אוי לכרם הבוגדני!
פרק שביעי
אוי לכרם הבוגדני!
1, 2. מה נוטע ה’דוד’, אך מדוע הוא מתאכזב?
”אין למשל זה אח ורֵעַ בשפתו היפה והפיוטית ובמיומנותו בהעברת הרעיון”. זאת אמר פרשן מקרא על הפסוקים הפותחים את ישעיהו ה׳. אך דברי ישעיהו אינם אומנות צרופה ותו לא. מחד, הם מציירים תמונה חיה ונוגעת ללב של הדאגה והאהבה שרוחש יהוה לעמו; ומאידך, הם מזהירים אותנו מפני מה שמעורר את מורת רוחו.
2 משלו של ישעיהו נפתח במילים: ”אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. כרם היה לידידי בקרן בן־שמן [בגבעה פורייה]. ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שׂורק, ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו. ויקַו לעשות ענבים ויעש באושים” (ישעיהו ה׳:1, 2; השווה מרקוס י״ב:1).
הטיפול בכרם
3, 4. לאיזו דאגה ואהבה זוכה הכרם?
3 בין שישעיהו שר את משלו למאזיניו ובין שלא, הוא בהחלט מושך את תשומת לבם. לרובם היה ודאי ידוע מה כרוך בנטיעת כרם, ולכן התיאור שבפי ישעיהו חי ומציאותי עבורם. כפי שנהגו בעבר גם נוהגים כיום. בעל הכרם אינו זורע זרעי ענבים אלא נוטע ”שורק”, כלומר גפן משובחת שענביה אדומים ומובחרים, באמצעות נטע או ייחור מגפן אחרת. הוא נוטע את כרמו ”בקרן בן־שמן”, גבעה שאדמתה שמנה ודשנה, ואין זה אלא הולם שהוא עושה כן, שכן שם תניב הגפן פרי לרוב.
4 כדי שכרם יניב פרי דרושה עבודה רבה. ישעיהו מתאר את יְגִיעוֹ ועמל כפיו של בעל הכרם. הוא ’עזק וסיקל’ את הכרם, כלומר חפר בקרקע, עקר ממנה אבנים ופינה אותן, ובאבנים הגדולות השתמש בוודאי ’לבניית מגדל’. בימי קדם שימשו המגדלים את שומרי הכרם כעמדות תצפית על פרי הגפן כדי לשמור עליו מפני גנבים ובעלי חיים. a בעל הכרם גם בונה סביב הכרם גדר אבנים כדי ליצור טרסות במורדות הגבעה (ישעיהו ה׳:5). נהגו לעשות זאת כדי למנוע סחף של אדמה פורייה.
5. לְמה מצפה בצדק בעל הכרם מכרמו, אך מה מניב הכרם?
5 בעל הכרם, שהשקיע עמל כה רב כדי להגן על כרמו, מצפה ממנו בצדק לפרי. ולפי שציפה ליבול רב מכרמו, חצב בו יקב. אך האם הוא אכן בוצר פרי לרוב? לא. הכרם מניב באושים, כלומר ענבי בר.
הכרם ובעליו
6, 7. (א) מיהו בעל הכרם, ומהו הכרם? (ב) איזה משפט תובע בעל הכרם?
6 מיהו בעל הכרם ומהו הכרם? בעל הכרם עצמו משיב על כך: ”ועתה, יושב ירושלים ואיש יהודה, שיפטו נא ביני ובין כרמי. מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו? מדוע קיוויתי לעשות ענבים, ויעש באושים? ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי. הסר מְשׂוּכָּתוֹ, והיה לבער. פרוץ גְּדֵרו, והיה למרמס” (ישעיהו ה׳:3–5).
7 יהוה הוא בעל הכרם, והוא כאילו מביא את משפטו בפני בית־דין ומבקש שישפטו בינו ובין כרמו המאכזב. אז מהו אפוא הכרם? בעל הכרם מסביר: ”כי כרם יהוה צבאות בית ישראל, ואיש יהודה נְטע שעשועיו” (ישעיהו ה׳:7).
8. מה ראוי לציון בכך שישעיהו קורא ליהוה ”דודי”?
8 ישעיהו קורא ליהוה, בעל הכרם, ”דודי”, כלומר אהובי (ישעיהו ה׳:1). הוא יכול לדבר על אלוהים בחמימות שכזו משום ששוררים ביניהם יחסים הדוקים. (השווה איוב כ״ט:4; תהלים כ״ה:14.) אלא שאהבת הנביא לאלוהים מחווירה אל מול אהבת אלוהים כלפי ’כרמו’ — ה”נטע” שהיה לו לְעם. (השווה שמות ט״ו:17; תהלים פ׳:9, 10.)
9. כיצד נהג יהוה בעמו כמו בכרם יקר?
9 יהוה ’נטע’ את עמו בארץ כנען ונתן להם חוקים ומצוות, ששימשו כחומה בצורה מפני שחיתותם של יתר העמים (שמות י״ט:5, 6; תהלים קמ״ז:19, 20; אפסים ב׳:14). יהוה גם נתן להם שופטים, כוהנים ונביאים למען ידריכו אותם (מלכים ב׳. י״ז:13; מלאכי ב׳:7; מעשי השליחים י״ג:20). כאשר ריחף איום צבאי מעל לראש ישראל, הקים יהוה לעם מושיעים (עברים י״א:32, 33). ולא בכדי יהוה שואל: ”מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו?”
כרם יהוה בימינו
10. איזה משל סיפר ישוע על כרם?
10 אפשר שישוע נזכר בדברי ישעיהו, כשסיפר את משל הכורמים הרוצחים: ”איש בעל אחוזה נטע כרם. הוא גידר אותו מסביב, חצב בו יקב ובנה מגדל, ולאחר שהחכיר אותו לכורמים נסע”. למרבה הצער בגדו הכורמים בבעל הכרם ואף רצחו את בנו. ישוע הוסיף כי משל זה אינו נוגע רק לעם ישראל באומרו: ”על כן אני אומר לכם כי תילקח מכם [מעם ישראל מלידה] מלכות האלוהים ותינתן לגוי אשר יפיק את פריה” (מתי כ״א:33–41, 43).
11. איזה כרם רוחני היה קיים במאה הראשונה, אך מה אירע לאחר מות השליחים?
11 ה”גוי” או העם החדש אינו אלא ”ישראל השייכים לאלוהים” — עם רוחני המורכב מ־000,144 משיחיים משוחים (גלטים ו׳:16; פטרוס א׳. ב׳:9, 10; ההתגלות ז׳:3, 4). ישוע מדמה את התלמידים הללו ל”שריגים” של ”הגפן האמיתית”, לשריגיו שלו. צפוי ששריגים אלה יעשו פרי (יוחנן ט״ו:1–5). הם חייבים לגלות תכונות משיחיות ולהשתתף במלאכת ההכרזה של ”בשורה זו של המלכות” (מתי כ״ד:14; גלטים ה׳:22, 23). אך, מאז מתו שנים־עשר השליחים, הוכיחו רוב הטוענים להיות שריגי ”הגפן האמיתית” שהם מתחזים. הם לא עשו פרי טוב אלא הניבו פירות באושים (מתי י״ג:24–30, 38, 39).
12. כיצד מגנים דברי ישעיהו את הנצרות, ומה הלקח שיש בהם למשיחיים האמיתיים?
12 מכאן שדברי הגינוי של ישעיהו ליהודה חלים בימינו על הנצרות. תולדותיה עתירות מלחמות, מסעות צלב ואינקוויזיציה, מה שמוכיח כי הפרי שהניבה חמוץ עד מאוד. המשיחיים המשוחים ו’ההמון הרב’ הנלווה אליהם המרכיבים את הכרם האמיתי חייבים לשעות לדברי ישעיהו (ההתגלות ז׳:9). אם ברצונם לשאת חן בעיני בעל הכרם עליהם להניב פרי הרצוי בעיניו, הן כיחידים והן כקבוצה.
”באושים”
13. מה יעשה יהוה לכרמו בגלל פרי הבאושים שהניב?
13 יהוה השקיע מאמצים כבירים כדי לפתח ולטפח את כרמו, לכן אין פלא שקיווה כי כרמו יהפוך ל”כרם חֶמֶד” (ישעיהו כ״ז:2). אבל במקום להניב פרי טוב הניב הכרם ”באושים” — שמילולית פירושו פירות רקובים ומצחינים (ישעיהו ה׳:2; ירמיהו ב׳:21). בעקבות זאת מכריז יהוה שיסיר את ”משוכתו” המגינה של העם. העם ’יושת בָתָה’, ייעזב ויִיבש. (קרא ישעיהו ה׳:6.) משה הזהיר שכך יקרה לעם אם יפר את תורת אלוהים (דברים י״א:17; כ״ח:63, 64; כ״ט:22, 23).
14. לאיזה פרי מצפה יהוה מעמו אך מה הוא מניב?
14 אלוהים מצפה מן העם להניב פרי טוב. מיכה, בן דורו של ישעיהו, הכריז: ”מה יהוה דורש ממך? כי אם עשות משפט ואַהֲבַת חסד והצנע לכת עם אלוהיך” (מיכה ו׳:8; זכריה ז׳:9). אך העם אינו שועה לאזהרות יהוה. ”ויקו [אלוהים] למשפט והנה מִשְפָּח [הפרת חוק], לצדקה והנה צעקה” (ישעיהו ה׳:7). משה חזה כי העם הבוגדני יניב ענבים רעילים שיצמחו ב”גפן סדום” (דברים ל״ב:32). מכאן שבין יתר החטאים שבהם עבר העם על חוקי התורה היו אי־מוסריות מינית ומשכב זכר (ויקרא י״ח:22). את המילה ”משפח” ניתן להבין גם כ”שפיכות דמים”. יחס כה אכזרי חילץ בוודאי ”צעקה” מפי העשוקים, צעקה אשר הגיעה לאוזניו של נוטע הכרם. (השווה איוב ל״ד:28.)
15, 16. כיצד לא יניבו המשיחיים האמיתיים את הפירות הבאושים שהניבו בני ישראל?
15 יהוה אלוהים ”אוהב צדקה ומשפט” (תהלים ל״ג:5). על בני ישראל ציווה: ”לא תעשו עוול במשפט. לא תישא פני דל, ולא תֶהְדַּר פני גדול. בצדק תשפוט עמיתך” (ויקרא י״ט:15). לכן מן ההכרח שלא נישא פנים ולא נגבש דעה על אנשים לפי גזעם, גילם, עושרם או עוניים (יעקב ב׳:1–4). חשוב במיוחד שהמשגיחים ’לא יעשו דבר במשוא פנים’, אלא בכל עניין יבקשו לשמוע את שני הצדדים לפני שיפסקו (טימותיאוס א׳. ה׳:21; משלי י״ח:13).
16 המשיחיים האמיתיים חיים בעולם רע ועלולים בנקל לאמץ גישה שלילית או מרדנית כלפי אמות־המידה שהציב אלוהים. אך עליהם להיות ’נוחים להתרצות’ לחוקי אלוהים, כלומר לציית להם ברצון (יעקב ג׳:17). עליהם ’לשים לבם להתהלך בזהירות — לא ככסילים, אלא כחכמים’, על אף האי־מוסריות המינית והאלימות שב”עולם הרע הזה” (גלטים א׳:4; אפסים ה׳:15). הם אינם רוצים לאמץ דעות המשקפות מתירנות מינית, וכשמתעוררים חילוקי דעות עליהם ליישבם ללא ”חימה וכעס וצעקה וגידוף” (אפסים ד׳:31). משיחיים אמיתיים לומדים לעשות צדקה. כך הם מסבים כבוד לאלוהים וזוכים למעמד רצוי בעיניו.
מחיר החמדנות
17. איזו התנהגות שלילית מגנה ישעיהו בקריאת ”ההוי” הראשונה שלו?
17 בפסוק 8 חדל ישעיהו לצטט את דברי יהוה. הוא אישית קורא שש קריאות ”הוי” על ה”באושים” שמניבה יהודה. ”הוי מגיעי בית בבית, שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ! באוזניי, יהוה צבאות, אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב. כי עשרת צמדי כרם יעשו בַּת אחת, וזרע חומר יעשה אֵיפָה” (ישעיהו ה׳:8–10).
18, 19. כיצד מתעלמים בני דורו של ישעיהו מחוקי המקרקעין שחוקק יהוה, ומה יקרה להם עקב כך?
18 כל אדמת ישראל הקדומה היתה שייכת ליהוה. לכל משפחה נתן יהוה נחלה, שאותה יכלה להשכיר או להחכיר אך לא למכור ”לצמיתות” (ויקרא כ״ה:23). חוק זה מנע ניצול, ולא איפשר לאיש להשיג שליטה בלעדית על קרקעות. הוא גם הגן על המשפחות מפני מצב של עוני מחפיר. אבל היו ביהודה שהפרו בחמדנותם את חוקי המקרקעין שחוקק אלוהים. מיכה כתב: ”וחמדו שדות וגָזָלו; ובתים, ונשאו; ועשקו גבר וביתו, ואיש ונחלתו” (מיכה ב׳:2). אלא שבמשלי כ׳:21 יש אזהרה: ”נחלה מבוהלת בראשונה, ואחריתה לא תבורך”, כלומר נחלה שהושגה בחמדנות לא תבורך.
19 יהוה מבטיח לקחת מן החמדנים את הרכוש שצברו בדרכי רמייה. הבתים שגזלו יהיו ריקים ”מאין יושב”. האדמה שחמדו תניב תנובה דלה. לא נאמר מתי וכיצד בדיוק תתגשם קללה זו. מדובר כנראה, בין היתר, בתנאים שתביא עימה גלות בבל כעבור כמה שנים (ישעיהו כ״ז:10).
20. כיצד לא יגלו המשיחיים בימינו תאוות בצע דומה לזו של חלק מבני ישראל?
20 המשיחיים חייבים לתעב תאוות בצע שאינה יודעת שובעה, כדוגמת תאוות הבצע של חלק מבני ישראל דאז (משלי כ״ז:20). אם מייחסים לנכסים חשיבות יתרה, קל מאוד להיסחף אחר רדיפת ממון חסרת מצפון. הפרט עלול להסתבך בנקל בעסקאות מפוקפקות או לנסות להתעשר בִּן־לילה בעזרת תוכניות לא־מציאותיות. ”אץ להעשיר לא יינקה [לא יישאר נקי כפיים]” (משלי כ״ח:20). עד כמה חשוב, אם כן, שנשמח בחלקנו! (טימותיאוס א׳. ו׳:8).
המלכודת שבבידור מפוקפק
21. אילו חטאים מגנה ישעיהו בקריאת ההוי השנייה שלו?
21 ישעיהו קורא את קריאת ההוי השנייה שלו: ”הוי משכימי בבוקר — שיכר ירדופו, מְאַחֲרֵי בנשף — יין ידליקם. והיה כינור ונבל, תוף וחליל, ויין משתיהם; ואת פועל יהוה לא יביטו, ומעשה ידיו לא ראו” (ישעיהו ה׳:11, 12).
22. כיצד נתגלה בישראל חוסר ריסון עצמי, ואיזה עתיד צפוי לעם?
22 יהוה הוא ”האל המאושר” והוא אינו מונע ממשרתיו בילויים מאוזנים (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח). אולם רודפי תענוגות עוברים כל גבול. ”המשתכרים משתכרים בלילה”, מציין המקרא (תסלוניקים א׳. ה׳:7). אלא שההוללים המתוארים בנבואה מתחילים את הילולת השתייה השכם בבוקר ושותים עד רדת הלילה. הם מתנהגים כאילו אין אלוהים, וממילא אינם חייבים לו דין וחשבון על מעשיהם. ישעיהו חוזה לאותם הוללים עתיד קודר: ”לכן גָּלָה עמי מבלי דעת; וכבודו מתי רעב, והמונו צִחֵה צָמָא” (ישעיהו ה׳:13). עם בריתו של אלוהים, מקטנם ועד גדולם, מסרבים לפעול לפי דעת אלוהים, לכן יֵרדו שאולה. (קרא ישעיהו ה׳:14–17.)
23, 24. באילו תחומים נדרשים המשיחיים לגלות ריסון עצמי ומתינות?
23 אחת הבעיות של חלק מן המשיחיים במאה הראשונה היתה מסיבות ”הוללות” פרועות (גלטים ה׳:21; פטרוס ב׳. ב׳:13). אין זה מפתיע אפוא שגם כיום יש משיחיים מוקדשים שאינם מגלים שיקול דעת בכל הקשור למפגשים חברתיים. היו משיחיים שהפכו קולניים, רועשים ועליזים עקב שתייה מופרזת של אלכוהול (משלי כ׳:1). אחרים שתו לשוכרה ולאחר מכן נסחפו להתנהגות לא־מוסרית. קרה שמפגשים חברתיים נמשכו עד אור הבוקר, והתנגשו בפעילויות המשיחיות של יום המחרת.
24 לעומת זאת, משיחיים מאוזנים מניבים את פרי האלוהים ומגלים ריסון עצמי ומתינות בבילוייהם. הם שועים לעצת פאולוס שברומים י״ג:13: ”וכמו ביום נתנהג נא כיאות, לא בהוללות ובשכרות”.
שנא את החטא ואהוב את האמת
25, 26. מהי החשיבה המרושעת של בני ישראל שעליה מספר ישעיהו בהוי השלישי והרביעי?
25 שמע את קריאות ההוי השלישית והרביעית של ישעיהו: ”הוי מושכי העוון בחבלי השווא, וכעבות העֲגלה חטאה. האומרים: ’ימהר, יחישה מעשהו, למען נראה; וְתקרב ותבואה עצת קדוש ישראל, ונדָעָה’. הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שָׂמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר!” (ישעיהו ה׳:18–20).
26 מצטיירת כאן תמונה חיה של החוטאים. הם קשורים לחטא כמו שבהמות משא רתומות לעגלות. הם אינם חוששים מיום המשפט הקרב ובא, אלא לועגים: ”ימהר, יחישה [אלוהים] מעשהו”! הם אינם מקיימים את תורת אלוהים אלא מעוותים את הדברים ואומרים ”לרע טוב ולטוב רע”. (השווה ירמיהו ו׳:15; פטרוס ב׳. ג׳:3–7.)
27. כיצד יוכלו המשיחיים כיום להתרחק מן הגישות שרווחו בקרב בני ישראל?
27 המשיחיים בימינו חייבים להתרחק מגישות אלה בכל מחיר. למשל, אף־על־פי שהזימה וההומוסקסואליות הפכו לנורמה מקובלת בעולם, הן פסולות בעיניהם (אפסים ד׳:18, 19). נכון הוא שמשיחי עלול ’להיכשל באיזו עבירה’ ולחטוא חטא חמור (גלטים ו׳:1). זקני־הקהילה מוכנים לעזור למי שנכשלו וזקוקים לעזרה (יעקב ה׳:14, 15). בזכות תפילותיהם ועצתם המבוססת על המקרא יכול הפרט להשתקם רוחנית. וָלא, קיימת הסכנה שיהיה ”עבד... לחטא” (יוחנן ח׳:34). המשיחיים משתדלים להימצא ”נקיים ובלא דופי” לפני יהוה, שכן אין הם מזלזלים בו וזוכרים כי יום משפטו קרוב (פטרוס ב׳. ג׳:14; גלטים ו׳:7, 8).
28. אילו חטאים מגנה ישעיהו בקריאות ההוי האחרונות שלו, וכיצד יוכלו המשיחיים כיום להימנע מחטאים כאלה?
28 הולמות אפוא קריאות ההוי האחרונות של ישעיהו. ”הוי חכמים בעיניהם, ונגד פניהם נבונים! הוי גיבורים לשתות יין, ואנשי חיל למסוך שיכר! מצדיקי רָשָע עקב שוחד, וצדקת צדיקים יסירו ממנו!” (ישעיהו ה׳:21–23) מילים אלה הופנו כנראה לשופטי הארץ. בימינו משתדלים זקני־הקהילה שלא להיות ”חכמים בעיניהם”. הם מקבלים בענווה עצות מפיהם של זקנים אחרים ודבקים בהוראות הארגון (משלי א׳:5; קורינתים א׳. י״ד:33). הם אינם מפריזים בשתיית משקאות חריפים, כל שכן לפני מילוי תפקידיהם הקהילתיים (הושע ד׳:11). זקני־הקהילה נמנעים אפילו מלהותיר ולוּ שמץ של רושם כאילו הם נושאים פנים (יעקב ב׳:9). מה שונה הדבר מכמורת הנצרות, שרבים מכמריה מטייחים את חטאי בעלי הסמכות והעשירים שבכנסיותיהם, בניגוד מוחלט לאזהרותיו של השליח פאולוס ברומים א׳:18, 26, 27; בקורינתים א׳. ו׳:9, 10; ובאפסים ה׳:3–5.
29. איזו פורענות תיפול על ישראל, כרם יהוה?
29 ישעיהו חותם את הנבואה שבפיו בתיאור סופם של אלה אשר ”מאסו את תורת יהוה” ולא הניבו פרי צדקה (ישעיהו ה׳:24, 25; הושע ט׳:16; מלאכי ג׳:19). הוא מכריז: ”ונשא [יהוה] נס לגויים [לגוי גדול] b מרחוק, ושרק לו מקצה הארץ. והנה, מהרה קל יבוא” (ישעיהו ה׳:26; דברים כ״ח:49; ירמיהו ה׳:15).
30. מי יכנס את הגוי האדיר נגד עם יהוה, ומה יקרה בסופו של דבר?
30 בימי קדם נהגו להציב עמודים במקומות רמים. הללו היו ל”נס”, כלומר לאות או לנקודת איסוף, עבור אנשים או עמים. (השווה ישעיהו י״ח:3; ירמיהו נ״א:27.) עתה מכנס יהוה בכבודו ובעצמו גוי אדיר כדי להוציא לפועל את גזר דינו. c נאמר שאלוהים ’שורק לו’, כלומר מסב את תשומת לבו של הגוי ההוא לעמו הסורר, ומראה לו שראוי לכובשו. הנביא מוסיף ומתאר מתקפה מהירה ומחרידה שבה הכובשים העזים כאריות ’אוחזים טרף’, שאינו אלא עם אלוהים, ו’מַפְלִיטִים’ אותו, כלומר מביאים אותו בבטחה לשביו. (קרא ישעיהו ה׳:27–30.) ומה מר גורל הארץ של עם יהוה! ”ונִבָּט [והביט] לארץ, והנה חושך צר; ואור חשך בַּעֲרִיפֶיהָ [בערפיליה]” (ישעיהו ה׳:30).
31 מתברר שהכרם שנטע אלוהים באהבה כה רבה הוא עקר, ואינו ראוי אלא להשמדה. יש בכך משום לקח חשוב ביותר לכל משרתי יהוה כיום. מי יתן ויניבו פרי צדקה לתהילת יהוה ולישועתם!
[הערות שוליים]
a חוקרי מקרא טוענים כי בדרך כלל נהגו לבנות מבנים זמניים וזולים כמו סוכות ובקתות ולאו דווקא מגדלי אבן (ישעיהו א׳:8). בניית המגדל מעידה על המאמץ המיוחד שהשקיע בעל הכרם למען ’כרמו’.
b המילה ”לַגּוֹיִם” מתייחסת לגוי או לעם אחד בלשון רבים, וזאת כדי להצביע על גדולתו. על כך מעיד ההקשר — המשך הפסוק שהוא בלשון יחיד ופסוק 27.
c בנבואות אחרות מציין ישעיהו שבבל היא האומה המוציאה לפועל את משפטי החורבן של יהוה על יהודה.
[שאלות לימוד]
31. כיצד לא יהיו המשיחיים האמיתיים ראויים לעונש שהטיל יהוה על כרמו, בני ישראל?
[תמונה בעמוד 83]
החוטאים קשורים לחטא כמו שבהמות משא רתומות לעגלות
[תמונה על כל העמוד בעמוד 85]
