אור לגויים
פרק עשרים ושמונה
אור לגויים
1, 2. מדוע האור חיוני, ואיזה מין ’חושך מכסה ארץ’ בימינו?
יהוה הוא מקור האור. הוא ה”נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים לאור לילה” (ירמיהו ל״א:35). ולוּ רק מסיבה זו, ניתן להכיר ביהוה כמקור החיים, שכן אור פירושו חיים. לולא היה כדור־הארץ שטוף שמש ומלא באורהּ ובחומהּ, לא היו יכולים להתקיים החיים במתכונתם הנוכחית. כוכב הלכת שלנו לא היה ראוי למגורים.
2 לכן, מדאיג מאוד לדעת שיהוה ניבא כי בתקופתנו ישרור חושך ולא אור. ישעיהו כתב בהשראה: ”הנה החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים” (ישעיהו ס׳:2). מובן שלא מדובר כאן בחושך פיזי אלא רוחני, אך הוא חמור באותה מידה. כשם שמי שאינם זוכים לאור השמש מתים בסופו של דבר, כך קורה גם למי שאינם זוכים לאור רוחני.
3. היכן נוכל למצוא אור בימים חשוכים אלה?
3 בימים חשוכים אלה לא נוכל להרשות לעצמנו להתעלם מן האור הרוחני שיהוה מציע לנו. חיוני שנסמוך על דבר־אלוהים שיאיר את דרכנו, ונקרא בו מדי יום, אם ניתן (תהלים קי״ט:105). באסיפות הקהילה יש לנו הזדמנויות לעודד איש את רעהו שלא לסור מ”אורח צדיקים” (משלי ד׳:18; עברים י׳:23–25). לימוד שקדני של המקרא והתרועעות משיחית בריאה נוסכים בנו כוח שבעזרתו לא ניבלע בחשיכה המאפיינת את ”אחרית הימים”, חשיכה שתגיע לשיאה עם פרוץ היום הגדול, ”יום אף־יהוה” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1; צפניה ב׳:3). יום זה מתקרב בצעדי ענק! ובואו ודאִי כקודמו, כאותו יום שבא על יושבי ירושלים הקדומה.
יהוה שופט
4, 5. (א) כיצד יבוא יהוה להילחם בירושלים? (ב) מדוע ניתן להסיק שרק מעטים יחסית יינצלו מחורבן ירושלים ב־607 לפה״ס? (עיין בהערת השוליים.)
4 בפסוקים האחרונים בנבואת ישעיהו המרגשת מתאר יהוה בלשון ציורית את המאורעות שיובילו לפרוץ יום חרון אפו. אנו קוראים: ”הנה יהוה בָּאֵש יבוא, וכסופה מרכבותיו, להשיב בְּחֵמָה אפו, וגערתו בְּלַהֲבֵי־אש. כי בָאֵש יהוה נשפט, ובחרבו, את כל בשר; וְרַבּוּ חללי יהוה” (ישעיהו ס״ו:15, 16).
5 יש במילים אלה כדי לעזור לבני דורו של ישעיהו להבין את חומרת מצבם. קרוב היום בו יתקפו הבבלים את ירושלים במצוות יהוה, ויעלו במרכבותיהם ענני אבק כרוח סופה. מה מחריד יהיה המראה! יהוה ישתמש בפולשים כדי לבצע את משפטיו הצורבים נגד כל מפירי הנאמנות שביהודה, נגד כל ”בשר”. דומה יהיה שיהוה עצמו נלחם בעמו. ’חמתו’ לא תשכך. יהודים רבים יהיו ”חללי יהוה”. נבואה זו התגשמה ב־607 לפה״ס. a
6. אילו מעשים משוקצים נעשים ביהודה?
6 האם בצדק ”נשפט” יהוה בעמו, כלומר שופט אותו? בהחלט! פעמים רבות במהלך הדיון בספר ישעיהו ראינו שהיהודים שקעו ראשם ורובם בעבודה זרה אף־על־פי שהיו מוקדשים כביכול ליהוה. עובדה זו לא נעלמה מעיני יהוה, מה שבא לידי ביטוי שוב בהמשך הנבואה: ”’המתקדשים וְהַמִּטַּהֲרִים אל הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַת בתווך, אוכלי בשר החזיר והשֶּקֶץ והעכבר, יחדיו יָסֻפוּ’, נאום יהוה” (ישעיהו ס״ו:17). האם היו היהודים ’מתקדשים וְמִּטַּהֲרִים’ כדי להתכונן לעבודת אלוהים הטהורה? ודאי שלא! הם היו עסוקים בטקסי היטהרות אליליים שנערכו בגנים מיוחדים, ולאחריהם אכלו ברעבתנות בשר חזיר ובשר בעלי־חיים אחרים שנחשבו לטמאים במסגרת התורה (ויקרא י״א:7, 21–23).
7. במה דומה הנצרות ליהודה עובדת האלילים?
7 מה מבחיל היה מצב העם שנמצא בברית עם אלוהי האמת האחד! אך שים לב שמצב דומה, מבחיל לא פחות, שורר בדתות הנצרות בימינו. גם הן טוענות שהן משרתות את אלוהים ורבים ממנהיגיהן עוטים איצטלה של קדושה. אולם, מן המסורות ועיקרי האמונה האליליים שמטמאים אותן, ברור שהן שרויות בחשיכה רוחנית. ומה רב החושך! (מתי ו׳:23; יוחנן ג׳:19, 20).
”וראו את כבודי”
8. (א) מה יעלה בגורלן הן של יהודה והן של הנצרות? (ב) באיזה מובן הגויים ’יראו את כבוד יהוה’?
8 האם יהוה מבחין במעשים המשוקצים ובתורותיה הכוזבות של הנצרות? קרא את הדברים ששם יהוה בפי ישעיהו, וראה מה תקיש מכך: ”ואנוכי, מעשיהם ומחשבותיהם, בָּאָה לקבץ את כל הגויים והלשונות, ובאו וראו את כבודי” (ישעיהו ס״ו:18). יהוה מודע לנעשה ומוכן לשפוט לא רק את מעשיהם אלא גם את מחשבותיהם של המכריזים על עצמם שהם משרתיו. יהודה טוענת שהיא מאמינה ביהוה, אך עבודת האלילים שלה ומנהגיה האליליים מפריכים את טענתה. לשווא ”מִּטַּהֲרִים” יושביה בטקסים אליליים. העם ייכרת, וזאת לעיני כל עמי הסביבה עובדי האלילים. הללו ’יראו את כבוד יהוה’ — הם יהיו עדים למאורעות, וייאלצו להודות באמיתות דבר יהוה. כיצד חלים דברים אלה על הנצרות? כאשר תבוא הנצרות אל קִצה, רבים מידידיה לשעבר ושותפיה לעסקים ייאלצו לעמוד מנגד ולצפות באין אונים בהתגשמות דבר יהוה (ירמיהו כ״ה:31–33; ההתגלות י״ז:15–18; י״ח:9–19).
9. אילו חדשות טובות יש בפי יהוה?
9 האם מחורבן ירושלים ב־607 לפה״ס משתמע שלא יהיו עוד ליהוה עדים עלי אדמות? לא. נאמנים בולטים כדוגמת דניאל ושלושת רעיו ימשיכו לשרת את יהוה גם כגולים בבבל (דניאל א׳:6, 7). שרשרת עדיו הנאמנים של יהוה לא תינתק. בתום שבעים שנות הגלות יצאו מבבל גברים ונשים נאמנים וישובו ליהודה כדי לכונן בה מחדש את עבודת אלוהים הטהורה. על כך רומז יהוה בהמשך דבריו: ”ושמתי בהם אות, ושילחתי מהם פליטים אל הגויים — תרשיש, פּוּל, ולוּד, מושכי קשת, תֻּבַל ויוון, האיים הרחוקים — אשר לא שמעו את שִמְעִי ולא ראו את כבודי; וְהִגִּידוּ את כבודי בגויים” (ישעיהו ס״ו:19).
10. (א) באיזה מובן ישמשו היהודים הנאמנים שישתחררו מבבל כאות? (ב) מי משמשים בימינו כאות?
10 המוני הגברים והנשים הנאמנים השבים לירושלים ב־537 לפה״ס יהיו ל”אות” מדהים, לראיה לכך שיהוה הושיע את עמו. מי חלם שהיהודים השבויים ישתחררו יום אחד ויזכו לעבוד את יהוה בטוהר בהיכל קודשו? דבר דומה חל במאה הראשונה, כאשר המשיחיים המשוחים היו ”לאותות ולמופתים”, אשר אליהם נהרו כל החפצים לעבוד את יהוה (ישעיהו ח׳:18; עברים ב׳:13). בימינו משגשגים המשיחיים המשוחים בארצם המשוקמת, ומשמשים כאות מדהים בעולם כולו (ישעיהו ס״ו:8). הם מהווים עדות חיה לכוחה של רוח יהוה, ומושכים אליהם ענווים שלבבם דוחק בהם לעבוד את יהוה.
11. (א) כיצד יכירו אנשי הגויים את יהוה לאחר שיבת ציון? (ב) כיצד התגשם לראשונה זכריה ח׳:23?
11 אך כיצד, לאחר שיבת ציון ב־537 לפה״ס, יכירו את יהוה אנשי הגויים אשר לא שמעו את שִמְעוֹ? ובכן, עם תום השבי בבבל לא כל היהודים הנאמנים ישובו לירושלים. יהיו שיישארו בבבל, כמו דניאל למשל. אחרים יפוצו לארבע קצוות תבל. עד המאה החמישית לפה״ס כבר התגוררו יהודים בכל רחבי האימפריה הפרסית (אסתר א׳:1; ג׳:8). אין ספק שחלקם סיפרו לשכניהם עובדי האלילים על יהוה, משום שרבים מאנשי הגויים היו לגֵרים. כזה היה בוודאי הסריס האתיופי אשר לו בישר השליח המשיחי פיליפוס במאה הראשונה (מעשי השליחים ח׳:26–40). כל אלה הגשימו לראשונה את דברי זכריה הנביא: ”בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור: ’נלכה עימכם, כי שמענו אלוהים עימכם’” (זכריה ח׳:23). אין ספק שיהוה שלח אורו לגויים! (תהלים מ״ג:3).
מביאים ”מנחה ליהוה”
12, 13. באיזה מובן יבואו לירושלים ’אחים’ משנת 537 לפה״ס?
12 לאחר בניית ירושלים מחדש, הופכות העיר והכהונה למרכז עבודת אלוהים הטהורה בעיני יהודי התפוצות הרחוקים מארצם. רבים מהם יגמאו מרחקים אדירים כדי לבוא לירושלים ולחוג בה את הרגלים. וכך כותב ישעיהו בהשראת אלוהים: ”’וְהֵבִיאוּ את כל אחיכם מכל הגויים מנחה ליהוה, בסוסים וברכב וּבַצַּבִּים [עגלות מכוסות] ובפרדים ובכרכרות [נאקות מכרכרות וקלות רגליים] על הר קודשי, ירושלים’, אמר יהוה, ’כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בִּכְלִי טהור בית יהוה. וגם מהם אקח לכוהנים, ללוויים’” (ישעיהו ס״ו:20, 21).
13 חלק מאותם ’אחים מכל הגויים’ היו בירושלים בחג השבועות כאשר נשפכה רוח הקודש על תלמידי ישוע. המקרא מספר: ”בירושלים התגוררו יהודים יראי אלוהים מכל עם ועם אשר תחת השמים” (מעשי השליחים ב׳:5). הם עלו לירושלים כדי לעבוד את אלוהים כמנהג היהודים, אך כאשר שמעו את הבשורה הטובה על ישוע המשיח, רבים מהם האמינו בו ונטבלו.
14, 15. (א) כיצד אספו המשיחיים המשוחים ’אחים’ רוחניים נוספים לאחר מלחמת העולם הראשונה, וכיצד הללו הוגשו ליהוה כ”מנחה בִּכְלִי טהור”? (ב) באיזה מובן יהוה ’לקח מהם לכוהנים’? (ג) מי היו כמה מן המשיחיים המשוחים שעסקו במלאכת האיסוף של אחיהם הרוחניים? (עיין במסגרת שבעמוד זה.)
14 היש לנבואה זו התגשמות בת זמננו? אכן כן. בעקבות מלחמת העולם הראשונה, הבינו משרתיו המשוחים של יהוה בעזרת כתבי־הקודש, שמלכות אלוהים נוסדה בשמים ב־1914. הם העמיקו חקר במקרא ולמדו כי צריכים להיאסף יורשי מלכות או ’אחים’ נוספים. מבשרים עזי־נפש נסעו ”עד קצה הארץ” בכלי תחבורה שונים, בחיפוש אחר חברים אפשריים בשארית המשוחה. הללו היו ברובם יוצאי כנסיות הנצרות, וכשנמצאו הוגשו כ”מנחה ליהוה” (מעשי השליחים א׳:8).
15 המשוחים שנאספו בשנות האיסוף הראשונות לא ציפו שיהוה יקבלם כמות שהיו בטרם רכשו את דעת האמת המקראית. הם נקטו צעדים כדי להיטהר מכל טומאה רוחנית ומוסרית למען יהיו ”מנחה בִּכְלִי טהור”, או ”בתולה טהורה” למשיח, כדברי השליח פאולוס (קורינתים ב׳. י״א:2). הם לא רק שללו כל עיקר אמונה שבטעות יסודו, אלא גם היה עליהם ללמוד לשמור על ניטרליות מוחלטת מן העניינים הפוליטיים בעולם. ב־1931, לאחר שנטהרו כראוי, העניק להם יהוה ברוב טובו את הזכות לשאת את שמו ולהיקרא עדי־יהוה (ישעיהו מ״ג:10–12). אבל באיזה מובן יהוה ’לקח מהם לכוהנים’? כקבוצה היו המשוחים חלק מ”ממלכת כוהנים וגוי קדוש” והקריבו לאלוהים זבחי תודה (פטרוס א׳. ב׳:9; ישעיהו נ״ד:1; עברים י״ג:15).
האיסוף נמשך
16, 17. מי הם ’זרע’ עַם אלוהים מאז תום מלחמת העולם הראשונה?
16 ’ממלכת הכוהנים’ מונה 000,144 חברים, ועם הזמן הושלם איסופם (ההתגלות ז׳:1–8; י״ד:1). האם בכך תמה מלאכת האיסוף? לא. עוד מציינת נבואת ישעיהו: ”’כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפניי’, נאום יהוה, ’כן יעמוד זרעכם ושמכם’” (ישעיהו ס״ו:22). מילים אלה התקיימו לראשונה ביהודים ששבו מן השבי הבבלי והחלו לגדל ילדים. כך התבססה ”הארץ החדשה” המורכבת משבי ציון תחת ”השמים החדשים”, שהם הממשל היהודי החדש. על כל פנים, לנבואה זו נועדה להיות התגשמות ראויה לציון בימינו.
17 חברי ’ההמון הרב’, שתקוותם לחיות לנצח עלי אדמות, הם ה’זרע’ של עַם האחים הרוחניים. הם באים ”מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” ועומדים ”לפני הכיסא ולפני השה”. הם ”כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה” (ההתגלות ז׳:9–14; כ״ב:17). בימינו יוצאים חברי ’ההמון הרב’ מן החשיכה הרוחנית אל האור שמאת יהוה. הם מאמינים בישוע המשיח ומשתדלים, כדוגמת אחיהם ואחיותיהם המשוחים, לשמור על טוהר רוחני ומוסרי. הם משרתים כקבוצה תחת הכוונתו של המשיח, והם ’יעמדו’ לעד! (תהלים ל״ז:11, 29).
18. (א) כיצד פועלים חברי ההמון הרב כדוגמת אחיהם המשוחים? (ב) כיצד המשוחים ובני לווייתם עובדים את יהוה ”מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו”?
18 גברים ונשים חרוצים אלה שתקוותם ארצית יודעים שאף־על־פי שחיוני לשמור על טוהר מוסרי ורוחני, אין די בכך כדי לשאת חן בעיני יהוה. מלאכת האיסוף בעיצומה, והם מעוניינים להשתתף בה. לפי נבואת ספר ההתגלות, הם ”נמצאים לפני כיסא אלוהים ועובדים אותו יומם ולילה בהיכלו” (ההתגלות ז׳:15). מילים אלו מזכירות לנו את הכתוב בפסוק הלפני־אחרון שבנבואת ישעיהו: ”’והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפניי’, אמר יהוה” (ישעיהו ס״ו:23). כך קורה כיום. ”מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו”, כלומר מדי שבוע ומדי חודש, נאספים המשיחיים המשוחים יחד עם ההמון הרב בני לווייתם כדי לעבוד את יהוה. הם עושים זאת, בין היתר, בהתכנסות באסיפות הקהילה ובהשתתפות בפעילות ההטפה. האם אתה נימנה עם ה’באים להשתחוות לפני יהוה’ דרך קבע? עובדי יהוה שמחים מאוד לעשות כן, וחברי ההמון הרב מצפים בכיליון עיניים ליום שבו ”כל בשר” — כל אדם — ישרת את יהוה ”מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו” לנצח נצחים.
סופם של אויבי אלוהים
19, 20. לאיזו מטרה שימש גיהינום בימי המקרא, ומה הוא מסמל?
19 נותר לנו ללמוד רק עוד פסוק אחד בנבואת ישעיהו. הספר נחתם במילים: ”וְיָצְאוּ וְרָאוּ בפגרי האנשים הפושעים בי; כי תוֹלַעְתָּם לא תמות וְאִשָּם לא תִכבה, והיו דֵרָאוֹן לכל בשר” (ישעיהו ס״ו:24). קרוב לוודאי שישוע חשב על נבואה זו כשעודד את תלמידיו לחיות חיים פשוטים ולהציב את ענייני המלכות בראש סולם העדיפויות שלהם. הוא אמר: ”אם עינך תכשיל אותך, עקור אותה. מוטב לך לבוא למלכות אלוהים עם עין אחת מאשר להיות מושלך לגיהינום עם שתי עיניים, במקום אשר תולעתם לא תמות וְאִשָּם לא תכבה” (מרקוס ט׳:47, 48; מתי ה׳:29, 30; ו׳:33).
20 ומהו המקום הנקרא גיהינום? לפני מאות שנים כתב על כך הלמדן היהודי רבי דוד קמחי: ”[גיהנם] הוא מקום בארץ סמוך לירושלים, והוא מקום נמאס ומשליכים שם הטמאות והנבלות והיה שם אש תמיד לשרוף הטמאות ועצמות הנבלות לפיכך נקרא על דרך משל משפט הרשעים גיהנם”. אם, כדברי למדן זה, שימש הגיהינום כמקום אליו השליכו את האשפה ואת פגריהם של מי שנחרץ כי אינם ראויים לקבורה, כי אז היתה האש אמצעי מתאים להשמדת אשפה זו. ואת מה שלא כילתה האש, כילו התולעים. איזה תיאור קולע לסופם המוחלט של כל אויבי אלוהים! b
21. עבור מי מסתיים ספר ישעיהו בנימה חיובית, ומדוע?
21 אך האין לנבואות ישעיהו המרגשות סוף מבעית לנוכח התיאור של פגרים, אש ותולעים? כך סבורים בוודאי אויביו המושבעים של אלוהים. לעומתם, ידידי אלוהים מתעודדים עד מאוד מתיאור השמדתם הנצחית של הרשעים. עובדי יהוה זקוקים לערובה זו שיד אויביהם לעולם לא תהיה על העליונה. אויבים אלה, שהסבו סבל כה רב לעובדי אלוהים והמיטו חרפה כה רבה על שמו, יישמדו לעד. כך ”לא תקום פעמיים צרה” (נחום א׳:9).
22, 23. (א) ספר על כמה דרכים בהן הפקת תועלת מלימוד ספר ישעיהו. (ב) מהי החלטתך בעקבות לימוד ספר ישעיהו, ומהי תקוותך?
22 בתום הלימוד של ספר ישעיהו, ברי לנו שספר מקראי זה אינו היסטוריה שאבד עליה כלח. נהפוך הוא, המסר שבו מיועד לנו, החיים כיום. אם נקדיש לכך מחשבה, נוכל למצוא קווי־דמיון רבים בין חשכת הימים בהם חי ישעיהו ובין תקופתנו אנו. אי־שקט פוליטי, צביעות דתית, שחיתות במערכת המשפט ודיכויָם של הנאמנים והעניים איפיינו את ימי ישעיהו ורווחים גם בימינו. אין ספק שהיהודים הנאמנים במאה השישית לפה״ס היו אסירי תודה על נבואת ישעיהו, וגם אנו מוצאים בלימוד הנבואה נחמה רבה.
23 בזמנים קשים אלה, כשחושך מכסה ארץ וערפל לאומים, כולנו אסירי תודה ליהוה שסיפק באמצעות ישעיהו אור לאנושות! אור רוחני זה פירושו חיי עולם לכל מקבליו בלב שלם, ויהא אשר יהא מוצאם הלאומי או האתני (מעשי השליחים י׳:34, 35). אם כן, הבה נתמיד להתהלך לאור דבר־אלוהים, נקרא בו מדי יום, נהרהר בו ונוקיר את הכתוב בו, לברכתנו הנצחית ולתהילת שמו הקדוש של יהוה!
[הערות שוליים]
a לפי ירמיהו נ״ב:15, המתאר את המצב ששרר לאחר נפילת ירושלים בידי הבבלים, ניצלו ”מדלות העם ואת יתר העם הנשארים בעיר”. בכרך א׳ של ספר הבנה, עמוד 415 [אנג׳], נאמר ש”מן הביטוי ’הנשארים בעיר’ עולה כנראה שהמונים מתו ברעב, באש, ממחלות או נפלו בחרב”.
b מאחר שהאש שבערה בגיהינום (גיא בן־הינום) כילתה פגרים ולא אנשים חיים, אין הגיהינום מסמל עינויי נצח.
[שאלות לימוד]
[תיבה בעמוד 409]
משוחי הרוח הבאים מכל הגויים — מנחה ליהוה
ב־1920 עבר חואן מוניז מארצות־הברית לספרד, ולאחר מכן לארגנטינה, שם הקים וארגן קהילות של משיחיים משוחים. משנת 1923 ואילך זרח אור האמת על ישרי הלב במערב אפריקה, לשם נשלח השליח ויליאם ר. בראון (הידוע בכינויו ”בייבל בראון”) כדי לבשר את בשורת המלכות בארצות כגון סיירה לאון, גאנה, ליבריה, גמביה וניגריה. אותה שנה יצא גם ג׳ורג׳ יאנג הקנדי לברזיל ולאחר מכן לארגנטינה, קוסטה ריקה, פנמה, ונצואלה ואפילו לברית המועצות לשעבר. בערך באותה תקופה הפליג אדווין סקינר מחופי אנגליה להודו, שם עמל שנים רבות במלאכת הקציר.
[תמונה בעמוד 411]
חלק מהיהודים שנכחו בחג השבועות נמנו עם ה’אחים שהובאו מכל הגויים’
[תמונה על כל העמוד בעמוד 413]
