אל תירא מאשור
פרק שנים־עשר
אל תירא מאשור
1, 2. (א) מדוע נראה, מנקודת מבט אנושית, שהיו ליונה סיבות מוצדקות לניסיונו להתחמק מן השליחות להזהיר את האשורים? (ב) כיצד הגיבו אנשי נינווה להודעת יונה?
באמצע המאה התשיעית לפה״ס יצא הנביא העברי יונה בן־אמיתי לנינווה, בירת המעצמה האשורית. בפיו היתה הודעה קשה. יהוה אמר לו: ”קום, לך אל נינווה העיר הגדולה, וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני” (יונה א׳:2, 3).
2 כשהוטל עליו התפקיד, ברח יונה בכיוון ההפוך — תרשישה. מנקודת מבט אנושית נראה שהיו סיבות מוצדקות לניסיונו להתחמק מן השליחות. האשורים היו עם אכזר. שים לב כיצד נהג אחד ממלכי אשור באויביו: ”את גפי הקצינים כרתתי. ... רבים שרפתי באש, ורבים אחרים לקחתי בשבי. לחלקם כרתתי את הידיים ואת האצבעות, ולאחרים את האף”. אך כשבסופו של דבר הודיע יונה לאנשי נינווה את ההודעה שמאת יהוה, הם התחרטו על חטאיהם ויהוה חס על עירם לזמן מה (יונה ג׳:3–10; מתי י״ב:41).
יהוה מרים את ’שבטו’
3. כיצד היתה תגובתם של בני ישראל לאזהרות נביאי יהוה שונה מזו של תושבי נינווה?
3 האם גם בני ישראל שעו להודעת יונה? (מלכים ב׳. י״ד:25) לא. הם סרו מעבודת אלוהים הטהורה, ובנוסף לכך ’השתחוו לכל צבא השמים ועבדו את הבעל’. הם אף הגדילו עשות — ”ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו, ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה, להכעיסו” (מלכים ב׳. י״ז:16, 17). בני ישראל לא נהגו כאנשי נינווה, ולא שעו לנביאי יהוה אשר נשלחו להזהירם. לכן מחליט יהוה לנקוט נגדם צעדים חריפים יותר.
4, 5. (א) מה התכוונה ”אשור” לעשות, וכיצד משתמש יהוה באשור כב”שבט”? (ב) מתי נפלה שומרון?
4 מאז ביקר יונה בנינווה, פחתה זמנית תוקפנותה של אשור. a אך בראשית המאה השמינית לפה״ס שוב הפעילה אשור את כוחה כמעצמה צבאית, ומדהים כיצד שימשה כלי בידי יהוה. ישעיהו הנביא מזהיר את ממלכת ישראל, הממלכה הצפונית, בשם יהוה: ”הוי אשור, שבט אפי, ומטה הוא בידם זעמי! בגוי חָנֵף [כופר] אשלחנו, ועל עם עֶברתי אצוונו, לשלול שלל ולבוז בז וּלְשׂוּמוֹ מרמס כחומר חוצות” (ישעיהו י׳:5, 6).
5 איזו השפלה לישראל! אלוהים מרים את ’שבטו’ ”אשור”, אומה של עובדי אלילים, כדי להענישם. ב־742 לפה״ס הטיל שלמנאסר החמישי מלך אשור מצור על שומרון, בירת עם ישראל הכופר. שומרון שכנה על גבעה אסטרטגית שגובהה כ־90 מטר, והדפה את מתקפות האויב במשך כשלוש שנים. אך שום אסטרטגיה אנושית לא תסכל את תוכנית אלוהים. ב־740 לפה״ס נפלה שומרון בידי אשור, וזו רמסה אותה תחת רגליה (מלכים ב׳. י״ח:10).
6. אילו תוכניות היו לאשורים שלא לרצון יהוה?
6 האשורים אומנם שימשו כלי ביד יהוה ללמד את עמו לקח, אך הם עצמם לא ידעו את יהוה. משום כך הוא אומר: ”והוא [אשור] לא כן יְדַמֶּה ולבבו לא כן יחשוב, כי להשמיד בלבבו ולהכרית גויים לא מעט” (ישעיהו י׳:7). יהוה מתכוון להשתמש באשורים ככלי בידו, אבל להם יש תוכניות אחרות. לבם דוחק בהם להגדיל עשות — לכבוש את העולם הידוע דאז!
7. (א) הסבר את המילים ”הלא שָׂרַי יחדיו מלכים?”. (ב) ממה ראוי שיפיקו לקח כל עוזבי יהוה בימינו?
7 בהרבה מהערים הנוכריות שכבשה אשור שלטו קודם לכן מלכים. מלכים אלה מוכרחים כעת להיכנע למלך אשור ולהיות לו לשרים. לכן בצדק הוא יכול להתפאר: ”הלא שָׂרַי יחדיו [גם] מלכים?” (ישעיהו י׳:8) אלילי הכזב של הערים הבולטות בעולם אינם מסוגלים להציל את עובדיהם מהשמדה. אלילי שומרון — בעל, מולך ועגלי הזהב — אינם מסוגלים להגן על העיר. שומרון עזבה את יהוה, לכן אין לה שום זכות לצפות לעזרתו. מי יתן וכל עוזבי יהוה יפיקו לקח ממה שקרה לשומרון! בצדק יכולה אשור להתרברב בכיבוש שומרון וערים אחרות: ”הלא ככרכמיש כַּלְנוֹ? אם לא כארפד חמת? אם לא כדמשק שומרון?” (ישעיהו י׳:9) בעיני האשורים דין עיר אחת כדין השנייה — ביזה.
8, 9. מדוע אשור עוברת כל גבול בתוכניתה לכבוש את ירושלים?
8 אלא שאשור מתרברבת יתר על המידה. היא אומרת: ”כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלים ומשומרון, הלא כאשר עשיתי לשומרון ולאליליה, כן אעשה לירושלים ולעצביה?” (ישעיהו י׳:10, 11) לממלכות שכבר נפלו ביד אשור היו הרבה יותר אלילים מאשר לירושלים ואפילו לשומרון. לכן היא חושבת בלבה, ’מה ימנע ממני לעשות לירושלים כאשר עשיתי לשומרון?’
9 רברבנית! יהוה לא יניח לה לכבוש את ירושלים. נכון שיהודה אינה נקייה וטהורה בכל הקשור לתמיכה בעבודת אלוהים האמיתית (מלכים ב׳. ט״ז:7–9; דברי הימים ב׳. כ״ח:24). יהוה הזהיר את אנשי יהודה שבשל אי־נאמנותם יסבלו מאוד מפלישת אשור לארצם. אך ירושלים תעמוד על תילה (ישעיהו א׳:7, 8). כשפלשו האשורים, מָלך בירושלים חזקיהו. הוא היה שונה מאחז אביו. כבר בחודש הראשון למלכותו פתח חזקיהו מחדש את דלתות בית המקדש והשיב את עבודת אלוהים הטהורה על כנה! (דברי הימים ב׳. כ״ט:3–5).
10. מה מבטיח יהוה בעניין אשור?
10 מכאן שמתקפת אשור על ירושלים אינה בהסכמת יהוה. יהוה מבטיח לשפוט את מעצמת העולם עזת הפנים: ”והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים, אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו” (ישעיהו י׳:12).
קדימה, ליהודה וירושלים!
11. מדוע סבורה אשור שירושלים תיפול לידיה כפרי בשל?
11 שמונה שנים לאחר נפילת הממלכה הצפונית ב־740 לפה״ס קם באשור מלך חדש, המלך סנחריב, והחליט לכבוש את ירושלים. ישעיהו מתאר בלשון פיוטית את תוכניתו היהירה של סנחריב: ”אסיר גבולות עמים, ועתודותיהם שוֹשֵׂתִי [אוצרותיהם אבזוז]. ואוריד כאביר יושבים. ותמצא כקֵן ידי לחיל העמים, וכאסוף ביצים עזובות, כל הארץ אני אספתי, ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף” (ישעיהו י׳:13, 14). סנחריב סבור שהואיל וערים אחרות נפלו והואיל ושומרון איננה עוד, ירושלים תיפול לידיו כפרי בשל. גם אם העיר תתנגד לו חלושות, יושביה ייכנעו לפניו ללא ציוץ ועתודותיהם ומשאביהם יפלו בידיו כביצים עזובות בקן.
12. כיצד יש, לדברי יהוה, להתייחס לרברבנותה של אשור?
12 אלא שיש דבר שסנחריב שכח — ששומרון הכופרת היתה ראויה לעונש שקיבלה, ואילו ירושלים, בהנהגת המלך חזקיהו, חזרה להיות מעוז עבודת אלוהים הטהורה. לכן כל מי שינסה לגעת בירושלים ייאלץ להתעמת עם יהוה! ישעיהו שואל בזעם: ”היתפאר הגרזן על החוצב בו? אם יתגדל המשור על מניפו? כהניף שבט ואת מרימיו, כהרים מַטֶּה לא עץ” (ישעיהו י׳:15). המעצמה האשורית שימשה כלי ביד יהוה כמו גרזן או משור בידי חוטב עצים או כמו שבט בידי רועה. איך מעז השבט להתגדל על האוחז בו!
13. ספר מי הם ומה עלה בסופם של: (א) ה’משמנים’? (ב) ’השיִת והשמיר’? (ג) ”כבוד יערו”?
13 מה יקרה לאשור? ”יְשַלַּח האדון, יהוה צבאות, במשמניו רזון; ותחת כבודו יֵקַד יְקֹד כיקוד אש. והיה אור ישראל לאש, וקדושו ללהבה; ובערה ואכלה שִיתוֹ ושמירו ביום אחד. וכבוד יערו וכרמילו — מנפש ועד בשר יְכַלֶּה; והיה כִּמְסֹס נֹסֵס [כחולה הנוטה למות]. ושאר עץ יערו מספר יהיו, ונער יכתבם” (ישעיהו י׳:16–19). יהוה יקצץ את ה”שבט” האשורי ויחזירו לפרופורציות. ”משמניו” של צבא אשור, כלומר חייליו האמיצים, יוכו ב”רזון” שהוא מחלה מכלה. הם כבר לא ייראו כל־כך חזקים! את חיל הרגלים של אשור ישרוף אור ישראל, יהוה אלוהים, כשית ושמיר. ”וכבוד יערו” יכלה, ישמיד את קציני צבאו. כשיסיים יהוה עם האשורים, יישארו קצינים כה מעטים, שאפילו ילד יוכל לספור אותם על אצבעות ידיו! (ראה גם ישעיהו י׳:33, 34.)
14. תאר את התקדמות צבא אשור באדמת יהודה ב־732 לפה״ס.
14 עם זאת, קרוב לוודאי שבני העם שהתגוררו בירושלים ב־732 לפה״ס התקשו להאמין שהאשורים יובסו. צבא אשור העצום התקדם מבלי לעצור. שים לב לרשימה של ערי יהודה שנפלו בידיו: ”בא על עַיַּת... מִגרון... מכמָש... גבע... רמה, גבעת שאול... גלים... לַיְשָׁה... ענתות... מַדְמֵנָה... גֵּבִים... נֹב” (ישעיהו י׳:28–32). b הפולשים הגיעו בסופו של דבר ללכיש, המרוחקת 50 קילומטר בלבד מירושלים, ועד מהרה איים צבא אשור העצום לכבוש את ירושלים. ”ינופף ידו הר בת־ציון, גבעת ירושלים” (ישעיהו י׳:32). מה יעצור בעדו?
15, 16. (א) מדוע נזקק המלך חזקיהו לאמונה עזה? (ב) מה היה היסוד לאמונת חזקיהו שיהוה יבוא לעזרתו?
15 המלך חזקיהו נמצא בארמונו בירושלים, וחששותיו הולכים וגוברים. הוא קורע את בגדיו ומתכסה בשק (ישעיהו ל״ז:1). הוא שולח אנשים לישעיהו הנביא כדי לדרוש ביהוה ולברר מה יעלה בגורלה של יהודה. הללו מזדרזים לשוב אליו ותשובת יהוה בפיהם: ”אל תירא... וְגַנּוֹתִי על העיר הזאת” (ישעיהו ל״ז:6, 35). אלא שהאשורים נראים מאיימים ובטוחים מאוד בעצמם.
16 אמונה היא שעוזרת למלך חזקיהו לעבור את המשבר. האמונה היא ”הוכחת דברים שאינם נראים” (עברים י״א:1). היא רואה מעבר לגלוי לעין. אלא שאמונה מבוססת על ידע. חזקיהו זוכר כנראה את דברי הנחמה שאמר יהוה בעבר: ”אל תירא, עמי יושב ציון, מאשור... כי עוד מעט מזער, וכָלָה זעם ואפי על תבליתם [בְּלָיָה, כיליון]. ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדיין בצור עורב; ומטהו על הים, ונשאוֹ בדרך מצרים” (ישעיהו י׳:24–26). c עם אלוהים בעבר כבר היה נתון במצבים קשים. כוחם של אבות חזקיהו לא היה שקול לכוחו של צבא מצרים החזק בים סוף, והמצב נראה אבוד. מאות שנים קודם לכן כשמדיין ועמלק פלשו לישראל, נדמה היה שגדעון נלחם כנגד כל הסיכויים. אבל בשני המקרים הושיע יהוה את עמו (שמות י״ד:7–9, 13, 28; שופטים ו׳:33; ז׳:21, 22).
17. כיצד ”חֻבַּל” עול האשורים, ומדוע?
17 האם גם הפעם יושיע יהוה? כן. יהוה מבטיח: ”והיה ביום ההוא יסור סֻבֳּלוֹ [משאן הכבד] מעל שכמך, ועולו מעל צווארך, וְחֻבַּל [ונשחת] עול מפני שָמֶן” (ישעיהו י׳:27). עול אשור יוסר מעל כתפיו וצווארו של עם בריתו של יהוה. העול ’יחובל’, יישחת — וכך אכן היה! בלילה אחד הרג מלאך יהוה 000,185 מחיילי אשור. המצור הוסר, והאשורים עזבו לצמיתות את אדמת יהודה (מלכים ב׳. י״ט:35, 36). מדוע? ”מפני שָמֶן”. אפשר שמילים אלה מתייחסות לשמן שבו נמשח חזקיהו למלך מבית דוד. כך קיים יהוה את הבטחתו: ”וְגַנּוֹתִי אל העיר הזאת להושיעהּ למעני ולמען דוד עבדי” (מלכים ב׳. י״ט:34).
18. (א) האם יש לנבואת ישעיהו יותר מהתגשמות אחת? הסבר. (ב) איזה ארגון בימינו מקביל לשומרון הקדומה?
18 ישעיהו מספר בפרק זה על מאורעות שהתרחשו ביהודה לפני יותר מ־700,2 שנה. אלא שהמאורעות הללו רלוונטיים מאוד לימינו (רומים ט״ו:4). האם משתמע מכך שלשחקנים הראשיים במערכה המרתקת הזו — ליושבי שומרון, לאנשי ירושלים ולאשורים — יש מקבילים בני זמננו? כן. כשומרון עובדת האלילים גם הנצרות מתיימרת לעבוד את יהוה, אך כופרת בו לחלוטין. הקרדינל ג׳ון הנרי ניומן, מראשי הכנסייה הקתולית, כתב מסה על התפתחות עיקרי־האמונה הנוצריים (An Essay on the Development of Christian Doctrine), ובה הודה כי אביזרים שמשמשים את הנצרות זה מאות שנים, כגון קטורת, נרות, מים קדושים, גלימות כמורה ופסלים, ”הם ממקור אלילי”. כשם שעבודת האלילים בשומרון היתה למורת רוחו של יהוה כן גם הפולחן האלילי בנצרות.
19. מי מזהירים את הנצרות, ומפני מה?
19 זה שנים רבות שעדי־יהוה מזהירים את הנצרות שהיא מעוררת את מורת רוחו של יהוה. בשנת 1955, למשל, נישא בעולם כולו הנאום ”הנצרות או המשיחיות — מי מהן ’אור העולם’?” והסביר בבירור ובפרוטרוט כיצד סטתה הנצרות מההתנהגות ומעיקרי־האמונה המשיחיים. לאחר מכן נשלח תוכנו של נאום חוצב להבות זה לאנשי כמורה בארצות רבות. הנצרות כארגון דתי לא שעתה לאזהרה. היא לא הותירה ליהוה ברירה אלא להענישה ב”שבט” מוסר.
20. (א) מי היא אשור בת זמננו, וכיצד תשמש כשבט? (ב) איזה עונש יוטל על הנצרות?
20 במי ישתמש יהוה ככלי להעניש את הנצרות הסוררת? התשובה לכך נמצאת בפרק י״ז בספר ההתגלות. שם אנו מתוודעים לזונה ”בבל הגדולה”, המסמלת את כל דתות הכזב בעולם, לרבות הנצרות. הזונה רוכבת על חיה אדומה כשני בעלת שבעה ראשים ועשר קרניים (ההתגלות י״ז:3, 5, 7–12). החיה מסמלת את ארגון האומות המאוחדות. d כשם שאשור הקדומה החריבה את שומרון, כך החיה האדומה כשני ’תשנא את הזונה ותעשה אותה שוממה וערומה; גם תאכל את בשרה ואותה תשרוף באש’ (ההתגלות י״ז:16). מכאן שאשור בת זמננו (האומות החברות באו”ם) תנחית על הנצרות מכת מחץ אשר תשמיד אותה.
21, 22. מי יסית את החיה לתקוף את עם אלוהים?
21 האם יישמדו עדיו הנאמנים של יהוה עִם בבל הגדולה? לא, משום שהם לא עוררו את מורת רוחו של אלוהים. עבודת אלוהים הטהורה תשרוד. אולם, לאחר שתשמיד החיה את בבל הגדולה, יפנו עיניה החמדניות גם לכיוון עם יהוה. אין זה שלב נוסף בתוכניתו של אלוהים, זוהי מזימתו של מישהו אחר שמתבצעת על־ידי החיה. מזימתו של מי? של השטן.
22 יהוה חושף את מזימתו היהירה של השטן: ”והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך [השטן], וחשבת מחשבת רעה. ואמרת: ... ’אבוא השוקטים, יושבי לבטח, כולם יושבים באין חומה’ ... לשלול שלל ולבוז בז” (יחזקאל ל״ח:10–12). השטן יחשוב בלבו, ’מדוע לא אסית את העמים לתקוף את עדי־יהוה? הם פגיעים, חסרי מגן ואין להם שום השפעה פוליטית. הם לא יוכלו להתגונן. כמה קל יהיה לאסוף אותם — כאסוף ביצים עזובות!’
23. מדוע לא יצליחו האשורים בני זמננו לעשות לעם אלוהים את מה שעשו לנצרות?
23 עמים, היזהרו לכם! דעו לכם שאם תיגעו בעם יהוה, תיאלצו להתעמת עם האלוהים עצמו! יהוה אוהב את עמו, ויילחם להם כמו שנלחם לירושלים בימי חזקיהו. כאשר ינסו האשורים בני זמננו לשים קץ למשרתי יהוה, יתברר להם שהם נלחמים ביהוה אלוהים ובשׂה, ישוע המשיח. לאשורים זה קרב אבוד. ”השה ינצח אותם”, נאמר במקרא, ”מפני שהוא אדון האדונים ומלך המלכים” (ההתגלות י״ז:14; השווה מתי כ״ה:40). החיה האדומה כשני ’תלך לאבדון’ בדיוק כמו אשור הקדומה. לא עוד יראו מפניה (ההתגלות י״ז:11).
24. (א) כיצד מתכוונים המשיחיים האמיתיים בנחישות לקראת העתיד? (ב) מה חוזה ישעיהו לגבי העתיד הרחוק? (ראה מסגרת בעמוד 155.)
24 המשיחיים האמיתיים אינם צריכים לחשוש מפני העתיד כל עוד הם שומרים על יחסים הדוקים עם יהוה וכל עוד הם מציבים בראש מעייניהם את עשיית רצונו (מתי ו׳:33). הם אינם צריכים ’לירוא רע’ (תהלים כ״ג:4). הם רואים בעיני אמונתם את ידו הנטויה של אלוהים, את זרועו החזקה שמונפת לא כדי להענישם אלא כדי להגן עליהם מכף אויביהם. אוזניהם שומעות את דברי העידוד: ”אל תירא, עמי” (ישעיהו י׳:24).
[הערות שוליים]
a עיין בספר הבנה מכתבי־הקודש (אנג׳) כרך א׳, עמוד 203.
b מן הראוי להבהיר כי נדון בישעיהו י׳:28–32 לפני ישעיהו י׳:20–27.
c הדיון בישעיהו י׳:20–23 מופיע בעמוד 155, במסגרת ”ישעיהו חוזה את העתיד הרחוק”.
d מידע נוסף לגבי זהות הזונה והחיה האדומה כשני ניתן למצוא בפרקים 34 ו־35 בספר ההתגלות — שיא התגשמותה קרוב! שיצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים.
[שאלות לימוד]
[תיבה/תמונות בעמודים 155, 156]
ישעיהו חוזה את העתיד הרחוק
ישעיהו י׳ מתמקד בעיקר בדרך שבה מנצל יהוה את פלישת האשורים כדי להעניש את ישראל ולקיים את הבטחתו להגן על ירושלים. מאחר שפסוקים 20 עד 23 הם אמצע הנבואה, ניתן להבין שהתגשמותם בתקופה ההיא היא כללית. (השווה ישעיהו א׳:7–9.) לעומת זאת, מִנוסח הפסוקים עולה כי הם מתייחסים לתקופות ספציפיות ומאוחרות יותר, למועד שבו תיתן ירושלים את הדין על חטאי יושביה.
המלך אחז ביקש את עזרת אשור כשנזקק להגנה. ועל הטעות הזו, חוזה ישעיהו הנביא, לא תחזור שארית בית ישראל לעולם. בישעיהו י׳:20 נאמר על עם ישראל ”ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת”, אך פסוק 21 מציין כי רק מעטים יעשו כן, ו”שאר ישוב”. הדבר מזכיר לנו את שמו של בן ישעיהו — שאר ישוב — אשר היה אות לישראל ששארית אכן תשוב (ישעיהו ז׳:3). פסוק 22 בפרק י׳ מזהיר מפני ”כיליון” קרֵב ומוצדק, שהוא העונש הראוי לעם ממרה, ושכתוצאה ממנו תשוב רק שארית מתוך עם גדול ורב ”כחול הים”. לפי פסוק 23 יחול הכיליון הקרב על הארץ כולה, והפעם גם ירושלים אינה יוצאת מכלל זה.
פסוקים אלה מתארים את אשר אירע ב־607 לפה״ס, כאשר השתמש יהוה במעצמה הבבלית כב”שבט”. הארץ כולה, לרבות ירושלים, נפלה בידי הפולש. היהודים הוגלו בבלה למשך שבעים שנה ובתום הגלות היו מעטים, ’שארית’ קטנה, ששבו וכוננו את עבודת אלוהים האמיתית בירושלים.
נבואת ישעיהו י׳:20–23 התגשמה פעם נוספת במאה הראשונה, ככתוב ברומים ט׳:27, 28. (השווה ישעיהו א׳:9; רומים ט׳:29.) פאולוס הסביר שבמובן הרוחני ’שארית שבה’ אל יהוה במאה הראשונה. מדובר בקבוצה קטנה של יהודים נאמנים שנעשו לתלמידי המשיח ישוע והחלו לעבוד את יהוה ”ברוח ובאמת” (יוחנן ד׳:24). אליהם הצטרפו בחלוף השנים נוכרים מאמינים, ויחד הרכיבו עם רוחני, ”ישראל השייכים לאלוהים” (גלטים ו׳:16). כך התקיים הכתוב בישעיהו י׳:20. האומה המוקדשת ’לא הוסיפה עוד’ לסור מאת יהוה ולפנות לעזרתם של גורמים אנושיים.
[תמונה בעמוד 147]
סנחריב סבור שקל לאסוף את העמים כאסוף ביצים מן הקן
