אי־נאמנות ולקחיה
פרק שמונה־עשר
אי־נאמנות ולקחיה
1. מה היתה ההרגשה בימי קדם להיות בעיר נצורה?
תאר לך מה היתה ההרגשה בימי קדם להיות בעיר נצורה. האויב — חזק ואכזר — חונה מחוץ לחומות. ידוע לך שהוא כבר כבש ערים אחרות וכעת שם לו למטרה לכבוש ולבזוז את עירך, לאנוס ולהרוג את יושביה. צבאו חזק מכדי לצאת נגדו לקרב פנים מול פנים, ולא נותר לך אלא לקוות שחומות העיר יעמדו בפניו. אם תשקיף מהחומה תראה שהאויב מביא מגדלים למצור. מובאים גם כלֵי־קלע ורומֵי־אבנים כדי להשליך סלעים שימוטטו את ההגנות. אתה רואה את אילי־הברזל, הסולמות, הקשתים, רכבי המלחמה ואת המוני החיילים. מפחיד נורא!
2. מתי התחולל המצור המתואר בישעיהו כ״ב?
2 בישעיהו כ״ב אנו קוראים על מצור מסוג זה — מצור על ירושלים. מתי זה קרה? קשה להצביע על מצור מסוים שבו התקיימו כל הפרטים הללו. סביר להניח שמדובר בתיאור כללי של ירושלים הנצורה, מעין אזהרה כללית לעתיד הצפוי.
3. מה עושים יושבי ירושלים לנוכח המצור שמתאר ישעיהו?
3 מה עושים יושבי ירושלים לנוכח המצור שמתאר ישעיהו? האם בני עם בריתו של אלוהים קוראים ליהוה להושיעם? לא. גישתם אווילית, ולרבים המצהירים כיום שהם עובדי אלוהים יש גישה דומה.
עיר נצורה
4. (א) מי היא ”גיא חיזיון”, ומדוע היא נקראת כך? (ב) מה מצבם הרוחני של יושבי ירושלים?
4 בישעיהו כ״א מוזכרים שלושה גזרי־דין, וכל אחד מהם נפתח במילה ”משא”, שפירושה הצהרה רשמית (ישעיהו כ״א:1, 11, 13). ישעיהו כ״ב נפתח במילים דומות: ”משא גיא חיזיון: ’מה לָּךְ אפוא, כי עלית כולך לגגות?’” (ישעיהו כ״ב:1) ירושלים היא ה”גיא חיזיון”. היא קרויה גיא משום שלמרות היותה הררית, הרים גבוהים סביב לה. היא קשורה ל”חיזיון” כי נראו בה חזיונות רבים והתגלויות רבות. ראוי אפוא שיושבי העיר יטו אוזן לדברי יהוה, אך הם מתעלמים מדברו ופונים לפולחן כזב. הצבא הצר על העיר משמש כלי ביד אלוהים לעשות את משפטו בעמו הסורר (דברים כ״ח:45, 49, 50, 52).
5. מאיזו סיבה אפשרית עולים יושבי ירושלים לגגות בתיהם?
5 שים לב שיושבי ירושלים ’עלו כולם לגגות’ בתיהם. בימי קדם היו גגות הבתים בישראל שטוחים, והמשפחות נהגו להתאסף שם. ישעיהו אינו מסביר מדוע הפעם הם עולים לגגות בתיהם, אך בדבריו נשמעת נימה של אי־שביעות רצון. מכאן שהם עלו לגגות כנראה כדי לעתור לאלילי הכזב שלהם. כך נהגו לעשות בשנים שלפני חורבן ירושלים ב־607 לפה״ס (ירמיהו י״ט:13; צפניה א׳:5).
6. (א) אילו תנאים שוררים בתוך ירושלים? (ב) מדוע חלק מן האנשים צוהלים ושמחים, אך מה צפוי לקרות?
6 ישעיהו אומר: ”תשואות מלאה, עיר הומיה, קריה עליזה. חללייך לא חללי חרב, ולא מֵתֵי מלחמה” (ישעיהו כ״ב:2). המונים נהרו אל העיר, ויש בה מהומה. רחובות העיר הומים באנשים מפוחדים. חלקם צוהלים ושמחים, אולי מפני שהם חשים ביטחון או סבורים כי מדובר בסכנה חולפת. a אך אווילי לחוש עליזות בתקופה שכזו, שכן רבים מן הנמצאים בעיר לא יפלו בחרב אלא ימותו מוות אכזרי יותר. עיר נצורה מנותקת ממקורות מזון חיצוניים. מאגרי המזון בעיר הולכים ומידלדלים. הרעב הכבד והצפיפות מולידים מגיפות. ועל כן רבים בירושלים ימותו ברעב ובמגיפות. כך אירע גם ב־607 לפה״ס וגם ב־70 לספירה (מלכים ב׳. כ״ה:3; איכה ד׳:9, 10). b
7. מה עשו שליטי ירושלים בימי המצור, ומה עלה בגורלם?
7 כיצד הנהיגו שליטי ירושלים את העם בעת משבר זו? ישעיהו משיב: ”כל קצינייך נדדו יחד. מקשת [מבלי קשת] אֻסָּרוּ. כל נמצאייך אֻסְרו יחדיו. מרחוק בָּרָחו” (ישעיהו כ״ב:3). השליטים והגיבורים בורחים ונתפסים. הם נאסרים אפילו מבלי שיכוונו נגדם קשת. הדבר אירע ב־607 לפה״ס. לאחר שהובקעו חומות ירושלים, נמלטו צדקיהו המלך וגיבוריו בחסות החשיכה. משנודע הדבר לאויב, דלק אחריהם והדביק אותם בערבות יריחו. הגיבורים נפוצו, אך צדקיהו נתפס. אויביו עיוורו את עיניו, אסרוהו בנחושתיים והביאוהו בבלה (מלכים ב׳. כ״ה:2–7). איזו תוצאה טרגית לאי־נאמנותו!
שוד ושבר!
8. (א) כיצד מושפע ישעיהו מן הנבואה החוזה אסון לירושלים? (ב) מה יתחולל בעיר?
8 נבואה זו נוגעת מאוד ללב ישעיהו. הוא אומר: ”שעו מִנִּי. אמרר בבכי. אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי” (ישעיהו כ״ב:4). ישעיהו התאבל על הגורל הצפוי למואב ובבל (ישעיהו ט״ז:11; כ״א:3). אך כעת, כשהוא חושב על האסון שיפקוד את עמו, גובר בכיו ובפיו קינה מרה עוד יותר. הוא ממאן להינחם. מדוע? ”כי יום מהומה ומְבוּסָה [מרמס] ומבוכה [בלבול וטירוף הדעת] לאדֹנָי, יהוה צבאות, בגיא חיזיון. מקַרקַר קִר [מנתץ קיר החומה], ושוֹעַ [זעקה] אל ההר” (ישעיהו כ״ב:5). ירושלים תהיה כמרקחה. אנשים יאבדו את עשתונותיהם, וישוטטו מפוחדים ללא מטרה. כאשר יתחיל האויב להבקיע את החומות, תישמע שוועת העם, ”שוֹעַ אל ההר”. האם פירוש הדבר שיושבי העיר יזעקו אל האלוהים במקדשו שעל הר המוריה? ייתכן. אך היות שהם לא היו נאמנים ליהוה, סביר יותר להניח שמדובר בזעקות האימה שלהם המהדהדות בהרי הסביבה.
9. תאר את הצבא המאיים על ירושלים.
9 איזה מין אויב מאיים על ירושלים? ישעיהו מספר: ”ועֵילָם נשא אשפה [אשפת חיצים], ברכב אדם פרשים, וקיר עֵרָה מגן [שלפו מגן]” (ישעיהו כ״ב:6). האויבים חמושים היטב. יש להם קשתים, ואשפותיהם מלאות חיצים. הלוחמים מכינים את המגינים ומתכוננים לקרב. רכבי המלחמה כבר רתומים לסוסים המאומנים לקרב. בצבא משרתים חיילים מעילם, ששכנה מצפון למפרץ הפרסי, וחיילים מקיר, ששכנה כנראה בקרבת עילם. מן האזכור של ארצות אלה עולה שהפולשים יבואו ממרחקים, ושקשתי עילם שירתו כנראה בצבא שאיים על ירושלים בימי חזקיהו.
ניסיונות התגוננות
10. איזו התפתחות מבשרת רעות לעיר?
10 ישעיהו מתאר את ההתפתחויות. ”ויהי מבחר עמקייך מלאו רכב, והפרשים שות שתו הַשָּׁעְרָה. וַיְגַל את מסך יהודה” (ישעיהו כ״ב:7, 8). מרכבות וסוסים ממלאים את העמקים שמחוץ לעיר ירושלים. הם מתמקמים שם כדי לכבוש את שערי העיר. מהו ה”מסך” שמסירים מעל יהודה? סביר להניח שמדובר בשער העיר, שלכידתו מבשרת רעות למגיני העיר. c עם הסרת מסך ההגנה, העיר פרוצה לתוקפיה.
11, 12. באילו אמצעים מנסים יושבי ירושלים להגן על העיר?
11 ישעיהו מתמקד כעת בניסיונות העם להתגונן. הדבר הראשון העולה בדעתם הוא — נשק! ”ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער. ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו, ותקבצו את מי הבריכה התחתונה” (ישעיהו כ״ב:8, 9). מצבור כלי הנשק הוא בבית היער. שלמה הוא שבנה את מחסני הנשק, ומאחר שהם ניבנו מארזי הלבנון, נודעו בשם ”בית יער הלבנון” (מלכים א׳. ז׳:2–5). כעת, בודקים את בקיעי החומה, ואוגרים מים המהווים אמצעי הגנה חשוב. האנשים זקוקים למי שתייה כדי לחיות. ללא מים, לא תחזיק העיר מעמד. אך שים לב שלא נאמר שהם פונים ליהוה לעזרה. הם מעדיפים להסתמך על המשאבים העומדים לרשותם. בל נחזור על הטעות שלהם! (תהלים קכ״ז:1).
12 מה ניתן לעשות בעניין הבקיעים בחומה? ”ואת בתי ירושלים ספרתם. ותתצו הבתים לבצר החומה” (ישעיהו כ״ב:10). הבתים נבדקים כדי לראות אלו מהם טעונים הריסה, למען ניתן יהיה לסתום את הבקיעים באבני אותם בתים. מטרת התיקונים היא למנוע מן האויב לקנות אחיזה מלאה בחומה.
עם חסר אמונה
13. כיצד מנסים יושבי העיר להבטיח את אספקת המים, אך את מי הם שוכחים?
13 ”וּמִקְוָה עשיתם בין החומותיים למי הבריכה הישנה. ולא הבטתם אל עושיה ויוצרהּ, מרחוק לא ראיתם” (ישעיהו כ״ב:11). אגירת המים, המתוארת גם פה וגם בפסוק 9, מזכירה את הצעדים שנקט חזקיהו המלך כדי להגן על העיר מפני פלישת אשור (דברי הימים ב׳. ל״ב:2–5). אלא שבנבואה זו יושבי העיר חסרי כל שמץ של אמונה. הם עמלים כדי לבצר את העיר, ואינם מקדישים שום מחשבה לבוראם, להבדיל מחזקיהו.
14. מהי גישתם האווילית של האנשים למרות אזהרת יהוה?
14 ישעיהו מציין: ”ויקרא אדֹנָי, יהוה צבאות, ביום ההוא לבכי ולמספד וּלְקָרְחָה ולחגור שק. והנה ששון ושמחה, הרוֹג בקר ושחוֹט צאן, אכול בשר וְשָׁתוֹת יין, ’אכול ושתו, כי מחר נמות’” (ישעיהו כ״ב:12, 13). יושבי ירושלים אינם מתחרטים כלל שמרדו ביהוה. הם אינם בוכים, אינם מגלחים את ראשם ואינם חוגרים שק כאות לחרטה. לוּ היו עושים כן, היה יהוה חס עליהם מפני האסון הקרב. אלא שהם מתמסרים להנאות חושניות. גישה זו רווחת גם כיום בקרב רבים שאינם מאמינים באלוהים. אין להם שום תקווה — לא בתחיית מתים ולא בחיים לעתיד לבוא בגן־עדן עלי אדמות. לכן הם מתמסרים לחיי תענוגות, ואומרים ”הבה נאכל ונשתה, כי מחר נמות!” (קורינתים א׳. ט״ו:32) הם ממש קצרי ראות! אילוּ היו בוטחים ביהוה, היתה להם תקווה ממשית! (תהלים ד׳:7–9; משלי א׳:33).
15. (א) מהו הדין שגזר יהוה על ירושלים, ומי הוציאוֹ אל הפועל? (ב) מדוע ידמה גורל הנצרות לגורל ירושלים?
15 יושבי ירושלים הנצורים לא יהיו מוגנים באמת. ישעיהו אומר: ”ונִגְלָה באוזנָי יהוה צבאות: ’אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון’, אמר אדֹנָי, יהוה צבאות” (ישעיהו כ״ב:14). עקב קשי לבבם, לא יסלח להם יהוה. נגזר עליהם: מות תמותון! הם ימותו בוודאות, מפני שכה אמר האל הריבון, יהוה צבאות. דבריו הנבואיים של ישעיהו התגשמו — פעמיים באה צרה על ירושלים הלא־נאמנה. העיר נחרבה קודם בידי הבבלים ואחרי כן בידי הרומאים. כך תבוא צרה גם על הנצרות הלא־נאמנה. באי־כנסיותיה מצהירים שהם עובדים את אלוהים, אך במעשיהם כופרים בו (טיטוס א׳:16). חטאות הנצרות וחטאות יתר דתות העולם המזלזלות בדרכי הצדק של אלוהים ”הגיעו... עד השמים”. גם עוונם, כעוון ירושלים הכופרת, כבד מדי ולא יכופר (ההתגלות י״ח:5, 8, 21).
סוכן אנוכיי
16, 17. (א) את מי מזהיר יהוה, ומדוע? (ב) מה יקרה לשבנא בגלל שאיפותיו היומרניות?
16 ישעיהו הנביא עובר כעת מן הכלל אל הפרט — מן העם הלא־נאמן אל האנשים הלא־נאמנים. הוא כותב: ”כה אמר אֲדֹנָי, יהוה צבאות: ’לך, בוא אל הסוכן הזה, על שֶׁבְנָא, אשר על הבית. ”מה לך פה, ומי לך פה, כי חצבת לך פה קבר?” חוצבי מרום קִבְרוֹ, חֹקְקִי בסלע משכן לו’” (ישעיהו כ״ב:15, 16).
17 שֶבְנָא הוא ’הסוכן אשר על הבית’, כנראה סוכן ביתו של המלך חזקיהו. מכאן שיש לו עמדת מפתח — הוא המשנה למלך — ולכן נדרש ממנו רבות (קורינתים א׳. ד׳:2). אך במקום שידאג בראש ובראשונה לענייני האומה, שבנא מבקש כבוד. הוא מכין לעצמו קבר מפואר כקברי המלכים, קבר גבוה חצוב בסלע. יהוה רואה זאת, ומאציל מרוחו על ישעיהו להזהיר את הסוכן הלא־נאמן: ”הנה יהוה מְטַלְטֶלְךָ טלטלה, גבר, ועֹטְך עָטֹה [ותופס אותך חזק]. צנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה [הוא יקשור אותך כמו] כַּדּוּר אל ארץ רחבת ידיים. שמה תמות, ושמה מרכבות כבודך, קלון בית אדוניך. והדפתיך ממצבך; וממעמדך יהרסך” (ישעיהו כ״ב:17–19). שבנא היה כה מרוכז בעצמו שלא יזכה אפילו לקבר רגיל בירושלים. הוא יושלך ככדור כדי למות בארץ רחוקה. זו אזהרה לכל מי שהופקדה בידם סמכות בקרב עם אלוהים. אם ינצלו זאת לרעה, תילקח מהם סמכותם ואולי אף יגורשו.
18. מי יתמנה במקום שבנא, ומה משתמע מכך שניתנים לו מדי הסוכן וגם מפתח לבית דוד?
18 וכיצד יוסר שבנא מתפקידו? יהוה מסביר באמצעות ישעיהו: ”והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי, לאליקים בן־חלקיהו. והלבשתיו כותנתך, ואבנֵטְך אחזקנו, וממשלתך אתן בידו; והיה לאב ליושב ירושלים ולבית יהודה. ונתתי מפתח בית דוד על שכמו, ופתח ואין סוגר, וסגר ואין פותח” (ישעיהו כ״ב:20–22). אליקים יתמנה לסוכן במקום שבנא. הוא יקבל את מדי הסוכן וגם מפתח לבית דוד. המקרא משתמש במילה ”מפתח” כסמל לסמכות, ממשל ושלטון. (השווה מתי ט״ז:19.) בימי קדם היה יועץ המלך מופקד על המפתחות והוטל עליו להשגיח על לשכות בית המלך. בידו גם היתה הסמכות להחליט את מי להעסיק בשירותו של המלך. (השווה ההתגלות ג׳:7, 8.) מכאן שמשרת הסוכן היתה משרה חשובה, ונדרש רבות מן המחזיק בה (לוקס י״ב:48). לשבנא היו אולי הכישורים לתפקיד, אך יהוה מסיר אותו מתפקידו משום שאינו נאמן.
שתי יתדות
19, 20. (א) כיצד יוכיח אליקים כי הוא ברכה לעמו? (ב) מה יקרה למי שיוסיף להיתלות בשבנא?
19 לבסוף מתאר יהוה בלשון סמלית את העברת הסמכויות משבנא לאליקים. ואלו הם דבריו: ”’ותקעתיו [את אליקים] יתד במקום נאמן, והיה לכיסא כבוד לבית אביו. ותלו עליו כל כבוד בית־אביו, הצאצאים וְהַצְּפִעוֹת, כל כְּלֵי הקטן, מכלי הָאַגָּנוֹת ועד כל כלי הנבלים. ביום ההוא’, נאום יהוה צבאות, ’תמוש היתד התקועה במקום נאמן [שבנא], ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה, כי יהוה דיבר’” (ישעיהו כ״ב: 23–25).
20 בפסוקים אלה היתד הראשונה היא אליקים. הוא נעשה ”לכיסא כבוד לבית אביו”, חלקיהו. אליקים לא ינהג כשבנא, ולא ימיט חרפה על שם אביו ועל בית אביו. הוא יהיה משענת יציבה לכלֵי הבית, כלומר לכל העובדים בשירות המלך (טימותיאוס ב׳. ב׳:20, 21). היתד השנייה, לעומת זאת, היא שבנא. היתד אומנם נראית יציבה ונאמנה, אך היא תיעקר וכל הנתלים בה ייפלו.
21. מי הוחלף בימינו בדומה לשבנא, מדוע הוא הוחלף ומיהו המחליף?
21 קורותיו של שבנא מהוות תזכורת למי שטוענים שהם עובדים את אלוהים ומקבלים זכויות שירות. התזכורת היא להשתמש בזכויות שקיבלו כדי לשרת את הזולת ולהסב תהילה ליהוה. אל להם לנצל לרעה את מעמדם כדי להתעשר או להתבלט. והרי דוגמה: זה זמן רב שהנצרות מציגה עצמה כסוכן הממונה — נציגו הארצי של ישוע המשיח. אך כמו ששבנא המיט חרפה על אביו כשביקש לעצמו כבוד, כך המיטו מנהיגי הנצרות חרפה על הבורא כשצברו לעצמם עושר וכוח. לפיכך, כאשר הגיעה ב־1918 העת ”להתחיל [את] המשפט מבית אלוהים”, סילק יהוה את הנצרות מלפניו. הוא מינה סוכן אחר — ”הסוכן הנאמן והנבון” — אשר הופקד בידו לדאוג לבני ביתו הארציים של ישוע (פטרוס א׳. ד׳:17; לוקס י״ב:42–44). כיתה מורכבת זו הוכיחה כי היא ראויה לשאת את ”מפתח” בית דוד. היא הוכיחה שהיא ”יתד” נאמנה, משענת מהימנה ל’כלים’ השונים — לכל המשיחיים המשוחים שנושאים בתפקידים שונים ומצפים ממנה למזון רוחני. גם ’הצאן האחרות’, המשולות ל’גרים אשר בשעריה’ של ירושלים הקדומה, תלויות ב”יתד” זו, באליקים בן זמננו (יוחנן י׳:16; דברים ה׳:14).
22. (א) מדוע מינויו של אחר לתפקיד הסוכן במקום שבנא היה בעתו? (ב) מדוע היה מינוי ”הסוכן הנאמן והנבון” בימינו בעתו?
22 אליקים החליף את שבנא כשסנחריב וצבאו איימו לכבוש את ירושלים. גם ”הסוכן הנאמן והנבון” נתמנה לתפקידו בעת הקץ, שתסתיים כשיתקפו השטן ושדיו את ”ישראל השייכים לאלוהים” ואת בני לווייתם, הצאן אחרות (גלטים ו׳:16). התקפה זו תסתיים כמו שהסתיימה ההתקפה שבימי חזקיהו — בהשמדת אויבי הצדקה. מי שנתלים ב”יתד במקום נאמן”, בסוכן הנאמן, יישארו בחיים כפי שיושבי ירושלים הנאמנים ניצלו מפלישת אשור ליהודה. מה נבון אפוא, שלא להיתלות ב”יתד” המפוקפקת — בנצרות!
23. מה אירע בסופו של דבר לשבנא, ומה הלקח הנלמד מכך?
23 ומה אירע לשבנא? לא מוזכר כיצד התגשמה הנבואה בישעיהו כ״ב:18 על שבנא. כאשר רומם עצמו, הושפל — ובכך דמה לנצרות. אך אפשר שלמד לקח. ואם אכן למד לקח, בזאת היה שונה מאוד מהנצרות. כאשר תבע רבשקה האשורי שירושלים תיכנע לו, יצא אליקים, הסוכן החדש של חזקיהו, בראש משלחת להיפגש עם רבשקה. שבנא היה לצדו כסופר המלך. מסתבר אפוא ששבנא נשאר בשירות המלך (ישעיהו ל״ו:2, 22). איזה לקח מועיל למי שמאבדים את תפקידיהם ואת זכויותיהם בארגון אלוהים! במקום לחוש מרירות ולהתמלא תרעומת, הם ממשיכים בתבונה לשרת את יהוה בכל תפקיד (עברים י״ב:6). בעשותם כן, יפסח עליהם האסון שיבוא על הנצרות. הם יזכו לחסד אלוהים ולברכתו לנצח נצחים.
[הערות שוליים]
a ב־66 לספירה יהודים רבים היו שמחים ועליזים כאשר נסוגו לפתע צבאות רומא הצרים על ירושלים.
b לדברי ההיסטוריון היהודי יוסף בן־מתתיהו, הרעב בירושלים ב־70 לספירה היה כה כבד, שאנשים אכלו עור, עשב וחציר. הוא סיפר אפילו על מקרה שבו אֵם צלתה את עוללה ואכלה אותו.
c ”מסך יהודה” עשוי להיות, לחלופין, אמצעי מיגון אחר של העיר. אולי מדובר במבצר שבו אצור הנשק ובו שוכנים החיילים.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 231]
לאחר שניסה צדקיהו להימלט, הוא נתפס ועיוורו את עיניו
[תמונה בעמודים 232, 233]
ליהודים הלכודים בירושלים צפוי עתיד עגום
[תמונה בעמוד 239]
אליקים נתמנה על־ידי חזקיהו ל”יתד במקום נאמן”
[תמונה בעמוד 241]
רבים ממנהיגי הנצרות הטילו חרפה על הבורא כמו שבנא בכך שצברו לעצמם עושר
[תמונות בעמוד 242]
כיתת הסוכן הנאמן הופקדה בימינו לדאוג לבני ביתו של ישוע
