גם אנחנו צריכים לשתף פעולה עם הזקנים ולא להתעקש שדברים ייעשו בדרך שלנו (עב׳ י״ג:17).
פאולוס שיתף פעולה עם הזקנים משום שבקשתם לא הייתה מנוגדת לעקרונות המקרא. האם גם אתה פועל כך?
”אדם כזה אינו ראוי לחיות!” (מה״ש כ״א:27 עד כ״ב:30)
13. (א) מדוע חלק מהיהודים עוררו המולה בבית המקדש? (ב) איך ניצלו חייו של פאולוס?
13 כאשר פאולוס היה בבית המקדש המצב הסתבך. כשארבעת הגברים עמדו להשלים את נדריהם, יהודים מאסיה ראו את פאולוס. הם האשימו אותו לשווא שהוא מביא נוכרים אל בית המקדש והתסיסו את ההמון. אם שר האלף הרומי לא היה מתערב ועוצר את פאולוס, ההמון ככל הנראה היה מכה אותו למוות. מאותו יום יעברו יותר מארבע שנים עד שפאולוס ישתחרר לחופשי. אבל גם בעת ששהה במעצר, חייו היו בסכנה. כששר האלף שאל את היהודים מדוע הם הכו את פאולוס, הם צעקו האשמות שונות. בשל ההמולה שר האלף לא הבין את דבריהם. בסופו של דבר החיילים היו צריכים לשאת את פאולוס ולהוציא אותו משם. כשהם עמדו להיכנס למגורי החיילים, פאולוס ביקש משר האלף: ”אנא ממך, הרשה לי לדבר אל העם” (מה״ש כ״א:39). שר האלף הסכים, ופאולוס החל לדבר ולהגן באומץ על אמונתו.
14, 15. (א) מה פאולוס הסביר ליהודים? (ב) מה עשה שר האלף הרומי כדי לגלות מדוע היהודים כועסים על פאולוס?
14 פאולוס פתח במילים: ”שמעו נא כעת את דברי הגנתי” (מה״ש כ״ב:1). כשהאנשים שמעו שפאולוס מדבר בעברית הם נרגעו. הוא הסביר להם בבירור למה הוא הפך להיות תלמיד המשיח. הוא ציין במיומנות עובדות שהיהודים יכלו לבדוק בעצמם אם ירצו. פאולוס למד לרגלי גמליאל, שהיה מורה מפורסם. הוא גם רדף את המשיחיים, כפי שחלק מהנוכחים בקהל ודאי ידעו. אולם בדרכו לדמשק הוא ראה בחזון את ישוע שהוקם לתחייה, אשר דיבר אליו. האנשים שהתלוו אליו ראו אור בוהק ושמעו קול, אך לא הבינו את הנאמר (מה״ש ט׳:7; כ״ב:9). פאולוס התעוור מהחזון, לכן האנשים שהיו איתו היו צריכים להוליך אותו אל דמשק. שם חנניה, שהיה ידוע בקרב היהודים באותו אזור, השיב את ראייתו באורח פלא.
15 פאולוס המשיך וסיפר שאחרי ששב לירושלים נגלה אליו ישוע במקדש. כשהיהודים שמעו זאת הם התמלאו זעם וצעקו: ”מחה אותו מעל פני האדמה, כי אדם כזה אינו ראוי לחיות!” (מה״ש כ״ב:22) כדי להציל את חייו, שר האלף ציווה להביא אותו אל מגורי החיילים. הוא היה נחוש לגלות למה היהודים כל כך כועסים על פאולוס, והורה להכין אותו לחקירה במלקות. אולם פאולוס השתמש בחוק כדי להגן על עצמו, וחשף שהוא אזרח רומי. גם בימינו עדי־יהוה משתמשים בחוק כדי להגן על אמונתם. (ראה התיבות ” החוק הרומי והאזרחות הרומית” ו” קרבות משפטיים מודרניים”.) כששר האלף גילה שפאולוס אזרח רומי, הוא הבין שהוא צריך למצוא דרך אחרת להשיג את המידע. למוחרת הוא ציווה על חברי הסנהדרין (בית הדין העליון היהודי) להתכנס, והביא את פאולוס בפניהם.
”פרוש בן פרוש אני” (מה״ש כ״ג:1–10)
16, 17. (א) תאר מה קרה כשפאולוס דיבר אל הסנהדרין. (ב) איך פאולוס נהג בענווה אחרי שהוכה?
16 פאולוס עמד בפני הסנהדרין והתחיל בדברי ההגנה שלו: ”אנשים, אחים, מאז ומתמיד התהלכתי במצפון נקי לגמרי לפני אלוהים” (מה״ש כ״ג:1). לפני שהספיק להמשיך בדבריו, קרה הדבר הבא: ”לשמע הדבר ציווה הכוהן הגדול חנניה על העומדים ליד פאולוס להכותו על פיו” (מה״ש כ״ג:2). היה זה עלבון של ממש! הדבר גם הראה עד כמה הכוהן הגדול נהג במשוא פנים. הוא תייג את פאולוס כשקרן עוד לפני ששמע את דברי הגנתו! אין פלא שפאולוס השיב לו: ”אלוהים עתיד להכות אותך, קיר מסויד שכמותך. אתה יושב לשפוט אותי על־פי התורה ובה בעת עובר על התורה בצוותך להכותני?” (מה״ש כ״ג:3).
17 חלק מהנוכחים היו המומים — לא מהעובדה שפאולוס הוכה, אלא מתגובתו! הם התקוממו ואמרו: ”את הכוהן הגדול של אלוהים אתה מחרף?!” פאולוס הגיב בענווה והראה שהוא מכבד את התורה ובכך לימד את מאזיניו לקח חשוב. הוא אמר להם: ”אחים, לא ידעתי שהוא הכוהן הגדול. הרי כתוב, ’לא תדבר בבוז על שר בעמך’” (מה״ש כ״ג:4, 5; שמ׳ כ״ב:28). d פאולוס הבחין שחברי הסנהדרין מורכבים מפרושים וצדוקים והתאים את דברי הגנתו: ”אנשים, אחים, פרוש בן פרוש אני, ועל התקווה לתחיית המתים אני נשפט” (מה״ש כ״ג:6).
בדומה לפאולוס, כשאנחנו מדברים עם אנשים מרקעים דתיים שונים, אנחנו מחפשים מכנה משותף
18. מדוע פאולוס מכנה את עצמו פרוש, ואיך נוכל לחקות את דוגמתו בנסיבות מסוימות?
18 מדוע פאולוס כינה את עצמו פרוש? הוא היה ממשפחה שהייתה שייכת לזרם זה, ולכן יכול היה לומר שהוא ”פרוש בן פרוש”. ואכן, רבים עדיין החשיבו אותו לפרוש. e אבל האם זה אומר שפאולוס הסכים עם השקפותיהם בנוגע לתחיית המתים? הפרושים האמינו שנשמתו של האדם לא מתה, ושנשמתם של הצדיקים מתגלגלת לגוף אנושי אחר. פאולוס לא האמין בזה. הוא האמין בתחיית המתים שישוע דיבר עליה (יוח׳ ה׳:25–29). אבל בניגוד לצדוקים, הוא כן האמין שיש תקווה לאחר המוות. נוכל לחקות את דוגמתו של פאולוס כשאנחנו מדברים עם אנשים מרקעים דתיים שונים. גם אם האמונה שלנו שונה משלהם, אנחנו יכולים למצוא מכנה משותף ולומר להם שאנו מאמינים בקיומו של אלוהים.
19. מדוע פרצה מהומה בסנהדרין?
19 הצהרתו של פאולוס פילגה את הסנהדרין. במעשי השליחים כ״ג:9 נאמר: ”מהומה גדולה פרצה, ואז קמו אחדים מסיעת הפרושים וטענו בתוקף: ’איננו מוצאים שום רע באיש הזה, אך אם רוח או מלאך דיברו אליו...’”. הצדוקים לא האמינו במלאכים. לכן, כשהם שמעו זאת, הם התמלאו זעם. (ראה התיבה ” הצדוקים והפרושים”.) הרוחות היו כה סוערות ששר האלף הרומי היה צריך שוב לחלץ את פאולוס (מה״ש כ״ג:10). אבל הסכנה לא חלפה. מה יקרה לפאולוס כעת? נלמד זאת בפרק הבא.
a נראה שכדי לדאוג לצורך הרוחני של כל אותם משיחיים מרקע יהודי, שהיו רבים במספר, היה צורך להתאסף בבתים פרטיים שונים.
b כמה שנים מאוחר יותר פאולוס כתב את איגרתו אל העברים, שבה הסביר מדוע הברית החדשה נעלה על הישנה. הוא הבהיר שהברית החדשה מחליפה את הברית הישנה. הטיעונים שבהם פאולוס השתמש עזרו למשיחיים מרקע יהודי להשיב למתנגדיהם היהודים. אין ספק שהם גם חיזקו את אמונתם של המשיחיים שעדיין ייחסו חשיבות לתורת משה (עב׳ ח׳:7–13).
c מספר חוקרים סבורים שמדובר בנדר הנזירות (במ׳ ו׳:1–21). תורת משה, שבמסגרתה אדם נדר נדר כזה, כבר לא הייתה בתוקף. בכל זאת, פאולוס אולי חשב שאין פסול בכך שהאנשים יקיימו את נדרם ליהוה. לכן הוא יכול היה לשלם בעדם ולהתלוות אליהם בלב שלם. איננו יודעים בוודאות באיזה סוג של נדר היה מדובר. בכל מקרה, סביר להניח שפאולוס לא תמך בהקרבת קורבנות בעלי חיים לסליחת חטאים (כפי שנהגו הנזירים לעשות). אחרי שישוע הקריב את חייו המושלמים כקורבן, לא הייתה כל משמעות לקורבנות בעלי חיים. איננו יודעים את כל הפרטים, אך נוכל להיות בטוחים שפאולוס לא פעל נגד מצפונו.
d יש הטוענים שפאולוס סבל מבעיות ראייה ולכן לא ראה שמדובר בכוהן הגדול. אפשרות אחרת היא שהוא נעדר מירושלים במשך תקופה ארוכה ולא זיהה את הכוהן הגדול המכהן. יכול להיות גם שהקהל הסתיר את שדה ראייתו של פאולוס והוא לא ראה מי ציווה להכותו.
e בשנת 49 לספירה, כאשר השליחים והזקנים דנו בשאלה האם הנוכרים כפופים לתורת משה, כמה מהנוכחים תוארו כמי ”שהיו בעבר בכת הפרושים” (מה״ש ט״ו:5). עולה מכך שאותם מאמינים עדיין היו מזוהים במובנים מסוימים עם הרקע שלהם כפרושים.
