חכו ליהוה
פרק עשרים ושלושה
חכו ליהוה
1, 2. (א) מהו תוכנו של פרק ל׳ בישעיהו? (ב) באילו שאלות נדון כעת?
בישעיהו ל׳ אנו קוראים על עוד משפטי אלוהים נגד הרשעים. עם זאת, בחלק הזה של נבואת ישעיהו מובלטות כמה תכונות לבביות של יהוה. מאפייניו מתוארים בלשון כה חיה, שאנו יכולים לראות בעיני רוחנו את נוכחותו המנחמת, לשמוע את קולו המנחה ולחוש את מגעו המרפא (ישעיהו ל׳:20, 21, 26).
2 אך למרות זאת, יושבי יהודה הכופרים שבימי ישעיהו אינם מוכנים לשוב ליהוה. הם מעדיפים לבטוח בבני אדם. ומה יהוה חושב על כך? וכיצד יכול חלק זה בנבואת ישעיהו לעזור למשיחיים בימינו לחכות ליהוה? (ישעיהו ל׳:18) הבה נראה.
איוולת גורלית
3. איזו מזימה חושף יהוה?
3 זה זמן מה שמנהיגי יהודה נועצים בסתר ומחפשים דרך להתחמק מעולה של אשור. אך עיני יהוה צופות בהם, וכעת הוא חושף את מזימתם: ”’הוי בנים סוררים’, נאום יהוה, ’לעשות עצה, ולא מִנִי ולנסוך מסיכה ולא רוחי, למען ספות חטאת על חטאת. ההולכים לרדת מצרים’” (ישעיהו ל׳:1, 2).
4. כיצד מייחס עַם אלוהים הסורר למצרים את מעמדו של אלוהים?
4 מה המומים ודאי המנהיגים לשמוע שנחשפה מזימתם! הירידה מצריימה כדי לכרות עימה ברית אינה רק בגדר פעילות עוינת נגד אשור, אלא מרד ביהוה אלוהים! עם ישראל בימי דוד המלך נשא עיניו ליהוה כאל מעוזו ו’חסה בצל כנפיו’ (תהלים כ״ז:1; ל״ו:8). ואילו כעת הולכים בני העם ”לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים” (ישעיהו ל׳:2). ברוב בוגדנותם, הם מייחסים למצרים את המעמד של אלוהים! (קרא ישעיהו ל׳:3–5.)
5, 6. (א) מדוע הברית עִם מצרים היא טעות גורלית? (ב) כיצד המסע הקודם שעשו בני ישראל מבליט את האיוולת שבמסע למצרים?
5 ישעיהו כאילו סותר את הטענה שהביקור במצרים הוא ביקור אקראי, ומוסיף פרטים. ”משא בהמות נגב: בארץ צרה וצוקה, לביא וָלַיִש מֵהֶם [נוהם], אֶפְעֶה ושָרָף מעופף, ישאו על כתף עֲיָרִים חֵילֵהֶם, ועל דבשת גמלים אוצרותם” (ישעיהו ל׳:6). אין ספק שהמסע למצרים מתוכנן לפרטי פרטים. צירי ישראל מארגנים שיירת גמלים וחמורים עמוסי סחורות יקרות, ויורדים עימה מצריימה דרך מדבר צחיח השורץ נחשים ארסיים ומלא אריות נוהמים. כאשר מגיעים הצירים ליעדם, הם מגישים את אוצרותיהם למצרים. הם קנו להם מגן — או כך הם סבורים לפחות. אך יהוה אומר ש”על עם לא יועילו. ומצרים הבל וריק יעזורו. לכן קראתי לזאת: ’רהב הם שָבֶת’” (ישעיהו ל׳:6, 7). ”רהב” או ’תנין הים’ הוא סמל למצרים (ישעיהו נ״א:9, 10). מצרים מבטיחה רבות, אך אינה מקיימת דבר. הברית שכורתת יהודה עם מצרים היא טעות גורלית.
6 מאזיניו של ישעיהו, השומעים אותו מתאר את מסע השיירה, נזכרים אולי במסע דומה שנערך בימי משה. גם אבות־אבותיהם התהלכו ב’מדבר נורא’ זה (דברים ח׳:14–16). אלא שבימי משה היה מסעם של בני ישראל בכיוון ההפוך — הם יצאו ממצרים מעבדות לחירות. הפעם פניהם של צירי ישראל מועדות מצריימה, לשעבוד. איזו איוולת! מי יתן ולעולם לא נחליט החלטה כה גרועה, ולא נמיר את חירותנו הרוחנית בעבדות! (השווה גלטים ה׳:1.)
התנגדות להודעה שבפי הנביא
7. מדוע כותב יהוה באמצעות ישעיהו את תוכן אזהרתו ליהודה?
7 יהוה אומר לישעיהו לכתוב את ההודעה שזה עתה מסר לו, למען תהיה ”ליום אחרון, לָעַד, עד עולם” (ישעיהו ל׳:8). לתועלת הדורות הבאים, כולל הדור שלנו, רוצה יהוה להעלות על הכתב את הסתייגותו ממי שתולים ביטחונם בבריתות אדם במקום לבטוח בו (פטרוס ב׳. ג׳:1–4). אלא שיש דבר דחוף יותר שמן הראוי לכתוב. ”כי עם מרי הוא, בנים כֶּחָשִים, בנים לא אבו שְמוע תורת יהוה” (ישעיהו ל׳:9). בני העם דחו את עצת יהוה, לכן יש להעלות אותה על הכתב, כדי שאחר־כך לא יוכלו להכחיש שהוזהרו כיאות (משלי כ״ח:9; ישעיהו ח׳:1, 2).
8, 9. (א) כיצד מנסים מנהיגי יהודה להשחית את נביאי יהוה? (ב) כיצד מוכיח ישעיהו שאינו מפחד?
8 ישעיהו מציין כעת דוגמה לגישתו המרדנית של העם. הם ”אמרו לרואים, ’לא תראו’, ולחוזים ’לא תחזו לנו נכוחות, דברו לנו חֲלָקות, חזו מַהֲתלות’” (ישעיהו ל׳:10). מנהיגי יהודה מצווים על הנביאים הנאמנים לחדול לדבר דברי ”נכוחות”, דברי אמת, ולהתחיל לדבר דברי ”חלקות” ו”מהתלות”, דהיינו לכזב להם. בזאת הם מוכיחים כי הם מעוניינים בשעשועי אוזניים. הם רוצים לשמוע דברי שבח ולא גנאי. לדעתם, יש לומר לנביאים שאינם מוכנים לנבא דברים כלבבם: ”סורו מני דרך; הַטו מני אורח” (ישעיהו ל׳:11). על הנביא לנבא דברים ערבים לאוזן או לחדול כליל מלהתנבא!
9 מתנגדי ישעיהו מתעקשים: ”הַשביתו מפנינו את קדוש ישראל” (ישעיהו ל׳:11). הם רוצים שישעיהו יחדל לדבר בשם יהוה, ”קדוש ישראל”. התואר הזה כשלעצמו מרגיז אותם, משום שערכי יהוה הנעלים מבליטים את מצבם האומלל. כיצד מגיב ישעיהו? הוא מכריז: ”כה אמר קדוש ישראל” (ישעיהו ל׳:12). ישעיהו אינו מהסס לומר את הדברים שמתנגדיו שונאים לשמוע. הוא אינו מניח לאיומיהם להפחיד אותו. איזו דוגמה טובה עבורנו! כשמדובר בהכרזת דבר אלוהים, אל למשיחיים להתפשר (מעשי השליחים ה׳:27–29). כישעיהו, עליהם להמשיך ולהכריז: ’כה אמר יהוה’!
תוצאות המרד
10, 11. מה יהיו התוצאות של מרד יהודה?
10 יהודה מאסה בדבר־אלוהים, בטחה בשקר ונשענה על ”נלוז”, כלומר על מרמה (ישעיהו ל׳:12). ומה התוצאה? במקום שיהוה יניח ליושביה לנפשם, כמו שרוצה העם, הוא יביא לכך שהעם יחדל להתקיים! הדבר יתרחש בפתאומיות ואחת ולתמיד, וזאת מבליט ישעיהו במשל. מרדנות העם דומה ל”פֶרֶץ נופל [בקיע מט לנפול בחומה], נִבְעֶה [נפיחה כעין אבעבוע] בחומה נשגבה, אשר פתאום לפתע יבוא שִבְרָהּ” (ישעיהו ל׳:13). ממש כשם שתפיחה גדֵלה בחומה גבוהה תגרום בסופו של דבר להתמוטטות החומה, כך מרדנותם הגוברת של בני דורו של ישעיהו תגרום לנפילת האומה.
11 ישעיהו נותן דוגמה נוספת ובעזרתה הוא ממחיש שהחורבן הקרֵב יהיה מוחלט. ”וּשְבָרָהּ כשבר נבל יוצרים כָּתוּת [כשבירת כד חרס מעשה ידי הכדרים לרסיסים], לא יחמול ולא ימָצֵא במְכִתָתו [בין השברים] חרשׂ [שניתן בעזרתו] לַחְתּוֹת אש מיָקוּד ולחשוף מים מגֶבֶא [ממקווה מים ביצתי]” (ישעיהו ל׳:14). חורבן יהודה יהיה כה מוחלט שלא יישאר בה דבר בעל ערך — גם לא שבר חרס גדול דיו לקלוט בתוכו גחלים לוחשות מתוך התנור או לגרוף בעזרתו מים ממקווה מים בוצי. איזה סוף מחפיר! גם השמדתם הקרבה של המורדים בעבודת אלוהים האמיתית בימינו תהיה פתאומית ומוחלטת (עברים ו׳:4–8; פטרוס ב׳. ב׳:1).
הצעת יהוה נדחית על הסף
12. כיצד יוכלו יושבי יהודה להימלט מן ההשמדה?
12 אך למאזיני ישעיהו יש עדיין פתח מילוט מן ההשמדה הצפויה. הנביא מסביר: ”כה אמר אדנָי יהוה, קדוש ישראל, ’בְּשוּבָה ונחת תיוושעון, בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם’” (ישעיהו ל׳:15). יהוה מוכן להושיע את עמו בתנאי שיאמינו בו וישבו ב”נחת”, כלומר לא ינסו להבטיח את ישועתם באמצעות בריתות אנוש, ובתנאי שישבו ”בהשקט”, כלומר יבטחו בהגנתו של יהוה ולא ייכנעו לפחד. אבל ”לא אֲבִיתֶם”, אומר ישעיהו לעם (ישעיהו ל׳:15).
13. במה תולים מנהיגי יהודה את ביטחונם, והאם ביטחון זה מוצדק?
13 ישעיהו מוסיף ומפרט: ”ותאמרו: ’לא, כי על סוס ננוס!’ על כן תנוסון. ’ועל קל נרכב!’ על כן יִקַּלּוּ רודפיכם” (ישעיהו ל׳:16). אנשי יהודה סבורים שסוסים קלי־רגליים, ולא יהוה, הם שיושיעו אותם (דברים י״ז:16; משלי כ״א:31). אך הנביא מוקיע רעיון זה ואומר שביטחונם הוא אשליה, שכן אויביהם ישיגו אותם. אפילו יתרון מספרי לא יועיל להם. ”אלף אחד מפני גערת אחד; מפני גערת חמישה תנוסו” (ישעיהו ל׳:17). צבאות יהודה יאבדו את עשתונותיהם וינוסו על נפשם לקול שאונם של קומץ מאנשי האויב. a בסופו של דבר, ייוותרו מהם מעטים בלבד, ”כתורן על ראש ההר וכנֵס על הגבעה” (ישעיהו ל׳:17). כך נובא וכך היה. בעת חורבן ירושלים ב־607 לפה״ס רק מעטים נותרו בחיים (ירמיהו כ״ה:8–11).
בדברי הגינוי שזורה נחמה
14, 15. איזו נחמה יש בישעיהו ל׳:18 ליושבי יהודה בימי קדם ולמשיחיים האמיתיים בימינו?
14 בעוד הדברים החמורים מהדהדים באוזני שומעיו, משנה ישעיהו את נימת דבריו. האיומים מפני אסון מפנים את מקומם לברכות מובטחות. ”ולכן יחכה יהוה לַחֲנַנְכֶם, ולכן ירום לרחמכם. כי אלוהי משפט יהוה, אשרי כל חוכי לו [המחכים לו]” (ישעיהו ל׳:18). אילו מילים מרגשות! יהוה הוא אב רחמן המשתוקק לעזור לילדיו. הוא שמח לגלות רחמים (תהלים ק״ג:13; ישעיהו נ״ה:7).
15 דברי נוחם אלה מופנים לפליטת יהודה — השארית שברוב רחמיו הותיר יהוה בחיים מחורבן ירושלים ב־607 לפה״ס — ולמתי מעט אשר שבו אל הארץ המובטחת ב־537 לפה״ס. אלא שבדברי הנביא שזורה נחמה גם למשיחיים בימינו. הוא מזכיר לנו שיהוה ”ירום”, כלומר יקום למעננו, ויביא עולם מרושע זה אל קִצו. עובדי אלוהים הנאמנים יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה, ’אלוהי המשפט’, לא יניח לעולמו של השטן להתקיים ולוּ יום אחד יותר ממה שהצדק מחייב. לכן ”אשרי כל חוכי לו”.
יהוה מנחם את עמו ונעתר לתפילותיו
16. כיצד מנחם יהוה את מי שנפלה רוחם?
16 אך יש שבכל זאת חשים רפיון ידיים, משום שנראה להם שהישועה מתמהמהת (משלי י״ג:12; פטרוס ב׳. ג׳:9). הם יכולים לשאוב נחמה מדבריו הבאים של ישעיהו, המבליטים היבט מיוחד באישיותו של יהוה. ”כי עם בציון יֵשב, בירושלים, בָּכוֹ לא תבכה. חָנוֹן יָחְנְךָ לקול זַעֲקֶךָ, כְּשָמְעָתוֹ עָנָךְ” (ישעיהו ל׳:19). ישעיהו עובר מלשון רבים בפסוק 18 ללשון יחיד בפסוק 19, וכך הוא נוקט לשון רכה. יהוה אינו מנחם את המיוסרים כקבוצה, אלא מתייחס לכל אחד מהם כפרט. כאב אוהב אין הוא שואל את בנו המדוכדך, ’מדוע אינך חזק כמו אחיך?’ (גלטים ו׳:4) אלא מטה אוזן קשבת לכל אחד מילדיו. למעשה, ”כְּשָמְעָתוֹ עָנָךְ”, ברגע שהוא שומע, יענה לך. מה מעודד לשמוע זאת! התפילות ליהוה עשויות לחזק מאוד את ידיהם של מי שנפלה רוחם (תהלים ס״ה:3).
הקשב לקולו המנחה של אלוהים על־ידי קריאת דברו
17, 18. כיצד מדריך אותנו יהוה גם בשעת צרה?
17 ישעיהו טרם סיים את דבריו. הוא מזכיר למאזיניו שצפויה צרה. האנשים יחיו על ”לחם צר ומים לחץ” (ישעיהו ל׳:20). הצרה והדיכוי שיהיו מנת חלקם לכשיוטל עליהם מצור יהיו מוכרים להם כמו לחם ומים. למרות זאת, יהוה מוכן לבוא לעזרתם של ישרי הלב. ”ולא ייכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. ואוזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור: ’זה הדרך. לכו בו’. כי תאמינו וכי תַשְׂמְאִילוּ” (ישעיהו ל׳:20, 21). b
18 יהוה הוא מורנו הנאדר. אין מורה כמוהו. אם כן, כיצד יכול האדם ’לראות’ ו’לשמוע’ אותו? יהוה מתגלה באמצעות נביאיו שדבריהם נכתבו במקרא (עמוס ג׳:6, 7). כאשר עובדי אלוהים הנאמנים קוראים בימינו במקרא, הם כאילו שומעים את קולו האבהי של יהוה האומר להם באיזו דרך ללכת ומאיץ בהם לשנות את התנהגותם כדי להתהלך בה. על כל משיחי לעשות אוזנו כאפרכסת כשיהוה מדבר מעל דפי המקרא ודרך הפרסומים המקראיים שמספק ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45–47, דל׳). כדאי שכל אחד מאיתנו יתעמק בקריאת המקרא, ’כי הוא חיינו’ (דברים ל״ב:46, 47; ישעיהו מ״ח:17).
הרהר בברכות עתידיות
19, 20. אילו ברכות שמורות למי ששומעים בקולו של מורנו הנאדר?
19 מי ששומעים לקול המורה הנאדר ישליכו את פסיליהם, ויִראו בהם טמאים. (קרא ישעיהו ל׳:22.) אם כן, ברכות נפלאות תורעפנה על השועים לקול אלוהים. הללו מתוארים בישעיהו ל׳:23–26 במסגרת נבואת שיקום מרנינה, שהתגשמה לראשונה בשבי ציון ב־537 לפה״ס. נבואה זו עוזרת לנו לראות את הברכות הנהדרות שמרעיף המשיח בגן־העדן הרוחני השורר בימינו ואת הברכות שתורעפנה בגן־העדן הארצי העתיד לבוא.
20 ”ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה, ולחם תבואת האדמה והיה דָשֵן וְשָמֵן. ירעה מִקְנֶיךָ ביום ההוא כר נרחב. והאלפים והעֲיָרים עובדי האדמה בְּליל חמיץ יאכלו, אשר זורה בָרַחַת ובמִזְרֶה” (ישעיהו ל׳:23, 24). לחם ”דָשֵן וְשָמֵן”, מזון עשיר ומזין, יהפוך למאכל יומיומי. הארץ תניב יבול כה רב, שאפילו בעלי־החיים ירוו ממנו נחת. הצאן והבקר יאכלו ”בְּליל חמיץ”, תערובת עריבה לחיך השמורה למקרים נדירים. מזון זה אפילו ’יזורה’, כלומר יסונן, טיפול שהיה שמור בדרך־כלל לגרגרים שנועדו למאכל אדם. אילו פרטים נפלאים מספק לנו ישעיהו כדי להבליט את השפע שירעיף יהוה על עושי רצונו!
21. תאר את מלוא הברכות שתורעפנה.
21 ”והיה על כל הר גבוה ועל כל גבעה נישָׂאָה פלגים” (ישעיהו ל׳:25). c ישעיהו מציג תמונה ציורית המבליטה את מלוא הברכות שירעיף יהוה. אין מחסור במים. המים, שהם מצרך יקר, יזרמו לא רק בעמקים אלא גם על כל הר, ואפילו ”על כל הר גבוה ועל כל גבעה נישָׂאָה”. הרעב יהיה נחלת העבר (תהלים ע״ב:16). תשומת לבו של הנביא מופנית אל גרמים רמים יותר מהרים. ”והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים, כאור שבעת הימים, ביום חבוש יהוה את שבר עמו ומַחַץ מכתו יִרְפָּא” (ישעיהו ל׳:26). איזה שיא מרגש לנבואה מזהירה זו! כבוד אלוהים יזרח במלוא הדרו. הברכות שהוא מועיד לנאמניו יהיו רבות מאוד, שבעתיים יותר מכל אשר קיבלו בעבר.
משפט ושמחה
22. מה מועיד יהוה לרשעים בניגוד לברכות הצפויות לנאמניו?
22 ישעיהו משנה שוב את נימת דבריו. ”הנה”, הוא אומר כדי לזכות לתשומת לבם של מאזיניו, ”שֵם יהוה בא ממרחק, בוער אפו וכובד מַשָׂאָה [ובעננים כבדים]. שפתיו מלאו זעם, ולשונו כאש אוכלת” (ישעיהו ל׳:27). עד כה לא התערב יהוה במהלך העניינים, והניח לאויבי עמו לעשות כרצונם. אלא שעתה הוא מתקרב כסופת רעמים כדי לעשות את משפטו. ”ורוחו כנחל שוטף עד צוואר יחצה, לַהֲנָפָה גויים בנָפַת שווא; ורסן מתעה על לחָיֵי עמים” (ישעיהו ל׳:28). אויבי עמו של אלוהים יהיו מוקפים ב”נחל שוטף”. הם ינוערו הנה והנה ’בנפה’, ויושם עליהם ”רסן”. הם נידונים לכליה.
23. מה מסב ”שמחת לבב” למשיחיים כיום?
23 נימת דבריו של ישעיהו משתנה גם הפעם. כעת הוא מתאר את מצבם המאושר של עובדי יהוה הנאמנים אשר ישובו יום אחד לארצם. ”השיר יהיה לכם כלֵיל התקדש־חג, ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר יהוה אל צור ישראל” (ישעיהו ל׳:29). למשיחיים האמיתיים בימינו ”שמחת לבב” דומה, כשהם מהרהרים בדין שיבוא על עולמו של השטן, על הגנתו של יהוה ’צור ישעם’, ועל ברכות המלכות העתידות לבוא (תהלים צ״ה:1).
24, 25. כיצד מדגישה נבואת ישעיהו את ממשות משפט אלוהים הקרב ובא על אשור?
24 לאחר תיאור זה של שמחה, שב ישעיהו לתאר את משפטי יהוה וחושף מיהו מושא זעמו של אלוהים. ”והשמיע יהוה את הוד קולו ונחת זרועו יראה, בזעף אף ולהב אש אוכלה, נֶפֶץ וְזֶרֶם ואבן ברד. כי מקול יהוה יחת אשור, בשבט יכה” (ישעיהו ל׳:30, 31). התיאור הציורי שבפי ישעיהו נועד להדגיש את ממשות משפט אלוהים על אשור. אשור עומדת למעשה לפני אלוהים ורועדת למראה ’נחת זרוע’ משפטו.
25 הנביא ממשיך ואומר: ”והיה כל מעבר מַטֵּה מוּסָדָה אשר יניח יהוה עליו [על אשור] בתופים ובכינורות; ובמלחמות תנופה נלחם בם. כי ערוך מאתמול תָּפְתֶּה; גם היא למלך הוכן. העמיק, הרחיב מדורָתָה, אש ועצים הרבה. נשמת יהוה כנחל גופרית בוערה בה” (ישעיהו ל׳:32, 33). התופת ששכנה בעמק הינום מוזכרת כאן בלשון סמלית כדי לתאר מקום בוער באש. ישעיהו מציין כי שם יהיה סופה של אשור, ובכך מבליט את פתאומיות השמדתה ואת העובדה שלא יישאר ממנה זכר. (השווה מלכים ב׳. כ״ג:10.)
26 אף־על־פי שהצהרה משפטית זו מכוונת נגד אשור, לנבואת ישעיהו משמעות נרחבת יותר (רומים ט״ו:4). גם הפעם יבוא יהוה כביכול מארץ מרחק, כדי לשטוף, לנער ולרסן את כל המדכאים את עמו (יחזקאל ל״ח:18–23; פטרוס ב׳. ג׳:7; ההתגלות י״ט:11–21). מי יתן ויום זה יבוא במהרה! בינתיים, מחכים המשיחיים בכליון עיניים ליום ישועתם. הם מהרהרים בתיאור החי שבישעיהו ל׳ ושואבים ממנו כוח. הכתוב מעודד את עובדי אלוהים לנצור את הזכות להתפלל, להתעמק בחקר המקרא ולהרהר בברכות העתידיות שתרעיף המלכות (תהלים מ״ב:2, 3; משלי ב׳:1–6; רומים י״ב:12). אם כן, דברי ישעיהו עוזרים לכולנו לחכות ליהוה.
[הערות שוליים]
a שים לב שאילו היתה יהודה נאמנה, היה מצב העניינים שונה לגמרי (ויקרא כ״ו:7, 8).
b זו הפעם היחידה במקרא שבה מכונה יהוה ”מוריך”, כלומר המורה הנאדר.
c ישעיהו ל׳:25 ממשיך ואומר ”ביום הרג רב בנפול מגדלים”. ייתכן שהנבואה התגשמה לראשונה בנפילת בבל, שהודות לה יכול היה העם ליהנות מן הברכות שנחזו בישעיהו ל׳:18–26. (עיין בסעיף 19.) אפשר שהיא תתגשם גם בהשמדה שתתחולל במלחמת הר מגידון, השמדה שבעקבותיה תורעפנה ברכות העולם החדש במלואן.
[שאלות לימוד]
26. (א) מהי משמעות משפטי יהוה נגד אשור בימינו? (ב) כיצד יכולים המשיחיים בימינו לחכות ליהוה?
[תמונות בעמוד 305]
בימי משה יצאו בני ישראל ממצרים ואילו בימי ישעיהו יורדת יהודה לבקש את עזרת מצרים
[תמונה בעמוד 311]
”ועל כל גבעה נישָׂאָה פלגים”
[תמונה בעמוד 312]
בבוא יהוה ’יִבער אפו ויִכבד משאו’
