רמה יד יהוה
פרק עשרים ואחד
רמה יד יהוה
1. מדוע מעריך ישעיהו את יהוה?
ישעיהו אוהב מאוד את יהוה ונהנה להללו. הוא קורא: ”יהוה, אלוהי אתה. ארוממך, אודה שמך”. מה עזר לנביא לפתח הערכה כה בריאה כלפי בוראו? בעיקר דעת יהוה, ידע עליו ועל מעשיו. מדבריו הבאים של ישעיהו ניתן לראות כי היה לו ידע כזה: ”כי עשית פלא, עצות מרחוק [מימי קדם], אמונה, אֹמֶן” (ישעיהו כ״ה:1). ישעיהו יודע שיהוה נאמן ומהימן ושכל ’עצותיו’ — המטרות שהוא מציב — מתקיימות, כפי שידע יהושע, שחי לפניו (יהושע כ״ג:14).
2. מהי עצת יהוה שמכריז ישעיהו, ובמי מדובר כנראה?
2 עם עצות יהוה נמנים גם משפטיו נגד אויבי ישראל. כעת מכריז ישעיהו אחת מעצות יהוה: ”כי שמת מֵעיר לגל, קריה בצורה למפֵּלה, ארמון זרים מֵעיר, לעולם לא ייבנה” (ישעיהו כ״ה:2). לא מוזכר שם העיר. אם כן, באיזו עיר מדובר? אפשר שישעיהו מדבר על עָר מואב, שכן מואב היתה אויבת עם אלוהים משכבר הימים. a ואפשר שהוא מתייחס לעיר אחרת, חזקה יותר, לבבל (ישעיהו ט״ו:1; צפניה ב׳:8, 9).
3. כיצד אויבי יהוה יכבדוהו?
3 כיצד יגיבו אויבי יהוה כאשר יעשה את עצתו נגד עירם החזקה? ”על כן יכבדוך עם עז; קריית גויים עריצים יירָאוך” (ישעיהו כ״ה:3). מובן שאויבי האל הכל־יכול ייראו מפניו. אם כן, כיצד יכבדוהו? האם יצטרפו אל עבודת אלוהים הטהורה וינטשו את אלילי הכזב שלהם? לא. הם יכבדו את יהוה כמו פרעה ונבוכדנאצר אשר נאלצו להכיר בעליונותו המוחלטת של יהוה (שמות י׳:16, 17; י״ב:30–33; דניאל ד׳:34).
4. מי היא ”קריית גויים עריצים” בימינו, וכיצד אפילו היא נאלצת לכבד את יהוה?
4 בימינו ”קריית גויים עריצים” היא ”העיר הגדולה המולכת על מלכי הארץ”, כלומר ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות הכזב (ההתגלות י״ז:5, 18). לב לבה של מעצמה זו היא הנצרות. וכיצד מכבדים מנהיגי הנצרות את יהוה? בכאב לב הם נאלצים להכיר בהישגים הנפלאים שהקנה יהוה לעדיו. מנהיגי דת אלה ”נחרדו ונתנו כבוד לאלוהי השמים” במיוחד משנת 1919, כאשר חידש יהוה את פעילותם הנמרצת של עובדיו ושחרר אותם מן השבי הרוחני לבבל הגדולה (ההתגלות י״א:13). b
5. כיצד מגן יהוה על מי שתולים בו את כל מבטחם?
5 יהוה הוא מפלט לענווים הרוצים לשרתו, גם אם הוא מטיל אימה באויביו. לעתים מנסים עריצים דתיים ופוליטיים לעשות הכל כדי למוטט את אמונתם של עובדי יהוה האמיתיים. אלא שמאמציהם עולים בתוהו, משום שעובדי יהוה תולים בו את כל ביטחונם. בסופו של דבר משתיק יהוה את אויביו באותה הקלות שענן מכסה לפתע את עין השמש הקופחת בארץ מדבר, או שקיר חוסם רוחות סער. (קרא ישעיהו כ״ה:4, 5.)
’משתה לכל העמים’
6, 7. (א) איזה מין משתה עורך יהוה, ולמי? (ב) מה מסמל המשתה שעליו מנבא ישעיהו?
6 יהוה נוהג כאב אוהב. הוא לא רק מגן על ילדיו, אלא גם מאכיל אותם, בעיקר מבחינה רוחנית. לאחר ששחרר את עמו ב־1919 הכין להם מסיבת ניצחון, משתה של מזון רוחני עשיר. ”ועשה יהוה צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים, משתה שמרים, שמנים מְמֻחָיִם, שמרים מזוקקים” (ישעיהו כ״ה:6).
7 המשתה נערך על ”הר” יהוה. איזה הר זה? זהו ”הר בית יהוה” אשר אליו נוהרים כל העמים ”באחרית הימים”. זה ’הר קודשו’ ובו לא יָרֵעו ולא ישחיתו עובדי יהוה הנאמנים (ישעיהו ב׳:2; י״א:9). במקום רם ונישא זה של עבודתו הטהורה עורך יהוה משתה עשיר לנאמניו. הוא נותן להם ברוב נדיבותו שפע רוחני המסמל את השפע הפיסי שיזכו לו כאשר תמשול מלכות אלוהים לבדה עלי אדמות. לא יהיה עוד רעב. ”יהי פיסת בר בארץ, בראש הרים ירעש” (תהלים ע״ב:8, 16).
8, 9. (א) מי הם שני אויבי האדם הגרועים ביותר אשר יוסרו? הסבר. (ב) כיצד יסיר אלוהים את החרפה מעל עמו?
8 המוזמנים למשתה הרוחני שעורך אלוהים בימינו יכולים לצפות לדברים נפלאים. הקשב לדבריו הבאים של ישעיהו. הוא משווה את החטא והמוות ל”לוט” או ”מסיכה” מחניקים ואומר: ”ובילע [יהוה] בהר הזה פני הלוט, הלוט על כל העמים, והמסיכה הנסוכה על כל הגויים. בילע המוות לנצח, ומחה אדֹנָי יהוה דמעה מעל כל פנים” (ישעיהו כ״ה:7, 8).
9 החטא והמוות לא יהיו עוד! (ההתגלות כ״א:3, 4) זאת ועוד, בכך יקיץ הקץ על החרפה שהמיטו על משרתי יהוה ועל הכזבים שהפיחו נגדם במשך אלפי שנים. ”וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי יהוה דיבר” (ישעיהו כ״ה:8). איך זה יקרה? יהוה יסיר את מקור החרפה, את השטן ואת זרעו (ההתגלות כ׳:1–3). אין פלא שעובדי אלוהים יחושו צורך לקרוא: ”הנה, אלוהינו זה! קיווינו לו, ויושיענו. זה יהוה, קיווינו לו. נגילה ונשמחה בישועתו” (ישעיהו כ״ה:9).
השפלת הגאים
10, 11. איזה עונש קשה מכין יהוה למואב?
10 יהוה מושיע את משרתיו המגלים ענווה. אולם מואב, שכנתה של ישראל, היא גאה, ויהוה מתעב כל גבה לב (משלי ט״ז:18). לכן צפויה למואב השפלה. ”כי תנוח יד יהוה בהר הזה, וְנָדוֹש מואב תחתיו כְּהִדּוּש מתבן במו מַדְמֵנָה [ערימת דומן]. וּפֵרַשׂ ידיו בקרבו כאשר יְפָרֵשׂ השוחה לשחות, והשפיל גאוותו עם אָרְבּוֹת ידיו. ומבצר משגב חומותֶיךָ הֵשַח; השפיל, הגיע לארץ, עד עפר” (ישעיהו כ״ה:10–12).
11 יד יהוה ”תנוח” על הר מואב. ומה יקרה? מואב הגאה תוכה ותירמס כמו ב”מדמנה”, בערימת גללי בהמות. בימי ישעיהו נהגו לדוש תבן בערימות דומן כדי לזבל את האדמה, ומכאן שישעיהו חוזה שמואב תושפל חרף חומותיה הגבוהות המקנות לה ביטחון מדומה.
12. מדוע בוחר יהוה להעניש בחומרה דווקא את מואב?
12 מדוע בוחר יהוה להעניש בחומרה שכזו דווקא את מואב? המואבים הם מצאצאי לוט, אחיינו של אברהם, שהיה עובד יהוה. לא זו בלבד שהם היו שכנים של עם בריתו של אלוהים, גם היתה בינם ובין ישראל קרבת דם. למרות זאת, הם עבדו אלי כזב וגילו עוינות עזה כלפי ישראל. לכן היו ראויים לעונש. האויבים של עובדי יהוה בימינו דומים במובן זה למואב. זו שדומה למואב יותר מכל היא הנצרות, הטוענת ששורשיה בקהילה המשיחית בת המאה הראשונה. אך כמו שראינו היא המרכיב העיקרי של בבל הגדולה.
שיר ישועה
13, 14. איזו ”עיר עָז” יש לעמו של אלוהים כיום, ומי רשאי לבוא בשעריה?
13 ומה לגבי עמו של אלוהים? הללו שמחים לזכות לחסדו של יהוה ולהגנתו, לכן הם נושאים קולם בשיר. ”ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה: ’עיר עָז לנו. ישועה ישית חומות וָחֵל. פיתחו שערים, ויבוא גוי צדיק שומר אמונים’” (ישעיהו כ״ו:1, 2). מילים אלה אומנם התגשמו בימי קדם, אך הן מתגשמות בבירור גם בימינו. ליהוה יש ”גוי צדיק”, עם ישראל הרוחני, ולעם זה ארגון חזק דמוי עיר. זו אכן סיבה נהדרת לשמחה ולשירה!
14 אילו מין אנשים עוברים בשערי ’עיר’ זו? השיר משיב על כך: ”יֵצֶר סמוך תִּצור שלום שלום [כלומר, שלום ממושך מאת אלוהים ינצור לב שנוטה לסמוך על אלוהים], כי בך בטוח [צריך האדם לבטוח]. ביטחו ביהוה עדי עד כי ביה יהוה צור עולמים” (ישעיהו כ״ו:3, 4). ה”יֵצֶר” או נטיית הלב שיהוה מעודד הוא השאיפה למלא אחר עקרונות הצדק שלו ולבטוח בו ולא בעולם המסחר, בפוליטיקה ובדתות הלא־יציבות של העולם. ”יה יהוה” הוא הצור או סלע המבטחים המהימן היחידי. מי שבוטחים בו בכל לבם זוכים להגנתו ול”שלום” רב (משלי ג׳:5, 6; פיליפים ד׳:6, 7).
15. כיצד הושפלה בימינו ”קריה נשגבה”, וכיצד רומסות אותה ”רגלי עני”?
15 לעומתם, מה מר גורלם של אויבי עם אלוהים! ”כי הֵשַח יושבי מרום, קריה נשגבה. ישפילנה, ישפילה עד ארץ; יַגיעֶנה עד עפר. תרמסנה רגל, רגלי עני, פעמי דלים” (ישעיהו כ״ו:5, 6). גם הפעם אפשר שישעיהו מדבר על ”קריה נשגבה” במואב. אפשרות נוספת היא שהוא מתייחס לעיר אחרת, כגון בבל, אשר ביהירותה מרוממת את עצמה. מכל מקום, יהוה הופך את הקערה על פיה, ורגלי ’עניים ודלים’ רומסים את ’הקריה הנשגבה’. נבואה זו מתארת היטב את בבל הגדולה של ימינו, ובמיוחד את הנצרות. ”קריה נשגבה” זו נאלצה ב־1919 לשחרר את משרתי יהוה, וכך נפלה והושפלה. משרתי יהוה, לעומת זאת, החלו לרמוס את זו שבעבר היו שבויים בידה (ההתגלות י״ד:8). כיצד? הם הכריזו ברבים על יום הנקם הקרֵב של יהוה (ההתגלות ח׳:7–12; ט׳:14–19).
מתאווים לצדקה ול’זכרו’ של יהוה
16. איזו דוגמה טובה למסירות מציב ישעיהו?
16 לאחר שיר הניצחון מגלה ישעיהו את גודל מסירותו ומספר על הגמול שנותן אלוהי הצדק למשרתיו. (קרא ישעיהו כ״ו:7–9.) הנביא מציב דוגמה טובה. הוא ’מקווה ביהוה’ ונפשו מתאווה מאוד ל’שם’ יהוה ול’זכרו’. מהו זכרו של יהוה? בשמות ג׳:15 נאמר: ”יהוה... זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור”. מכאן שישעיהו מוקיר את שם יהוה ואת כל מה ששם זה מייצג, לרבות ערכי יהוה ודרכי הצדק שלו. למפתחים אהבה דומה ליהוה מובטחת ברכתו (תהלים ה׳:9; כ״ה:4, 5; קל״ה:13; הושע י״ב:6).
17. אילו זכויות יישללו מן הרשעים?
17 אלא שלא הכל אוהבים את יהוה ואת הסטנדרטים הנעלים שלו. (קרא ישעיהו כ״ו:10.) גם לרשעים מושטת ההזמנה ללמוד צדק ולהיכנס ל”ארץ נכוחות”, ארצם של משרתי יהוה שיושרם מוסרי ורוחני. אלא שהרשע עומד בסירובו ללמוד צדק, ”ובל יראה גאות יהוה”. הרשעים לא יזכו ליהנות מן הברכות שיורעפו על האנושות לאחר קידוש שם יהוה. אך אפילו בעולם החדש, לאחר שהארץ כולה תהיה ”ארץ נכוחות”, רבים ידחו את חסד יהוה. שמותיהם לא ייכתבו בספר החיים (ישעיהו ס״ה:20; ההתגלות כ׳:12, 15).
18. באיזה מובן יבחרו חלק מבני דורו של ישעיהו לעצום את עיניהם, וכיצד ייאלצו ’לחזות’ ביהוה?
18 ”יהוה, רמה ידך, בל יחזיון. יחזו ויבושו קנאת עם. אף אש צָרֶיךָ תאכלם” (ישעיהו כ״ו:11). בימי ישעיהו הוכיח יהוה כי רמה ידו כאשר הגן על עמו ופעל נגד אויביהם. אלא שרוב העם לא הבינו זאת. הם בחרו לעצום את עיני הבנתם. אך בסופו של דבר הם ”יחזו” או יבינו על כורחם, כאשר ייאכלו באש קנאתו של יהוה (צפניה א׳:18). כעבור שנים אמר אלוהים ליחזקאל: ”וידעו כי אני יהוה” (יחזקאל ל״ח:23).
”את אשר יאהב יהוה יוכיח”
19, 20. מדוע וכיצד העניש יהוה את עמו, ולמי הועיל העונש?
19 ישעיהו יודע שהשלום והשגשוג של בני עמו הם תודות ליהוה. ”יהוה, תִּשְפֹּת [הענֵק] שלום לנו, כי גם כל מעשינו פעלת לנו” (ישעיהו כ״ו:12). אך למרות זאת ואף שיהוה נתן לעמו הזדמנות להיות ”ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, בתולדות יהודה שזור טוב וגם רע (שמות י״ט:6). שוב ושוב פנו תושבי יהודה לפולחן אלילי כוזב, ועל כך הם הוכחו ונענשו פעם אחר פעם. עם זאת, התוכחות והעונשים היו הוכחה לאהבתו של יהוה, ”כי את אשר יאהב יהוה יוכיח” (עברים י״ב:6).
20 לא אחת הוכיח יהוה את עמו בכך שהרשה לאומות אחרות לרדות בהם, להיות ’אדונים זולתו’. (קרא ישעיהו כ״ו:13.) הוא הניח לבבלים להגלות את עמו ב־607 לפה״ס. האם הועילה להם הגלות? סבל כשלעצמו אינו מועיל לאדם. אולם, אם הסובל לומד לקח, מתחרט ומתמסר ליהוה בלב ובנפש, אז מועיל לו סבלו (דברים ד׳:25–31). האם היו ביהודה אנשים שגילו חרטה כרצון אלוהים? כן. ישעיהו חוזה: ”לבד בך נזכיר שמך”. היהודים ששבו מן הגלות ב־537 לפה״ס אומנם נזקקו מדי פעם לתוכחה על חטאיהם, אך לעולם לא שבו לעבוד אלי אבן.
21. מה יקרה לאלה אשר דיכאו את עם אלוהים?
21 ומה יעלה בגורלם של מי שהגלו את יושבי יהודה? ”רפאים בל יקומו. לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו” (ישעיהו כ״ו:14). בבל תסבול בעוון האכזריות שגילתה כלפי עמו הנבחר של יהוה. באמצעות מדי ופרס יפיל יהוה מלכות גאה זו וישחרר את עמו הגולה. בבל, העיר הגדולה, תהיה חסרת אונים כמתה, כרפאים, ובסופו של דבר באמת תחדל להתקיים.
22. כיצד נתברכו עובדי אלוהים בני זמננו?
22 בהתגשמות בת זמננו שוחררה ב־1919 שארית מטוהרת של עם ישראל הרוחני מן השבי לבבל הגדולה, ושבה לשירות יהוה. המשיחיים המשוחים, שנמלאו חיוניות, התמסרו כל כולם לפעילות ההטפה (מתי כ״ד:14). משום כך בירך אותם יהוה ורבים נוספו לשורותיהם, כולל המון רב של ”צאן אחרות” המוכנים לשרת יחד איתם את יהוה (יוחנן י׳:16). ”יָסַפְתָּ לגוי, יהוה, יספת לגוי. נכבדתָּ, ריחקת כל קצווי ארץ. יהוה, בַּצַּר פְּקָדוּךָ, צָקוּן לַחַש מוּסָרְךָ לָמוֹ [שפכו לחש של תפילה על המוסר שהטלת עליהם]” (ישעיהו כ״ו:15, 16).
”יקומון”
23. (א) כיצד הפגין יהוה את כוחו המרשים ב־537 לפה״ס? (ב) כיצד הפגין יהוה את כוחו גם ב־1919?
23 ישעיהו שב ומתאר את מצבם של אנשי יהודה בגלות בבל. הוא משווה את האומה לאשה שאוחזים בה צירי לידה ואינה מסוגלת ללדת ללא עזרה. (קרא ישעיהו כ״ו:17, 18.) העזרה מגיעה ב־537 לפה״ס, ועובדי יהוה שבים לארצם, להוטים לבנות מחדש את המקדש ולהשיב את עבודת אלוהים האמיתית על כנה. האומה כאילו קמה לתחייה. ”יחיו מתיך. נבלתי יקומון. הקיצו ורננו, שוכני עפר! כי טל אורות טלך, וארץ רפאים תפיל” (ישעיהו כ״ו:19). איזה מפגן מרשים של כוח יהוה! וכאשר התגשמו המילים הללו במובן הרוחני ב־1919, היה זה מפגן כוח מרשים עוד יותר (ההתגלות י״א:7–11). אנו אכן מצפים בכיליון עיניים ליום שבו תתגשמנה מילים אלה כפשוטן, בעולם החדש, כאשר המתים ’ישמעו’ את קול ישוע ”ויצאו” מקברם! (יוחנן ה׳:28, 29).
24, 25. (א) כיצד נשמעו אולי היהודים ב־539 לפה״ס לצו יהוה להסתתר? (ב) מה עשויים לסמל ’החדרים’ בימינו, ומה צריכה להיות גישתנו בנוגע אליהם?
24 אלא שאם הנאמנים מעוניינים לזכות לברכות הרוחניות שהבטיח ישעיהו, מחובתם לציית לצו שנתן יהוה: ”לֵך עמי, בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך. חֲבִי כמעט רגע עד יעבור זעם. כי הנה יהוה יוצא ממקומו לפקוד עוון יושב הארץ עליו, וגילתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה” (ישעיהו כ״ו:20, 21; השווה צפניה א׳:14). פסוק זה התגשם לראשונה כאשר נכבשה בבל ב־539 לפה״ס בידי מדי ופרס בפיקודו של המלך כורש. ההיסטוריון היווני כּסֶנופון סיפר שכאשר נכנס כורש לבבל הטיל עליה עוצר. צבאו ”נצטווה להכרית כל מי שיימצא מחוץ לביתו”. כיום ניתן לקשר בין ’החדרים’ שבנבואה ובין עשרות אלפי הקהילות של משרתי יהוה ברחבי העולם. לקהילות אלה יהיה תפקיד מפתח בחיינו גם במשך ’הצרה הגדולה’ (ההתגלות ז׳:14). חיוני ביותר אפוא לשמור על גישה בריאה כלפי הקהילה ולהתרועע עימה דרך קבע (עברים י׳:24, 25).
25 בקרוב יקיץ הקץ על עולמו של השטן. עדיין לא ידוע לנו כיצד יגן יהוה על עמו בתקופה מעוררת מורא זו (צפניה ב׳:3). עם זאת, ידוע לנו בוודאות שאם ברצוננו לשרוד, עלינו להאמין ביהוה, להיות נאמנים ולציית לו.
26. מי היה ה”לווייתן” בימי ישעיהו ומי הוא בימינו, ומה יקרה ל”תנין אשר בים”?
26 ישעיהו נשא עיניו לאותם ימים וניבא: ”ביום ההוא יפקוד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עֲקַלָּתוֹן, והרג את התנין אשר בים” (ישעיהו כ״ז:1). בהתגשמות הראשונה של הפסוק התייחסה המילה ”לווייתן” לארצות שאליהן נפוץ עם ישראל, כגון בבל, מצרים ואשור. לא יעלה בידן של ארצות אלה למנוע מעם אלוהים לשוב לארצו במועד המתאים. אך מיהו ”לווייתן” בן זמננו? נראה שמדובר בשטן, ”הנחש הקדמוני”, ובסדר המרושע שלו כאן עלי אדמות, סדר שבאמצעותו הוא נלחם בעם ישראל הרוחני (ההתגלות י״ב:9, 10; י״ג:14, 16, 17; י״ח:24). ב־1919 שחרר אלוהים את עמו משלטון ה”לווייתן”, ובקרוב יבוא הלווייתן אל קִצו משום שיהוה ’יהרוג את התנין אשר בים’. עד שזה יקרה, כל ניסיונותיו של ”לווייתן” להסב נזק בלתי הפיך לעם אלוהים יעלו בתוהו (ישעיהו נ״ד:17).
”כרם חֶמֶר”
27, 28. (א) במה מילא כרם יהוה את הארץ? (ב) כיצד מגן יהוה על כרמו?
27 כעת שר ישעיהו שיר אחר ובו הוא מתאר בחֵן את נאמנותו של עמו המשוחרר של יהוה: ”ביום ההוא, ’כרם חֶמֶר!’ ענו לה, ’אני יהוה נוצרה, לרגעים אשקנה. פן יפקוד עליה, לילה ויום אצֳרנה’” (ישעיהו כ״ז:2, 3). שארית עם ישראל הרוחני ובני־לווייתה לא ישבו בחיבוק ידיים. הם מילאו את כל הארץ בתנובה רוחנית. זוהי באמת סיבה למסיבה, סיבה לשירה. הכבוד הוא ליהוה, המטפל בכרמו באהבה. (השווה יוחנן ט״ו:1–8.)
28 חמתו של יהוה הופכת לשמחה. ”חימה אין לי. מי יתנני שמיר שַיִת במלחמה? אֶפְשְׂעָה בה, אציתנה יחד, או יַחֲזֵק במעוזי, יעשה שלום לי; שלום יעשה לי” (ישעיהו כ״ז:4, 5). יהוה מעוניין לוודא שכרמו ימשיך להיות ”כרם חֶמֶר”, כרם המניב יין רב. לשם כך הוא כותש ומבעיר באש כל השפעה דמויית עשבים שוטים, כל השפעה שעלולה להשחית את כרמו. מכאן שאל לאיש לסכן את בריאותה של הקהילה המשיחית. נהפוך הוא, כולם צריכים ’להחזיק במעוז’ יהוה, לבקש את חסדו והגנתו. אם יעשו כן, יזכו לשלום אלוהים, ושלום זה כה חשוב עד כי ישעיהו מזכיר זאת פעמיים. והתוצאה? ”הבאים יַשְרֵש יעקב, יציץ ופָרַח ישראל, ומָלאו פני תבל תנובה” (ישעיהו כ״ז:6). c זוהי הוכחה ניצחת לכך שבכוחו של יהוה להגשים את דברי הפסוק. מאז 1919 מילאו המשיחיים המשוחים את הארץ ”תנובה”, מזון רוחני עשיר. בעקבות זאת הצטרפו אליהם מיליוני נאמנים מן הצאן האחרות, ויחד הם ”עובדים אותו [את אלוהים] יומם ולילה” (ההתגלות ז׳:15). הם שומרים בשמחה על עקרונותיו הנעלים בלב לבו של עולם מושחת. ויהוה ממשיך לברך אותם ולהוסיף רבים לשורותיהם. מי יתן ולעולם לא נשכח את הזכות הנאדרת שיש לנו להיזון מ”תנובה” זו ולחלק אותה גם לזולת באמצעות תרועת ההלל שבפינו.
[הערות שוליים]
a קרוב לוודאי שעָר פירושה עיר.
b עיין בעמוד 170 בספר ההתגלות — שיא התגשמותה קרוב!
c המסגרת שבעמוד 285 דנה בישעיהו כ״ז:7–13.
[שאלות לימוד]
[תיבה בעמוד 285]
”שופר גדול” מכריז חירות
ב־607 לפה״ס גברו ייסוריה של יהודה. יהוה העניש את עמו הסורר בְּגלות. (קרא ישעיהו כ״ז:7–11.) עוון העם כבד מכדי שניתן יהיה לכפר עליו על־ידי קורבנות בעלי־חיים. לכן מגרש יהוה את עם ישראל מעל אדמתו כפי שמפזרים כבשים או עזים ב”סַאסְאָה”, צעקה הזורעת בהלה, או כפי שרוח סערה עזה ’הוגה’ ומעיפה את כל הנקרה בדרכה. לאחר מכן אפילו אנשים שאין להם כוח רב, אנשים המסומלים על־ידי נשים, יוכלו להשתלט על הארץ ולנצל את מה שנותר בה.
אלא שהגיע המועד שקבע יהוה לשחרר את עמו מן השבי. הוא משחרר אותם כמו שאיכר משחרר, בלשון השאלה, זיתים ’הכלואים’ על העץ. ”והיה ביום ההוא יחבוט יהוה משיבולת הנהר [נהר הפרת] עד נחל מצרים, ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל. והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים, והשתחוו ליהוה בהר הקודש בירושלים” (ישעיהו כ״ז:12, 13). לאחר שניצח ב־539 לפה״ס, הוציא כורש צו המשחרר את כל היהודים שבממלכתו, גם את היושבים באשור ובמצרים (עזרא א׳:1–4). הצהרת החירות שניתנת לעם אלוהים נשמעת כקול ”שופר גדול”.
[תמונות בעמוד 275]
”משתה שמנים”
[תמונה בעמוד 277]
בבל תירמס ברגלי מי שהיו בעבר שבויים בידה
[תמונה בעמוד 278]
”בוא בחדריך”
