פרק 20
דבר יהוה ’נפוץ ומתחזק’ חרף רדיפות
איך אפולוס ופאולוס עזרו לרבים לשמוע את הבשורה הטובה
מבוסס על מעשי השליחים י״ח:23 עד י״ט:41
1, 2. (א) איזו סכנה ניצבת בפני פאולוס ושותפיו למסע באפסוס? (ב) מה נבחן בפרק זה?
ברחובות אפסוס נשמעים זעקות, בכי וצעדי ריצה של המוני אנשים. אספסוף מתאסף ומתחיל לצעוד בהפגנתיות. האנשים תופסים שניים משותפיו למסע של השליח פאולוס וגוררים אותם איתם. הרחוב הראשי רחב הידיים והחנויות שלאורכו מתרוקנים במהירות. האנשים מצטרפים לאספסוף והולכים לכיוון האמפיתיאטרון שיכול להכיל עד 25 אלף איש. רובם אפילו לא מבינים על מה המהומה, אבל הם יודעים במעורפל שנשקפת סכנה למקדש ולאלה האהובה שלהם, ארטמיס. הם מתחילים לצעוק שוב ושוב: ”גדולה ארטמיס של האפסים!” (מה״ש י״ט:34).
2 השטן מנסה פעם נוספת לעצור את התפשטות הבשורה הטובה על מלכות אלוהים באמצעות אספסוף אלים. אבל זה לא הדבר היחיד שבו הוא משתמש. בפרק הזה נדון בכמה ממזימותיו של השטן שאיימו להפר את אחדות המשיחיים במאה הראשונה. אבל כפי שנראה, מזימותיו נכשלו ו’דבר יהוה הלך והתחזק ונפוץ בעוצמה’ (מה״ש י״ט:20). מה שעזר למשיחיים בעבר לנצח במאבק עוזר גם לנו כיום. הניצחון הוא כמובן של יהוה ולא שלנו, אך בדומה למשיחיים מהמאה הראשונה עלינו למלא את חלקנו. בעזרת יהוה נוכל לפתח תכונות שיעזרו לנו להצליח בשירותנו. תחילה נבחן את דוגמתו של אפולוס.
הוא היה ”בקי בכתובים” (מה״ש י״ח:24–28)
3, 4. מה עקילס ופריסקילה שמו לב שחסר לאפולוס, וכיצד הם עזרו לו?
3 כאשר פאולוס נמצא בדרכו לאפסוס במסע ההטפה השלישי, יהודי ששמו אפולוס מגיע לעיר מאלכסנדריה המפורסמת שבמצרים. לאפולוס היו מעלות רבות. הוא דיבר ברהיטות וגם היה ”בקי בכתובים” ו”נלהב בעזרת הרוח”. בנוסף, הוא דיבר בקנאות ובאומץ עם היהודים בבית הכנסת (מה״ש י״ח:24, 25).
4 עקילס ופריסקילה שמעו את אפולוס מדבר, ואין ספק שהם התרגשו לשמוע אותו ’מלמד במדויק על ישוע’. אבל הם שמו לב שלמרות שדבריו היו נכונים, היה חסר לו ידע. הוא ידע רק על טבילת יוחנן. עקילס ופריסקילה אומנם היו אנשים פשוטים שעסקו בעשיית אוהלים, אך הם לא חששו לדבר עם אפולוס, שהיה איש רהוט ומלומד. הם ”לקחו אותו אליהם והסבירו לו ביתר דיוק את דרך אלוהים” (מה״ש י״ח:25, 26). איך אפולוס הגיב? הוא הראה שהוא אדם עניו — תכונה חשובה שהמשיחיים צריכים לפתח.
5, 6. מה הפך את אפולוס לכלי יעיל בידיו של יהוה, ומה נוכל ללמוד מדוגמתו?
5 אפולוס קיבל בשמחה את עזרתם של עקילס ופריסקילה, וכך הפך למשרת טוב יותר של יהוה. בהמשך הוא עבר לאָכָיָה, שם עזר רבות למאמינים. הוא גם בישר ביסודיות ליהודים באותו אזור שהתעקשו שישוע הוא לא המשיח המובטח. לוקס כתב: ”במרץ רב הוכיח היטב שהיהודים טועים והראה מתוך הכתובים שישוע הוא המשיח” (מה״ש י״ח:27, 28). כעת אפולוס יכול היה לתרום יותר לקהילה. למעשה, הוא היה אחת הסיבות לכך ש”דבר יהוה” נפוץ. מה נוכל ללמוד מדוגמתו?
6 כולנו צריכים לפתח ענווה. לכל אחד מאיתנו יש מתנות שונות — כישרונות מסוימים, ניסיון חיים או ידע שרכשנו לאורך השנים. אבל הענווה שלנו צריכה להתעלות על המתנות האלה. אחרת, במקום שהן יהיו ברכות, הן יהפכו למעמסות. אם לא נהיה זהירים עלולה להשתרש בליבנו גאווה (קור״א ד׳:7; יעקב ד׳:6). אבל אם נפתח ענווה, נחשיב את האחרים לנעלים מאיתנו (פיל׳ ב׳:3). לא נכעס כשאחרים מתקנים אותנו ונהיה פתוחים ללמוד מהם, ולא נתעקש על דעותינו כשרוח הקודש מכוונת את הארגון לכיוון אחר. כל עוד ננהג בענווה, נוכל להיות כלים טובים בידיים של יהוה ושל בנו (לוקס א׳:51, 52).
7. איך פאולוס ואפולוס הציבו דוגמה לענווה?
7 ענווה מנטרלת את היריבות. השטן רצה ליצור פילוגים בקהילה המשיחית הקדומה. הוא ודאי היה מרוצה אם אפולוס והשליח פאולוס, שהיו שניהם מורים מעולים עם אישיות בולטת, היו הופכים ליריבים ומתחרים על אהדת הקהילות. הם היו עלולים ליפול בקלות למלכודת הזאת. כמה מהמשיחיים בקורינתוס החלו לומר ”אני שייך לפאולוס”, ואחרים אמרו ”ואני לאפולוס”. אבל פאולוס ואפולוס לא עודדו את הפילוג הזה. פאולוס שיבח בענווה את אפולוס על שירותו ואף נתן לו תפקידים נוספים, ואפולוס מצידו הקשיב להדרכתו (קור״א א׳:10–12; ג׳:6, 9; טיט׳ ג׳:12, 13). איזו דוגמה נפלאה לענווה ושיתוף פעולה!
”טיעונים משכנעים בעניין מלכות אלוהים” (מה״ש י״ח:23; י״ט:1–10)
8. באיזו דרך בחר פאולוס לשוב לאפסוס, ומדוע?
8 פאולוס הבטיח לחזור לאפסוס והוא עמד במילתו (מה״ש י״ח:20, 21). a שים לב באיזו דרך הוא בחר. הוא התחיל את המסע באנטיוכיה שבסוריה. כדי להגיע לאפסוס הוא יכול היה לערוך מסע קצר לסֶלֶבְקִיָה, ומשם לעלות על ספינה שתגיע ישירות ליעד שלו. אבל במקום זאת, הוא בחר לעבור ”באזורי פנים הארץ”. אחת ההערכות היא שבמסעו של פאולוס שמתואר במעשי השליחים י״ח:23 וי״ט:1 הוא גמא כ־600,1 קילומטר! למה הוא בחר בדרך כל כך קשה וארוכה? משום שהמטרה שלו הייתה ’לחזק את כל התלמידים’ (מה״ש י״ח:23). בדומה לשני המסעות הקודמים, מסע ההטפה השלישי עמד להיות מסע קשה, אבל פאולוס ידע שזה שווה את המאמץ. כיום משגיחי הנפה ונשותיהם מגלים גישה דומה, ואנו כל כך מעריכים את האהבה וההקרבה העצמית שלהם.
9. מדוע קבוצה של תלמידים הייתה צריכה להיטבל בשנית, ומה נוכל ללמוד מתגובתם?
9 כשפאולוס הגיע לאפסוס הוא פגש קבוצה של כתריסר מתלמידיו של יוחנן המטביל. הם נטבלו בטבילת יוחנן שכבר לא הייתה בתוקף. כמו כן, היה נראה שהם לא ידעו דבר על רוח הקודש. פאולוס השלים את המידע שהיה חסר להם, ובדומה לאפולוס הם היו ענווים ומוכנים ללמוד. אחרי שהם נטבלו בשם ישוע, נחה עליהם רוח הקודש והם קיבלו מתנות פלאיות. אין ספק שיהוה מברך את מי שמוכנים להישמע להנחיות חדשות מטעם ארגונו (מה״ש י״ט:1–7).
10. למה פאולוס עבר מבית הכנסת לאולם בית־הספר, ומה נוכל ללמוד מדוגמתו?
10 עד מהרה קרה דבר נוסף. במשך שלושה חודשים פאולוס בישר באומץ בבית הכנסת. על אף שהציג ”טיעונים משכנעים בעניין מלכות אלוהים”, היו שסירבו בעקשנות לקבל את דבריו. לכן, במקום לבזבז זמן עם מי ש”דיברו רעות על הדרך”, פאולוס החל לדבר מדי יום באולם בית־ספר (מה״ש י״ט:8, 9). מי שרצו להתקדם מבחינה רוחנית היו צריכים לעבור מבית הכנסת לאולם. בדומה לפאולוס, גם אנחנו לפעמים מחליטים להפסיק לדבר עם אנשים שלא מוכנים להקשיב או שרק רוצים להתווכח. אנו זוכרים שיש עוד דמויי כבשים רבים שמחכים לשמוע את הבשורה הטובה.
11, 12. (א) כיצד פאולוס הציב לנו דוגמה לחריצות וגמישות? (ב) באיזה אופן עדי־יהוה מתאמצים לחקות את דוגמתו של פאולוס בשירותם?
11 סביר להניח שפאולוס לימד באולם בית־הספר מדי יום, בערך מהשעה 00:11 עד השעה 00:16 (מה״ש י״ט:9). אלו היו השעות החמות ביום, ובזמן הזה אנשים הפסיקו את עבודתם כדי לאכול ולנוח. אם פאולוס אכן דבק בלוח הזמנים הקפדני הזה במשך שנתיים שלמות, הוא לימד מעל 000,3 שעות. b זו סיבה נוספת לכך שדבר־אלוהים נפוץ והתחזק. פאולוס היה חרוץ וגמיש והתאים את לוח הזמנים שלו לפי הצרכים של האנשים בשטח. כתוצאה מכך, ”כל תושבי מחוז אסיה, הן יהודים והן יוונים, שמעו את דבר האדון” (מה״ש י״ט:10). פאולוס אכן העיד ביסודיות!
אנחנו רוצים לבשר בזמנים שבהם ניתן למצוא אנשים
12 גם כיום עדי־יהוה נוהגים בחריצות ובגמישות. המטרה שלנו היא לבשר במקומות ובזמנים שבהם ניתן למצוא אנשים. אנחנו מבשרים ברחובות, בשווקים ובמקומות הומי אדם נוספים. לפעמים אנחנו יוצרים קשר עם אנשים באמצעות טלפונים או מכתבים. וכשאנחנו יוצאים לשירות מבית לבית אנו עושים מאמץ להגיע לאנשים בזמנים שיש יותר סיכוי שהם יהיו בבית.
נפוץ ומתחזק למרות רוחות רעות (מה״ש י״ט:11–22)
13, 14. (א) מה יהוה אפשר לפאולוס לעשות? (ב) איזו טעות עשו בניו של סקווה, ואיך רבים בימינו פועלים כמותם?
13 בהמשך אנו קוראים שיהוה עזר לפאולוס לעשות ”גבורות בלתי רגילות”. אפילו פיסות בד וסינרים שפאולוס לבש נלקחו לאנשים חולים, אשר נרפאו בזכותם. גם רוחות רעות יצאו מהחולים בצורה הזו (מה״ש י״ט:11, 12). c רוב האנשים נדהמו מגירוש השדים, אבל לא כולם היו מרוצים.
14 ”כמה מן היהודים שנדדו ממקום למקום ועסקו בגירוש שדים” רצו לחקות את ניסיו של פאולוס. חלקם ניסו לגרש שדים בשם ישוע ופאולוס. לוקס מספר על מקרה אחד כזה שבו היו מעורבים שבעת בניו של סְקֵוָה, ממשפחת הכהונה. הרוח הרעה אמרה להם: ”את ישוע אני מכירה ומיהו פאולוס אני יודעת; אבל מי אתם?” האיש אחוז הרוח תקף את אותם מתחזים, התנפל עליהם כמו חיית פרא והבריח אותם משם כשהם מפוחדים, פצועים ועירומים (מה״ש י״ט:13–16). היה זה ניצחון מוחץ לדבר יהוה, שכן היה ברור שיהוה נותן מרוחו לפאולוס ולא לאותם אנשי דת כוזבים. גם כיום מיליוני אנשים חושבים שמספיק שהם יקראו בשמו של ישוע או יכנו את עצמם ”משיחיים”. אך כפי שישוע המחיש, רק למי שבאמת עושים את רצונו ואת רצון אביו יש תקווה אמיתית לעתיד (מתי ז׳:21–23).
15. כיצד נוכל לחקות את דוגמתם של אנשי אפסוס בכל הנוגע לספיריטיזם ורוחות רעות?
15 בעקבות ההשפלה שחוו בניו של סקווה, רבים יָראו את אלוהים, הפכו למאמינים והשאירו מאחור מנהגים ספיריטיסטיים. רבים באפסוס עסקו במאגיה. הם הטילו כשפים, השתמשו בפסלים ונעזרו בספרי כישוף. בעקבות מה שקרה, רבים מאנשי אפסוס הביאו את ספרי הכישוף שלהם ושרפו אותם לעיני כול, אף־על־פי שהם היו שווים עשרות אלפי דולרים במונחים של ימינו. d לוקס כתב: ”בעוצמה כזאת נפוץ דבר יהוה והלך והתחזק” (מה״ש י״ט:17–20). זה היה ניצחון מוחץ על דתות הכזב והספיריטיזם. אותם נאמנים מציבים דוגמה למשרתי יהוה כיום. גם אנחנו חיים בעולם מלא בספיריטיזם, ואם נגלה שיש ברשותנו משהו שקשור לעולם השדים, עלינו לפעול כמו אנשי אפסוס ולהיפטר ממנו מייד! עלינו להמשיך להתרחק ממעשים נתעבים שכאלה בכל מחיר.
”פרצה מהומה לא קטנה” (מה״ש י״ט:23–41)
”אנשים, אתם יודעים היטב שבזכות העסק הזה אנו משגשגים” (מעשי השליחים י״ט:25).
16, 17. (א) כיצד דמטריוס עורר את המהומה? (ב) איך האפסים הראו שהם קיצוניים?
16 כעת הגענו לאספסוף האלים שבו השתמש השטן. לוקס כותב: ”בעת ההיא פרצה מהומה לא קטנה בעניין הדרך”. זה היה מצב מאוד מסוכן (מה״ש י״ט:23). e צורף כסף ששמו דמטריוס עורר את המהומה. הוא הזכיר לבעלי המלאכה האחרים שהם מניבים רווחים רבים מייצור פסלי האלילים, ומכיוון שהמשיחיים אינם עובדים אלילים המסר של פאולוס יפגע בעסקים שלהם. לאחר מכן הוא פנה לרגשי הלאומנות שלהם והזהיר אותם שהאלה ארטמיס ומקדשה המפורסם בסכנה, ושהיא עלולה לאבד מגדולתה (מה״ש י״ט:24–27).
17 מילותיו של דמטריוס השיגו את מטרתן. צורפי הכסף החלו לצעוק בזעם: ”גדולה ארטמיס של האפסים!” תושבי העיר לא הבינו מה מתרחש, ופרצה המהומה המתוארת בפתיח הפרק. f פאולוס האמיץ רצה ללכת לתיאטרון כדי לנסות לדבר עם הקהל, אך התלמידים הפצירו בו לא לסכן את חייו. אדם ששמו אלכסנדר נעמד בפני הקהל ורצה לדבר. הוא היה יהודי ולכן יכול להיות שהוא רצה להסביר מה ההבדל בין היהודים לבין אותם משיחיים, אבל אף אחד לא הקשיב לו. כשהם הבינו שהוא יהודי הם השתיקו אותו ובמשך כשעתיים המשיכו לצעוק: ”גדולה ארטמיס של האפסים!” מאז ועד היום דתות הכזב פועלות בקיצוניות הגורמת לאנשים להתנהג בצורה חסרת היגיון (מה״ש י״ט:28–34).
18, 19. (א) איך מזכיר העיר השתיק את האספסוף באפסוס? (ב) איך הרשויות החילוניות מגינות לעיתים על משרתי יהוה, ואיך נוכל לתרום את חלקנו בנושא?
18 בסופו של דבר הצליח מזכיר העיר להשתיק את ההמון. הוא דיבר איתם בהיגיון והסביר להם שהמשיחיים לא מסכנים את המקדש ואת האלה שלהם. הוא גם אמר שפאולוס ושותפיו לא עשו דבר נגד מקדש ארטמיס, ושיש דרך מסוימת שבה יש ליישב סוגיות כאלה. אך נראה שטענתו העוצמתית ביותר הייתה שלפי החוק הרומי ההתאספות שלהם אינה חוקית. לאחר שאמר את הדברים האלה הוא פיזר את הקהל. בעקבות דבריו ההגיוניים הקהל הזועם התפזר ונרגע באותה מהירות שבה התאסף (מה״ש י״ט:35–41).
19 זו לא הפעם הראשונה או האחרונה שאדם בעל סמכות מחוץ לקהילה המשיחית פעל כדי להגן על תלמידי ישוע. למעשה, השליח יוחנן ניבא בחזון שבאחרית הימים הגורמים היציבים בעולמו של השטן, המדומים לארץ, יבלעו את נהר הרדיפות שהשטן מפנה כלפי תלמידי ישוע (ההת׳ י״ב:15, 16). וזה אכן קרה. במקרים רבים שופטים הוגנים הגנו על זכויותיהם של עדי־יהוה להתאסף ולחלוק את הבשורה הטובה עם אחרים. כמובן שלהתנהגותנו הטובה יש תרומה חשובה לניצחונות משפטיים כאלה. נראה שבזכות התנהגותו הטובה של פאולוס חלק מפקידי הממשל באפסוס כיבדו אותו ורצו להגן עליו (מה״ש י״ט:31). אם נחקה את דוגמתו של פאולוס וננהג ביושר ובכבוד באחרים, גם אנחנו נוכל לזכות לאהדתם. איננו יכולים לדעת באיזו מידה התנהגותנו הטובה תשפיע על אחרים.
20. (א) כיצד אתה מרגיש כשאתה רואה איך דבר יהוה נפוץ במאה הראשונה ובימינו? (ב) מה אתה נחוש לעשות בכל הנוגע לניצחונותיו של יהוה בימינו?
20 כמה אנו נרגשים כשאנחנו חושבים איך דבר יהוה נפוץ ”והלך והתחזק” במאה הראשונה. מרגש לחשוב שגם בימינו יהוה עומד מאחורי ניצחונות דומים. האם היית רוצה לתרום את חלקך לאותם ניצחונות? אם כן, חקה את הדוגמאות שעליהן דיברנו. הישאר עניו, התקדם עם ארגון יהוה, המשך להתאמץ, התרחק מספיריטיזם ועשה את המיטב לתת עדות טובה בהתנהגותך.
a ראה התיבה ” אפסוס — בירת אסיה”.
b בנוסף, פאולוס כתב באפסוס את האיגרת הראשונה אל הקורינתים.
c פיסות הבד היו ככל הנראה רצועות בד שפאולוס עטה מסביב למצח כדי למנוע מהזיעה להיכנס לעיניו. הסינר שלבש ככל הנראה מצביע על כך שהוא עדיין עסק בעשיית אוהלים בזמנו הפנוי, אולי בשעות הבוקר המוקדמות (מה״ש כ׳:34, 35).
d לוקס מציין ששווי הספרים היה 000,50 מטבעות כסף. אם הוא התכוון לדינר, סכום הכסף הזה היה שווה ל־000,50 ימי עבודה — כ־137 שנה, אם אדם היה עובד שבעה ימים בשבוע.
e יש הטוענים שפאולוס התייחס למקרה הזה כשהוא כתב לקורינתים את המילים הבאות: ”חששנו מאוד לחיינו” (קור״ב א׳:8). אבל יכול להיות שהוא חשב על מצב יותר מסוכן. כשפאולוס כתב: ”נלחמתי בחיות פרא באפסוס”, ייתכן שהוא התכוון להיאבקות עם חיות בזירה או לרדיפות (קור״א ט״ו:32). שתי הפרשנויות אפשריות.
f לאיגודים והתאחדויות של בעלי מלאכה הייתה השפעה רבה. לדוגמה, כמאה שנה לאחר מכן, איגוד האופים גרם למהומה דומה באפסוס.
