פרק 11
”מלאי שמחה ורוח הקודש”
מה נוכל ללמוד מהאופן שבו פאולוס התמודד עם מתנגדים?
מבוסס על מעשי השליחים י״ג:1–52
1, 2. מה מיוחד במסע שבר־נבא ושאול עומדים לעשות, ואיך מלאכתם תעזור להגשים את המילים במעשי השליחים א׳:8?
זהו יום מרגש עבור הקהילה באנטיוכיה. מבין כל הנביאים והמורים, רוח הקודש בחרה בבר־נבא ושאול לבשר את הבשורה הטובה במקומות מרוחקים (מה״ש י״ג:1, 2). a הם נשלחים יחד עם יוחנן מרקוס, שמשמש להם כעוזר, למקום שבו רוב האנשים מעולם לא שמעו את הבשורה הטובה. זו אומנם לא הפעם הראשונה שאנשים נשלחו לבשר את הבשורה הטובה במקומות מרוחקים. אבל בעבר אנשים נשלחו לאזורים שבהם כבר שמעו את הבשורה הטובה (מה״ש ח׳:14; י״א:22).
2 המשימה שבר־נבא ושאול קיבלו תעזור להגשים את המילים שאמר ישוע 14 שנה קודם לכן לתלמידיו: ”תהיו עדיי בירושלים, בכל יהודה ושומרון ועד קצה העולם” (מה״ש א׳:8). b
”הבדילו לי... למלאכה” (מה״ש י״ג:1–12)
3. מדוע היה קשה לצאת למסעות ארוכים במאה הראשונה?
3 בזכות המצאות כמו מכוניות או מטוסים, אנשים יכולים לגמוא מרחקים עצומים תוך שעות ספורות. אבל רוב האנשים במאה הראשונה לספירה הלכו ברגל ממקום למקום בדרכים לא־סלולות. היה דרוש יום שלם כדי לעבור מרחק של 30 קילומטר בלבד, וזה היה מתיש מאוד. c בר־נבא ושאול ידעו שהמשימה תהיה כרוכה במאמצים ובהקרבות, אבל הם בכל זאת ציפו לה (מתי ט״ז:24).
4. (א) איך בר־נבא ושאול נבחרו, ואיך אחיהם לאמונה הגיבו למינוי? (ב) באיזה אופן נוכל לתמוך במי שמקבלים משימות תיאוקרטיות?
4 המקרא לא אומר למה רוח הקודש הבדילה דווקא את בר־נבא ושאול למלאכה, אבל אין ספק שזה היה בהכוונתה (מה״ש י״ג:2). המורים והנביאים באנטיוכיה לא התנגדו להחלטה, ותמכו לגמרי במינוי. בר־נבא ושאול שמחו שאחיהם לא קינאו בהם, אלא צמו והתפללו עבורם ולאחר מכן ”סמכו עליהם את ידיהם ושילחו אותם לדרכם” (מה״ש י״ג:3). גם אנחנו צריכים לתמוך במי שמקבלים משימות תיאוקרטיות, ביניהם מי שמתמנים למשגיחים. במקום לקנא במי שמקבלים זכויות בקהילה, עלינו ’לאהוב ולהוקיר אותם עד מאוד על עבודתם’ (תסל״א ה׳:13).
5. תאר את הבשורה באי קפריסין.
5 אחרי שבר־נבא ושאול הלכו לסֶלֶבְקִיָה, נמל בקרבת אנטיוכיה, הם הפליגו לאי קפריסין, מסע שאורכו כ־200 קילומטר. d בר־נבא היה במקור מקפריסין, לכן הוא ודאי שמח מאוד לבשר לאנשים מהאזור שבו גדל. כשהם הגיעו לסָלָמִיס, עיר בחוף המזרחי של האי, הם התחילו מייד במלאכה ו’הכריזו את דבר אלוהים בבתי הכנסת של היהודים’ (מה״ש י״ג:5). e בר־נבא ושאול עברו מקצה אחד של האי לקצה האחר, וככל הנראה בישרו בכל הערים המרכזיות. אנחנו לא יודעים בדיוק באיזו דרך הם הלכו, אבל סביר להניח שהמסע ארך כ־160 קילומטר.
6, 7. (א) מי היה סרגיוס פולוס, ולמה בר־ישוע ניסה להרחיק אותו מהבשורה הטובה? (ב) מה שאול עשה כדי לעצור את בר־ישוע?
6 במאה הראשונה לספירה קפריסין הייתה מלאה בעבודת אלילים. כשבר־נבא ושאול הגיעו לחוף המערבי של האי, לעיר פאפוס, הם יכלו לראות זאת בבירור. הם פגשו שם את ”בר־ישוע, שהיה מכשף ונביא שקר”, והיה ידוע בתור ”אֱלִימַס המכשף”. אותו מתנגד היה עם ”נציב המחוז סֶרְגְּיוֹס פּוֹלוֹס, שהיה איש נבון” f ובדרך כלל פנה אליו להדרכה, כמו רבים מהמלומדים הרומים במאה הראשונה שפנו למכשפים ואסטרולוגים לפני קבלת החלטות חשובות. בר־ישוע לא היה מרוצה מכך שסרגיוס פולוס התעניין במסר המלכות ו”רצה מאוד לשמוע את דבר אלוהים” (מה״ש י״ג:6–8).
7 בר־ישוע התנגד למסר המלכות. הדרך היחידה שבה הוא היה יכול להישאר בעמדת המפתח שלו כיועץ של סרגיוס פולוס הייתה ”להרחיק את הנציב מן האמונה” (מה״ש י״ג:8). אבל כפי שהפסוקים מלמדים, שאול לא אפשר לבר־ישוע להשפיע על סרגיוס פולוס: ”שאול, הנקרא גם פאולוס, התמלא ברוח הקודש ונתן [בבר־ישוע] מבט עז ואמר לו: ’איש מלא מרמה ורוע, בן השטן, אויב לכל צדקה, האם לא תחדל לסלף את דרכי יהוה הישרות? הינה יד יהוה בך, ותהיה עיוור ולא תראה את אור השמש עד עת מועד’. מייד נתערפלה ראייתו וחשיכה נפלה עליו, והוא הלך הֵנָּה וָהֵנָּה וחיפש אנשים שיוליכו אותו ביד”. g איך סרגיוס פולוס הגיב לנס הזה? הפסוקים ממשיכים ואומרים: ”ראה הנציב את מה שקרה והחל להאמין, שכן נדהם מן הדברים שלמד על אודות יהוה” (מה״ש י״ג:9–12).
אנו מחקים את דוגמתו של פאולוס ומגינים באומץ על האמת אל מול התנגדות
8. כיצד נוכל לחקות את אומץ ליבו של פאולוס?
8 פאולוס לא נרתע מבר־ישוע, וגם אנחנו לא צריכים לפחד ממתנגדים שמנסים להחליש את אמונתם של אנשים המתעניינים במסר המלכות. אנחנו אומנם רוצים שדברינו יהיו ”תמיד מלאי חן ומתובלים במלח”, אבל עלינו לעשות את המיטב כדי לעזור למעוניינים להמשיך ללמוד על יהוה, גם אם זה מכעיס אנשים אחרים (קול׳ ד׳:6). אנחנו גם לא צריכים לפחד לחשוף את דתות הכזב שממשיכות ”לסלף את דרכי יהוה הישרות”, כמו שבר־ישוע עשה (מה״ש י״ג:10). אנחנו רוצים להמשיך לחקות את הדוגמה של פאולוס. כדי לעשות זאת עלינו להכריז באומץ את האמת ולגעת לליבם של ישרי הלב. במקרה של פאולוס היה קל לראות את תמיכת אלוהים. אבל גם אם אנחנו לא נראה מייד את תמיכת יהוה, נוכל להיות בטוחים שהוא ישתמש ברוח קודשו כדי למשוך את הראויים (יוח׳ ו׳:44).
”דבר עידוד” (מה״ש י״ג:13–43)
9. מדוע פאולוס ובר־נבא הם דוגמה טובה עבור בעלי תפקידים בקהילה כיום?
9 כשפאולוס, בר־נבא ומרקוס עוזבים את פאפוס ומפליגים כ־250 קילומטר לפֶּרְגִּי, עיר השוכנת לחופה של אסיה הקטנה, מתרחש שינוי. במעשי השליחים י״ג:13 הם מזוהים כ”פאולוס ושותפיו”. מהניסוח הזה ניתן להבין שפאולוס הוא זה שעומד כעת בראש הקבוצה. אולם אנחנו לא קוראים שבר־נבא קינא בפאולוס. להיפך, הם ממשיכים לשתף פעולה בעבודת יהוה כדי להגשים את רצונו. דוגמתם היא דוגמה טובה עבור בעלי תפקידים בקהילה כיום. במקום לרדוף אחרי מעמדות, הם זוכרים את דברי ישוע: ”אתם אחים כולכם”, וגם ”המרומם את עצמו יושפל, והמשפיל את עצמו ירומם” (מתי כ״ג:8, 12).
10. תאר את המסע מפרגי לאנטיוכיה שבפיסידיה.
10 כשהם מגיעים לפרגי, יוחנן מרקוס עוזב את פאולוס ובר־נבא בפתאומיות וחוזר לירושלים. הפסוקים לא מסבירים מדוע. פאולוס ובר־נבא ממשיכים בדרכם ומגיעים לאנטיוכיה שבפיסידיה, עיר בפרובינציה הרומית גלטיה. זה לא היה מסע קל, משום שהעיר נמצאת 100,1 מטר מעל פני הים. בנוסף, רכס ההרים הזה היה ידוע כמקום שבו שודדים תוקפים את העוברים ושבים. ואם כל זה לא מספיק, פאולוס כבר התחיל ככל הנראה לסבול מבעיות בריאות. h
11, 12. איך פאולוס התאים את עצמו לקהל מאזיניו בבית הכנסת באנטיוכיה שבפיסידיה?
11 פאולוס ובר־נבא נכנסים לבית הכנסת ביום שבת באנטיוכיה שבפיסידיה. במעשי השליחים י״ג:15 נאמר: ”לאחר הקריאה בתורה ובנביאים שלחו ראשי בית הכנסת לומר להם: ’אנשים, אחים, אם יש בפיכם דבר עידוד לומר לקהל, דברו’”. ואז פאולוס קם ומתחיל לדבר.
12 הקהל של פאולוס מורכב מיהודים וגרים, ולכן הוא פונה אליהם במילים: ”אנשי ישראל וכן גם אתם, יראי האלוהים” (מה״ש י״ג:16). שים לב איך פאולוס מתאים את דבריו למאזיניו, שלא הכירו בתפקידו של ישוע במטרת אלוהים. הוא קודם כול מזכיר את ההיסטוריה של העם היהודי. הוא מסביר איך יהוה ”רומם את העם בהיותם תושבים זרים בארץ מצרים” ואיך אחרי שחרורם הוא ”סבל אותם באורך רוח במדבר” במשך 40 שנה. הוא גם מזכיר איך יהוה עזר להם לכבוש את הארץ המובטחת ו”חילק את ארצם להיות להם לנחלה” (מה״ש י״ג:17–19). יש כאלה שטוענים שפאולוס התייחס לפסוקים שזה עתה הוקראו בבית הכנסת כחלק מפרשת השבוע. אם זה מה שפאולוס אכן עשה, הוא שוב הוכיח שהוא ’נעשה הכול למען אנשים מכל הסוגים’ (קור״א ט׳:22).
13. כיצד נוכל לגעת ללב מאזינינו?
13 גם אנחנו מתאמצים להתאים את עצמנו למי שאנחנו מבשרים להם, ומחפשים דרכים לגעת לליבם. לדוגמה, אם נדע מה הרקע הדתי של האדם נוכל לבחור בנושא שיעניין אותו. נוכל גם לצטט חלקים מהמקרא שמוכרים לו או לבקש ממנו לקרוא מהמקרא האישי שלו.
14. (א) איך פאולוס הציג את הבשורה הטובה על ישוע, ואיזו אזהרה הוא נתן למאזיניו? (ב) איך הגיבו מי שהקשיבו לדבריו של פאולוס?
14 בהמשך פאולוס מסביר איך שושלת המלכים בישראל הובילה לישוע, ואיך יוחנן המטביל הכין את הקרקע כדי שאנשים יקבלו את ה”מושיע... את ישוע”. ואז הוא מתאר איך ישוע מת וקם לתחייה (מה״ש י״ג:20–37). פאולוס אומר: ”דעו נא... שבזכותו מוכרזת לכם סליחת חטאים... [ובאמצעותו] יכול כל המאמין להיטהר מאשמה”. כעת הוא מזהיר את מאזיניו: ”היזהרו שלא יבוא עליכם מה שנאמר בנביאים: ’הַביטו, הלועגים, והשתוממו ואִבְדוּ, כי מעשה אני עושה בימיכם, מעשה אשר לא תאמינו בו גם אם יסופר לכם בפרטי פרטים’”. התגובה לנאום של פאולוס הייתה מדהימה. במקרא נאמר: ”הפצירו בהם האנשים לדבר על הדברים האלה בשבת הבאה”. בנוסף, אחרי שהקהל בבית הכנסת התפזר, ’רבים מן היהודים וכן גם מן הגרים שעבדו את אלוהים הלכו אחרי פאולוס ובר־נבא’ (מה״ש י״ג:38–43).
”אנחנו פונים אל הגויים” (מה״ש י״ג:44–52)
15. מה קרה בשבת הבאה?
15 בשבת הבאה ”כמעט כל העיר” התאספה להקשיב לפאולוס. חלק מהיהודים לא היו מרוצים מזה, והם ”החלו לגדף ולצאת נגד הדברים שאמר פאולוס”. בתגובה הוא ובר־נבא אמרו להם באומץ: ”מן ההכרח היה שדבר אלוהים יוכרז תחילה לכם. אך הואיל ואתם דוחים אותו ודנים את עצמכם כבלתי ראויים לחיי עולם, הינה אנחנו פונים אל הגויים. למעשה, כך ציווה עלינו יהוה: ’מיניתי אותך להיות אור גויים, להיות לישועה עד קצות הארץ’” (מה״ש י״ג:44–47; יש׳ מ״ט:6).
”הם עוררו רדיפה נגד פאולוס ובר־נבא... והתלמידים הוסיפו להיות מלאי שמחה ורוח הקודש” (מעשי השליחים י״ג:50–52).
16. איך היהודים הגיבו לדברי השליחים, ואיך פאולוס ובר־נבא הגיבו להתנגדות?
16 הגויים ששמעו את דבריהם שמחו ו”כל מי שהייתה להם נטיית הלב הנכונה לחיי עולם הפכו למאמינים” (מה״ש י״ג:48). דבר יהוה נפוץ במהירות בכל רחבי הארץ. אבל תגובתם של היהודים הייתה שונה לגמרי. פאולוס ובר־נבא למעשה אמרו להם שעל אף שהם היו הראשונים לשמוע את דבר־אלוהים הם דחו את המשיח, ולכן אלוהים לא יקבל את עבודתם. היהודים הסיתו את נכבדות ונכבדי העיר, ”והם עוררו רדיפה נגד פאולוס ובר־נבא וגירשו אותם אל מחוץ לגבולות עירם”. מה עשו פאולוס ובר־נבא? הם ”ניערו את האבק מעל רגליהם והלכו לאיקוניון”. אבל זה לא היה הסוף של הקהילה המשיחית באנטיוכיה שבפיסידיה! התלמידים שנשארו מאחור ”הוסיפו להיות מלאי שמחה ורוח הקודש” (מה״ש י״ג:50–52).
17–19. איך נוכל לחקות את דוגמתם הטובה של פאולוס ובר־נבא, ואיך הדבר יתרום לשמחתנו?
17 נוכל ללמוד לקח חשוב מהאופן שבו פאולוס ובר־נבא הגיבו להתנגדות. אנחנו לא מפסיקים לבשר גם אם אנשים בעלי סמכות מנסים למנוע מאיתנו לדבר על מלכות אלוהים. נוכל ללמוד גם מהפעולה שפאולוס ובר־נבא עשו אחרי שאנשים באנטיוכיה דחו את המסר שלהם. הם ”ניערו את האבק מעל רגליהם” לא מתוך כעס, אלא משום שהם עשו את מה שיהוה ביקש מהם, והם כבר לא נשאו באחריות על מה שיקרה לאותם אנשים. הם הבינו שהם אומנם לא יכולים לשלוט בתגובה של אחרים, אבל הם כן יכולים להמשיך לבשר. וזה בדיוק מה שפאולוס ובר־נבא עשו כשהם המשיכו לאיקוניון!
18 האחים החדשים באנטיוכיה נותרו לבד, והיו צריכים להתמודד עם רדיפות. אבל השמחה שלהם לא הייתה תלויה באחרים. ישוע אמר: ”אשרי השומעים את דבר אלוהים ושומרים אותו!” (לוקס י״א:28) וזה בדיוק מה שהאחים באנטיוכיה שבפיסידיה היו נחושים לעשות.
19 פאולוס ובר־נבא הציבו לנו דוגמה נפלאה. עלינו לזכור שהאחריות שלנו היא לבשר את הבשורה הטובה, ושאנחנו לא יכולים להחליט בשביל אחרים אם הם יקבלו את המסר שלנו או ידחו אותו. נוכל לחקות את הדוגמה של המשיחיים מהמאה הראשונה אם נשמור על שמחתנו אפילו בשעת רדיפות. כדי לעשות זאת עלינו להמשיך להעריך את האמת ולאפשר לרוח הקודש להדריך אותנו (גל׳ ה׳:18, 22).
a ראה התיבה ” בר־נבא — ’בן הנחמה’”.
b באותה עת הבשורה כבר הגיע למקומות מרוחקים ונוסדו קהילות חדשות. אחת מהן הייתה באנטיוכיה שבסוריה, 550 קילומטר צפונית לירושלים.
c ראה התיבה ” מסעות בימי השליחים”.
d במאה הראשונה לספירה אונייה הייתה יכולה לעבור מרחק של כ־160 קילומטר ביום אם הרוחות דחפו אותה לכיוון היעד שלה. אבל אם מזג האוויר לא היה נוח, אותו מסע יכול היה לארוך הרבה יותר זמן.
f קפריסין הייתה תחת שליטת הסנט הרומי. המושל הראשי של האי היה שליט מקומי, שדרגתו הייתה נציב המחוז.
g מעתה ואילך שאול מוצג כפאולוס. יש הטוענים שהוא בחר לאמץ את השם הרומי כמחווה לסרגיוס פולוס. אולם טענה זו לא מסבירה מדוע הוא המשיך לכנות את עצמו בשם פאולוס גם אחרי שעזב את קפריסין. ייתכן שפאולוס, שכונה ”שליח לגויים”, בחר להמשיך להציג את עצמו בשמו הרומי מכיוון שצורת ההגייה של שמו העברי ביוונית דומה מאוד לזו של מילה יוונית בעלת קונוטציה שלילית (רומ׳ י״א:13).
h פאולוס כתב את איגרתו אל הגלטים כמה שנים מאוחר יותר. באיגרת זו הוא כתב: ”אתם יודעים שעקב מחלה גופנית הייתה לי לראשונה ההזדמנות לבשר לכם את הבשורה הטובה” (גל׳ ד׳:13).
