פרק 7
הוא ’בישר על ישוע’
פיליפוס מציב דוגמה טובה כמבשר
מבוסס על מעשי השליחים ח׳:4–40
1, 2. איך המאמצים להשתיק את הבשורה הטובה במאה הראשונה הובילו לתוצאה הפוכה?
גל של רדיפות קשות מכה במשיחיים, ושאול מתחיל ”לתקוף את הקהילה באכזריות” (מה״ש ח׳:3). התלמידים נמלטים ויש החושבים שמטרתו של שאול להשתיק את המשיחיים אכן תצא לפועל. אולם משהו בלתי צפוי מתרחש בעקבות כך שהמשיחיים נפוצו. במה מדובר?
2 האנשים שנפוצו החלו ’לבשר את דבר אלוהים’ בארצות שאליהן ברחו (מה״ש ח׳:4). דמיין לעצמך: לא רק שהרדיפות לא הצליחו להשתיק את הבשורה הטובה, הן אפילו עזרו להפיץ אותה! הרודפים אילצו את התלמידים לנוס ובעקבות זאת הם למעשה אפשרו לפעילות ההכרזה על המלכות להגיע לשטחים רחוקים. כפי שנראה, דבר דומה מתרחש בימינו.
”האנשים שנפוצו” (מה״ש ח׳:4–8)
3. (א) מי היה פיליפוס? (ב) למה כמעט ולא בישרו בשומרון, ומה ישוע ניבא שיקרה שם?
3 אחד ”האנשים שנפוצו” היה פיליפוס. a (מה״ש ח׳:4; ראה התיבה ” פיליפוס ’המבשר’”.) הוא הלך לשומרון, עיר שעד אז כמעט ולא בישרו בה מכיוון שבעבר ישוע ציווה על השליחים: ”אל תיכנסו לעיר שומרונית, אלא הוסיפו ללכת אל הכבשים האובדים — אל בית ישראל” (מתי י׳:5, 6). עם זאת, ישוע ידע שעם הזמן אנשי שומרון יזכו לשמוע את הבשורה הטובה, משום שלפני עלייתו לשמיים הוא אמר: ”תהיו עדיי בירושלים, בכל יהודה ושומרון ועד קצה העולם” (מה״ש א׳:8).
4. כיצד הגיבו השומרונים למסר הבשורה של פיליפוס, ולמה?
4 פיליפוס גילה ששומרון הייתה ’לבנה ובשלה לקציר’ (יוח׳ ד׳:35). המסר שלו היה כמו משב רוח רענן עבור מי שחיו שם, ולא קשה לראות מדוע. היהודים לא באו במגע עם השומרונים ורבים מהם אפילו בזו להם. לעומת זאת, השומרונים שמו לב שהבשורה הטובה נוגעת לכל האנשים בלי הבדלי מעמדות, ולכן היא שונה מאוד מחשיבתם של הפרושים צרי האופקים. פיליפוס הוכיח שהוא לא נהג במשוא פנים בכך שבישר לשומרונים בלהיטות. לפיכך אין זה מפתיע שכל ההמונים בשומרון הקשיבו לו (מה״ש ח׳:6).
5–7. הבא דוגמאות המראות איך העובדה שהמשיחיים נאלצו לעזוב את בתיהם הובילה להפצת הבשורה הטובה.
5 בדומה למה שהיה במאה הראשונה, גם כיום הרדיפות נגד משרתי אלוהים לא גרמו להם להפסיק לבשר. פעם אחר פעם, העובדה שאילצו את המשיחיים לעבור למקומות אחרים — אם זה לבתי כלא או לאזור אחר — רק עזרה להפיץ את מסר המלכות לאנשים במקומות חדשים. לדוגמה, במהלך מלחמת העולם השנייה עדי־יהוה הצליחו להעיד בצורה יוצאת מן הכלל במחנות הריכוז הנאציים. אדם יהודי שפגש שם את העדים אמר: ”גבורת האסירים שהיו עדי־יהוה שכנעה אותי שאמונתם מבוססת על המקרא — והפכתי בעצמי לעד”.
6 בכמה מקרים, אפילו מי שרדפו את העדים זכו לקבל עדות ונענו לבשורה. לדוגמה, כשעד־יהוה ששמו פרנץ דֶש הועבר למחנה הריכוז גוּזֶן שבאוסטריה הוא לימד קצין אס־אס את המקרא. תאר לעצמך את השמחה שחשו כשכמה שנים מאוחר יותר הם נפגשו שוב בכינוס של עדי־יהוה — ושניהם היו מכריזי הבשורה הטובה!
7 דבר דומה קרה כשהרדיפות גרמו למשיחיים להימלט ממדינה אחת לאחרת. לדוגמה, בשנות ה־70 ניתנה במוזמביק עדות נרחבת כשהאחים ממלאווי אולצו לנוס לשם. אפילו שבהמשך פרצה התנגדות במוזמביק מלאכת הבישור לא הפסיקה. אח ששמו פרנסיסקו קואנה סיפר: ”חלקנו נעצרנו ונאסרנו מספר פעמים בגלל פעילות ההטפה. אך כשרבים נענו בחיוב לבשורת המלכות, היינו סמוכים ובטוחים שאלוהים היה בעזרנו, כפי שעזר למשיחיים במאה הראשונה”.
8. איזו השפעה הייתה לשינויים הפוליטיים והכלכליים על מלאכת הבישור?
8 כמובן, רדיפות הן לא הסיבה היחידה לגידול שמתרחש באזורים רבים. בעשורים האחרונים גם שינויים פוליטיים וכלכליים יצרו הזדמנויות להפצת מסר המלכות בקרב אנשים מקבוצות לשוניות ולאומיות רבות. אנשים מאזורים עניים ומוכי מלחמה נמלטו למקומות יציבים יותר והתחילו ללמוד שם את המקרא. בעקבות כך התעורר צורך לבשר לאותם המוני פליטים המדברים בשפות שונות. האם אתה עושה כל מאמץ לבשר לאנשים ”מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” שבשטח שלך? (ההת׳ ז׳:9).
”תנו גם לי את הסמכות הזאת” (מה״ש ח׳:9–25)
”כשראה שמעון שבסמיכת ידי השליחים ניתנת הרוח, הציע להם כסף” (מעשי השליחים ח׳:18).
9. מי היה שמעון, ומה גרם לו להתעניין במה שפיליפוס עשה?
9 פיליפוס חולל ניסים רבים בשומרון. לדוגמה, הוא ריפא אנשים משותקים ופיסחים ואפילו גירש רוחות רעות (מה״ש ח׳:6–8). אדם אחד התרשם במיוחד מיכולותיו הפלאיות של פיליפוס. היה זה שמעון, מכשף שהיה מוערך מאוד עד כדי כך שאנשים אמרו עליו: ”האיש הזה הוא כוח אלוהים”. אבל כששמעון ראה את פיליפוס עושה את הניסים האלו, הוא למעשה ראה במו עיניו את כוחו האמיתי של אלוהים, והפך למאמין (מה״ש ח׳:9–13). אך בהמשך מניעיו של שמעון עמדו למבחן. באיזה אופן?
10. (א) מה עשו פטרוס ויוחנן בשומרון? (ב) מה עשה שמעון לאחר שראה שהתלמידים החדשים קיבלו את רוח הקודש?
10 כאשר השליחים שמו לב לגידול שהתרחש בשומרון הם שלחו לשם את פטרוס ויוחנן. (ראה התיבה ” פטרוס משתמש ב’מפתחות המלכות’”.) כשהגיעו, הם סמכו את ידיהם על התלמידים החדשים והללו החלו לקבל את רוח הקודש. b כששמעון ראה את המתרחש זה סקרן אותו מאוד. הוא אמר לשליחים: ”תנו גם לי את הסמכות הזאת, כדי שכל מי שאסמוך עליו את ידיי יקבל את רוח הקודש”. שמעון אפילו הציע להם כסף בתקווה לרכוש את הזכות הקדושה הזאת! (מה״ש ח׳:14–19).
11. איזו תוכחה נתן פטרוס לשמעון, ואיך הוא הגיב?
11 פטרוס השיב לשמעון בצורה נחרצת. הוא אמר לו: ”שכספך ילך איתך לאבדון, כי חשבת שתוכל לקנות בכסף את מתנת החינם שמאת אלוהים. אין לך לא חלק ולא נחלה בדבר הזה מפני שלבבך אינו ישר בעיני אלוהים”. לאחר מכן, פטרוס הפציר בשמעון להתחרט ולהתפלל שייסלח לו. הוא המשיך ואמר, ”התחנן ליהוה כדי שאולי תיסלח לך כוונת הרשע שבליבך”. אין ספק ששמעון לא היה אדם רשע; הוא רצה לעשות את הטוב והישר, אבל באותו הרגע הוא פעל בהתאם לתאוותיו הפסולות. לכן הוא ביקש מהשליחים: ”התחננו אתם ליהוה בעדי שלא יבוא עליי דבר מן הדברים שאמרתם” (מה״ש ח׳:20–24).
12. מהי סימוניה, ואיך היא הפכה למלכודת בנצרות?
12 התוכחה שפטרוס נתן לשמעון משמשת כאזהרה עבור המשיחיים כיום. למעשה המונח ”סימוניה”, או שמעונות (מלשון שמעון), התקבע כתוצאה ממקרה זה. סימוניה עניינה בקנייה או מכירה של משרות או סמכויות, בייחוד בהקשר דתי. תולדות הנצרות הכופרת שופעת דוגמאות של מקרים כאלה. המהדורה התשיעית של האנציקלופדיה בריטניקה (1878) ציינה: ”מי שיחקור את תולדות הקּוֹנְקְלָווֹת [ישיבות סגורות לבחירת אפיפיור] ישתכנע מעל לכל ספק שלא נעשתה שום בחירה חפה מסימוניה, ובמקרים רבים הייתה הסימוניה בקונקלוות מזעזעת, מחפירה וגלויה ביותר”.
13. מה צריכים המשיחיים לעשות כדי להימנע מסימוניה?
13 על המשיחיים להיזהר מגישה כזאת. לדוגמה, אל להם לנסות להשיג טובות הנאה, כמו זכויות נוספות, בכך שירעיפו מתנות נדיבות או שבחים מוגזמים על מי שיש להם סמכות בקהילה. ואילו מי שיש להם סמכות מסוימת בקהילה צריכים להימנע מלהעדיף את האנשים העשירים בקהילה. שני המצבים פסולים. משרתי אלוהים צריכים להתנהג ’כקטנים’ ולחכות שרוח יהוה תעניק את זכויות השירות (לוקס ט׳:48). בארגונו של אלוהים אין מקום למי שמנסים לחפש ’כבוד לעצמם’ (מש׳ כ״ה:27).
”האם אתה מבין את מה שאתה קורא?” (מה״ש ח׳:26–40)
14, 15. (א) מי היה ה”סריס האתיופי”, והיכן פיליפוס פגש אותו? (ב) כיצד הגיב הסריס למסר של פיליפוס, ומדוע טבילתו לא הייתה צעד פזיז? (ראה הערת שוליים.)
14 כעת, מלאך יהוה הורה לפיליפוס ללכת בדרך היורדת מירושלים לעזה. אם פיליפוס תהה למה הוא צריך ללכת לשם, הכול התבהר לו כשהוא נתקל בסריס האתיופי שקרא ”בקול מתוך ספר ישעיהו הנביא”. (ראה התיבה ” ’סריס’ — באיזה מובן?”) רוח הקודש הניעה את פיליפוס לגשת למרכבתו של הסריס. כשרץ לצד המרכבה, הוא שאל אותו: ”האם אתה מבין את מה שאתה קורא?” הסריס האתיופי השיב: ”ואיך אוכל אם אין מי שידריך אותי?” (מה״ש ח׳:26–31).
15 הסריס האתיופי הזמין את פיליפוס לעלות למרכבתו. דמיין לעצמך את השיחה המרגשת שהייתה להם! זהות ’השה’ או ’העבד’ שבנבואת ישעיהו הייתה בגדר תעלומה זה זמן רב (יש׳ נ״ג:1–12). במהלך הנסיעה פיליפוס הסביר לסריס האתיופי שהנבואה הזו התגשמה בישוע המשיח. בדומה למי שנטבלו בחג השבועות שנת 33 לספירה, הסריס האתיופי — שהיה גר — מייד ידע מה עליו לעשות. הוא אמר לפיליפוס, ”הינה מים; מה מונע בעדי מלהיטבל?” מבלי להתעכב פיליפוס הטביל את הסריס האתיופי! c (ראה התיבה ” טבילה ’במקווה מים’”.) לאחר מכן רוח יהוה הובילה את פיליפוס למשימה חדשה באשדוד, שם הוא המשיך להכריז את הבשורה הטובה (מה״ש ח׳:32–40).
16, 17. איך המלאכים מעורבים בפעילות הבישור כיום?
16 המשיחיים כיום נהנים מהזכות לעשות את אותה מלאכה שעשה פיליפוס. הרבה פעמים הם חולקים את מסר המלכות עם מי שהם פוגשים בנסיבות לא־רשמיות, למשל במהלך נסיעה. במקרים רבים נראה שהם פוגשים אנשים ישרי לב לא במקרה. ואכן, המקרא מראה בבירור שהמלאכים מכוונים את פעילות הבישור כדי שהמסר יגיע ”לכל אומה ושבט ולשון ועם” (ההת׳ י״ד:6). ישוע ניבא שהמלאכים יהיו מעורבים בפעילות הבישור, וזה בדיוק מה שקורה. במשלו על החיטים והעשבים הרעים, הוא אמר שבמהלך עונת הקציר — באחרית הסדר העולמי — ”הקוצרים הם המלאכים”. הוא גם הוסיף שאותם יצורים רוחניים ”ילקטו ממלכותו את כל המכשולים ואת כל עושי הרשע” (מתי י״ג:37–41). באותו הזמן המלאכים יאספו את מי שיש להם התקווה לרשת את המלכות השמימית — ובהמשך את ההמון הרב של הכבשים האחרים — שאותם יהוה רוצה למשוך לארגונו (ההת׳ ז׳:9; יוח׳ ו׳:44, 65; י׳:16).
17 כהוכחה לכך שזה אכן קורה, חלק ממי שאנו ניגשים אליהם בשירות מספרים שהם התפללו וביקשו שאלוהים יעזור להם. למשל, שתי עדות־יהוה שאליהן התלווה ילד קטן הכריזו את הבשורה הטובה. לקראת הצהריים החליטו הנשים לסיים את השירות, אך הילד היה להוט בצורה יוצאת דופן לגשת לבית הסמוך. למעשה, הוא ניגש לשם בעצמו ונקש על הדלת! אישה צעירה פתחה את הדלת, ושתי האחיות ניגשו לדבר איתה. להפתעתן, היא הסבירה שבדיוק באותו רגע היא התפללה לאלוהים שישלח אליה מישהו שיעזור לה להבין את המקרא. והן החלו ללמוד איתה את המקרא!
”אלוהים, מי שלא תהיה, בבקשה תעזור לי”
18. מדוע אל לנו להתייחס לשירות כאל דבר מובן מאליו?
18 כחלק מהקהילה המשיחית, יש לך זכות לעבוד ביחד עם המלאכים בשעה שפעילות הבישור מתבצעת בקנה מידה חסר תקדים. לעולם אל תתייחס לזכות הזאת כאל דבר מובן מאליו. אם תתמיד במאמציך, תחוש שמחה רבה מכך שאתה ממשיך להכריז את הבשורה הטובה ”על ישוע” (מה״ש ח׳:35).
a אין הכוונה כאן לשליח פיליפוס. כפי שצוין בפרק 5 בספר זה, מדובר בפיליפוס שהיה מבין ’שבעת הגברים בעלי השם הטוב’ שהתמנו לארגן את חלוקת המזון היומית בקרב האלמנות דוברות היוונית ודוברות העברית בירושלים (מה״ש ו׳:1–6).
b נראה שבאותה התקופה תלמידים חדשים בדרך כלל נמשחו ברוח הקודש, או קיבלו אותה, בעת טבילתם. זה פתח בפניהם את האפשרות לזכות בתקווה לשלוט כמלכים וככוהנים עם ישוע בשמיים (קור״ב א׳:21, 22; ההת׳ ה׳:9, 10; כ׳:6). אולם במקרה הספציפי הזה התלמידים החדשים לא נמשחו בעת טבילתם. התלמידים החדשים שזה עתה נטבלו קיבלו את רוח הקודש — ואת היכולות הפלאיות הנלוות לה — רק אחרי שפטרוס ויוחנן סמכו את ידיהם עליהם.
c זה לא היה צעד פזיז. הסריס האתיופי היה גר ולכן כבר הכיר את כתבי־הקודש, כולל הנבואות על המשיח. ועכשיו, כשהיה בידו המידע לגבי תפקידו של ישוע במטרת אלוהים, הוא יכול היה להיטבל ללא דיחוי.
