חזרה לגן־עדן
פרק עשרים ושמונה
חזרה לגן־עדן
1. מדוע דתות רבות מלמדות שניתן יהיה לחיות בגן־עדן?
”הגעגועים לגן־עדן הם מן הגעגועים העזים ביותר התוקפים את בני האדם. אפשר שמדובר בנוסטלגיה החזקה ביותר, נוסטלגיה שאינה מרפה. קיימת כמיהה מסוימת לגן־עדן בכל מישור דתי”. זאת מציינת האנציקלופדיה לדתות. נוסטלגיה זו אינה אלא טבעית, שכן המקרא מספר שחיי האדם החלו בגן־עדן, גן יפהפה ללא חולי ומוות (בראשית ב׳:8–15). אין פלא שרבות מדתות העולם מלמדות שניתן יהיה לחיות בגן־עדן מסוג זה או אחר.
2. היכן ניתן למצוא את התקווה האמיתית לגן־עדן?
2 הרבה פסוקים במקרא דנים בתקווה האמיתית לחיים בגן־עדן (ישעיהו נ״א:3). למשל, נבואת ישעיהו ל״ה מתארת כיצד יהפכו המדבריות לגני־ירק ולשדות פוריים. העיוורים יראו, האילמים ידברו והחרשים ישמעו. בגן־עדן מובטח זה לא יהיו עוד אבל או זעקה, מה שמרמז על כך שגם המוות לא יהיה עוד. איזו הבטחה נפלאה! כיצד ניתן להבין מילים אלה? האם יש בהן משום תקווה לנו כיום? בחינת פרק זה בישעיהו תעזור לנו למצוא תשובות לשאלות אלה.
”ישושום מדבר וציה”
3. אילו שינויים יתחוללו בארץ לפי נבואת ישעיהו?
3 נבואת ישעיהו שנכתבה בהשראת אלוהים מספרת על חזרה לגן־עדן. וכך היא נפתחת: ”ישושום מדבר וציה, ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. פרוח תפרח, ותגל אף גילת ורנן. כבוד הלבנון ניתן לה, הדר הכרמל והשרון. המה יראו כבוד יהוה, הדר אלוהינו” (ישעיהו ל״ה:1, 2).
4. מתי וכיצד הופכת אדמת ישראל למדבר?
4 ישעיהו כתב מילים אלה בערך בשנת 732 לפה״ס. וכעבור 125 שנה החריבו הבבלים את ירושלים והגלו את יושבי יהודה. ארצם נותרה שוממה באין יושב (מלכים ב׳. כ״ה:8–11, 21–26). כך התקיימה אזהרתו של יהוה, שאם עמו ישראל לא יהיה נאמן לו, הוא יוגלה מארצו (דברים כ״ח:15, 36, 37; מלכים א׳. ט׳:6–8). כאשר הוגלו היהודים מארצם וישבו על אדמת נכר, במשך שבעים שנה לא היה מי שישקה את שדותיהם ויטפל במטעיהם, והללו הפכו למדבר (ישעיהו ס״ד:10; ירמיהו ד׳:23–27; ט׳:10–12).
5. (א) כיצד תשוּב הארץ להיות גן־עדן אמיתי? (ב) באיזה מובן יראו האנשים את ”כבוד יהוה”?
5 אלא שנבואת ישעיהו מציינת שהארץ לא תהיה שוממה לעד. היא תשוב להיות גן־עדן אמיתי. יינתן לה ”כבוד הלבנון”, ”הדר הכרמל והשרון”. a כיצד? היהודים ישובו מן הגלות, ושוב יעבדו את השדות וישקו אותם, וארצם תחזור להניב שפע יבול כבעבר. כל השגשוג הזה יירשם רק לזכותו של יהוה, שכן רק הודות לרצונו, תמיכתו וברכתו יכולים היהודים ליהנות מתנאי גן־עדן. הללו יראו את ’כבוד יהוה, הדר אלוהיהם’, במובן שהם יכירו בכך שיד יהוה היא המחוללת את השינויים המדהימים בארצם.
6. מה היתה ההתגשמות החשובה יותר של דברי ישעיהו?
6 עם זאת, לדברי ישעיהו המתאר את הארץ השבה להיות כגן־עדן היתה התגשמות חשובה יותר. במובן הרוחני היתה ישראל צחיחה כמדבר במשך שנים רבות. עבודת אלוהים האמיתית הוגבלה מאוד כשהיו בני העם בגלות בבל. לא היה להם בית־מקדש, לא מזבח ואפילו הכהונה לא תִּפקדה. קורבנות התמיד פסקו. וכעת מנבא ישעיהו מהפך. בהנהגת זרובבל, עזרא ונחמיה, שבים לירושלים נציגים מכל שנים עשר שבטי ישראל. הללו בונים את בית־המקדש ועובדים את יהוה בגלוי (עזרא ב׳:1, 2). זהו בהחלט גן־עדן רוחני!
התפתחויות מרגשות
7, 8. מדוע זקוקים הגולים לאופטימיות, וכיצד יש בדברי ישעיהו משום עידוד?
7 בדברי ישעיהו ל״ה יש נימת שמחה. הנביא מכריז על עתיד נפלא הצפוי לעם ששב ליהוה, ומדבר על כך באמונה ובאופטימיות. כעבור מאתיים שנה, על סף החזרה אל הארץ, נראה כי גם שבי ציון זקוקים לאמונה ולאופטימיות. לכן, באמצעות ישעיהו מנבא יהוה וקורא לעמו: ”חַזקו ידיים רפות, וברכיים כושלות אַמֵּצו. אימרו לנמהרי לב: ’חיזקו, אל תירָאו. הנה אלוהיכם נקם יבוא, גמול [יביא] אלוהים. הוא יבוא ויושַעֲכֶם’” (ישעיהו ל״ה:3, 4).
8 הגלות הארוכה תמה, והגיעה העת לפעול. כורש מלך פרס, מי שהיה כלי ביד יהוה לנקום בבבל, הצהיר שיש לחדש את עבודת יהוה בירושלים (דברי הימים ב׳. ל״ו:22, 23). אלפי משפחות יהודיות היו צריכות להתארגן כדי לצאת למסע המסוכן מבבל לירושלים. כשיגיעו לירושלים יהיה עליהם להקים לעצמם בתי מגורים ולהתכונן למשימה האדירה של בניית בית־המקדש והעיר. היו יהודים בבבל שנרתעו מן המשימה. אך אין זה הזמן לחולשה או לפחד. על היהודים לחזק איש את רעהו ולבטוח ביהוה, שכן הוא מבטיח שיושיעם.
9. איזו הבטחה נפלאה ניתנת לשבי ציון?
9 לשבי ציון היוצאים מבבל תהיה סיבה טובה לשמוח, שכן צפוי להם עתיד מזהיר בשובם לירושלים. ישעיהו חוזה: ”אז תיפקחנה עיני עיוורים, ואוזני חרשים תיפתחנה. אז ידלג כאייל פיסח ותרון לשון אילם” (ישעיהו ל״ה:5, 6).
10, 11. מניין לנו שלדברי ישעיהו יש משמעות רוחנית לגבי שבי ציון, ומה משתמע מדבריו?
10 לנגד עיני יהוה עומדת טובתו הרוחנית של עמו. בני העם נענשו על כפירתם ב־70 שנות גלות. עם זאת, יהוה לא הטיל בהם מומים ולא הפך אותם לעיוורים, חרשים, פיסחים ואילמים כדי להענישם. מכאן שהם לא היו זקוקים לריפוי של נכויות בשובם לארצם. יהוה השיב להם את אשר אבד להם, דהיינו את בריאותם הרוחנית.
11 הריפוי שחל ביהודים ששבו ליהוה היה ריפוי חושיהם הרוחניים. שָבו אליהם הראייה הרוחנית, היכולת לשמוע את יהוה, לציית לו ולדבר את דברו. הם נעשו מודעים לכך שהם זקוקים לקִרבתו. הם ’רנו’ משמחה והיללו את אלוהים במעשיהם הטובים. מי שהיה ”פיסח” הפך נלהב ונמרץ בשירות יהוה, ובלשון ציורית ’דילג כאייל’.
יהוה משובב את נפש עמו
12. באיזו מידה יברך יהוה את הארץ במים?
12 קשה לדמיין גן־עדן ללא מים. בגן־העדן המקורי היה שפע של מים (בראשית ב׳:10–14). גם הארץ שניתנה לישראל היתה ”ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים” (דברים ח׳:7). הולם אפוא שבפי ישעיהו הבטחה משובבת נפש: ”כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה. והיה השרב לאגם, וצימאון למבועי מים. בנווה תנים רִבְצָהּ, חציר לקנה וגומא” (ישעיהו ל״ה:6, 7). כאשר יעבדו בני ישראל את אדמתם, יכוסו המדבריות, ששם שכנו בעבר תנים, בצמחייה עשירה ובירק רב. האדמה הצחיחה והעפר יהפכו ל”ביצה”, שבה יצמחו גומא ומיני קנים אחרים הצומחים במים (איוב ח׳:11).
13. אילו מים רוחניים יהיו בשפע בארץ המשוקמת?
13 חשובים אף יותר הם מֵי האמת הרוחניים, אשר מהם יוכלו שבי ציון לשתות לרוויה. יהוה יעניק לעמו ידע, עידוד ונחמה באמצעות דברו. זאת ועוד, שריהם וזקניהם הנאמנים יהיו להם כ”כפלגי מים בצָיון” (ישעיהו ל״ב:1, 2). זכריה, זרובבל, חגי, ישוע בן־יוצדק, נחמיה ועזרא — המעודדים את העם ליטול חלק בעבודת אלוהים הטהורה יהוו בוודאי עדות חיה להתגשמות נבואת ישעיהו (עזרא ה׳:1, 2; ז׳:6, 10; נחמיה י״ב:47).
”דרך הקודש”
14. מה כרוך במסע מבבל לירושלים?
14 אלא שבטרם יוכלו הגולים לזכות לתנאי גן־עדן גופנית ורוחנית כאחד, עליהם לעבור את המסע הארוך ורצוף הסכנות מבבל לירושלים. אם בוחרים ללכת במסלול הישיר יש לעבור כ־800 קילומטר של אדמה צחיחה וקשה, ואילו במסלול הקל יותר מתארכת הדרך ל־600,1 קילומטר. בשני המקרים פירושו של דבר לבלות חודשים תחת כיפת השמים, ולהתמודד עם סכנות הן מצד חיות והן מצד פראי אדם. עם זאת, המאמין בנבואת ישעיהו אינו מוטרד מדי. מדוע?
15, 16. (א) איזו הגנה מספק יהוה לשבי ציון הנאמנים במסעם לארצם? (ב) באיזה מובן נוסף זוכים שבי ציון למסלול בטוח מאת יהוה?
15 יהוה מבטיח בפי ישעיהו: ”והיה שם מסלול וָדרך, וְדרך הקודש ייקרא לה. לא יעברנו טמא. והוא למו הולך דרך, ואווילים לא יתעו. לא יהיה שם אריה, ופְריץ חיות בל יעלֶנָּה. לא תימָּצא שם, והלכו גאולים” (ישעיהו ל״ה:8, 9). יהוה פדה את עמו! הם ”גאולים”, והוא ערב לביטחונם בדרכם הביתה. האם קיימת דרך סלולה, מוגבהת ומגודרת מבבל לירושלים? לא, אבל הגנת יהוה על עמו במסע כה ודאית שניתן לראות את דרכם כדרך סלולה. (השווה תהלים צ״א:1–16.)
16 שבי ציון מוגנים גם מפני הסכנות הרוחניות. המסלול הסמלי נקרא ”דרך הקודש”, וכל המזלזלים בדברי קדושה או הטמאים רוחנית אינם רשאים לעבור בה. נוכחותם אינה רצויה בארץ המשוקמת. לרצויים בעיני יהוה יש מניע נכון. הם אינם שבים ליהודה ולירושלים ברוח של גאווה לאומית או מתוך אינטרסים אישיים. הם אנשים רוחניים, ולכן ברי להם שהם שבים בראש ובראשונה כדי לכונן מחדש את עבודת יהוה הטהורה ביהודה (עזרא א׳:1–3).
שמחתו של עם יהוה
17. כיצד ניחמה נבואת ישעיהו את הגולים הנאמנים בתקופת הגלות הארוכה?
17 ישעיהו ל״ה חותם את נבואתו בנימה עליזה: ”ופדויי יהוה ישובון, ובאו ציון ברינה; ושמחת עולם על ראשם. ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה” (ישעיהו ל״ה:10). הגולים אשר קראו בנבואה זו כדי לשאוב ממנה תקווה ונחמה בימי הגלות, תהו אולי כיצד יתגשמו הפרטים השונים המוזכרים בה. קרוב לוודאי שהיבטים רבים בנבואה היו להם מעורפלים. עם זאת, היה להם ברור כשמש ש’ישובו ויבואו ציון’.
18. באיזה מובן תפסו השמחה והששון ביהודה את מקום היגון והאנחה שהיו בבבל?
18 לכן, כ־000,50 גברים (כולל יותר מ־000ג,7 עבדים) ועימם נשים וטף יצאו ב־537 לפה״ס למסע בן ארבעה חודשים בחזרה לירושלים, ובלבם ביטחון מלא ביהוה (עזרא ב׳:64, 65). כעבור חודשים ספורים נבנה מזבח יהוה מחדש, כצעד ראשון לקראת בניית המקדש כולו. כך התגשמה נבואת ישעיהו שנכתבה מאתיים שנה קודם לכן. את מקום היגון והאנחה מימי גלות בבל תפסו השמחה והששון בשיבת ציון. יהוה קיים את הבטחתו, והעם חזר לגן־עדן פיסי ורוחני!
הולדת עם חדש
19. מדוע ברור שנבואת ישעיהו התגשמה רק בזעיר אנפין במאה השישית לפה״ס?
19 במאה השישית לפה״ס התגשם הכתוב בישעיהו ל״ה בזעיר אנפין. תנאי גן־העדן אשר להם זכו שבי ציון לא החזיקו מעמד זמן רב. עם הזמן נטמאה עבודת אלוהים הטהורה בעיקרי־דת כוזבים ובלאומנות. מבחינה רוחנית שָבוּ היגון והאנחה. ובסופו של דבר מאס יהוה בעמו (מתי כ״א:43). שמחתם לא נמשכה משום ששבו והימרו את פיו. מכאן שלישעיהו ל״ה צריכה היתה להיות התגשמות נוספת, רחבה יותר.
20. מיהו עם ישראל הרוחני שנולד במאה הראשונה?
20 במועד שקבע, הקים יהוה עם אחר, עם ישראל רוחני (גלטים ו׳:16). בהיותו על הארץ הכין ישוע את הקרקע לקראת הולדתו של עם ישראל חדש זה. הוא השיב את עבודת אלוהים הטהורה על כנה, ובזכות הוראתו שוב החלו לנבוע מי האמת. ישוע ריפא גם את החולים רוחנית וגם את החולים גופנית. הוא הכריז את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים ברינה. שבעה שבועות לאחר מותו ותחייתו, ייסד ישוע שזכה לתפארת את הקהילה המשיחית, את עם ישראל הרוחני. עם זה הורכב מיהודים ומלא־יהודים אשר נפדו בדמו, נולדו כבנים רוחניים לאלוהים, היו לו לאחים ונמשחו ברוח־הקודש (מעשי השליחים ב׳:1–4; רומים ח׳:16, 17; פטרוס א׳. א׳:18, 19).
21. באילו מאורעות שהתרחשו בקהילה המשיחית במאה הראשונה ניתן לראות התגשמות של היבטים מסוימים בנבואת ישעיהו?
21 השליח פאולוס הזכיר את ישעיהו ל״ה:3 כשכתב לעם ישראל הרוחני: ”אמצו ידיים רפות וחזקו ברכיים כושלות” (עברים י״ב:12). מסתבר אפוא שגם במאה הראשונה התגשמו דברי ישעיהו ל״ה. הם התגשמו בפועל כאשר ישוע ותלמידיו חוללו נסים — פקחו עיני עיוורים, פתחו אוזני חרשים, אפשרו ל’פיסחים’ להתהלך והשיבו לאילמים את כושר הדיבור (מתי ט׳:32; י״א:5; לוקס י׳:9). אך חשובה מכך היא ההתגשמות הרוחנית. בהתגשמות זו יצאו ישרי הלב מדתות הכזב וזכו להיכנס לגן־העדן הרוחני שבקהילה המשיחית (ישעיהו נ״ב:11; קורינתים ב׳. ו׳:17). אך כפי ששבי ציון היו זקוקים לאופטימיות ואומץ לב, כן גם ישרי הלב היוצאים מדתות הכזב זקוקים לתכונות אלה (רומים י״ב:11).
22. כיצד נפלו בימינו בשבי הבבלי משיחיים כנים שחיפשו את האמת?
22 ומה לגבי ימינו? האם זוכה נבואת ישעיהו להתגשמות נוספת ורחבה יותר בקהילה המשיחית בת זמננו? כן. לאחר מות השליחים פחת מאוד מספרם של המשיחיים המשוחים האמיתיים, ובעולם החלו לצוץ משיחיים מזויפים, ”העשבים הרעים” (מתי י״ג:36–43; מעשי השליחים כ׳:30; פטרוס ב׳. ב׳:1–3). אפילו במאה ה־19, כשהחלו אנשים כנים לעזוב את הנצרות ולחפש את עבודת אלוהים הטהורה, היתה הבנתם נגועה בעיקרי אמונה לא־מקראיים. ב־1914 עלה ישוע לשלטון והיה למלך המשיח, וזמן קצר לאחר מכן נראה היה כי למשיחיים הכנים שחיפשו את האמת צפוי עתיד קודר. העמים ’עשו עימהם מלחמה וניצחו אותם’, כלשון נבואה אחרת, ומאמציהם של המשיחיים הכנים לבשר את הבשורה הטובה כמעט עלו בתוהו. כך הם נפלו למעשה בשבי הבבלי (ההתגלות י״א:7, 8).
23, 24. כיצד התגשמו דברי ישעיהו בעם אלוהים מאז 1919?
23 אלא שב־1919 חל מהפך. יהוה הוציא את עמו מן השבי, והם דחו את עיקרי האמונה הכוזבים שבעבר השחיתו את דתם. בזכות הטיהור הם זכו לריפוי. הם נכנסו לגן־עדן רוחני, שממשיך להתרחב בעולם כולו. במובן הרוחני, לומדים העיוורים לראות והחרשים לשמוע. הם נעשים מודעים לפעילותה של רוח־קודשו של אלוהים ועומדים על המשמר שלא להתרחק מיהוה (תסלוניקים א׳. ה׳:6; טימותיאוס ב׳. ד׳:5). משחדלו להיות אילמים, מכריזים המשיחיים האמיתיים ”ברינה” ובהתלהבות את האמת המקראית לזולת (רומים א׳:15). כל מי שבעבר נחלשו רוחנית כ’פיסחים’ מגלים כעת מסירות ושמחה. בלשון סמלית, הם מסוגלים ’לדלג כאייל’.
24 המשיחיים השבים ליהוה מתהלכים ב”דרך הקודש”. זו ה”דרך” המובילה אותם מבבל הגדולה אל גן־העדן הרוחני, והיא פתוחה לכל עובדי אלוהים הטהורים רוחנית (פטרוס א׳. א׳:13–16). הם יכולים לסמוך על יהוה שיגן עליהם ולהיות בטוחים שמתקפותיו החייתיות של השטן לא יצליחו לחסל את עבודת אלוהים האמיתית (פטרוס א׳. ה׳:8). הסוררים ומי שנוהגים כחיות פרא חמדניות לא יורשו להשחית את העוברים בדרך הקודש של אלוהים (קורינתים א׳. ה׳:11). בסביבה מוגנת זו ישמחו פדויי יהוה — המשוחים ו’הצאן האחרות’ — לשרת את אל האמת האחד והיחיד (יוחנן י׳:16).
25. האם אי־פעם תתגשם נבואת ישעיהו ל״ה כפשוטה? הסבר.
25 ומה צופן העתיד? האם אי־פעם תתגשם נבואת ישעיהו כפשוטה? כן. הריפוי הפלאי שחוללו ישוע והשליחים במאה הראשונה מעיד על רצונו ועל יכולתו של יהוה לחולל נסי ריפוי כאלה בקנה מידה רחב יותר בעתיד. בספר תהלים שנכתב בהשראת אלוהים מתוארים חיי־נצח ושלום עלי אדמות (תהלים ל״ז:9, 11, 29). ישוע הבטיח חיים בגן־עדן (לוקס כ״ג:43). במקרא כולו מסופר על תקוות גן־העדן הארצי. אז יירפאו פיסית העיוורים, החרשים, הפיסחים והאילמים אחת ולתמיד. יגון ואנחה ינוסו. השמחה תהיה שמחת עולם, ששון לנצח נצחים (ההתגלות ז׳:9, 16, 17; כ״א:3, 4).
26. כיצד מעודדים דברי ישעיהו את המשיחיים כיום?
26 בעוד המשיחיים האמיתיים מצפים לגן־עדן עלי אדמות, הם נהנים מברכותיו של גן־העדן הרוחני. הם עוברים תלאות רבות ברוח אופטימית. יש להם ביטחון איתן ביהוה, והם מעודדים איש את רעהו ברוח הכתוב: ”חַזקו ידיים רפות, וברכיים כושלות אַמֵּצו. אימרו לנמהרי לב: ’חיזקו, אל תירָאו’”. הם סומכים לחלוטין על ההבטחה הנבואית: ”הנה אלוהיכם נקם יבוא, גמול [יביא] אלוהים. הוא יבוא ויושַעֲכֶם” (ישעיהו ל״ה:3, 4).
[הערת שוליים]
a כתבי־הקודש מתארים את לבנון הקדומה כארץ פורייה, בעלת יערות עבותים וארזים תמירים, מעין גן־עדן (תהלים כ״ט:5; ע״ב:16; יחזקאל כ״ח:11–13). השרון נודע בנחליו וביערות האלונים שבו, ואילו הכרמל התפרסם בכרמיו, במטעיו ובמדרונות הריו המכוסים פרחים.
[שאלות לימוד]
[תמונה על עמוד שלם בעמוד 370]
[תמונות בעמוד 375]
המדבר והערבה ישפעו מים ויצמחו בהם קני סוף וגומא
[תמונה בעמוד 378]
ישוע ריפא גם את החולים רוחנית וגם את החולים גופנית
