פרק 17
הוא ”ניהל איתם דיונים על בסיס הכתובים”
איך נוכל להיות מורים טובים; דוגמתם הטובה של יהודי בראה
מבוסס על מעשי השליחים י״ז:1–15
1, 2. מי עורכים את המסע מפיליפי לתסלוניקי, ועל מה הם אולי חושבים?
פאולוס, סילא וטימותיאוס יוצאים למסע בדרכים הסלולות שבנו במיומנות המהנדסים הרומים. הם עוברים בין הרים וגבעות ובאוזניהם מהדהדים כל מיני קולות. נעירות חמור, שקשוק גלגלי המרכבות וצעקות העוברים ושבים, ביניהם חיילים, סוחרים ובעלי מלאכה. במסעם עוברים השלושה מרחק של למעלה מ־130 קילומטר מפיליפי לתסלוניקי. לא מדובר במסע פשוט, במיוחד עבור פאולוס וסילא, שעדיין כאובים אחרי שהכו אותם במקלות בפיליפי (מה״ש ט״ז:22, 23).
2 המסע ארוך ולעיתים מייאש, אבל מה שעוזר להם להמשיך הן השיחות שהם מנהלים ביניהם. מה שקרה לסוהר בפיליפי עדיין טרי בזיכרונם. העובדה שהוא ומשפחתו הפכו למאמינים מחזקת את נחישותם להמשיך להכריז את דברו של אלוהים. אבל ככל שהם מתקרבים לעיר תסלוניקי, הם ודאי תוהים איך היהודים באותה עיר יתייחסו אליהם. האם הם יתקפו ויכו אותם כפי שקרה בפיליפי?
3. איך הדוגמה של פאולוס עוזרת גם לנו לאזור אומץ ולבשר?
3 פאולוס תיאר את רגשותיו באיגרת שכתב מאוחר יותר למשיחיים בתסלוניקי: ”אומנם בתחילה סבלנו והושפלנו בפיליפי, כפי שידוע לכם, אך אזרנו אומץ בעזרת אלוהינו לבשר לכם את הבשורה הטובה של אלוהים לנוכח התנגדות רבה” (תסל״א ב׳:2). נראה שפאולוס חשש להיכנס לתסלוניקי במיוחד אחרי מה שקרה בפיליפי. האם אתה מזדהה איתו? האם לפעמים אתה מרגיש שקשה לך לבשר? פאולוס נשען על יהוה. הוא היה בטוח שהוא יחזק אותו וייתן לו את האומץ הדרוש. אם נבחן את דוגמתו נוכל לפעול בצורה דומה (קור״א ד׳:16).
הוא ”ניהל... דיונים על בסיס הכתובים” (מה״ש י״ז:1–3)
4. למה סביר שפאולוס נשאר יותר משלושה שבועות בתסלוניקי?
4 בפסוקים אנו רואים שבזמן שפאולוס היה בתסלוניקי הוא בישר בבית הכנסת במשך שלוש שבתות, אבל זה לא אומר בהכרח שביקורו בעיר נמשך רק שלושה שבועות. למעשה, אנחנו לא יודעים מתי פאולוס התחיל ללכת לבית הכנסת. בנוסף, איגרותיו של פאולוס חושפות שכאשר הוא ושותפיו היו בתסלוניקי, הם עבדו כדי לכלכל את עצמם (תסל״א ב׳:9; תסל״ב ג׳:7, 8). כמו כן, במהלך שירותו בתסלוניקי, האחים בפיליפי שלחו לו פעמיים עזרה חומרית (פיל׳ ד׳:16). לכן סביר להניח שהוא היה בעיר יותר משלושה שבועות.
5. מה פאולוס עשה כדי לשכנע את האנשים שהדברים שהוא אומר נכונים?
5 אחרי שפאולוס אזר אומץ כדי לבשר, הוא התחיל לדבר עם מי שהגיעו לבית הכנסת. כמנהגו, הוא ”ניהל איתם דיונים על בסיס הכתובים, בהסבירו ובהוכיחו על־פי הכתוב שהמשיח היה צריך לסבול ולקום מן המתים, ובאמרו: ’אותו ישוע שעליו אני מכריז לכם, הוא המשיח’” (מה״ש י״ז:2, 3). פאולוס לא פנה רק לרגש של מאזיניו, הוא ניסה לפנות להיגיון שלהם. הוא ידע שמי שהגיעו לבית הכנסת הכירו וכיבדו את כתבי־הקודש, אבל הם לא הבינו אותם לגמרי. לכן הוא הסביר להם את הכתובים בהיגיון והוכיח להם מתוך המקרא שישוע מנצרת הוא המשיח המובטח.
6. כיצד השתמש ישוע בכתבי־הקודש כדי להסביר את דבריו, ומה הייתה התוצאה?
6 פאולוס חיקה את דוגמתו של ישוע, שהשתמש בכתבי־הקודש כבסיס להוראתו. לדוגמה, במהלך שירותו של ישוע הוא אמר לתלמידיו שלפי כתבי־הקודש בן האדם חייב לסבול, למות ולקום לתחייה (מתי ט״ז:21). לאחר תחייתו הוא נגלה אל תלמידיו. אין ספק שזו הייתה הוכחה מספקת לאמיתות דבריו. אבל ישוע לא הסתפק בזה, הוא השתמש במקרא ו”ביאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים, החל ממשה ומכל הנביאים”. מה הייתה התוצאה? התלמידים אמרו זה לזה בפליאה: ”הרי ליבנו בער בקרבנו בשעה שדיבר אלינו בדרך וביאר לנו את הכתובים!” (לוקס כ״ד:13, 27, 32).
7. למה חשוב שנבסס את דברינו על המקרא?
7 המסר בדבר־אלוהים רב־עוצמה (עב׳ ד׳:12). גם המשיחיים בימינו מחקים את ישוע, את פאולוס ואת השליחים האחרים ומבססים את דבריהם על המקרא. אנחנו משוחחים עם אנשים, מסבירים להם מה משמעות הפסוקים ומראים להם מתוך המקרא שיש בסיס לדברינו. אחרי הכול המסר שלנו לא נובע מעצמנו. כשאנו משתמשים במקרא באופן קבוע, אנשים יכולים לראות במו עיניהם שמה שאנחנו אומרים לא מבוסס על הרעיונות האישיים שלנו, אלא על דבריו של אלוהים. בנוסף, אם נקפיד לבסס את דברינו אך ורק על המקרא, זה יסייע לנו לזכור שכל הדברים שאנחנו אומרים מהימנים, וייתן לנו את הביטחון להמשיך לבשר באומץ כפי שעשה השליח פאולוס.
’כמה מהם הפכו למאמינים’ (מה״ש י״ז:4–9)
8–10. (א) באילו דרכים הגיבו האנשים בתסלוניקי לבשורה הטובה? (ב) למה חלק מהיהודים קינאו בפאולוס? (ג) מה עשו המתנגדים היהודים?
8 פאולוס כבר חווה על בשרו כמה נכונות המילים שאמר ישוע: ”עבד אינו גדול מאדונו. אם רדפו אותי ירדפו גם אתכם; אם שמרו את דבריי ישמרו גם את דבריכם” (יוח׳ ט״ו:20). גם בתקופת שהותו בתסלוניקי נתקל פאולוס בתגובות שונות. היו כאלה שקיבלו בשמחה את דבר־אלוהים, והיו כאלה שדחו אותו. לוקס התייחס למי שהגיבו בחיוב וכתב שכמה מהיהודים ”הפכו... למאמינים וחברו לפאולוס ולסילא. כך עשו גם המוני יוונים שעבדו את אלוהים, ולא מעט נשים חשובות” (מה״ש י״ז:4). אין ספק שהתלמידים החדשים שמחו להבין לעומק את דבר־אלוהים.
9 אבל לא כולם שמחו לשמוע את מה שיש לפאולוס לומר, היו כאלה שהתרעמו על כך. חלק מהיהודים בתסלוניקי קינאו בהצלחתו ובכך ש”המוני יוונים” הקשיבו לו. אותם יהודים רצו שהיוונים יתייהדו, ולכן לימדו אותם את התנ״ך והרגישו שהם שייכים להם. אולם נראה היה שהם חומקים מבין אצבעותיהם ומצטרפים לפאולוס, ועוד בבית הכנסת! היהודים רתחו מזעם.
”הם תקפו את ביתו של יסון כדי להוציא את פאולוס וסילא אל האספסוף” (מעשי השליחים י״ז:5).
10 לוקס מתאר מה קרה בהמשך: ”היהודים התמלאו קנאה; הם אספו כמה אנשי בלייעל ששוטטו באפס מעשה בשוק, ואז הקהילו אספסוף ועוררו מהומה בעיר. הם תקפו את ביתו של יסון כדי להוציא את פאולוס וסילא אל האספסוף. משלא מצאו אותם, גררו את יסון עם כמה מן האחים אל מושלי העיר וצעקו: ’האנשים שהפכו את כל העולם המיושב באו גם לכאן, ויסון אירח אותם בביתו. כל אלה פועלים נגד צווי הקיסר באומרם שיש מלך אחר, ישוע’” (מה״ש י״ז:5–7). איך התנהגותו של האספסוף תשפיע על פאולוס ועל שותפיו למסע?
11. במה האשימו המתנגדים את פאולוס ושותפיו, ועל איזה צו הם דיברו? (ראה הערת שוליים.)
11 אספסוף זועם זה לא מחזה נעים לעין. ניתן לדמות את התוקפנות שלו לנהר שוצף וקוצף. זה היה הכלי שבו השתמשו היהודים כדי לנסות להיפטר מפאולוס וסילא. אחרי שאותם יהודים עוררו מהומה בעיר, הם ניסו לשכנע את השליטים שצריך להעניש את פאולוס ושותפיו. ההאשמה הראשונה שלהם הייתה שפאולוס ושותפיו ”הפכו את כל העולם המיושב”, אף־על־פי שלא הם אלה שעוררו את המהומה בתסלוניקי. ההאשמה השנייה הייתה הרבה יותר חמורה. היהודים טענו שהם מבשרים על מלך אחר, ישוע, ובכך פועלים נגד צווי הקיסר. a
12. מדוע ההאשמות נגד המשיחיים בתסלוניקי היו עלולות להוביל להשלכות רציניות?
12 זכור שמנהיגי הדת האשימו את ישוע בהאשמה דומה. הם אמרו לפילטוס: ”האיש הזה מדיח את עמנו למרי... ואומר על עצמו שהוא משיח, כלומר מלך” (לוקס כ״ג:2). פילטוס ככל הנראה חשש שהקיסר הרומי יחשוב שהוא בוגד בו, ולכן ציווה להוציא את ישוע להורג. בדומה לכך, ההאשמות נגד המשיחיים בתסלוניקי היו עלולות להוביל להשלכות חמורות. בספר עיון אחד נאמר: ”ההאשמה הזאת הייתה מאוד מסוכנת, שהרי רק חשד לניסיון בגידה בקיסר עלול היה להוביל למוות”. הבה נראה האם הם הצליחו במזימתם.
13, 14. (א) מדוע האספסוף לא הצליח במזימתו? (ב) איך פאולוס הראה שהוא זהיר, ואיך נוכל לחקות את דוגמתו?
13 האספסוף לא הצליח לעצור את פעילות הבישור בתסלוניקי. אחת הסיבות הייתה שההמונים לא מצאו את פאולוס וסילא. בנוסף, מושלי העיר לא השתכנעו שההאשמות אכן נכונות. לאחר שלקחו ”ערבות”, ככל הנראה סכום כסף מסוים, הם שחררו את יסון ואת שאר האחים שהובאו לפניהם (מה״ש י״ז:8, 9). בהתאם לעצתו של ישוע, להיות ”זהירים כנחשים וטהורים כיונים”, פאולוס נהג בשיקול דעת והתרחק מהסכנה כדי שיוכל להמשיך לבשר במקום אחר (מתי י׳:16). פאולוס אומנם היה אמיץ, אבל זה לא אומר שהוא היה קל דעת. איך המשיחיים יכולים לחקות את דוגמתו כיום?
14 בתקופה המודרנית פעמים רבות מנהיגי הנצרות הסיתו אספסוף נגד עדי־יהוה. הם טענו שעדי־יהוה חותרים תחת הממשלה ובוגדים בארצם וניסו לשכנע את השליטים לפעול נגדם. בדומה למי שרדפו את המשיחיים במאה הראשונה, גם כיום מתנגדינו פועלים מתוך קנאה. בכל אופן, המשיחיים האמיתיים לא נוטלים סיכונים מיותרים. אנחנו נמנעים ככל האפשר מעימותים עם אנשים חמי מזג שנוהגים בחוסר היגיון. מטרתנו היא להמשיך במלאכה בשלווה, ולכן לעיתים אנחנו בוחרים לשוב למקום אחרי שהמצב נרגע.
הם היו ”אצילי רוח” (מה״ש י״ז:10–15)
15. איך יהודי בראה הגיבו לבשורה הטובה?
15 למען ביטחונם נשלחו פאולוס וסילא לבראה שהייתה מרוחקת מתסלוניקי כ־65 קילומטר. כשהם הגיעו לשם פאולוס הלך לבית הכנסת ודיבר עם האנשים שם. הוא כל כך שמח לפגוש אנשים שרצו לשמוע את הבשורה הטובה. לוקס כתב: ”יהודי בראה היו אצילי רוח יותר מן היהודים שבתסלוניקי, שכן קיבלו את דבר אלוהים בלהיטות רבה ומדי יום בחנו היטב את הכתובים כדי לבדוק אם הדברים האלה אכן נכונים” (מה״ש י״ז:10, 11). אבל האם הפסוקים האלה מציגים באור שלילי את מי שקיבלו את האמת בתסלוניקי? ממש לא! מאוחר יותר פאולוס כתב להם: ”אנו גם מודים לאלוהים ללא הפסק, מפני שכאשר קיבלתם את דבר אלוהים אשר שמעתם מאיתנו, קיבלתם אותו לא כדבר בני אדם, אלא כפי שהוא באמת, דבר אלוהים, אשר גם פועל בכם המאמינים” (תסל״א ב׳:13). ובכן, מה הפך את יהודי בראה לאצילי רוח יותר מהיהודים בתסלוניקי?
16. למה יהודי בראה תוארו כ”אצילי רוח”?
16 אף שמה שיהודי בראה שמעו היה חדש עבורם, הם לא היו ספקנים או ביקורתיים, והם גם לא היו נאיביים. הם קודם כול הקשיבו היטב למה שהיה לפאולוס להגיד. לאחר מכן הם בחנו היטב את מה שלמדו ואת הפסוקים שפאולוס הסביר להם. בנוסף, הם למדו בשקידה את דבר־אלוהים לא רק בימי שבת, אלא מדי יום. הם עשו זאת ”בלהיטות רבה” והשקיעו מאמץ כדי להבין מה אומר המקרא על האמיתות החדשות שנחשפו בפניהם. בסופו של דבר הם הוכיחו שהם ענווים ומוכנים לערוך שינויים, ו”רבים מהם הפכו למאמינים” (מה״ש י״ז:12). אין פלא שלוקס תיאר אותם כ”אצילי רוח”!
17. מדוע דוגמתם של יהודי בראה ראויה לחיקוי, ואיך נוכל להמשיך לחקות אותם גם אם אנחנו באמת שנים רבות?
17 יהודי בראה לא ידעו שהתגובה החיובית שלהם כלפי הבשורה הטובה תישמר בדפי המקרא, ושהם ישמשו דוגמה עבורנו. דרך פעולתם ענתה על ציפיותיהם של פאולוס ושל יהוה. גם אנחנו מעודדים אנשים לבחון בקפידה את המקרא ולהוכיח לעצמם שאמונתם אכן מבוססת על דבר־אלוהים. אבל גם אחרי שאנחנו מקבלים את האמת עלינו להמשיך להיות אצילי רוח. ככל שהזמן חולף, חשוב עוד יותר שנהיה נלהבים ללמוד מיהוה וניישם את הדרכותיו ללא דיחוי. אם נעשה זאת, נאפשר ליהוה לעצב אותנו ולהכשיר אותנו בהתאם לרצונו (יש׳ ס״ד:8). כך נמשיך להיות כלים יעילים בידיו של אבינו השמימי ונשמח אותו.
18, 19. (א) למה פאולוס עזב את בראה, אך מה הוא המשיך לעשות ואיך נוכל לחקות את דוגמתו? (ב) למי פאולוס עומד לבשר, והיכן?
18 אך פאולוס לא נשאר בבראה זמן רב. במעשי השליחים י״ז:13–15 נאמר: ”כשנודע ליהודים בתסלוניקי שגם בבראה מכריז פאולוס את דבר אלוהים, באו לשם כדי להסית ולהתסיס את ההמונים. מייד שלחו האחים את פאולוס אל חוף הים, ואילו סילא וטימותיאוס נשארו שם. מלוויו של פאולוס הובילו אותו עד אתונה, והלכו משם לאחר שביקש מהם למסור לסילא ולטימותיאוס שהוא מורה להם לבוא אליו מהר ככל האפשר” (מה״ש י״ז:13–15). המתנגדים היו כל כך עקשנים! לא רק שהם גירשו את פאולוס מחוץ לתסלוניקי, הם גם רדפו אחריו עד לבראה וניסו לעורר מהומות גם שם. אבל כל זה היה לחינם. פאולוס ידע שהשטח שלו עצום, לכן הוא פשוט עבר לבשר במקום אחר. גם בימינו אנחנו לא רוצים לתת לאף אחד לגרום לנו להפסיק לבשר!
19 החוויה שהייתה לפאולוס עם יהודי תסלוניקי ובראה לימדה אותו עד כמה חשוב לבשר באומץ ולהסביר את הכתובים. גם אנחנו הפקנו מכך את אותו הלקח. אך כעת פאולוס עומד לבשר לאנשים מרקע שונה לגמרי — נוכרים באתונה. איך הם יגיבו לדבריו? נלמד זאת בפרק הבא.
a חוקר מקראי מסביר שבאותו זמן קבע הקיסר צו שלפיו אסור היה לאף אדם לדבר על מלך או מלכות עתידיים, במיוחד כאלו שהיו אמורים להחליף או לשפוט את הקיסר ששלט באותה עת. מתנגדיו של פאולוס הציגו במכוון את המסר שלו כהפרה של הצו הזה. ראה התיבה ” הקיסרים ששלטו בתקופה הנסקרת במעשי השליחים”.
