אוי לממרים!
פרק אחד־עשר
אוי לממרים!
1. איזו טעות חמורה טעה ירבעם?
עם בריתו של יהוה התחלק לשתי ממלכות, ועל הממלכה הצפונית בת עשרת השבטים מָלך ירבעם. ירבעם היה מלך מוכשר ונמרץ, אך לא היתה לו אמונה שלימה ביהוה. לכן הוא טעה טעות חמורה ששינתה את מהלך ההיסטוריה של הממלכה הצפונית. בתורה נצטוו בני ישראל לעלות שלוש פעמים בשנה לבית־המקדש שבירושלים, ששכן כעת בשטחה של ממלכת יהודה, הממלכה הדרומית (דברים ט״ז:16). ירבעם חשש שמא נתיניו העולים דרך קבע לירושלים ישקלו להתאחד מחדש עם אחיהם שמדרום, לכן ’עשה שני עגלי זהב, ואמר לנתיניו: ”רב לכם מעלות ירושלים. הנה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים”. ושם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן’ (מלכים א׳. י״ב:28, 29).
2, 3. אילו השלכות היו להחלטתו המוטעית של ירבעם על עם ישראל?
2 זמן מה נדמה היה שהכל פועל לפי תוכניתו של ירבעם. העם חדל בהדרגה לעלות לירושלים, והחל לעבוד את שני עגלי הזהב (מלכים א׳. י״ב:30). אלא שכפירה דתית זו השחיתה את ממלכת עשרת השבטים. כעבור שנים רבות אפילו יהוא שגילה מסירות ראויה לשבח וניסה לבער את פולחן הבעל מישראל, המשיך להשתחוות לעגלי הזהב (מלכים ב׳. י׳:28, 29). אילו השלכות נוספות נבעו מהחלטתו המוטעית והטרגית של ירבעם? אי־יציבות פוליטית וסבל לעם.
3 ירבעם כפר באמונה, ובגלל כפירתו ניבא יהוה שיכרית את בית ירבעם, ושעל הממלכה הצפונית תבוא צרה צרורה (מלכים א׳. י״ד:14, 15). דבר יהוה התקיים. שבעה ממלכי ישראל מלכו שנתיים לכל היותר, כשחלקם מלכו רק ימים ספורים. מלך אחד התאבד, ובששת האחרים התנקשו גברים שאפתנים שלטשו עינם למלוכה. במיוחד לאחר שלטון ירבעם ה־2 על ישראל בערך ב־804 לפה״ס, בימים שמלך ביהודה עוזיהו, שרר אי־שקט בישראל והארץ התמלאה אלימות והתנקשויות. על רקע התרחשויות אלה שולח יהוה ביד ישעיהו ”דָּבָר”, כלומר אזהרה ישירה, אל הממלכה הצפונית. ”דָּבָר שלח אדֹנָי ביעקב, ונפל בישראל” (ישעיהו ט׳:7). a
גאווה ועזות מצח מעוררים את חרון אפו של אלוהים
4. איזה ”דבר” שולח יהוה נגד ישראל, ומדוע?
4 אין להתעלם מ’דברו’ של יהוה. ”וידעו [זאת] העם כולו, אפרים ויושב שומרון, בגאווה ובגודל לבב [בגלל גאוותם ועזות מצחם]” (ישעיהו ט׳:8). ”יעקב”, ”ישראל”, ”אפרים” ו”שומרון” הם מכינוייה של הממלכה הצפונית, ממלכת ישראל, שאפרים היה השבט הבולט בה, ושומרון בירתה. דבר יהוה נגד ממלכת ישראל הוא גזר־הדין החמור שיבוא עליה עקב הכפירה ועזות המצח של אפרים. אלוהים לא יגן על העם מתוצאות רוע מעלליו. העם ייאלץ לשמוע או לשית לבו לדבר־אלוהים (גלטים ו׳:7).
5. כיצד מוכיחים בני ישראל שאינם מוטרדים ממשפטי יהוה?
5 המצב הולך ומידרדר, ובני העם סופגים הפסדים כבדים. חלקם מאבדים גם את בתיהם, העשויים בדרך כלל לְבֵני טיט ועץ פשוט. האם זה מרכך את לבם? האם ישעו לנביאי יהוה וישובו אל אלוהי האמת? b ישעיהו מתעד את תגובתם החוצפנית: ”לבנים נפלו, וגזית נבנה. שקמים גודעו, וארזים נחליף” (ישעיהו ט׳:9). בני ישראל ממרים את פי יהוה ודוחים בבוז את נביאיו, המסבירים להם מדוע הם עוברים קשיים. הם כביכול אומרים: ’אומנם איבדנו בתים עשויים לבני חימר מתפוררות ועץ זול, אך זה לטובה — נבנה לנו בתים מחומרים מעולים — מאבני גזית ומעצי ארז!’ (השווה איוב ד׳:19.) הם אינם מותירים ליהוה ברירה אלא להמשיך להענישם. (השווה ישעיהו מ״ח:22.)
6. כיצד ממוטט יהוה את הברית שכרתו ארם וישראל נגד יהודה?
6 ישעיהו מוסיף ואומר: ”וַיְשַׂגֵּב יהוה את צרי רצין עליו” (ישעיהו ט׳:10). פקח מלך ישראל ורצין מלך ארם הם בני ברית. הם זוממים לכבוש את ממלכת יהודה בת שני השבטים ולהושיב על כס יהוה בירושלים מלך מטעמם — מישהו בשם ”בן־טָבְאַל” (ישעיהו ז׳:6). אך קשר זה נידון לכישלון. לרצין אויבים חזקים, ויהוה ”ישגב” אויבים אלה ”עליו”, על עם ישראל. ”ישגב” פירושו שיהוה יתן לאויבים ניצחון במלחמה והם ימוטטו את הברית בין ארם וישראל ויסכלו את יעדיה.
7, 8. כיצד משפיעה על ישראל העובדה שאשור כובשת את ארם?
7 הברית מתחילה להתמוטט כשאשור תוקפת את ארם. ”ויעל מלך אשור אל דמשק [בירת ארם] וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה, ואת רצין המית” (מלכים ב׳. ט״ז:9). פקח איבד את בן בריתו החזק, וגילה שמזימותיו נגד יהודה סוכלו. למעשה, זמן קצר לאחר מות רצין, פקח עצמו נרצח בידי הושע שזמם לתפוס את כס מלכותו (מלכים ב׳. ט״ו:23–25, 30).
8 ארם, בת בריתה של ישראל, הפכה לכלי בידי אשור, המעצמה השלטת באיזור. ישעיהו מנבא כיצד ינצל יהוה התפתחות פוליטית זו: ”את אויביו [של ישראל] יסכסך [יעורר יהוה למלחמה] — ארם מקדם [ממזרח] ופלישתים מאחור. ויאכלו את ישראל בכל פה. בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה” (ישעיהו ט׳:10, 11). ארם הופכת לאויבת ישראל, וישראל חייבת להיערך לקראת המתקפה של אשור יחד עם ארם. הפלישה מצליחה. הושע שהשתלט על המלוכה נעשה עבד לאשור, ומעלה לה מס כבד. (כמה עשרות שנים קודם לכן קיבלה אשור כסף רב ממנחם מלך ישראל.) מה צדק הנביא הושע כשניבא ש’זרים יאכלו כוחו’ של אפרים! (הושע ז׳:9; מלכים ב׳. ט״ו:19, 20; י״ז:1–3).
9. מדוע ניתן לומר שהפלישתים תקפו ”מאחור”?
9 אך ישעיהו מנבא שהפלישתים יפלשו ”מאחור”, לא כן? כן. לפני שהומצא המצפן המגנטי, ציינו העברים את הכיוונים מנקודת המבט של אדם המביט בזריחה. ולכן, ”קדם” או המזרח היה הקדימה, ואילו המערב, ארץ הפלישתים ששכנה לחוף הים, נחשב ל”אחור”. המונח ”ישראל” שבישעיהו ט׳:11 כולל אולי במקרה זה גם את יהודה, משום שבימי אחז מלך יהודה, בן דורו של פקח מלך ישראל, פלשו הפלישתים ליהודה. הם כבשו ואכלסו כמה מערי יהודה ומעוזיה. גם יהודה, כאפרים שבצפון, היתה ראויה לעונש מאת יהוה, שכן גם בה פשטה הכפירה (דברי הימים ב׳. כ״ח:1–4, 18, 19).
מה’ראש’ עד ה׳זנב’ עַם ממרה
10, 11. מה יהיה עונשו של עם ישראל הממשיך למרוד ביהוה?
10 למרות הסבל ולמרות ההודעות החמורות מפי נביאי יהוה, ממשיכה הממלכה הצפונית למרוד ביהוה. ”והעם לא שב עד המכהו, ואת יהוה צבאות לא דרשו” (ישעיהו ט׳:12). בעקבות זאת אומר הנביא: ”וַיַכרֵת יהוה מישראל ראש וזנב, כיפה [ככפות תמרים] ואגמון [קנה האגם], יום אחד. זקן ונשוא־פנים הוא הראש, ונביא מורה־שקר הוא הזנב. ויהיו מאשרי [מדריכי] העם הזה מתעים; ומאֻשריו מבולעים [מבולבלים]” (ישעיהו ט׳:13–15).
11 ה”ראש” וה”כיפה” מסמלים ”זקן ונשוא־פנים”, כלומר את מנהיגי האומה. ה”זנב” וה”אגמון” מסמלים את נביאי השקר שבפיהם דברים הנעימים לאוזני המנהיגים. אחד מחוקרי המקרא כותב: ”נביאי השקר נקראים זנב כי הם השפלים באדם מבחינה מוסרית, וכי הם חסידיהם הצבועים ותומכיהם של השליטים הרעים”. פרופסור אדוארד ג׳. יאנג אומר על נביאי השקר שהם עצמם ”לא היו מנהיגים, אלא נוהים אחר מנהיגים. הם החניפו להם וכרכרו סביבם ממש ככלב המכשכש בזנבו”. (השווה טימותיאוס ב׳. ד׳:3.)
אפילו ה’יתומים והאלמנות’ ממרים
12. לאיזו דרגה הגיעה השחיתות בחברה הישראלית הקדומה?
12 יהוה הוא מגן היתומים והאלמנות (שמות כ״ב:22, 23). עם זאת, שמע את דברי ישעיהו: ”על כן על בחוריו לא ישמח אדֹנָי, ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם; כי כולו חנֵף ומֵרַע, וכל פה דובר נְבָלָה. בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה” (ישעיהו ט׳:16). הכפירה השחיתה את כל רבדי החברה, לרבות היתומים והאלמנות! יהוה שלח באורך־רוחו נביאים, בתקווה שהאנשים ישנו את דרכם. הושע, למשל, קרא: ”שובה, ישראל, עד יהוה אלוהיך, כי כשלת בעוונך”! (הושע י״ד:2) עד כמה הכאיב ודאי למגן היתומים והאלמנות להרשיעם ולהענישם!
13. מה נוכל ללמוד מן המצב ששרר בימי ישעיהו?
13 גם אנו, כישעיהו, חיים בזמנים הקשים שלפני יום משפטו של יהוה נגד הרשעים (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). עד כמה חשוב אפוא שהמשיחיים האמיתיים בני כל המעמדות ישמרו על טוהר רוחני, מוסרי ושכלי למען יזכו לשביעות רצונו של אלוהים. הבה נשמור בקנאות על הקשר שלנו עם יהוה. מי יתן ואיש מנוטשי ”בבל הגדולה” לא ישוב ’להשתתף בחטאותיה’ (ההתגלות י״ח:2, 4).
פולחן כזב מוליד אלימות
14, 15. (א) מה נובע מפולחן השדים? (ב) איזה סבל ממושך יבוא על ישראל לדברי ישעיהו?
14 פולחן כזב הוא למעשה פולחן השדים (קורינתים א׳. י׳:20). מן האירועים שהיו קודם למבול עולה שהשפעת השדים מביאה לידי אלימות (בראשית ו׳:11, 12). אין פלא אפוא, שכאשר פנה העם עורף ליהוה והחל לעבוד את השדים, פשטו בארץ רֶשע ואלימות (דברים ל״ב:17; תהלים ק״ו:35–38).
15 ישעיהו משתמש בשפה חיה לתיאור הרֶשע והאלימות שפשטו בישראל: ”כי בערה כאש רשעה, שמיר וָשַיִת [קוצים ועשבים שוטים] תֹּאכֵל. וַתִּצַּת בסבכי היער, ויתאבכו גֵּאוּת עשן. בעֶברת יהוה צבאות נֶעְתַּם [נפלה דליקה גדולה ב]ארץ, ויהי העם כְּמַאֲכֹלֶת אש. איש אל אחיו לא יחמולו. ויגזור על ימין [יחתוך את הנמצא לימינו] וְרָעֵב, וַיֹּאכַל על שמאל ולא שָׂבֵעוּ. איש בשר זרועו יאכלו — מנשה את אפרים, ואפרים את מנשה. יחדיו המה על יהודה. בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה” (ישעיהו ט׳:17–20).
16. כיצד מתקיים הכתוב בישעיהו ט׳:17–20?
16 כאש בשדה קוצים יוצאת האלימות מכלל שליטה ומגיעה במהירות ל”סבכי היער”. האלימות מגיעה לשיאה כדליקת יער אדירה. פרשני המקרא קייל ודֶליץ’ מתארים את דרגת האלימות כ”השמדה לא־אנושית ממדרגה ראשונה, שמתחוללת במלחמת אזרחים אנרכיסטית. הם אכלו זה את זה ללא שמץ רחמים מבלי לשְׂבוע”. השבטים אפרים ומנשה מוזכרים כאן בשמם כנראה משום שהם מן הבולטים שבשבטי ישראל, הממלכה הצפונית, וגם משום שהם הקרובים ביותר זה לזה מבין עשרת השבטים בהיותם צאצאי בניו של יוסף. עם זאת, אלימותם הרצחנית איש כנגד אחיו נפסקת רק כדי להילחם ביהודה שמדרום (דברי הימים ב׳. כ״ח:1–8).
שופטים מושחתים מובאים בפני שופט
17, 18. איזו שחיתות שוררת במערכת המשפט בישראל?
17 בשלב זה, מתמקד יהוה במשפטו נגד שופטי ישראל ואנשי ציבור מושחתים. הללו מנצלים את סמכותם כדי לעשוק את העם הפשוט ואת העניים הבאים אליהם לבקש שהצדק יֵצא לאור. ישעיהו אומר: ”הוי החוקקים חִקְקֵי־אָוֶן, ומְכַתְּבִים, עמל כִּתֵּבוּ. להטות מִדִּין דלים ולגזול משפט עניי עמי. להיות אלמנות שללם, ואת יתומים יָבֹזּוּ!” (ישעיהו י׳:1, 2).
18 תורת יהוה אסרה אי־צדק מכל סוג, וציינה: ”לא תעשו עוול במשפט. לא תישא פני דל, ולא תֶהְדַּר פני גדול” (ויקרא י״ט:15). אישי ציבור אלה מתעלמים מהתורה. הם מחוקקים חוקים משלהם, ”חִקְקֵי־אָוֶן”, כדי להצדיק את הגזל המשווע מן הסוג האכזרי ביותר — גזילת רכושם הדל של האלמנות והיתומים. אלילי הכזב של ישראל היו כמובן עיוורים לעוול, אך לא כן יהוה. יהוה מתמקד כעת באמצעות ישעיהו בשופטי רשע אלה.
19, 20. כיצד ישתנה מצבם של שופטי ישראל המושחתים, ומה יהיה על ’כבודם’?
19 ”ומה תעשו ליום פקודה ולשואה [ש]ממרחק תבוא? על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם בלתי כָרַע תחת אסיר ותחת הרוגים יפולו?” (ישעיהו י׳:3, 4) ליתומים ולאלמנות אין שופט הגון שאליו יוכלו לפנות כדי לבקש צדק. לכן שואל יהוה בצדק את שופטי ישראל המושחתים למי יפנו עכשיו, משהורשעו בדין בעיני יהוה. הם ייאלצו ללמוד על בשרם ש”אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים!” (עברים י׳:31).
20 ’כבודם’ של שופטי רֶשע אלה — המוניטין, התהילה והסמכות הנלווים לעושרם ולמעמדם — לא יאריך ימים. חלקם יהיו לאסירים ולשבויי מלחמה, וייאלצו ’לכרוע’ בין יתר האסירים. אחרים ייטבחו, ועל גוויותיהם יהיו מוטלים חללי מלחמה אחרים. ’כבודם’ כולל גם את עושרם המפוקפק, שיהפוך לשלל האויב.
21. האם שב יהוה מחרון אפו לאחר שהעניש את עם ישראל?
21 ישעיהו כולל בבית האחרון את האזהרה העגומה: ”בכל זאת [למרות האסון האיום שניחת עד כה על העם] לא שב אפו ועוד ידו נטויה” (ישעיהו י׳:4). ליהוה יש דברים נוספים לומר לישראל. הוא לא ישיב את ידו הנטויה עד אשר ינחית את המהלומה הסופית, את המכה הניצחת, על הממלכה הצפונית הממרה.
לעולם אל תיפול קורבן לכזב ולאנוכיות
22. איזה לקח נוכל ללמוד ממה שאירע לעם ישראל?
22 לדבר יהוה לישראל שנמסר ביד ישעיהו היה משקל רב, והוא ’לא שב אליו ריקם’ (ישעיהו נ״ה:10, 11). ההיסטוריה יודעת לספר על סופה הטרגי של ממלכת ישראל, הממלכה הצפונית, ולא נותר לנו אלא לתאר לעצמנו עד כמה סבלו תושביה. דברו של אלוהים לעולם של ימינו, ובמיוחד לנצרות הכופרת, יתקיים בדיוק באותה ודאות. חשוב מאוד אפוא שהמשיחיים לא יטו אוזן לתעמולה כוזבת נגד אלוהים. דבר־אלוהים סיפר לנו מזמן מה הם נכליו הערמומיים של השטן, ולכן אל לנו להניח לו להערים עלינו כפי שהערים על עם ישראל הקדום (קורינתים ב׳. ב׳:11). מי יתן ולעולם לא נחדל לעבוד את יהוה ”ברוח ובאמת” (יוחנן ד׳:24). ידו הנטויה לא תכה בעובדיו כפי שהיכתה בשבט אפרים הסורר; הוא יקיף אותם בזרועותיו באהבה ויעזור להם לצעוד בדרך המובילה לחיי נצח בגן־עדן עלי אדמות (יעקב ד׳:8).
[הערות שוליים]
a ישעיהו ט׳:7 עד י׳:4 מורכב מארבעה בתים (חלקים בעלי משקל ומקצב דומה), וכל בית מסתיים בפזמון חוזר מבשר רעות: ”ובכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה” (ישעיהו ט׳:11, 16, 20; י׳:4). אמצעי ספרותי זה כורך את הכתוב בישעיהו ט׳:7 עד י׳:4 לחטיבה אחת, ל”דבר” אחד (ישעיהו ט׳:7). שים לב, כמו כן, ש”ידו [של יהוה] נטויה” על העם לא לפיוס כי אם למשפט (ישעיהו ט׳:12).
b הנביאים ששולח יהוה לממלכה הצפונית הם יהוא (לא המלך), אליהו, מיכיהו, אלישע, יונה, עודד, הושע, עמוס ומיכה.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 139]
רֶשע ואלימות פשטו בישראל כאש בשדה קוצים וכדליקת יער
[תמונה בעמוד 141]
יהוה יעמיד למשפט את כל העושקים את רעיהם
