יהוה משפיל גאים
פרק חמישי
יהוה משפיל גאים
1, 2. למה לנו להתעניין בנבואת ישעיהו ליהודים בני דורו?
ישעיהו הנביא חש שאט נפש ממצבן של יהודה וירושלים. לכן הוא פונה ליהוה אלוהים ומכריז: ”כי נטשתה עמך, בית יעקב” (ישעיהו ב׳:6). מה עורר את חרון אפו של אלוהים שגרם לו לנטוש את העם שבחר בו כעם ”סגולה”? (דברים י״ד:2).
2 יש לנו עניין רב בגינוי שיש בפי ישעיהו ליהודים בני דורו. מדוע? משום שהנצרות נמצאת היום במצב דומה מאוד לזה של עמו של ישעיהו, וגם הפעם יחרוץ יהוה משפט דומה. אם נשים לב להכרזת ישעיהו, נבין בבירור מה אלוהים מגנה ולא נעשה את המעשים שהוא שונא. הבה נבחן עתה בלהיטות את דברו הנבואי של יהוה בישעיהו ב׳:6 עד ד׳:1.
משתחווים אך גאים
3. באיזה חטא של עמו מודה ישעיהו?
3 ישעיהו מודה בחטא של עמו ואומר: ”כי מלאו מקדם [במה שמקורו בארץ מזרח], ועוננים כפלישתים, ובילדי נוכרים יַשְׂפִּיקוּ” (ישעיהו ב׳:6). כ־800 שנה קודם לכן ציווה יהוה על עמו הנבחר: ”אל תיטמאו בכל אלה. כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם” (ויקרא י״ח:24). יהוה אילץ את בלעם לומר על עם הסגולה שלו: ”כי מראש צורים אראנו, ומגבעות אשוּרנו. הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב” (במדבר כ״ג:9, 12). אך עד ימי ישעיהו כבר אימץ לו עמו הנבחר של יהוה את תועבות העמים השכנים והיה ’מלא מקדם’, מלא במה שמקורו בארץ מזרח. במקום להאמין ביהוה ובדברו, הם ”עוננים [עוסקים בכשפים] כפלישתים”. במקום להיבדל מן הגויים, ”ילדי נוכרים יַשְׂפִּיקוּ [יִרבו]”, כלומר מספר ילדי הנוכרים שמלמדים את עם אלוהים מנהגים פסולים גדֵל בארץ.
4. כיצד מושפע העם מעושרו וכוחו הצבאי במקום להודות על כך ליהוה?
4 ישעיהו מזכיר את השגשוג הכלכלי והכוח הצבאי של יהודה בימי מלכות המלך עוזיהו: ”ותימלא ארצו כסף וזהב, ואין קֵצֶה לאוצרותיו. ותימלא ארצו סוסים, ואין קֵצֶה למרכבותיו” (ישעיהו ב׳:7). האם הם מודים ליהוה על עושרם וכוחם הצבאי? (דברי הימים ב׳. כ״ו:1, 6–15) לא. להיפך, הם תולים ביטחונם בעושר עצמו ועוזבים את מקור העושר, יהוה אלוהים. ומה התוצאה? ”ותימלא ארצו אלילים. למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו. וישח אדם, וישפל איש, ואל תישא להם” (ישעיהו ב׳:8, 9). הם מפנים עורף לאל החי ומשתחווים לאלילים דוממים.
5. מדוע השתחוות לאלילים אינה אות לענווה?
5 השתחוות עשויה להיות אות לענווה. אך השתחוות לעצמים דוממים היא הבל, שכן היא ’משפילה’ את עובד האלילים, והוא נעשה אדם שפל. כיצד יכול יהוה לסלוח על חטא שכזה? מה יהיה על עובדי אלילים אלה כשידרוש מהם יהוה דין וחשבון?
’עיני גבהות אדם יושפלו’
6, 7. (א) מה קורה לגאים ביום משפטו של יהוה? (ב) במה ובמי מכלה יהוה את זעמו, ומדוע?
6 ישעיהו ממשיך ואומר: ”בוא בצור והיטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו” (ישעיהו ב׳:10). אך אין צור גדול דיו כדי להגן עליהם ואין מחסה עמוק דיו להסתירם מפני יהוה הכל־יכול. בבוא יהוה לעשות את משפטו, ”ושח רום אנשים; ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא” (ישעיהו ב׳:11).
7 קרוב הוא ה”יום ליהוה צבאות” בעת ההיא ישפוך את זעמו ”על כל ארזי הלבנון הרמים והנישאים, ועל כל אלוני הבשן, ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנישאות, ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה, ועל כל אוניות תרשיש ועל כל שְׂכיות החמדה” (ישעיהו ב׳:12–16). ביום אפו יפנה יהוה נגד כל ארגון שהוא מקור גאווה לאדם ונגד כל מי שאינו ירא אותו. ”ושח גבהות האדם, ושפל רום אנשים. ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא” (ישעיהו ב׳:17).
8. כיצד ניחת על ירושלים כמנובא יום הדין ב־607 לפה״ס?
8 יום הדין המנובא ניחת על העם ב־607 לפה״ס, כאשר החריב נבוכדנאצר מלך בבל את ירושלים. תושביה חזו בעירם האהובה עולה בלהבות, בחורבן בנייניה שהיו מקור גאוותם ובניתוץ חומותיה האדירות. מקדש יהוה הפך עיי חורבות. אוצרותיהם ומרכבותיהם לא היו שווים דבר ב”יום ליהוה צבאות”. ומה באשר לאליליהם? כשם שחזה ישעיהו כך היה. ”והאלילים כליל יחלוף” (ישעיהו ב׳:18). היהודים, ובהם השרים והנכבדים, הוגלו בבלה. ירושלים נועדה להישאר שוממה 70 שנה.
9. מה הם קווי הדימיון בין מצב הנצרות ובין מצב יהודה וירושלים בימי ישעיהו?
9 הנצרות נמצאת במצב דומה לזה ששרר ביהודה וירושלים בימי ישעיהו. היא קושרת קשרים הדוקים עם אומות העולם, תומכת בהתלהבות באומות המאוחדות וממלאת את ביתה פסלים ומנהגים אליליים. חסידיה חומרניים ומשליכים את יהבם על עוצמתם הצבאית. הכמורה נכבדת בעיניהם, ולכן הם מקנים לה כבוד רב ותארים. גבהות הנצרות תושפל עד עפר. אך מתי?
”יום יהוה” הקרֵב
10. על איזה ”יום יהוה” מדברים השליחים פאולוס ופטרוס?
10 לפי כתבי־הקודש, ל”יום יהוה” משמעות רחבה יותר מיום הדין שניחת על יהודה וירושלים הקדומות. השליח פאולוס קישר, תחת השראה, בין ”יום יהוה” ובין נוכחות המלך ישוע המשיח (תסלוניקים ב׳. ב׳:1, 2). פטרוס הזכיר יום זה בהקשר של כינון ’שמים חדשים וארץ חדשה אשר צדק ישכון בם’ (פטרוס ב׳. ג׳:10–13). זה היום שבו יוציא יהוה לפועל את משפטו על כל הסדר המרושע הזה, כולל הנצרות.
11. (א) מי ’יכיל’ את ”יום יהוה” הקרב? (ב) כיצד נוכל למצוא מחסה ביהוה?
11 ”אהה ליום”, אומר הנביא יואל, ”כי קרוב יום יהוה, וכשוד משדי יבוא!” היות ש”יום” נורא זה כה קרוב, ניטיב לעשות אם נדאג לנו למחסה לאותו יום, לא כן? ”ומי יכילנו?” שואל יואל, והתשובה: ”יהוה מחסה לעמו” (יואל א׳:15; ב׳:11; ד׳:16). האם יהיה יהוה אלוהים מחסה לגאים הנשענים על עושרם, עוצמתם הצבאית או על אלים מעשה ידי אדם? לא ייתכן! אפילו את עמו הנבחר עזב אלוהים כשכך נהגו! חיוני אפוא, שכל עובדי אלוהים ’יבקשו צדק, יבקשו ענווה’, ויבחנו בכובד ראש איזו עדיפות הם נותנים לעבודת יהוה בחייהם (צפניה ב׳:2, 3).
”לחפור פֵּרות [לחפרפרות] ולעטלפים”
12, 13. מדוע יאה לאלילים להיות מושלכים ”לחפור פֵּרות ולעטלפים” ביום יהוה?
12 מה יחשבו עובדי האלילים על אליליהם ביום יהוה? ישעיהו משיב: ”ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערוץ [להרעיד] הארץ. ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו... לחפור פֵּרות [לחפרפרות] ולעטלפים לבוא בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ. חידלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא?” (ישעיהו ב׳:19–22).
13 חפרפרות חיות במחילות באדמה, ועטלפים שוכנים במערות אפלות ונידחות. זאת ועוד, כשקבוצה גדולה של עטלפים מקננת יחד במקום אחד, עולה סירחון איום מן הלשלשת שלהם המצטברת שכבות על גבי שכבות. יאה לאלילים להיות מושלכים למקומות כאלה. הם אינם ראויים ליותר מאשר מקום אפל ומלוכלך. ומה באשר לעובדיהם? הללו יבקשו מחסה במערות ובנקרות הצורים ביום משפטו של יהוה. לאלילים ולעובדיהם יהיה סוף דומה. נבואת ישעיהו התגשמה — האלילים הדוממים לא הצילו לא את עובדיהם ולא את ירושלים מידי נבוכדנאצר ב־607 לפה״ס.
14. מה יעשו האנשים הלא־רוחניים בבוא יום משפטו של יהוה על המעצמה העולמית של דתות הכזב?
14 מה יעשו האנשים ביום שיוציא יהוה לפועל את משפטו על הנצרות ועל יתר מרכיבי המעצמה העולמית של דתות כזב? הרוב, שיראו את הידרדרות המצב בעולם, יבינו, כנראה, שאין לאליליהם כל ערך. הם יפסיקו להישען עליהם. מחמת המצב יחפשו מחסה והגנה בארגונים ארציים לא־רוחניים ולא־דתיים, וביניהם אולי ארגון האומות המאוחדות, המתואר בההתגלות י״ז כ”חיה אדומה כשני”. ”עשר הקרניים” של חיה סמלית זו ישמידו את בבל הגדולה, המעצמה העולמית של דתות הכזב, שהנצרות היא חלק נכבד ממנה (ההתגלות י״ז:3, 8–12, 16, 17).
15. כיצד יתאמתו המילים ”ונשגב יהוה לבדו” ביום המשפט?
15 אומנם עשר הקרניים הסמליות הן שיחריבו את בבל הגדולה וישרפוה באש, אך הן למעשה מוציאות אל הפועל את משפט יהוה. ההתגלות י״ח:8 מציין לגבי בבל הגדולה ש”ביום אחד תבואנה מכותיה: מוות, אבל ורעב, ובאש תישרף; כי חזק יהוה אלוהים השופט אותה”. מכאן שיהוה אלוהים הכל־יכול הוא האחראי לשחרור האנושות מידי דתות הכזב. וכמו שאמר ישעיהו: ”ונשגב יהוה לבדו, ביום ההוא, כי יום ליהוה צבאות” (ישעיהו ב׳:11, 12).
המנהיגים מתעים
16. (א) מה הם ה”משען ומשענה” של החברה האנושית? (ב) כיצד יסבלו בני דורו של ישעיהו מאובדנם של ה”משען ומשענה”?
16 כדי שחברה תהיה יציבה היא זקוקה ל”משען ומשענה” — לדברים בסיסיים כמו אוכל ומים, וגם לדבר חשוב אף יותר, למנהיגים אמינים שמסוגלים להנהיג את העם ולשמור על סדר חברתי. אלא שישעיהו חוזה לישראל: ”הנה האדון, יהוה צבאות, מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה, כל משען לחם וכל משען מים. גיבור ואיש מלחמה, שופט ונביא, וקוסם וזקן, שר חמישים ונשוא פנים, ויועץ וחכם חֲרָשים ונבון לָחש” (ישעיהו ג׳:1–3). נערים יתמנו לשרים ושלטונם יתאפיין בהפכפכנות. לא רק המושלים יהיו נוגשים, אלא ’העם יִגֹּשׂ איש באיש ואיש ברעהו, ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד’ (ישעיהו ג׳:4, 5). הנערים ’ירהבו’ בזקניהם, כלומר יתפרצו עליהם ולא ינהגו בהם כבוד. חיי אדם יתדרדרו לשפל המדרגה עד כי יאמר איש לרעהו, הנעדר כל כישורים לשמש כמושל: ”שמלה לכה, קצין תהיה לנו, והמכשלה הזאת [העם הכושל הזה] תחת ידך” (ישעיהו ג׳:6). אלא שמי שיוזמנו לשלוט יסרבו, ויעמדו על כך שנעדרים מהם גם היכולת לחבוש לארץ וגם העושר הדרוש כדי לשאת באחריות זו. הם יאמרו: ”לא אהיה חובש, ובביתי אין לחם ואין שמלה. לא תשימוני קצין עם” (ישעיהו ג׳:7).
17. (א) באיזה מובן היתה חטאת יהודה וירושלים ”כסדום”? (ב) את מי מאשים ישעיהו במצב העם?
17 ישעיהו מציין: ”כשלה ירושלים, ויהודה נפל, כי לשונם ומעלליהם אל יהוה, למרות עיני כבודו. הַכָּרַת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הִגידו. לא כיחדו, אוי לנפשם! כי גמלו להם רעה” (ישעיהו ג׳:8, 9). בני עם אלוהים מרדו באלוהי האמת בדבריהם ובמעשיהם. אפילו הבעת פניהם המרדנית וחסרת הבושה מעידה על חטאיהם הנתעבים כחטאי סדום. הם אומנם בברית עִם יהוה אלוהים, אך הוא לא ישנה את אמות־המידה שלו למענם. ”אִמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו. אוי לרשע! — רע; כי גמול ידיו ייעשה לו! עמי, נוגשיו מעולֵל, ונשים משלו בו. עמי, מאשריך מתעים, ודרך אורחותיך בִּלֵּעו” (ישעיהו ג׳:10–12).
18. (א) מהו המשפט שמכריז יהוה על זקני יהודה ושריה? (ב) איזה לקח אנו למדים ממשפט יהוה על הזקנים והשרים?
18 יהוה ”עומד לדין [כלומר לדון]” את זקני יהודה ושריה, ו’יבוא עימם במשפט’. ”ואתם ביערתם הכרם. גזילת העני בבתיכם. מה לכם תדכאו עמי, ופני עניים תטחָנו?” (ישעיהו ג׳:13–15) במקום לפעול לטובת העם עסוקים המנהיגים במעשי רמייה. הם מנצלים את סמכותם לרעה, מתעשרים על חשבון העניים והנזקקים ועושקים אותם. אבל המנהיגים חייבים לתת ליהוה צבאות את הדין על דיכוי ועושק העניים. איזו אזהרה זו למי שנושאים בתפקידים כיום! עליהם להיות זהירים ביותר שלא לנצל את סמכותם לרעה.
19. מדוע אשמה הנצרות בעושק וברדיפות?
19 הנצרות, ובעיקר הכמורה ונכבדיה, צברה במרמה עושר רב שאמור היה להשתייך לעם הפשוט, אותו עושקת מאז ומעולם. היא גם היכתה, רדפה ועינתה את משרתי אלוהים, והמיטה חרפה רבה על שם יהוה. במועד המתאים יבוא יהוה במשפט עימה.
”כי [כוויה] תחת יופי”
20. כיצד מגנה יהוה את ”בנות ציון”?
20 יהוה גינה את עוולות המנהיגים ופנה לנשים בציון ובירושלים. כנראה מטעמי אופנה ענדו ”בנות ציון” ”צעדות” — שרשראות קרסול שעליהן פעמונים קטנים המצלצלים בשעת ההליכה. הן הלכו בכוונה בצעדים קטנים, ”הלוך וטפוף”, כדי לפתח את מה שנחשב לצורת הליכה נשית מעודנת. אך מה הפסול בכך? הפסול הוא בגישתן. יהוה אומר: ”יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עיניים [נועצות מבטים עוגבים]” (ישעיהו ג׳:16). גאווה שכזו לא תימלט מעונש.
21. מה קורה לנשים עקב משפט יהוה על ירושלים?
21 מכאן שכאשר יביא יהוה את משפטו על הארץ יאבד ל”בנות ציון” היהירוֹת הכל. אפילו יאבד להן יופיין, מקור גאוותן. יהוה מנבא: ”ושִׂפַּח אדנָי קדקוד בנות ציון [יכסה ראשן בפצעים מוגלדים], ויהוה פָּתְהן יְעָרֶה [יגרום לראשן להקריח]. ביום ההוא יסיר אדנָי את תפארת העכסים [צמיד] והשְביסים [ציץ לראש] והשַּׂהֲרונים [תכשיט בדמות חצי ירח], הנטיפות [עגילי אוזניים ובהם מרגליות הנראות נוטפות] והשֵירוֹת [צמידי ידיים] והרְעָלות [צעיף גדול משתי חתיכות אריג דק], הפארים [מצנפות לראש] והצעדות [שרשראות קרסול] והקישורים [חגורות יקרות] ובתי הנפש [כנראה כלי קיבול לבושם] והלחשים [קמיעות עשויות בדמות תכשיטים ובהן לחשים], הטבעות ונזמי האף. המחלצות והמעטפות [חולצות עליונות] והמטפחות [מעילים] והחריטים [כיסי אריג התלויים בחגורה]. והגִּליונים [מראות קטנות עשויות גיליון מתכת] והסדינים [הלְבָנים] והצניפות [מצנפות לראש] והרדידים [רעלות גדולות]” (ישעיהו ג׳:17–22). איזה מהפך טרגי!
22. מה אובד לנשות ירושלים מלבד תכשיטיהן?
22 הנבואה מוסיפה ומציינת: ”והיה תחת בושם מַק [ריח רקב] יהיה, ותחת חגורה נִקְפָּה [חבל גס], ותחת מעשה מִקְשֶה [סידור שיער] קָרְחָה, ותחת פְּתִיגִיל [שמלה מפוארת] מַחֲגֹרֶת שק, כי [כווייה, סימן בעלות צרוב] תחת יופי” (ישעיהו ג׳:24). בנות ירושלים הגאות ירדו מעושרן ב־607 לפה״ס. הן איבדו את חירותן ובבשרן נצרב ”כי”, סמל לעבדות.
”ונִקָתָה”
23. מה מכריז יהוה על ירושלים?
23 יהוה עובר כעת לדבר על העיר ירושלים. ”מתייך בחרב יפולו, וגבורתך במלחמה. ואָנוּ ואָבְלוּ פתחיה, ונִקָתָה. לארץ תשב” (ישעיהו ג׳:25, 26). גברי ירושלים וגיבוריה יפלו בקרב. העיר תיחרב עד היסוד, ”לארץ תשב”. ל”פתחיה” או לשעריה זו העת לאנות [לקונן ביגון] ולהתאבל. ירושלים ”נִקָתָה” והיתה לשממה.
24. אילו תוצאות מרות קוצרות הנשים שבירושלים משום שהגברים נפלו בחרב?
24 הגברים נפלו בחרב, והנשים שבירושלים קוצרות את התוצאות המרות. ישעיהו מסיים את הנבואה הזו באומרו: ”והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא, לאמור: ’לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש, רק ייקרא שמך עלינו, אסוף חרפתנו’” (ישעיהו ד׳:1). המחסור בגברים פנויים יהיה כה חמור, עד כי כמה נשים תאחזנה בגבר אחד למען ייקרא שמו עליהן ותהיינה ידועות כרעיותיו, למען תיחסך מהן הבושה שהן יושבות פנויות ללא בעל. תורת משה ציוותה על הבעל לספק לאשתו את מחייתה וכסותה (שמות כ״א:10). אך נשים אלה מוכנות ’לאכול את לחמן וללבוש את שמלתן’ ולשחרר את הגבר מחובתו החוקית. מה נואשות הן ”בנות ציון” שהיו לפנים כה גאות!
25. איזה עתיד צפוי לגאים?
25 יהוה משפיל את הגאים. ב־607 לפה״ס ”שח” יהוה את הגאים שבעמו הנבחר והשפיל ”רום אנשים”. אל למשיחיים לשכוח ש”אלוהים ללצים [לגאים] הוא־יליץ ולענווים יתן־חן” (יעקב ד׳:6).
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 50]
אלילים, עושר ועוצמה צבאית לא הושיעו את ירושלים ביום משפט יהוה
[תמונה בעמוד 55]
ב”יום יהוה” תישמד המעצמה העולמית של דתות הכזב
