יהוה מָלַך!
פרק עשרים
יהוה מָלַך!
1, 2. (א) במי יתאנף יהוה? (ב) האם תהיה יהודה פטורה מעונש, ומניין לנו זאת?
בבל, פלשת, מואב, ארם, כוש, מצרים, אדום, צור ואשור — על כולן ישפוך יהוה את חמתו. ישעיהו חוזה את הפורענויות שיבואו על עמים וערים עוינים אלה. אך מה באשר ליהודה? האם פטורים תושבי יהודה מעונש על דרכיהם הרעות? ההיסטוריה משיבה על כך בלאו מוחלט!
2 תן דעתך למה שאירע לשומרון, בירת ממלכת ישראל בת עשרת השבטים. אנשי ישראל לא שמרו את בריתם עִם אלוהים. הם לא התרחקו מן ההתנהגות הנלוזה של עמי הסביבה. ”ויעשו [יושבי שומרון] דברים רעים להכעיס את יהוה... ויתאנף יהוה מאוד בישראל, ויסירם מעל פניו”. הם גורשו בכוח מארצם, ”ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה” (מלכים ב׳. י״ז:9–12, 16–18, 23; הושע ד׳:12–14). מה שאירע לממלכת ישראל לא בישר טובות לאחותה, ממלכת יהודה.
ישעיהו חוזה את חורבן יהודה
3. (א) מדוע נטש יהוה את ממלכת יהודה בת שני השבטים? (ב) מה יהוה נחוש בדעתו לעשות?
3 אף שהיו מלכי יהודה נאמנים, רובם לא היו נאמנים. וגם כששלט מלך נאמן, כגון יותם, לא עזב העם לחלוטין את פולחן הכזב (מלכים ב׳. ט״ו:32–35). רשעת יהודה הגיעה לשיאה בימי מלכותו של המלך מנשה, שיזם שפיכות דמים רבה ולפי המסורת היהודית רצח את ישעיהו הנביא הנאמן כאשר ציווה לנסרו במשור. (השווה עברים י״א:37.) מלך רשע זה הסית ”את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגויים אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל” (דברי הימים ב׳. ל״ג:9). בימי שלטונו נעשו בארץ תועבות גרועות מתועבות הכנענים. לכן הכריז יהוה: ”הנני מביא רעה על ירושלים ויהודה, אשר כל שומעהּ תִּצַּלְנָה שתי אוזניו... ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת, מחה והפך על פניה. ונטשתי את שארית נחלתי ונתתים ביד אויביהם, והיו לבז ולמשיסה לכל אויביהם. יען אשר עשו את הרע בעיניי ויהיו מכעיסים אותי” (מלכים ב׳. כ״א:11–15).
4. מה נובא שיהוה יעשה ליהודה, וכיצד התגשמה הנבואה?
4 הארץ תתרוקן מיושביה כצלחת שהופכים ומניחים לכל תוכנה ליפול ארצה. ישעיהו שוב מנבא על החורבן הקרֵב של יהודה וירושלים, וזו ראשית דבריו: ”הנה יהוה בּוֹקֵק הארץ וּבוֹלְקָהּ [מריק את הארץ ומשאירה שוממה], ועיווה פניה והפיץ יושביה” (ישעיהו כ״ד:1). הנבואה התגשמה כאשר פלשו ליהודה צבאות בבל בפיקודו של המלך נבוכדנאצר. הללו החריבו את ירושלים ובית המקדש, וחלק ניכר מתושבי יהודה מתו בחרב, ברעב ובמגיפות. רוב הניצולים נלקחו בשבי בבלה, ושארית הפליטה נמלטה מצריימה. כך נחרבה ארץ יהודה ונותרה באין יושב. לא נשארו בה אפילו בהמות. הארץ הנטושה היתה למדבר, ובחורבותיה הקודרות שכנו רק חיות פרא ועופות בר.
5. האם יהיו כאלה שלא יחול עליהם משפט יהוה? הסבר.
5 האם יהיו ביהודה כאלה שיזכו ליחס מועדף ביום המשפט הקרב ובא? ישעיהו משיב: ”והיה כעם ככוהן, כעבד כאדוניו, כשפחה כגבירתה, כקונה כמוכר, כמלווה כלווה, כנושה כאשר נושֶׁא בו. הִבּוֹק תִּבּוֹק הארץ [תתרוקן], והִבּוֹז תִּבּוֹז, כי יהוה דיבר את הדבר הזה” (ישעיהו כ״ד:2, 3). העשירים ובעלי זכויות השירות במקדש לא יזכו ליחס שונה. לא יהיו יוצאי דופן. הארץ כה מושחתת, שכל הניצולים — כוהנים, עבדים ואדונים, קונים ומוכרים — כולם יוגלו.
6. מדוע הסיר יהוה את ברכתו מעל הארץ?
6 כדי למנוע אי־הבנות מתאר ישעיהו את מלוא היקפו של האסון הקרב, ומציין את הסיבה לכך: ”אבלה נבלה הארץ, אומללה [יבשה] נבלה תבל [האדמה הפורייה], אומלָלו מרום עם־הארץ. והארץ חנפה תחת יושביה, כי עברו תורות, חלפו חוק, הפרו ברית עולם. על כן אָלָה [קללה] אכלה ארץ, ויאשמו יושבי בה. על כן חרו [התמעטו] יושבי ארץ, ונשאר אנוש מזער” (ישעיהו כ״ד:4–6). כשקיבלו בני ישראל את ארץ כנען, היא היתה ”ארץ זבת חלב ודבש” (דברים כ״ז:3). אך בני העם היו תלויים בברכת יהוה. הובטח להם שאם ישמרו את חוקותיו ומצוותיו, ”ונתנה הארץ יבולה”, אך אם יעברו על חוקיו ומצוותיו, יהיה כל עמלם בעבודת האדמה ”לריק”, והארץ ”לא תיתן את יבולה” (ויקרא כ״ו:3–5, 14, 15, 20). קללת יהוה ’תאכלנה’ (דברים כ״ח:15–20, 38–42, 62, 63). כעת, צפויה יהודה למימוש הקללה.
7. כיצד נועדה ברית התורה להיות ברכה לבני ישראל?
7 כ־800 שנה לפני ימי ישעיהו כרתו בני ישראל מרצונם החופשי ברית עם יהוה והסכימו לעמוד בתנאיה (שמות כ״ד:3–8). בתנאי הברית צויין במפורש שאם יעשו את מצוות יהוה יזכו לשפע ברכות, אך אם יפרו את בריתו הוא יסיר מהם את ברכתו והם יוגלו מארצם ביד אויביהם (שמות י״ט:5, 6; דברים כ״ח:1–68). ברית התורה שכרת יהוה ביד משה נועדה להיות בתוקף לעולם, כלומר לפרק זמן נעלם, לא מוגדר. תפקידה היה להגן על בני ישראל עד בוא המשיח (גלטים ג׳:19, 24).
8. (א) כיצד בני ישראל ’עברו תורות וחלפו חוק’? (ב) באילו מובנים יהיו ”מרום עם־הארץ” בין הראשונים ש’יאומללו’?
8 אלא שהעם ”הפרו ברית עולם”. הם ”עברו תורות” שנתן אלוהים, כלומר התעלמו מהן. הם ”חלפו חוק” — קיימו חוקים השונים מחוקי יהוה (שמות כ״ב:24; יחזקאל כ״ב:12). על כן יסלקם יהוה מארצם. הוא לא יחמול עליהם כשישפוט אותם בקרוב. הוא יסיר מהם את הגנתו וחסדו, ובין הראשונים ש’יאומללו’ או יִיבשו עקב כך יהיו ”מרום עם־הארץ”, הנכבדים והאצילים. נבואה זו התגשמה לקראת חורבן ירושלים. מלכי יהודה היו למס למצרים ואחרי כן לבבלים. בעקבות זאת, המלך יהויכין ויתר בני בית המלוכה היו מבין הראשונים שהוגלו בבלה (דברי הימים ב׳. ל״ו:4, 9, 10).
אבדה לארץ שמחתה
9, 10. (א) מה היה מקומה של החקלאות בישראל? (ב) מה משתמע מכך שבני ישראל ישבו ”איש תחת גפנו ותחת תאנתו”?
9 בני ישראל היו אומה של עובדי אדמה. למן היום שנכנסו אל הארץ המובטחת, התנחלו שם והחלו לגדל גידולים ולרעות צאן. מכאן שלחקלאות היה מקום חשוב במערכת החוקים שניתנה לישראל. אלוהים ציווה שכל שנה שביעית תהיה שנת שבתון לאדמה, שנה שבה לא יעבְּדו אותה, ויניחו לה לשוב לפוריותה (שמות כ״ג:10, 11; ויקרא כ״ה:3–7). גם שלושת הרגלים שנצטווה העם לחגוג חלו בדיוק במועדי העונות החקלאיות (שמות כ״ג:14–16).
10 בארץ היו כרמים רבים. יין שהוא פרי הגפן, נחשב בכתבי־הקודש למתת אלוהים, שכן ”יין ישמח לבב אנוש” (תהלים ק״ד:15). כאשר ישבו בני ישראל ”איש תחת גפנו ותחת תאנתו” סימל הדבר שגשוג, שלום וביטחון תחת שלטון הצדק של אלוהים (מלכים א׳. ה׳:5; מיכה ד׳:4). עונת בציר טובה נחשבה לברכה והיתה סיבה לשירה ולגיל (שופטים ט׳:27; ירמיהו כ״ה:30). גם ההיפך הוא הנכון. כאשר יבשו הגפנים ולא נשאו פרי והכרמים היו לשדה קוצים שומם, היתה זו עדות לכך שאלוהים הסיר מהעם את ברכתו — וצער כבד ירד על הארץ.
11, 12. (א) כיצד מתאר ישעיהו את המצב הנובע ממשפט יהוה? (ב) איזה עתיד קודר מתאר ישעיהו?
11 הולם אפוא שישעיהו משתמש בדימוי של כרמים ופריָם כדי לתאר את המצב הנובע מאובדן ברכת יהוה: ”אָבַל תירוש, אומללה גפן, נאנחו כל שמחי לב. שבת משוש תופים, חדל שאון עליזים, שבת משוש כינור. בשיר לא ישתו יין, יֵמַר שיכר לשותיו. נשברה קריית תוהו, סֻגַּר כל בַּיִת מִבּוֹא. צווחה על היין בחוצות [צווחת המבקשים יין]. ערבה כל שמחה, גלה משוש הארץ. נשאר בעיר שַׁמָּה [שממה], וּשְאִיָה יֻכַּת שער [השער ייהרס ויהיה לחורבות]” (ישעיהו כ״ד:7–12).
12 התופים והכינור (הנבל המקראי) הם כלי נגינה המפיקים צלילים ערבים לאוזן, כלים אשר שימשו לתהילת יהוה ולהבעת שמחה (דברי הימים ב׳. כ״ט:25; תהלים פ״א:3). קול נגינתם לא יישמע כשיטיל אלוהים את העונש. לא יהיה עוד בציר גפנים שמח, ולא יישמעו עוד קולות גיל בירושלים השוממה. שערי העיר ”יוכתו” [ייהרסו] ויהיו לשאייה [לחורבות], ובתי העיר ’יסוגרו’ כך שאיש לא יוכל להיכנס אליהם. איזה עתיד קודר צפוי ליושבי הארץ שהיתה מטבעה פורייה ביותר!
מעטים ”ירונו”
13, 14. (א) אילו חוקי קציר נתן יהוה? (ב) כיצד נעזר ישעיהו בחוקי הקציר כדי להדגים שיהיו ניצולים ממשפט יהוה? (ג) במה יכולים בני יהודה הנאמנים להיות בטוחים למרות התקופה הקודרת והניסיונות הצפויים להם?
13 במסיק הזיתים חבטו בני ישראל בעצי הזית בעזרת שבט כדי להפיל מהם את הזיתים. לפי התורה נאסר על העם לאסוף את הזיתים שנותרו על ענפי העץ. ואת עוללות הגפן, הענבים שנותרו לאחר הבציר. גם את העומרים שנשארו בתום הקציר צריך היה להשאיר לעניים — ”לגר, ליתום ולאלמנה” — למען ילקטו לעצמם (דברים כ״ד:19–21). ישעיהו נעזר בחוקים המוכרים האלה כדי להבליט את הנחמה — שיהיו ניצולים ממשפטו הקרב של יהוה. ”כי כה יהיה בקרב הארץ, בתוך העמים, כנוקף זית, כעוללות אִם כָּלָה בציר. המה ישאו קולם, ירונו. בגאון יהוה צהלו מִיָּם. על כן בָּאורים כבדו יהוה, באיי הים שֵם יהוה אלוהי ישראל. מכנף הארץ זמירות שמענו: ’צבי לצדיק’!” (ישעיהו כ״ד:13–16).
14 כשם שנשאר פרי על עץ הזית או עוללות על הגפן בתום הבציר, כך יהיו כאלה שייוותרו בחיים לאחר שיוציא יהוה לפועל את משפטו — ”כעוללות אִם כָּלָה בציר”. הנביא כבר הזכיר זאת בפסוק 6 באומרו ”ונשאר אנוש מזער”. עם זאת, תהיה פליטה מחורבן יהודה וירושלים. הניצולים יהיו אומנם מעטים, אך אליהם תצטרף בעתיד פליטה מן הגולים שיבואו ליישב את הארץ (ישעיהו ד׳:2, 3; י״ד:1–5). הצדיקים יעברו אומנם תקופה קודרת של ניסיונות, אך בסופם יוכלו להיות סמוכים ובטוחים כי צפויות להם גאולה ושמחה. הניצולים יחזו בהתגשמות דברו הנבואי של יהוה ויבינו שישעיהו היה נביא אמת, נביא אלוהים. לבם יימלא שמחה כשיחזו בהתגשמות נבואות השיקום. הם יפוצו לכל כנפות הארץ — לאיי הים התיכון במערב, לבבל הקרויה ”אורים” (שוכנת במזרח, שם זורחת השמש) ולארצות רחוקות אחרות. ומכל המקומות האלה יהללו את אלוהים על הצלתם, וישירו: ”צבי לצדיק!”
אין מנוס ממשפט יהוה
15, 16. (א) מה חש ישעיהו בנוגע לגורל עמו? (ב) מה יקרה ליושבי הארץ הלא־נאמנים?
15 אלא שטרם הגיעה השעה לשמוח. ישעיהו מחזיר את בני דורו למציאות. ”ואומר: ’רָזִי לי, רזי לי! אוי לי! בוגדים בגדו. ובֶגֶד בוגדים בגדו’. פחד ופחת [בור] ופח עליך, יושב הארץ. והיה הנס מקול הפחד יפול אל הפחת, והעולה מתוך הפחת יילכד בפח. כי ארובות ממרום נפתחו, וירעשו מוסדי ארץ. רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הארץ, פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה ארץ, מוט התמוטטה ארץ. נוע תנוע ארץ כשיכור, והתנודדה כמלונה. וכבד עליה פִּשְׁעָהּ, ונפלה, ולא תוסיף קום” (ישעיהו כ״ד:16–20).
16 ישעיהו נמלא צער על גורל עמו. מהשתלשלות העניינים הוא נתקף חולשה ומתחיל לקונן. הבוגדים הלכו ורבו, וזרעו פחד בלב יושבי הארץ. כאשר יסיר יהוה את הגנתו, יפול פחד על יושבי יהודה הלא־נאמנים והם יפחדו יומם ולילה. הם יחששו לחייהם. האסון יהיה בלתי נמנע, שכן פנו עורף למצוות יהוה והתעלמו מחוכמתו (משלי א׳:24–27). הרעה תבוא גם מצד הבוגדים בארץ. הללו ינסו לשכנע את העם שהכל יהיה בסדר, אך בשקריהם ובדברי מרמתם יובילו את העם אלי אובדנו (ירמיהו כ״ז:9–15). אויבים מחוץ יבואו לבזוז ולשבות, והתרחשויות אלה מכאיבות מאוד לישעיהו.
17. (א) מדוע לא ניתן יהיה להימלט מדין יהוה? (ב) מה יקרה לארץ כשיריקו ארובות השמים את כוחות המשפט של יהוה?
17 אך, מחובתו של הנביא להכריז שלא ניתן יהיה להימלט מדין יהוה. גם אם ינסו לנוס למקומות שונים, תמיד ייתפסו. יהיו שיימלטו מצרה אחת, אך יפלו לאחרת — לא יהיה מקום בטוח. מצבם יהיה דומה לחיה נמלטת החומקת מן הבור אך נופלת במלכודת. (השווה עמוס ה׳:18, 19.) ארובות השמים יריקו את כוחות המשפט של יהוה ויזעזעו את יסודות הארץ. הארץ תתנודד כשיכור מִכּובד פשעהּ. היא תיפול, ולא תוכל לקום (עמוס ה׳:2). משפט יהוה הוא סופי. יושבי הארץ יסבלו חורבן והרס מוחלטים.
יהוה ימלוך בכבוד
18, 19. (א) לְמה מתייחס אולי הביטוי ”צבא המרום”, וכיצד ייאספו ”על מסגר”? (ב) מה יקרה כנראה ל”צבא המרום” ב”רוב ימים”? (ג) כיצד יִפנה יהוה נגד ”מלכי האדמה”?
18 נבואת ישעיהו מתמקדת כעת בזווית רחבה יותר, ומצביעה על התממשות מטרת יהוה. ”והיה ביום ההוא יפקוד יהוה על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה, וְאֻסְּפוּ אסיפה אסיר על בור, וְסֻגְּרוּ על מסגר; ומרוב ימים ייפקדו. וחפרה הלבנה, וּבוֹשָה החמה, כי מָלַךְ יהוה צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד” (ישעיהו כ״ד:21–23).
19 ”צבא המרום” מתייחס אולי ל”מושלי חשכת העולם הזה”, ל”כוחות רוחניים רעים בשמים” (אפסים ו׳:12). בכוחם של אלה להשפיע מאוד על מעצמות העולם (דניאל י׳:13, 20; יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). בכוונתם להרחיק אנשים מיהוה ומעבודתו הטהורה. והם בהחלט מצליחים להדיח את ישראל לשחיתות של שכניה, וגורמים לה להיות ראויה למשפט אלוהים! אלא שאלוהים ידרוש מהשטן ושדיו דין וחשבון. הוא יִפנה נגדם ונגד מלכי הארץ, ”מלכי האדמה על האדמה”, שהודחו בידי השטן ושדיו לפנות נגד אלוהים ולהפר את חוקיו (ההתגלות ט״ז:13, 14). ישעיהו אומר בלשון סמלית שהם ייאספו ”אסיר על בור וסוגרו”. לאחר מכן, ”ברוב ימים”, יעניש אותם אלוהים סופית בעונש לו הם ראויים. אפשר שהנבואה תתקיים כאשר השטן ושדיו (אך לא ”מלכי האדמה על האדמה”) ישוחררו זמנית בתום אלף שנות שלטון המשיח ישוע (ההתגלות כ׳:3, 7–10).
20. כיצד ומתי ”מָלַך” יהוה בעבר, וכיצד ”מָלַך” בימינו?
20 חלק זה של נבואת ישעיהו נטע בוודאי בלב עמו ביטחון ושמחה. יהוה מבטיח שבמועד שקבע, יביא לנפילת בבל וישיב את הגולים לארצם. כשהוכיח יהוה את כוחו וריבונותו למען עמו ב־537 לפה״ס, ניתן היה לומר להם: ”מָלַך אלוהייך!” (ישעיהו נ״ב:7) בימינו ”מָלַך” יהוה ב־1914, כאשר הכתיר את ישוע המשיח למלך במלכות השמים (תהלים צ״ו:10). הוא גם ”מָלַך” ב־1919 כאשר הוכיח את און מלכותו ושחרר את ישראל הרוחני מן השבי לבבל הגדולה.
21. (א) כיצד ”חפרה הלבנה, וּבוֹשָה החמה”? (ב) איזו קריאה מהדהדת תתקיים במלואה?
21 יהוה ’ימלוך’ שוב כשיביא את בבל הגדולה ואת יתר הסדר הנוכחי המרושע אל קִצם (זכריה י״ד:9; ההתגלות י״ט:1, 2, 19–21). שלטון יהוה כה יפואר בעקבות זאת, שגם זוהרם ואורם של הירח המלא בלילה ושל השמש בצהרי היום לא ישתווה לזוהר כבודו. (השווה ההתגלות כ״ב:5.) הם ייבושו כביכול להשוות עצמם לכבוד יהוה צבאות, שכן הוא האל העליון. כוחו הבלתי נדלה ורוב כבודו ייראו לכל (ההתגלות ד׳:8–11; ה׳:13, 14). איזו תוחלת נפלאה! אותה עת תהדהד בעולם כולו הקריאה שבתהלים צ״ז:1, שתתגשם במלואה: ”יהוה מָלָך! תגל הארץ. ישמחו איים רבים”.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 262]
בארץ לא יישמעו עוד קול נגינה וגיל
[תמונה בעמוד 265]
הניצולים ממשפט יהוה יהיו כפרי הנשאר על העצים בתום הקטיף
[תמונה בעמוד 267]
ישעיהו נמלא צער על גורל עמו
[תמונה בעמוד 269]
זוהרם ואורם של הירח והשמש לא ישתווה לזוהר כבוד יהוה
