עצת יהוה נגד העמים
פרק חמישה־עשר
עצת יהוה נגד העמים
1. איזו הכרזה משפטית כותב ישעיהו נגד אשור?
יהוה יכול להשתמש בעמים כדי להעניש את עמו על רשעתו. למרות זאת, אין העמים פטורים מלתת את הדין על אכזריות לשמה, על גאוותם ועל שנאתם את פולחן האמת. משום כך האציל יהוה מרוחו על ישעיהו לכתוב שנים רבות מראש ”משא [נגד] בבל” (ישעיהו י״ג:1). אלא שהאיום של בבל הוא נחלת העתיד. בימי ישעיהו דיכאה אשור את עם בריתו של אלוהים. היא הרסה את הממלכה הצפונית, ממלכת ישראל, והחריבה את רוב יהודה. עם זאת, ניצחונה היה מוגבל. ישעיהו כותב: ”נשבע יהוה צבאות לאמור: ’אם לא כאשר דימיתי, כן הָיָתָה... לשבור אשור בארצי ועל הריי אבוסנו [ארמסנו]; וסר מעליהם עולו וסֻבֳּלו מעל שכמו יסור’” (ישעיהו י״ד:24, 25). זמן קצר לאחר שניבא זאת ישעיהו, הוסר האיום האשורי מעל יהודה.
2, 3. (א) נגד מי נטה יהוה ידו בימי קדם? (ב) מה משמעות הדבר שיד יהוה נטויה ”על כל הגויים”?
2 אך מה יקרה לעמים האחרים שגם הם אויבי עם בריתו של אלוהים? גם הם יישפטו. ישעיהו מכריז: ”זאת העצה היעוצה על כל הארץ, וזאת היד הנטויה על כל הגויים. כי יהוה צבאות יעץ — ומי יפר? וידו הנטויה — ומי ישיבנה?” (ישעיהו י״ד:26, 27) ’עצת’ יהוה אינה בגדר המלצה או הצעה בלבד. מדובר בצו אלוהים ובהחלטתו הנחושה (ירמיהו מ״ט:20, 30). ”יד” אלוהים היא כוחו בפעולה. בפסוקים החותמים את פרק י״ד בישעיהו ובפרקים ט״ו עד י״ט מוכרזת עצת יהוה נגד פלשת, מואב, דמשק, כוש (אתיופיה) ומצרים.
3 אלא שלדברי ישעיהו, יד יהוה נטויה ”על [נגד] כל הגויים”. מכאן שאף־על־פי שנבואות ישעיהו התגשמו לראשונה בימי קדם, הן חלות עקרונית גם ב’עת הקץ’, המועד שֶיטה יהוה ידו נגד כל ממלכות הארץ (דניאל ב׳:44; י״ב:9; רומים ט״ו:4; ההתגלות י״ט:11, 19–21). יהוה האל הכל־יכול מגלה את עצתו בוודאות גמורה זמן רב מראש. למן הרגע שנטה ידו, איש לא יוכל לגרום לו להשיבה אליו (תהלים ל״ג:11; ישעיהו מ״ו:10).
”שרף מעופף” נגד פלשת
4. ציין פרטים אחדים ממשא יהוה נגד פלשת.
4 הפלישתים הם הראשונים ברשימה. ”בשנת מות המלך אחז, היה המשא הזה: ’אל תשמחי, פלשת, כולך, כי נשבר שבט מַכֵּךְ. כי משורש נחש יֵצא צפע, ופריו שרף מעופף’” (ישעיהו י״ד:28, 29).
5, 6. (א) באיזה מובן היה עוזיהו כנחש בעיני הפלישתים? (ב) לְמה נמשל חזקיהו ביחס לפלישתים?
5 המלך עוזיהו היה חזק דיו להתמודד עם האיום שהציבה פלשת (דברי הימים ב׳. כ״ו:6–8). בעיני הפלישתים היה עוזיהו כנחש, ושבטו או מטהו היכה שוב ושוב בשכנתו העוינת. לאחר מותו ’נשבר שבטו’. על כיסאו עלה יותם הנאמן, אך ”עוד העם משחיתים”. המלך הבא היה אחז. המצב השתנה, והפלישתים שבו ופשטו על יהודה (דברי הימים ב׳. כ״ז:2; כ״ח:17, 18). אלא ששוב השתנו פני הדברים. ב־746 לפה״ס מת המלך אחז ואת כיסאו ירש חזקיהו הצעיר. אם סברו הפלישתים כי ההצלחה תמשיך להאיר להם פנים, טעות מרה היתה בידם. חזקיהו הוכיח שהוא אויב קטלני. כצאצא של עוזיהו (”פריו” של ה”שורש”) נמשל חזקיהו ל”שרף מעופף”, לנחש מעופף המכה כברק ולהכשתו רוויית הארס השפעה מייסרת על קורבנותיו.
6 זהו תיאור מדויק של המלך החדש. ”הוא [חזקיהו] היכה את פלישתים עד עזה ואת גבוליה” (מלכים ב׳. י״ח:8). מתעודותיו של סנחריב מלך אשור עולה כי הפלישתים נכנעו לפני חזקיהו. ה”דלים” — ממלכת יהודה החלשה — ישבו להם לבטח ונהנו משפע, בעוד בפלשת שרר רעב. (קרא ישעיהו י״ד:30, 31.)
7. באיזו הצהרה המשקפת אמונה מן הראוי שיצא חזקיהו לפני השגרירים שבירושלים?
7 נראה כי ביהודה נמצאים שגרירים המבקשים לכרות עימה ברית נגד אשור. ומה ישיבו להם? ”ומה יענה מַלְאֲכֵי גוי?” האם יבקש חזקיהו הגנה באמצעות ברית עם נוכרים? לא! עליו לומר לשגרירים: ”כי יהוה יִסַּד ציון, ובה יֶחֱסוּ עניי עמו” (ישעיהו י״ד:32). על המלך להישען אך ורק על יהוה. יסוד ציון הוא יסוד איתן. העיר תהיה מקום מבטחים ותעמוד בפני האיום האשורי (תהלים מ״ו:2–8).
8. (א) באיזה מובן יש כיום אומות הדומות לפלשת? (ב) כיצד תומך יהוה כיום במשרתיו כפי שתמך בהם בימי קדם?
8 בדומה לפלשת, יש בימינו אומות המתנגדות באכזריות לעובדי אלוהים. עדיו המשיחיים של יהוה הושלכו לבתי כלא ולמחנות ריכוז. הוטל חרם על פעילותם. חלקם הומתו. והמתנגדים אינם חדלים ממתקפותיהם החריפות — ”יָגוֹדּוּ על נפש צדיק” (תהלים צ״ד:21). בעיני אויביה נראית קבוצה משיחית זו כ’דל’ או ’אביון’. אלא שבתמיכת יהוה נהנים המשיחיים משפע רוחני בעוד אויביהם רעבים (ישעיהו ס״ה:13, 14; עמוס ח׳:11). כאשר יטה יהוה ידו נגד הפלישתים בני זמננו, ישכנו ה”דלים” לבטח. היכן? יחד עם ”בית אלוהים” שישוע הוא אבן הפינה והיסוד האיתן שלו (אפסים ב׳:19, 20). הם יחסו בכנפיה של ”ירושלים השמימית”, מלכות יהוה השמימית, שישוע המשיח מולך בה (עברים י״ב:22; ההתגלות י״ד:1).
סכירת פי מואב
9. למי מיועד המשא הבא, וכיצד הוכיח עַם זה שהוא אויב עם אלוהים?
9 ממזרח לים המלח נמצאת שכֵנה נוספת של ישראל — מואב. שלא כפלישתים, בין המואבים ובין בני ישראל שוררת קרבת דם, שכן הם צאצאי לוט, אחיין אברהם (בראשית י״ט:37). למרות קרבה משפחתית זו מואב היא אויבת ישראל מימים ימימה. למשל, עוד בימי משה שכר מלך מואב את שירותיו של בלעם כדי לקלל את ישראל. משנכשלה התוכנית לקלל את ישראל, השתמשה מואב באי־מוסריות ובפולחן הבעל כמוקש נגד ישראל (במדבר כ״ב:4–6; כ״ה:1–5). אין פלא אפוא שכעת מנבא ישעיהו בהשראת יהוה ”משא [נגד] מואב” (ישעיהו ט״ו:1).
10, 11. מה יקרה למואב?
10 נבואת ישעיהו מכוונת נגד ערים רבות במואב, לרבות עָר, קיר (קיר־חֲרֶשֶׂת) ודיבון (ישעיהו ט״ו:1, 2). המואבים יקוננו על אשישי קיר־חרשת, שהן עוגות הצימוקים שהיו כנראה התוצרת העיקרית של העיר (ישעיהו ט״ז:6, 7). שִׂבְמָה ויַעְזֵר, שנודעו בגפנים וביין שלהן, יוכו (ישעיהו ט״ז:8–10). עֶגלת שלישייה, עיר שייתכן כי משמעות שמה היא עֶגלה בת שלוש, תהיה כבת־בקר צעירה שגעיית המצוקה שלה קורעת לב (ישעיהו ט״ו:5). חציר הארץ ייבש ו”מֵי דימון” יימלאו בדם המואבים הטבוחים. ”מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יהיו”, כלומר יהיו לשממה, אם בהשאלה ואם כפשוטו, כנראה עקב חסימת מקורות המים בידי צבאות האויב (ישעיהו ט״ו:6–9).
11 המואבים יחגרו שק, כלומר מלבושי אבל. הם יגלחו את שיער ראשם כאות לאבל ובושה, וזקנם יהיה ”גרועה”, יגולח כאות לצער והשפלה (ישעיהו ט״ו:2–4). אפילו ישעיהו נסער, כי אין לו ספק שיהוה יעשה את משפטו. כמיתריו הרוטטים של הכינור (הנבל של ימינו), הומים מעיו מרחמים על האוי אשר יבוא על מואב (ישעיהו ט״ז:11, 12).
12. כיצד התגשמה נבואת ישעיהו על מואב?
12 מתי אמורה הנבואה להתגשם? בתוך זמן קצר. ”זה הדבר אשר דיבר יהוה אל מואב מאז. ועתה דיבר יהוה לאמור: ’בשלוש שנים, כשני שכיר ונִקְלָה כבוד מואב בכל ההמון הרב, ושאר מעט מזער, לוֹא כביר’” (ישעיהו ט״ז:13, 14). יש בנמצא עדויות ארכיאולוגיות התומכות בכך ומראות שבמאה השמינית לפה״ס ניחתה על מואב מכה קשה, וברבות מעריה הידלדלה האוכלוסייה. תגלת־פלאסר ה־3 הזכיר כי שַלַמַנֻ מלך מואב היה מן המלכים שהיו לו למס עובד. סנחריב קיבל מס מכמוֹשנדָב מלך מואב. אֵסַרְחַדוֹן ואשורבניפל מלכי אשור מזכירים כי מַסוּרי וכמושַלְטוּ מלכי מואב נכנעו להם. המואבים חדלו להתקיים כעם מזה מאות שנים. אומנם נתגלו חורבותיהן של ערים הנחשבות מואביות, אך מעטים הממצאים מזו שהיתה אויבת חזקה של ישראל.
אובדנה של ”מואב” בת זמננו
13. איזה ארגון דומה כיום למואב?
13 כיום קיים ארגון עולמי הדומה למואב הקדומה. מדובר בנצרות, המרכיבה העיקרית של ”בבל הגדולה” (ההתגלות י״ז:5). גם מואב וגם ישראל היו מצאצאי תרח, אבי אברהם. במקביל, כקהילת המשוחים גם הנצרות טוענת ששורשיה הם בקהילה המשיחית בת המאה הראשונה (גלטים ו׳:16). אלא שהנצרות מושחתת כמואב. היא מעודדת אי־מוסריות רוחנית ופולחן אלילי במקום עבודת יהוה, אלוהי האמת האחד והיחיד (יעקב ד׳:4; יוחנן א׳. ה׳:21). מנהיגי הנצרות כקבוצה מתנגדים למבשרי בשורת המלכות (מתי כ״ד:9, 14).
14. איזו תקווה יש ל’מואבים’ בני זמננו למרות משא יהוה נגד ”מואב”?
14 פי מואב נסכר בסופו של דבר, וכך יקרה גם לנצרות. יהוה ישתמש באשור בת זמננו, ויביא עליה חורבן (ההתגלות י״ז:16, 17). אלא שיש תקווה ל’מואבים’ בני זמננו. תוך כדי המשא נגד מואב אומר ישעיהו: ”והוכן בַּחסד כיסא; וישב עליו באמת באוהל דוד, שופט ודורש משפט ומהיר צדק” (ישעיהו ט״ז:5). ב־1914 כונן יהוה את כיסא ישוע, מושל משושלת דוד המלך. ישוע מולך כביטוי של חסד יהוה, והוא יֵשב על כיסאו עד עולם. כך תתקיים הברית שכרת אלוהים עם דוד המלך (תהלים ע״ב:2; פ״ה:11, 12; פ״ט:4, 5; לוקס א׳:32). ענווים רבים נטשו את ”מואב” בת זמננו ונכנעו מרצון לישוע כדי לרשת חיים (ההתגלות י״ח:4). מה מנחמת הידיעה שישוע ”משפט לגויים יוציא”! (מתי י״ב:18; ירמיהו ל״ג:15).
דמשק תהיה עיי חורבות
15, 16. (א) אילו צעדים עוינים נקטו דמשק וישראל נגד יהודה, ומה עלה בגורל דמשק? (ב) מי מוזכרת במשא נגד דמשק? (ג) מה יכולים המשיחיים בימינו ללמוד ממה שקרה לישראל?
15 לאחר מכן כותב ישעיהו ”משא [נגד] דמשק”. (קרא ישעיהו י״ז:1–6.) דמשק הצפונית לישראל היא ”ראש ארם” (ישעיהו ז׳:8). בימי מלכות אחז מלך יהודה עשו רצין מלך דמשק ופקח מלך ישראל יד אחת ופלשו לארץ יהודה. אלא שלבקשת אחז נלחם תגלת־פלאסר ה־3 בדמשק, כבש אותה והגלה רבים מתושביה. לאחר מכן הוסר האיום של דמשק מעל יהודה (מלכים ב׳. ט״ז:5–9; דברי הימים ב׳. כ״ח:5, 16).
16 סביר להניח שבגלל הברית שכרתה ישראל עם דמשק, כולל משא יהוה נגד דמשק גם את משפטיו נגד הממלכה הצפונית הלא־נאמנה (ישעיהו י״ז:3–6). ישראל תהיה כשדה דל יבול בימי קציר וכעץ זית חבוט שכבר השיר את רוב זיתיו (ישעיהו י״ז:4–6). דוגמה זו נותנת למוקדשים ליהוה חומר רב למחשבה. יהוה מצפה למסירות בלעדית, ומסכים שיעבדוהו רק בלב שלם. הוא שונא איש הפונה נגד אחיו (שמות כ׳:5; ישעיהו י״ז:10, 11; מתי כ״ד:48–50).
ביטחון מלא ביהוה
17, 18. (א) כיצד הגיבו חלק מתושבי ישראל בשומעם את משא יהוה, אך כיצד הגיב הרוב? (ב) אילו מאורעות בימינו דומים למה שאירע בימי חזקיהו?
17 ישעיהו אומר: ”ביום ההוא ישעה האדם על עושהו, ועיניו אל קדוש ישראל תראינה. ולא ישעה אל המזבחות, מעשה ידיו, ואשר עשו אצבעותיו לא יראה, והאֲשֵׁרִים והחַמָּנִים” (ישעיהו י״ז:7, 8). היו בישראל ששעו למשא יהוה. למשל, כששלח חזקיהו איגרות והזמין את תושבי ישראל לחגוג את הפסח עם אנשי יהודה, היו שנענו להזמנה, יצאו דרומה והצטרפו לאחיהם בעבודת אלוהים האמיתית (דברי הימים ב׳. ל׳:1–12). עם זאת, רוב תושבי ישראל לעגו לרצים נושאי האיגרות. הכפירה בישראל היתה ללא תקנה ולכן התקיימה עצת יהוה נגד ישראל. אשור החריבה את ערי ישראל, הארץ היתה לשממה והאדמה לא הניבה יבולה. (קרא ישעיהו י״ז:9–11.)
18 ומה המצב בימינו? ממלכת ישראל היתה כופרת. ולכן כמו שניסה חזקיהו לעזור ליושבי ישראל לשוב לעבודת אלוהים האמיתית, כך מנסים כיום המשיחיים האמיתיים לעזור לאנשי הנצרות הכופרת. מאז 1919 נשלחים רצים מאת ”ישראל השייכים לאלוהים” אל הנצרות, ומזמינים אנשים אל עבודת אלוהים הטהורה. הרוב אינם נענים להזמנה. רבים לועגים לשליחים. אך היו ששעו להזמנה. הם מונים כיום מיליונים, ושמחים ש”עיניהם [נשואות] אל קדוש ישראל”, כלומר שהם מתחנכים על־ידו (ישעיהו נ״ד:13). הם נוטשים את המזבחות הטמאים בכך שאינם מסורים יותר לאלים מעשה ידי אדם ואינם בוטחים בם, ופונים בהתלהבות ליהוה (תהלים קמ״ו:3, 4). כל אחד מהם אומר דברים דומים לדברי מיכה, בן־דורו של ישעיהו: ”ואני ביהוה אֲצַפֶּה. אוחילה לאלוהי ישעי. ישמעני אלוהָי” (מיכה ז׳:7).
19. במי יגער יהוה, ומה ישתמע מכך?
19 מה רב הניגוד בינם ובין הבוטחים בבני תמותה! באחרית הימים הנוכחית שוטפים את האנושות גלים גבוהים של אלימות, ומהפכות חובטות בה. ”ים” האנושות הסוררת וחסרת המנוח פולט מתוכו התמרמרות ומהפכות (ישעיהו נ״ז:20; ההתגלות ח׳:8, 9; י״ג:1). יהוה ’יגער’ בהמון סואן זה. מלכותו השמימית תחריב כל ארגון בעייתי ותשים קץ לכל אדם בעייתי, ”ונס ממרחק... כגלגל לפני סופה” (ישעיהו י״ז:12, 13; ההתגלות ט״ז:14, 16).
20. במה אין למשיחיים האמיתיים ספק אף־על־פי שהעמים ’בוזזים’ אותם?
20 ומה יקרה בסופו של דבר? ישעיהו אומר: ”לעת ערב והנה בַלָּהָה [אימה פתאומית], בטרם בוקר — איננו. זה חלק שוסֵינו [שודדינו], וגורל לבוזזינו” (ישעיהו י״ז:14). רבים בוזזים את עובדי יהוה — נוהגים בהם בקשיחות ובחוסר כבוד. המשיחיים אינם חלק, וגם אינם רוצים להיות חלק, מהעולם ומדתותיו העיקריות, ולכן נחשבים טרף קל למבקרים בעלי דעות קדומות ולמתנגדים קיצוניים. אך אין לעובדי יהוה ספק שה”בוקר”, שבו ייתמו צרותיהם, קרוב מאוד (תסלוניקים ב׳. א׳:6–9; פטרוס א׳. ה׳:6–11).
כוש מעניקה שי ליהוה
21, 22. נגד מי נשמע המשא הבא, וכיצד התגשם מה שחזה ישעיהו בהשראת אלוהים?
21 כוש (אתיופיה), השוכנת מדרום למצרים, מוזכרת לפחות בשני מקרים כמי שהיתה מעורבת בפעולה צבאית נגד יהודה (דברי הימים ב׳. י״ב:2, 3; י״ג:23; י״ד:8–14; ט״ז:8). כעת חוזה ישעיהו את משפטה: ”הוי ארץ צִלְצַל כנפיים, אשר מעבר לנהרי כוש!” (קרא ישעיהו י״ח:1–6.) a יהוה פוסק כי כוש ’תיכרת, תוסר ותותז’.
22 ההיסטוריה החילונית מלמדת כי בשלהי המאה השמינית לפה״ס כבשה אתיופיה את מצרים ושלטה בה כ־60 שנה. עם הזמן, פלשו למצרים גם אֵסַרְחַדוֹן ואשורבניפל מלכי אשור. אשורבניפל החריב את תֶּבַּי, ומייד לאחר מכן הכניעה אשור את מצרים. כך חדלה כוש לחלוש על עמק הנילוס. (ראה גם ישעיהו כ׳:3–6.) ומה לגבי ימינו?
23. מה חלקה של ”כוש” בת זמננו במאורעות, ומדוע תבוא אל קִצה?
23 בנבואת דניאל על ’עת הקץ’ מתואר ”מלך הצפון” התוקפני כמי ש”לובים וכושים במצעדיו”, נכנעים לפקודותיו (דניאל י״א:40–43). כוש מוזכרת גם כחלק מצבאות ”גוג [מ]ארץ המגוג” (יחזקאל ל״ח:2–5, 8). צבאות גוג, ובהם מלך הצפון, יבואו לקִצם כשיתקפו את עמו הקדוש של יהוה. מכאן שיהוה יטה ידו גם נגד ”כוש” בת זמננו, משום שהתנגדה לריבונות יהוה (יחזקאל ל״ח:21–23; דניאל י״א:45).
24. באיזה מובן קיבל יהוה ”שי” מן האומות?
24 הנבואה מוסיפה: ”בעת ההיא יוּבל שי ליהוה צבאות, עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט [ממורט ונוצץ], ומעם נורא מן הוא והלאה... אל מקום שֵם יהוה צבאות, הר ציון” (ישעיהו י״ח:7). אף שהאומות אינן מכירות בריבונות יהוה, היו זמנים שהן פעלו לטובת עם יהוה. בארצות מסוימות חוקקו הרשויות חוקים ובתי המשפט הוציאו פסיקות אשר הקנו לעובדי יהוה הנאמנים זכויות ועיגנו אותן בחוק (מעשי השליחים ה׳:29; ההתגלות י״ב:15, 16). ויש גם מתנות אחרות. ”לך יובילו מלכים שָי... יֶאֱתיוּ חשמנים [כלי ברונזה] מִנִי מצרים, כוש [אתיופיה] תריץ ידיו [תיתן מתנות] לאלוהים” (תהלים ס״ח:30–32). בימינו מיליוני בני ”כוש” היראים את יהוה מביאים עימם ”שי” — עובדים אותו (מלאכי א׳:11). הם משתתפים במלאכה האדירה של הכרזת בשורת המלכות בעולם כולו (מתי כ״ד:14; ההתגלות י״ד:6, 7). זה בהחלט שי נפלא שניתן להגיש ליהוה! (עברים י״ג:15).
לבב מצרים נמס
25. מה קרה למצרים הקדומה כהתגשמות של ישעיהו י״ט:1–11?
25 מצרים, הגובלת ביהודה מדרום, היא אויבתו משכבר הימים של עם בריתו של אלוהים. ישעיהו י״ט מספר על האי־יציבות ששררה במצרים בימי ישעיהו. התחוללה בה מלחמת אזרחים, ”עיר [נלחמה] בעיר, ממלכה בממלכה” (ישעיהו י״ט:2, 13, 14). ההיסטוריונים מציגים הוכחות לקיומם של בתי מלוכה יריבים, ששלטו במקביל על אזורים שונים במצרים. חוכמתה המהוללת של מצרים, הפונה אל ”האלילים ואל האִטִּים [קוסמים]”, לא הושיעה אותה מ”יד אדונים קָשֶה” (ישעיהו י״ט:3, 4). מצרים נכבשה בידי אשור, בבל, פרס, יוון ורומא, וכל המאורעות הללו מגשימים את נבואות ישעיהו י״ט:1–11.
26. כיצד יגיבו תושבי ”מצרים” בני זמננו על משפטי יהוה בהתגשמות הרחבה יותר של הנבואה?
26 אלא שבמקרא לא אחת מסמלת מצרים את עולמו של השטן (יחזקאל כ״ט:3; יואל ד׳:19; ההתגלות י״א:8). אם כן, האם יש ל”משא [נגד] מצרים” התגשמות רחבה יותר? בהחלט! מן הראוי שהכל ישימו לב לדברי הפתיחה של הנבואה. ”הנה יהוה רוכב על עב קל ובא מצרים. ונעו אלילי מצרים מפניו, ולבב מצרים יימס בקירבו” (ישעיהו י״ט:1). בקרוב יפעל יהוה נגד ארגון השטן. אז כל עין תראה שאין ערך לאלילי העולם הזה (תהלים צ״ו:5; צ״ז:7). ”לבב מצרים יימס” מפחד. ישוע חזה עת זו: ”ויהיו... מצוקה לגויים ומבוכה מגעש הים וגליו. בני אדם יתעלפו מאימה ומציפייה לבאות על העולם” (לוקס כ״א:25, 26).
27. אילו פילוגים פנימיים נחזו ל”מצרים”, וכיצד זה מתרחש בימינו?
27 יהוה מנבא על העת שבסופה יבצע את גזר־דינו: ”וסכסכתי מצרים במצרים, ונלחמו איש באחיו, ואיש ברעהו, עיר בעיר, ממלכה בממלכה” (ישעיהו י״ט:2). מאז נוסדה מלכות אלוהים ב־1914 נראה ’אות נוכחותו’ של ישוע בכך שגוי קם על גוי וממלכה על ממלכה. באחרית ימים זו מתו מיליונים בטבח שבטי, ברצח־עם עקוב מדם וב’טיהור אתני’. אך ”הצרות” רק ילכו ויחמירו בהתקרב הקץ (מתי כ״ד:3, 7, 8).
28. מה יעשו דתות הכזב בניסיון להושיע ביום המשפט את הסדר העולמי הקיים?
28 ”ונָבקה [נבוכה] רוח מצרים בקירבו, ועצתו אבלע. ודרשו אל האלילים ואל האִטִּים ואל האובות ואל הידעונים” (ישעיהו י״ט:3). כשהופיע משה בפני פרעה, נבוכו כוהני מצרים, שכן כוחם לא השתווה לכוח יהוה (שמות ח׳:14, 15; מעשי השליחים י״ג:8; טימותיאוס ב׳. ג׳:8). כך יקרה גם ביום המשפט של יהוה. דתות הכזב לא יצליחו להושיע עולם מושחת זה. (השווה ישעיהו מ״ז:1, 11–13.) בסופו של דבר נאלצה מצרים להיכנע ל”אדונים קָשֶה”, לאשור (ישעיהו י״ט:4). והדבר מהווה צל נבואי לעתיד הקודר הצפוי לסדר העולמי הקיים.
29. האם יהיה מועיל במנהיגים הפוליטיים ביום יהוה?
29 ומה באשר למנהיגים הפוליטיים? האם יהיה בהם מועיל? ”אווילים שרי צועַן. חכמי יועצי פרעה, עצה נבערה [בלתי הגיונית]”. (קרא ישעיהו י״ט:5–11.) זה בהחלט חסר כל היגיון לקוות שיועצי אנוש יוכלו להועיל ביום משפטו של יהוה. גם אם יעמוד לרשותם כל הידע שבעולם, נעדרת מהם חוכמת אלוהים (קורינתים א׳. ג׳:19). הם דוחים את יהוה ומוצאים להם תחליפים לאלוהים, כגון ’מדע’, פילוסופיה, ממון, תענוגות ועוד. כתוצאה מכך אינם יודעים דבר על מטרות אלוהים. הם מותעים ומבולבלים. כל מלאכתם לבטלה. (קרא ישעיהו י״ט:12–15.) ”הובישו [התביישו] חכמים. חתו ויילכדו. הנה בדבר יהוה מאסו, וחוכמת מה להם?” (ירמיהו ח׳:9).
אות ועֵד ליהוה
30. באיזה מובן תהיה ”אדמת יהודה למצרים לחָגָּא”?
30 אך, בעוד אין במנהיגי ”מצרים” כוח, ”כנשים”, יש שמבקשים בכל זאת את חוכמת אלוהים. משוחי יהוה ובני לווייתם ’מספרים תהילותיו’ של אלוהים (ישעיהו י״ט:16; פטרוס א׳. ב׳:9). הם עושים כל שביכולתם כדי להזהיר את האנשים מפני קִצו של ארגון השטן. ישעיהו חוזה מצב זה ואומר: ”והיתה אדמת יהודה למצרים לחָגָּא [לרעדה וזעזוע]. כל אשר יזכיר אותה אליו יִפחד, מפני עצת יהוה צבאות אשר הוא יועץ עליו” (ישעיהו י״ט:17). שליחי יהוה הנאמנים יוצאים ומספרים לאנשים את האמת, ומודיעים בין היתר על המכות שינחית יהוה (ההתגלות ח׳:7–12; ט״ז:2–12). עובדה זו מטרידה את מנהיגי הדת בעולם.
31. כיצד קרה בימי קדם שבערים מצריות דיברו ב”שפת כנען”? (ב) כיצד זה קורה בימינו?
31 מהי התוצאה המפתיעה של מלאכת ההכרזה? ”ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מְדברות שפת כנען ונשבעות ליהוה צבאות. עיר ההרס ייאמר לאחת” (ישעיהו י״ט:18). הנבואה התגשמה כנראה בימי קדם כאשר נסו יהודים לערים מצריות ודיברו בהן עברית (ירמיהו כ״ד:1, 8–10; מ״א:1–3; מ״ב:9 עד מ״ג:7; מ״ד:1). בשטחה של זו המסמלת כיום את ”מצרים” יש אנשים שלמדו את ’השפה הברורה’, שפת האמת המקראית (צפניה ג׳:9). אחת מחמש הערים הסמליות נקראת ”עיר ההרס”, מה שמרמז כי ’השפה הברורה’ קשורה בחלקה לחשיפה ול”הרס” של ארגון השטן.
32. (א) מהו ה”מזבח” שבתוך ארץ מצרים? (ב) באיזה מובן מדומים המשוחים ל”מַצֵּבָה” על גבול מצרים?
32 בזכות מלאכת ההכרזה של עובדי יהוה מתפרסם שמו הגדול של יהוה בסדר הנוכחי. ”ביום ההוא יהיה מזבח ליהוה בתוך ארץ מצרים, וּמַצֵּבָה [עמוּד] אצל גבולה ליהוה” (ישעיהו י״ט:19). דברים אלה מצביעים על מעמדם של המשיחיים המשוחים שכרתו ברית עם אלוהים (תהלים נ׳:5). הם מעלים ליהוה קורבנות כ”מזבח”, ומעידים עליו כ”עמוד האמת ויסודה” (טימותיאוס א׳. ג׳:15; רומים י״ב:1; עברים י״ג:15, 16). הם, ויחד עימם ’הצאן האחרות’, נמצאים ”בתוך [ה]ארץ”, ביותר מ־230 ארצות ואיים. אך ”אין הם חלק מן העולם” (יוחנן י׳:16; י״ז:15, 16, ע״ח). המשוחים כאילו עומדים ’על הגבול’ בין העולם ובין מלכות אלוהים, כשהם מוכנים לחצות את הגבול ולקבל את גמולם השמימי.
33. באילו מובנים משמשים המשוחים כ”אות” ו”עֵד” ב”מצרים”?
33 ישעיהו מציין: ”והיה לאות ולעֵד ליהוה צבאות בארץ מצרים; כי יצעקו אל יהוה מפני לוחצים, וישלח להם מושיע וָרָב, והצילם” (ישעיהו י״ט:20). המשוחים משמשים כ”אות” ו”עֵד”. הם חוד החנית של פעילות ההטפה, והם מרוממים את שם יהוה בסדר הנוכחי (ישעיהו ח׳:18; עברים ב׳:13). זעקות העשוקים נשמעות בכל רחבי העולם, אך לרוב קצרה ידן של ממשלות האדם מהושיע. לעומתן, ישלח יהוה מושיע גדול, ”מושיע וָרָב” — המלך ישוע המשיח — למען יציל את הענווים. מושיע זה יביא הקלה וברכות־עד ליראי אלוהים כשתגיע אחרית הימים אל שיאה במלחמת הר מגידון (תהלים ע״ב:2, 4, 7, 12–14).
34. (א) כיצד ’ידעו מצרים את יהוה’, ואילו זבח ומנחה יתנו לו? (ב) מתי יגוף יהוה את ”מצרים”, ואיזה ריפוי יתחולל לאחר מכן?
34 בינתיים חפץ אלוהים שאנשים מכל הסוגים ירכשו עליו ידע מדויק וייוושעו (טימותיאוס א׳. ב׳:4). לכן כותב ישעיהו: ”ונודע יהוה למצרים. ויָדעו מצרים את יהוה ביום ההוא, ועבדו זבח ומנחה, ונדרו נדר ליהוה ושילמו. ונָגַף [היכה] יהוה את מצרים, נגוף וְרָפוֹא, ושבו עד יהוה, ונעתר להם ורפאם” (ישעיהו י״ט:21, 22). תושבי ”מצרים” בני כל האומות בעולם השטן לומדים לדעת את יהוה ולהקריב ”פרי שפתיים המודיעות את שמו ברבים” (עברים י״ג:15, ע״ח). הללו נודרים נדר ומקדישים את חייהם ליהוה, ומקיימים את נדרם בשירותם הנאמן כל ימי חייהם. יהוה ’יגוף’ את הסדר העולמי הקיים במלחמת הר מגידון, ואז ישתמש במלכותו כדי לרפא את האנושות. ריפוי נפלא זה יתחולל באלף שנות שלטון ישוע, שבמרוצתן תגיע האנושות לשלימות רוחנית, נפשית, מוסרית וגופנית (ההתגלות כ״ב:1, 2).
”ברוך עמי”
35, 36. אילו תנאים שררו בימי קדם במצרים, אשור וישראל כהתגשמות של ישעיהו י״ט:23–25?
35 הנביא חוזה התפתחות נפלאה. ”ביום ההוא תהיה מסילה ממצרים אשורה, ובא אשור במצרים, ומצרים באשור; ועבדו מצרים את [עִם] אשור. ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה [השלישי] למצרים ולאשור, ברכה בקרב הארץ אשר ברכו יהוה צבאות לאמור: ’ברוך עמי, מצרים, ומעשה ידי, אשור, ונחלתי ישראל’” (ישעיהו י״ט:23–25). עוד יבוא יום שישררו יחסי ידידות בין מצרים ואשור!
36 בימי קדם, כשגאל יהוה את עמו מבין הגויים, הוא כאילו סלל להם ”מסילה” ודרך אל החופש (ישעיהו י״א:16; ל״ה:8–10; מ״ט:11–13; ירמיהו ל״א:21). נבואה זו התגשמה בקנה מידה קטן לאחר נפילת בבל. אותה עת שבו אל הארץ המובטחת גולים מאשור, ממצרים וגם מבבל (ישעיהו י״א:11). ומה לגבי ימינו?
37. כיצד מוכיחים מיליונים באורח חייהם שהם צועדים בדרך סלולה בין ”אשור” ו”מצרים”?
37 בימינו, שארית עם ישראל הרוחני היא ”ברכה בקרב הארץ”. חבריה תומכים בעבודת אלוהים האמיתית ומכריזים את בשורת המלכות לבני כל העמים. חלק מהעמים צבאיים מאוד, כמו אשור, ואחרים ליברלים יותר, אולי כמו מצרים, שגילמה בנבואות דניאל את ”מלך הנגב” (דניאל י״א:5, 8). מיליונים, בני אומות מיליטנטיות או ליברליות יותר, כבר צועדים במסילה, בדרך עבודת אלוהים האמיתית. בני כל העמים ’עובדים’ את אלוהים באחדות. אין ביניהם פילוגים על רקע לאומני. הם אוהבים זה את זה וניתן לומר עליהם ש”בא אשור במצרים ומצרים באשור”, כאילו נסללה ביניהם דרך (פטרוס א׳. ב׳:17).
38. (א) באיזה מובן ”יהיה ישראל שלישיה [השלישי] למצרים ולאשור”? (ב) מדוע מברך יהוה את עמו ”ברוך עמי”?
38 אך באיזה מובן ”יהיה ישראל שלישיה [השלישי] למצרים ולאשור”? בתחילת ’עת הקץ’ השתייכו רוב משרתי יהוה בעולם ל”ישראל השייכים לאלוהים” (דניאל י״ב:9; גלטים ו׳:16). אך, מאז שנות ה־30’ של המאה ה־20 הופיע המון רב של ”צאן אחרות” בעלי תקווה ארצית (יוחנן י׳:16; ההתגלות ז׳:9). חברי ההמון הרב באים מכל העמים שסומלו על־ידי מצרים ואשור. הם נוהרים אל בית יהוה ומזמינים אחרים להצטרף אליהם (ישעיהו ב׳:2–4). הם מבצעים את אותה הפעילות שמבצעים אחיהם המשוחים, הם עומדים בניסיונות דומים, מגלים נאמנות ומסירות דומות ואוכלים מאותו שולחן רוחני. המשוחים ו’הצאן האחרות’ הם אכן ”עדר אחד” שבראשו ”רועה אחד” (יוחנן י׳:16). היכול מישהו לפקפק בכך שיהוה מרוצה מפעילותם לנוכח מסירותם וכוח סבלם? אין פלא שהוא מברך אותם ”ברוך עמי”!
[הערת שוליים]
a יש חוקרי מקרא הסבורים כי הכינוי ”ארץ צִלְצַל כנפיים” מתייחס למשק כנפי הארבה הפושט לפרקים על אתיופיה. אחרים אומרים כי המילה ”צִלְצַל” נשמעת כמו השם ”צַלְצַלְיָה”, כינויו של זבוב הטְסֶה־טְסֶה בפי שבטי בני גַלָה, שבטים חמיים החיים באתיופיה של ימינו.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 191]
לוחמים פלישתים תוקפים את אויביהם (תבליט מצרי. המאה ה־12 לפה״ס)
[תמונה בעמוד 192]
מצבת אבן של לוחם או אל מואבי (בין המאה ה־11 למאה ה־8 לפה״ס)
[תמונה בעמוד 196]
לוחם ארם רכוב על גמל (המאה ה־9 לפה״ס)
[תמונה בעמוד 198]
”ים” האנושות הסוררת וחסרת המנוח פולט מתוכו התמרמרות ומהפכות
[תמונה בעמוד 203]
כוחם של כוהני מצרים לא השתווה לכוח יהוה
