אב ובניו הסוררים
פרק שני
אב ובניו הסוררים
1, 2. הסבר כיצד זה שהיו לאלוהים בנים סוררים.
הוא פרנס את בניו כמו כל הורה אוהב. שנים רבות דאג להם למזון, לכסות ולקורת גג. בעת הצורך העניש אותם, אך עונשם מעולם לא היה חמור מדי כי אם ”למשפט”, כלומר במידה הראויה (ירמיהו ל׳:11). נוכל רק לתאר לעצמנו את גודל כאבו של אב אוהב זה שנאלץ לומר: ”בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי” (ישעיהו א׳:2).
2 הבנים הסוררים הם אנשי יהודה, והאב הפגוע הוא יהוה אלוהים. מה עצוב! יהוה כלכל את אנשי יהודה, ורומם אותם מעל יתר העמים. ”ואלבישך רקמה ואֶנְעֲלֵךָ תָּחַש, ואחבשך בשש ואכסך משי”, מאוחר יותר הזכיר לעם באמצעות יחזקאל הנביא (יחזקאל ט״ז:10). אך רוב אנשי יהודה לא העריכו את אשר עשה יהוה למענם. הם מרדו ופשעו בו.
3. מדוע קורא יהוה לשמים ולארץ להעיד על פשעם של אנשי יהודה?
3 לכן בצדק פותח יהוה את דבריו על בניו הסוררים בהצהרה: ”שימעו שמים, והאזיני ארץ, כי יהוה דיבר” (ישעיהו א׳:2). מאות שנים קודם לכן, כשהוזהרו בני ישראל חד־משמעית מפני תוצאות האי־ציות ליהוה, ’שמעו’ זאת השמים והארץ. משה אמר: ”העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה” (דברים ד׳:26). עתה, בימי ישעיהו, קורא יהוה לשמים הסמויים ולארץ הנראית להעיד על פשעם של אנשי יהודה.
4. איך בוחר יהוה להציג עצמו בפני יהודה?
4 חומרת המצב מחייבת פעולה מיידית. אך גם בנסיבות החמורות הללו ראוי לציין, וגם משמח לדעת, שיהוה אינו מציג עצמו כבעלים על קניין אלא כאב אוהב. הוא מפציר בעמו לבחון את הדברים מנקודת מבטו של אב, שמתייסר בגלל בניו הסוררים. היו אולי הורים ביהודה שיכלו להבין ללבו, ושדוגמה זו נגעה ללבם. מכל מקום, כעת מתכוון יהוה לטעון נגד יהודה.
אפילו חיות נבערות הן חכמות יותר
5. כיצד הוכיחו השור והחמור את חוש הנאמנות שלהם בניגוד לישראל?
5 יהוה אומר בפי ישעיהו: ”ידע שור קונהו, וחמור אבוס בעליו; ישראל לא ידע, עמי לא התבונן” (ישעיהו א׳:3). a השור והחמור הן בהמות משא מוכרות לתושבי המזרח התיכון. תושבי יהודה לא יכול היה להכחיש שאפילו לחיות נבערות אלה חוש נאמנות, ושהן יודעות היטב מיהו אדונן. זאת ראה במו־עיניו חוקר מקרא אחד בשעות הערביים בעיר מזרח תיכונית. הוא כתב: ”משנכנס העדר אל בין חומות העיר, מייד החל מתפזר. כל שור הכיר היטב את בעליו ואת הדרך הביתה. הוא לא התבלבל ולוּ לרגע במבוך הסמטאות הצרות והעקלקלות. והחמוֹר? הוא ניגש הישר אל שער ביתו ואל ’אבוס בעליו’”.
6. כיצד לא ’הִתְבּוֹנָנו’ אנשי יהודה?
6 ודאי היה זה מחזה שכיח בימי ישעיהו, ולכן המסר של יהוה ברור: אם אפילו חיות נבערות מכירות את בעליהן ואת האבוס שלהן, איזה צידוק יכול להיות לתושבי יהודה לעזוב את יהוה? הם לא ’הִתְבּוֹנָנו’, התנהגותם היתה תמוהה ובלתי מובנת. הם התנהגו כאילו לא ידעו שהשגשוג שלהם ועצם קיומם תלויים ביהוה. ואף־על־פי־כן, מוסיף יהוה ברוב רחמיו לקרוא לאנשי יהודה ”עמי”!
7. איך נוכל להוכיח שאנו מעריכים את מה שיהוה מספק לנו?
7 לא היינו רוצים לנהוג בחוסר תבונה ולזלזל בכל אשר עשה יהוה למעננו. להיפך, נחקה את דוד שאמר בתהלים: ”אודה יהוה בכל לבי, אספרה כל נפלאותיך” (תהלים ט׳:2). אם נוסיף דעת על יהוה נגדל בתבונה והבנה, שכן נאמר במקרא ש”דעת קדושים בינה” (משלי ט׳:10). אם נהרהר מדי יום בברכות יהוה, נלמד להכיר טובה ולהעריך את אבינו השמימי (קולוסים ג׳:15). יהוה אומר: ”זובֵחַ תודה יְכַבְּדָנְנִי; ושָׂם דרך, אַרְאֶנּוּ בישע אלוהים” (תהלים נ׳:23).
פגיעה מזעזעת בכבוד ”קדוש ישראל”
8. מדוע ניתן לקרוא לאנשי יהודה ”עם כבד עוון”?
8 ישעיהו מטיח דברים קשים באנשי יהודה: ”הוי גוי חוטא, עם כֶּבֶד עוון, זרע מְרֵעִים, בנים משחיתים! עזבו את יהוה, ניאצו את קדוש ישראל, נזורו אחור” (ישעיהו א׳:4). הצטברות מעשי רֶשע הופכת למשא כבד. בימי אברהם אמר יהוה כי חטאת סדום ועמורה ”כָבדה מאוד” (בראשית י״ח:20). וכזה היה גם מצבם של אנשי יהודה הנקראים בפי ישעיהו ”עם כבד עוון”. הוא מכנה אותם ”זרע מְרֵעִים, בנים משחיתים”, מה שמוכיח שהם נהגו כבנים סוררים. הם ”נזורו אחור”, כלומר שבו מאחרי אביהם והתנכרו לו.
9. מה פירוש הביטוי ”קדוש ישראל”?
9 אנשי יהודה הסוררים פגעו בכבודו של ”קדוש ישראל”. אך מה פירוש הביטוי ”קדוש ישראל”, המופיע 25 פעם בספר ישעיהו? קדוש פירושו טהור וזך, וקדושת יהוה עילאית (ההתגלות ד׳:8). בני ישראל יכלו להיזכר בכך בכל פעם שהביטו במילים ”קודש ליהוה”, שנחרתו על ציץ הזהב הנוצץ שעל ראש הכהן הגדול (שמות ל״ט:30). מכאן שבכל פעם שישעיהו מכנה את יהוה ”קדוש ישראל” הוא מבליט את חומרת חטאי יהודה. ממרים אלה הרי מפרים ביודעין את הצו שקיבלו אבותם: ”והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני”! (ויקרא י״א:44).
10. כיצד נימנע מלחלל את כבוד ”קדוש ישראל”?
10 בשום פנים ואופן אל למשיחיים לנהוג כאנשי יהודה ולחלל את כבוד ”קדוש ישראל”. עליהם להיות קדושים כשם שיהוה קדוש (פטרוס א׳. א׳:15, 16). עליהם ’לשנוא רע’ (תהלים צ״ז:10). הטומאה שבאי־מוסריות מינית, בעבודת אלילים, בגניבה ובשכרות עלולה להשחית את הקהילה המשיחית, ולכן מי שאינם חדלים ממעשים אלה מנודים מן הקהילה המשיחית. הדבקים בדרכם הטמאה לא יזכו בסופו של דבר לברכותיה של מלכות אלוהים. כל המעשים הרעים הללו הם למעשה פגיעה מזעזעת בכבוד ”קדוש ישראל” (רומים א׳:26, 27; קורינתים א׳. ה׳:6–11; ו׳:9, 10).
חולה מכף רגל ועד ראש
11, 12. (א) תאר את מצבם הקשה של אנשי יהודה. (ב) מדוע אין לרחם על יהודה?
11 ישעיהו מנסה לפנות אל ההיגיון של אנשי יהודה ומצביע על החולי שלהם. ”על מה תוכו עוד, תוסיפו סרה?” שואל ישעיהו. הוא שואל בעצם ’האם לא סבלתם מספיק? מדוע אתם ממשיכים להביא רעה על עצמכם ומוסיפים למרוד?’ הרי ”כל ראש לחולי, וכל לבב דווי. מכף רגל ועד ראש אין בו מְתום” (ישעיהו א׳:5, 6). מצבם הרוחני של תושבי יהודה קשה ומזעזע — הם חולים מכף רגל ועד ראש. אבחנה קודרת בהחלט!
12 האם יש לרחם על יהודה? לא. מאות שנים קודם לכן הוזהר כל עם ישראל שאם ימרה את פי אלוהים, ייענש. בין היתר, נאמר לו: ”יַכְּכָה יהוה בשחין רע על הברכיים ועל השוקיים, אשר לא תוכל להירפא, מכף רגלך ועד קודקודך” (דברים כ״ח:35). בלשון המשל ניתן לומר שאנשי יהודה אוכלים מפרי מעלליהם ועקשנותם. לוּ היו מצייתים ליהוה, זה לא היה קורה!
13, 14. (א) אילו מכות ניחתו על יהודה? (ב) האם סבלות יהודה גרמו להם לחזור בהם מדרכם הסוררת?
13 ישעיהו לא סיים לתאר את המצב העגום של יהודה. הוא אומר: ”פצע וחבורה ומכה טרייה, לא זוֹרו ולא חובָּשו ולא רוככה בשמן” (ישעיהו א׳:6). הנביא מפרט כאן שלושה סוגי מכות: פצעים (חתכים, העלולים להיגרם מסכין או חרב), חבּורות (נפיחויות הנוצרות מהלקאה) ומכות טריות (פצעים פתוחים שזה עתה נתהוו ונראה שאין להם מרפא). מצטייר כאן אדם שהוכה מכות נמרצות בכל חלקי גופו ובכל שיטה אפשרית. אנשי יהודה היו במצב אנוש.
14 האם המחלה האנושה גרמה לאנשי יהודה לשוב ליהוה? לא. דומה יהודה למורד המתואר במשלי כ״ט:1: ”איש תוכחות מקשה עורף. פתע יישבר, ואין מרפא”. נראה שלא היה מרפא ליהודה. לדברי ישעיהו, ”לא זוֹרו [פצעיה] ולא חובָּשו ולא רוככה בשמן”. b מראה העם היה כשל פצע דלקתי גדול ופתוח, שלא נחבש ולא טופל.
15. כיצד נוכל להישמר מפני חולי רוחני?
15 אם נפיק לקחים מן המקרה של יהודה, נישמר מפני חולי רוחני העלול לתקוף כל אחד מאיתנו בדומה לחולי גופני. שהרי מי מאיתנו חף מתאוות הבשר? חמדנות והשתוקקות מוגזמת להנאות עלולות להכות שורש בלבנו, לכן עלינו לעבוד על עצמנו כדי ’לשנוא את הרע ולדבוק בטוב’ (רומים י״ב:9). עלינו לפתח את פירות רוחו של אלוהים ולתת להם ביטוי בחיינו (גלטים ה׳:22, 23). כך נוכל להישמר מפני החולי הרוחני של אנשי יהודה, שפָּשה בהם מכף רגל ועד ראש.
ארץ שוממה
16. (א) כיצד מתאר ישעיהו את פני ארץ יהודה? (ב) מדוע יש שטוענים שייתכן מאוד שמילים אלה נכתבו בימי שלטון אחז, אך כיצד ניתן להבינן?
16 ישעיהו מניח לאנלוגיה הרפואית ועובר לתאר את פני ארץ יהודה. הוא מביט כאילו ממְעוף הציפור בארץ ששימשה שדה קרב, ואומר: ”ארצכם שממה, עריכם שרופות אש; אדמתכם — לנגדכם זרים אוכלים אותה, ושממה כמהפיכת זרים” (ישעיהו א׳:7). מילים אלה אומנם נזכרות בתחילת ספר ישעיהו, אך לדעת חלק מן החוקרים הן נכתבו בתקופה מאוחרת יותר בחיי ישעיהו, אולי בימי שלטון אחז, המלך הרע. הם טוענים כי בימי עוזיהו לא היתה הארץ במצב כה קודר, אלא שגשגה. לא ניתן, כמובן, לדעת בוודאות אם ספר ישעיהו ערוך לפי סדר כרונולוגי, אך נראה שישעיהו מנבא שממה ונוקט בשיטה הנהוגה לכל אורך המקרא — תיאור העתיד כאילו כבר היה — כדי להדגיש שהתגשמות הנבואה ודאית. (השווה ההתגלות י״א:15.)
17. מדוע תיאור שממת יהודה אינו צריך להפתיע את אנשי יהודה?
17 מכל מקום, הנבואה על שממת יהודה אינה צריכה להפתיע בני עם עיקש וסורר זה. מאות שנים קודם לכן הוזהרו מפני מה שיִקרה אם ימרו את פי יהוה: ”והֲשִימותי אני את הארץ, ושָמְמו עליה אויבכם היושבים בה. ואתכם אֱזָרֶה בגויים והריקותי אחריכם חרב. והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חָרְבָּה” (ויקרא כ״ו:32, 33; מלכים א׳. ט׳:6–8).
18–20. מתי התגשם הכתוב בישעיהו א׳:7, 8, ובאיזה מובן ’הותיר יהוה שריד’ באותם ימים?
18 דברי ישעיהו א׳:7, 8 התגשמו כנראה בימי פלישת אשור, שהחריבה את ישראל וזרעה חורבן וסבל ביהודה (מלכים ב׳. י״ז:5, 18; י״ח:11, 13; דברי הימים ב׳. כ״ט:8, 9). אלא שהעם ביהודה לא נמחה. ישעיהו אומר: ”ונותרה בת ציון כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה” (ישעיהו א׳:8).
19 ”בת ציון”, כלומר ירושלים, תעמוד על תילה למרות כל החורבן סביבה, אך תהיה רעועה מאוד — כסוכה בכרם או כביתן ארעי במקשת מלפפונים, העשוי ללינת השומר. חוקר בן המאה ה־19 ראה סוכות דומות במסעו במורד הנילוס. הוא תיאר אותן כ”מחסום קל נגד רוח הצפון”. הללו בדרך כלל התפרקו והתמוטטו בתום הקציר ביהודה, ואיש לא טרח לתקנן. ומכאן שגם אם ירושלים תיראה לאשורים קלה לכיבוש, היא תעמוד בפניהם.
20 ישעיהו סיכם את הצהרתו הנבואית: ”לולֵי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט, כסדום היינו, לעמורה דמינו” (ישעיהו א׳:9). c יהוה יֵצא לבסוף לעזרת יהודה נגד אשור החזקה. עם יהודה לא יישמד כסדום ועמורה. הוא ימשיך להתקיים.
21. מדוע הותיר יהוה ”שריד” מחורבן ירושלים בידי הבבלים?
21 כעבור יותר ממאה שנה שוב עמדה יהודה בסכנה. תושביה לא למדו לקח מן העונש שהטיל אלוהים באמצעות אשור. ”ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים ובוזים דבריו וּמִתַּעְתְּעִים בנביאיו”. על כן ’עלתה חמת יהוה בעמו עד לאין מרפא’ (דברי הימים ב׳. ל״ו:16). נבוכדנאצר מלך בבל כבש את יהודה, והפעם לא נותר דבר, גם לא ”סוכה בכרם”. אפילו ירושלים נחרבה (דברי הימים ב׳. ל״ו:17–21). אך יהוה הותיר ”שריד”. הוא הבטיח את קיומם של עם יהודה ככלל ושל שושלת דוד בפרט גם במרוצת 70 שנות הגלות, כיוון שמשושלת זו נועד לבוא המשיח המובטח.
22, 23. מדוע הותיר יהוה ”שריד” במאה הראשונה?
22 המשבר האחרון שחווה עם ישראל, עם בריתו של אלוהים, התחולל במאה הראשונה לספירה. בני העם לא קיבלו את ישוע כמשיח המובטח, ולכן יהוה מאס בהם (מתי כ״א:43; כ״ג:37–39; יוחנן א׳:11). האם בכך חדל להיות ליהוה עם נבחר עלי אדמות? לא. השליח פאולוס הראה כי טרם נתגשם במלואו הכתוב בישעיהו א׳:9. הוא ציטט פסוק זה וכתב: ”וכן אמר ישעיהו קודם לכן: ’לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו’” (רומים ט׳:29).
23 הפעם היה השריד משיחיים משוחים שהאמינו בישוע המשיח. המאמינים באו, בראש ובראשונה, מקרב היהודים. לאחר מכן הצטרפו אליהם מאמינים מקרב הגויים, ויחד הם הרכיבו עם ישראל חדש, ”ישראל השייכים לאלוהים” (גלטים ו׳:16; רומים ב׳:29). ”שריד” זה שרד מקצו של הסדר היהודי ב־70 לספירה. ”ישראל השייכים לאלוהים” קיימים עד עצם היום הזה. הצטרפו אליהם מיליוני מאמינים, ”המון רב, אשר לא יכול איש למנותו, מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” (ההתגלות ז׳:9).
24. מה חיוני לבחון כדי להינצל מן המשבר החמור מכל שיבוא על האנושות?
24 בקרוב תפרוץ בעולם מלחמת הר מגידון (ההתגלות ט״ז:14, 16). משבר זה יהיה חמור יותר מפלישות האשורים או הבבלים ליהודה, ומחורבן יהודה בידי הרומאים ב־70 לספירה. אך גם ממנו יהיו ניצולים (ההתגלות ז׳:14). עד כמה חיוני אפוא לבחון היטב את הדברים שאמר ישעיהו לאנשי יהודה. בימיו, מי שהאמין לו ושעה לדבריו ניצל; וגם היום, מי שיאמין לדבריו, ייוושע.
[הערות שוליים]
a ממלכת יהודה בת שני השבטים מכונה בהקשר זה ”ישראל”.
b דברי ישעיהו משקפים את סוג הטיפול הרפואי שהיה נהוג בימיו. חוקר המקרא א. ה. פלמטרה מציין: ”’לזור’ או ’לחבוש’ את הפצע הדלקתי פירושו לסלק ממנו תחילה את המוגלה שהצטברה בו. לאחר מכן, כפי שהיה במקרה של חזקיהו (פרק ל״ח:21), ’חובשים’ אותו ברטייה ועליה מושחים שמן מבריא או משחה. השמן והיין שימשו כנראה לחיטוי הפצע או הכיב, כמו שמצויין בלוקס י׳:34”.
c פרשנות התנ״ך (Commentary on the Old Testament) מאת ק. פ. קייל ופ. דליץ׳ מציינת: ”הנביא סיים כאן את הפִּסקה. הרווח שבין פסוקים 9 ו־10 מעיד על חלוקת הטקסט לשתי פסקאות או לשתי פרשות שונות. שיטה זו של הפרדה בין פסקאות גדולות או קטנות, בהשארת רווחים או בהתחלת שורה חדשה [פרשה סגורה או פתוחה], קדומה יותר מן הניקוד והטעמים ומבוססת על מסורת קדומה ביותר”.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 20]
יהודה לא נועדה להיות שוממה לעד כסדום ועמורה
