אלוהים מקבץ בני נכר לבית תפילתו
פרק שבעה־עשר
אלוהים מקבץ בני נכר לבית תפילתו
1, 2. איזו הכרזה מרגשת הוכרזה ב־1935, וחלק ממה היא היתה?
ביום שישי, ה־31 במאי 1935, נאם ג׳וזף פ. רתרפורד בפני קהל הנוכחים בכינוס שנערך בעיר ושינגטון די־סי. הוא דן בזהותו של ’ההמון הרב’ שראה השליח יוחנן בחזונו. בשיא נאומו, שאל אח רתרפורד: ”האם תואילו לקום, כל מי שתקוותם לחיות לנצח עלי אדמות?” לדברי אחד מבאי הכינוס, ”יותר ממחצית הנוכחים קמו על רגליהם”. ואז אמר הנואם: ”הביטו! ההמון הרב!” מישהי שהיתה שם, נזכרת: ”בהתחלה הושלך הס, ואז פרצה קריאת שמחה רועמת, והקהל הריע ממושכות” (ההתגלות ז׳:9).
2 היה זה רגע מיוחד במינו בהתגשמות ההדרגתית של נבואה שהועלתה על הכתב כ־700,2 שנה קודם לכן, ושמופיעה כיום במקרא בישעיהו נ״ו. וכמו בנבואות רבות אחרות בספר ישעיהו, גם בנבואה זו הבטחות מנחמות מחד ואזהרות חמורות מאידך. נבואה זו התייחסה לראשונה לבני דורו של ישעיהו שהיו עם בריתו של אלוהים, אך התגשמותה מגיעה עד עצם ימינו.
מה דרוש כדי להיוושע
3. מה על יושבי יהודה לעשות אם ברצונם לזכות לישועה שמאת אלוהים?
3 ישעיהו נ״ו נפתח בדברי אזהרה ליהודים. עם זאת, מן הראוי שכל עובדי אלוהים האמיתיים ישימו לב לְמה שכותב הנביא. נאמר: ”כה אמר יהוה: ’שימרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא, וצִדקתי להיגלות. אשרי אנוש יעשה זאת, ובן־אדם יחזיק בה, שומר שבת מֵחַלְּלוֹ, ושומר ידו מעשות כל רע’” (ישעיהו נ״ו:1, 2). יושבי יהודה שרוצים לזכות לישועה שמאת אלוהים חייבים לקיים את חוקי התורה, לשמור משפט ולעשות צדקה. ומדוע? משום שיהוה עצמו צדיק. וכל רודפי הצדקה זוכים לאושר הנובע מחסד יהוה (תהלים קמ״ד:15).
4. מדוע היתה לשמירת שבת חשיבות רבה לעם ישראל?
4 הנבואה מבליטה את חשיבותה של שמירת השבת, כי השבת היתה היבט חשוב של תורת משה. למעשה, אחת הסיבות שבעטיין גלו בסופו של דבר יושבי יהודה מארצם היתה התרשלות בשמירת שבת (ויקרא כ״ו:34, 35; דברי הימים ב׳. ל״ו:20, 21). השבת סימלה את הקשר המיוחד בין יהוה ובין בני ישראל, ושומרי השבת הוכיחו שהם מוקירים קשר זה (שמות ל״א:13). זאת ועוד, שמירת השבת נועדה לרענן את זיכרונם של בני דורו של ישעיהו שיהוה הוא הבורא, ולהזכיר להם גם את גודל רחמיו כלפיהם (שמות כ׳:8–11; דברים ה׳:12–15). בנוסף, שמירת השבת היתה מסגרת קבועה לעבודת יהוה. המנוחה השבועית מן העבודה השגרתית צריכה היתה להקנות ליושבי יהודה הזדמנות להתפלל, ללמוד ולהרהר.
5. כיצד יכולים המשיחיים ליישם עקרונית את העצה לשמור שבת?
5 ומה באשר למשיחיים? האם העידוד לשמור את השבת מתייחס גם אליהם? לא ישירות, שכן המשיחיים אינם כפופים לתורה ולכן אינם נדרשים לשמור שבת (קולוסים ב׳:16, 17). ברם, השליח פאולוס הסביר כי גם למשיחיים הנאמנים יש ”מנוחת שבת”. ”מנוחת שבת” זו כרוכה באמונה בקורבן־הכופר של ישוע כאמצעי לישועה ולא בהישענות על מעשים בלבד (עברים ד׳:6–10). מכאן שנבואת ישעיהו הדנה בשבת מזכירה לעובדי יהוה בני זמננו עד כמה חיוני להאמין באמצעי שסיפק אלוהים לישועה. היא גם מהווה תזכורת טובה לצורך לטפח קשר הדוק עם יהוה ולעובדו בצורה סדירה וקבועה.
נחמה לבן הנכר ולסריס
6. אילו שתי קבוצות עולות כעת לדיון?
6 יהוה פונה כעת לשתי קבוצות שמעוניינות לשרתו, אך אינן ראויות, לפי תורת משה, להשתייך לקהל ישראל. אנו קוראים: ”ואל יאמר בן הנכר הנלווה אל יהוה לאמור: ’הבדל יבדילני יהוה מעל עמו’. ואל יאמר הסריס: ’הן אני עץ יבש’” (ישעיהו נ״ו:3). בן הנכר חושש להיכרת מעם ישראל, ואילו הסריס מודאג שלעולם לא יהיו לו ילדים שינציחו את שמו. שתי הקבוצות יכולות לאזור אומץ. בטרם נראה מדוע, הבה נבחן מה היה מעמדם של הנוכרי והסריס במסגרת התורה וביחס לעם ישראל.
7. כיצד הגבילה התורה את הנוכרים בישראל?
7 נוכרים לא־נימולים לא יכלו לעבוד את אלוהים בכפיפה אחת עם בני ישראל. הם לא הורשו, למשל, לאכול מקורבן הפסח (שמות י״ב:43). נוכרים שלא הפרו את חוקי הארץ בצורה בוטה, נהנו מצדק והכנסת אורחים, אך לא היה להם קשר בר קיימא עִם עַם ישראל. היו, כמובן, שאימצו ללבם את התורה כולה, וכאות לכך נימולו הגברים. כך הם הפכו לגרים — היתה להם הזכות לעבוד בחצרות בית יהוה והם נחשבו לחלק מקהל ישראל (ויקרא י״ז:10–14; כ׳:2; כ״ד:22). אך אפילו הגרים לא היו שותפים מלאים לברית שכרת יהוה עם ישראל, ולא היתה להם נחלה בארץ המובטחת. גם נוכרים יכלו להתפלל בבית המקדש, וסביר להניח שאף יכלו להקריב קורבנות באמצעות הכוהנים, כל עוד עמדו קורבנותיהם בתקן שהציבו חוקי התורה (ויקרא כ״ב:25; מלכים א׳. ח׳:41–43). אלא שאסור היה לבני ישראל להתחבר ולהתרועע עימם.
סריסים מקבלים שֵם עולם
8. (א) מה היה מקום הסריסים במסגרת התורה? (ב) באילו תפקידים שימשו הסריסים בעמים אליליים, ומהי לעתים משמעות המונח ”סריס”?
8 הסריסים, גם אם נולדו להורים יהודים, לא היו שווי זכויות בעם ישראל a (דברים כ״ג:2). בימי המקרא נתנו עמים אליליים מעמד מיוחד לסריסים, ונהגו לסרס חלק מן הילדים שנשבו במלחמה. סריסים נתמנו לפקידים בחצר המלוכה. סריס יכול היה להתמנות ל”שומר הנשים”, ל”שומר הפילגשים” או למשרת המלכה (אסתר ב׳:3, 12–15; ד׳:4–6, 9). אין כל עדות לכך שמנהגים אלה היו נהוגים גם בישראל או שנדרשו דווקא סריסים לתפקידים בשירות מלכי ישראל. b
9. אילו דברי נחמה מפנה יהוה לסריסים בגופם?
9 בעם ישראל, לא זו בלבד שהסריסים בגופם היו מוגבלים בכל הקשור לעבודת אלוהי האמת, הם גם הושפלו עד מאוד כיוון שלא יכלו להוליד בנים שעליהם ייקרא שמם ושימשיכו את השושלת. עד כמה מנחמות אפוא הן המילים הבאות בנבואה! אנו קוראים: ”כי כה אמר יהוה לסריסים אשר ישמרו את שבתותיי, ובחרו באשר חפצתי, ומחזיקים בבריתי: ’ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם, טוב מבנים ומבנות. שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת’” (ישעיהו נ״ו:4, 5).
10. מתי השתנה מצב הסריסים, ואיזו זכות יכלו לקבל מאז?
10 ואומנם תבוא שעה ששום מכשול לא ימנע אפילו מסריס בגופו להתקבל כעובד יהוה לכל דבר. הסריסים שיעשו את רצון אלוהים יזכו ל”יד” או מקום בבית יהוה ולשם טוב יותר מבנים ובנות. מתי זה נועד לקרות? רק אחרי מות ישוע המשיח. אותה עת, נכנסה לתוקפה ברית חדשה במקום ברית התורה, ועם ישראל מלידה פינה את מקומו ל”ישראל השייכים לאלוהים” (גלטים ו׳:16). מאז ואילך יכולים כל המאמינים לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו. הבדלי מוצא ומצב גופני אינם משפיעים עוד לכאן או לכאן. המחזיקים בנאמנותם, ויהא מצבם הגופני אשר יהא, יזכו ל”שם עולם... אשר לא ייכרת”. יהוה לא ישכח אותם. שמם ייכתב ב”ספר זיכרון”, ובמועד שקבע אלוהים יזכו לחיי נצח (מלאכי ג׳:16; משלי כ״ב:1; יוחנן א׳. ב׳:17).
נוכרים עובדים את אלוהים עם עמו
11. מה נקראים הנוכרים לעשות כדי לזכות לברכות?
11 ומה באשר לנוכרים? הנבואה שבה ועוסקת בהם, ויש בדברי יהוה משום נחמה רבה עבורם. ישעיהו כותב: ”ובני הנכר הנלווים על יהוה לשרתו ולאהבה את שם יהוה, להיות לו לעבדים, כל שומר שבת מֵחַלְּלוֹ ומחזיקים בבריתי, והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי. כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים” (ישעיהו נ״ו:6, 7).
12. כיצד הבינו בעבר את נבואת ישוע לגבי ’הצאן אחרות’?
12 בימינו התגלתה בהדרגה זהותם של ”בני הנכר”. לפני מלחמת העולם הראשונה היה ברור שמספר הנושעים יהא גדול ממספרם של בעלי התקווה לשלוט בשמים עם ישוע, המוכרים כיום כישראל השייכים לאלוהים. תלמידי מקרא היו מודעים לדברי ישוע שביוחנן י׳:16: ”גם צאן אחרות יש לי, אשר אינן מן המכלא הזה. עלי להנהיג גם אותן. הן את קולי תשמענה ויהיה עדר אחד ורועה אחד”. הובן כי ’הצאן האחרות’ הן כיתה ארצית. אך רוב תלמידי המקרא האמינו כי הצאן האחרות יופיעו במרוצת אלף שנות שלטונו של ישוע המשיח.
13. כיצד הגיעו למסקנה שהכבשים שבמתי כ״ה יופיעו באחרית ימיו של הסדר העולמי הנוכחי?
13 בסופו של דבר הלכה והתבהרה ההבנה של פסוקים הדנים בצאן וכבשים. במתי כ״ה מופיע משל ישוע, משל הכבשים והעזים, לפיו זוכים הכבשים לחיי עולם בשל תמיכתם באחי ישוע. מכאן שהכבשים הם כיתה שונה, הנבדלת מאחיו המשוחים של המשיח. במהלך כינוס שנערך ב־1923 בלוס אנג׳לס, קליפורניה, ארה״ב, הוסבר שהכבשים לא יופיעו במרוצת אלף השנים אלא באחרית ימיו של הסדר העולמי הנוכחי. מדוע? משום שישוע סיפר את המשל כחלק מתשובתו לשאלה: ”מתי יהיו דברים אלה, ומה יהיה האות לנוכחותך ולסיום הסדר העולמי?” (מתי כ״ד:3, ע״ח).
14, 15. כיצד הובן בהדרגה מעמד הצאן האחרות בעת הקץ?
14 בשנות ה־20 של המאה הקודמת היו תלמידי מקרא שלא חשו כי רוח יהוה מעידה בהם שקריאתם שמימית. עם זאת, הם עבדו במסירות ובקנאות את האל העליון. בשנת 1931 נשפך אור נוסף בנושא, כאשר יצא לאור הספר טיהור־השם (אנג׳). כחלק מן הדיון בספר יחזקאל פסוק אחר פסוק, הסביר הספר טיהור־השם את החזון על ”האיש” בעל קסת הסופר (יחזקאל ט׳:1–11). ”איש” זה נראה כשהוא עובר בירושלים ומתווה תו על מצחות הנאנחים והנאנקים על התועבות הנעשות בה. ”האיש” מסמל את אחי ישוע — את שארית המשיחיים המשוחים שעודם עלי אדמות בעת משפטה של ירושלים הסמלית, הלא היא הנצרות. המותווים בתו הם חברי הצאן האחרות החיים בתקופה זו. בחזון, הללו ניצלים מהנקם שמביא יהוה על העיר הכופרת על־ידי המוציאים לפועל מטעמו.
15 ב־1932 הבינו לעומק בעזרת הדרמה הנבואית של יהוא מלך ישראל ושל יהונדב הנוכרי שתמך בו, כיצד תומכות הצאן האחרות באחיו המשוחים של המשיח — הן עושות כן כדוגמת יהונדב שהצטרף ליהוא ותמך בו בהשמדת פולחן הבעל. לבסוף, בשנת 1935 הבינו כי הצאן האחרות באחרית הימים של הסדר העולמי אינן אלא ההמון הרב שראה השליח יוחנן בחזונו. הסבר זה נשמע לראשונה בכינוס שהוזכר בתחילת הפרק, הכינוס שנערך בעיר ושינגטון די־סי, ובו הצביע ג׳וזף פ. רתרפורד על בעלי התקווה הארצית כעל ’ההמון הרב’.
16. אילו זכויות ואילו חובות יש ל”בני הנכר”?
16 כך התבהר בהדרגה כי ל”בני הנכר” חלק רב במימוש מטרות יהוה באחרית הימים. הם מצטרפים לישראל השייכים לאלוהים כדי לעבוד את יהוה (זכריה ח׳:23). יחד עם אומה רוחנית זו הם מגישים לאלוהים קורבנות רצויים ונכנסים אל מנוחת השבת (עברים י״ג:15, 16). זאת ועוד, הם עובדים את אלוהים בהיכלו הרוחני, שהוא גם ”בית תפילה... לכל העמים” בדומה למקדש ששכן בירושלים (מרקוס י״א:17). הם מאמינים בקורבן־הכופר של ישוע המשיח, ’מכבסים את גלימותיהם ומלבינים אותן בדם השה’. הם משרתים את יהוה ללא הפסקה, ”ועובדים אותו יומם ולילה בהיכלו” (ההתגלות ז׳:14, 15).
17. כיצד בני הנכר בני זמננו מחזיקים בברית החדשה?
17 בני הנכר בני זמננו מחזיקים בברית החדשה בכך שהם נהנים מן היתרונות והברכות הנובעים ממנה בזכות התרועעותם עִם ישראל השייכים לאלוהים. אף שאין הם צד בברית זו, הם מקבלים עליהם בכל לבם את החוקים הכרוכים בה. כך כתובים חוקי יהוה על לבם, והם לומדים לדעת את יהוה כאביהם השמימי והריבון העליון (ירמיהו ל״א:33, 34; מתי ו׳:9; יוחנן י״ז:3).
18. איזה איסוף מתבצע בעת הקץ?
18 עוד מציינת נבואת ישעיהו: ”נאום אדנָי יהוה, מקבץ נִדְחֵי ישראל: ’עוד אקבץ עליו לְנִקְבָּצָיו’” (ישעיהו נ״ו:8). בעת הקץ קיבץ יהוה את ”נִדְחֵי ישראל”, הלא היא השארית המשוחה. יהוה גם מקבץ את חברי הצאן האחרות. יחד הם עובדים אותו בשלום ובאחדות בהנהגתו ובהנהגת המלך מטעמו, ישוע המשיח. ובשל נאמנותם לממשלת יהוה שבראשות המשיח הפך אותם הרועה הטוב לעדר מאוחד ושמח.
צופים עיוורים, כלבים אילמים
19. איזו הזמנה שלוחה לחיות השדה וחיות היער?
19 המילים הלבביות והבונות מתחלפות בניגוד חד וכמעט מזעזע. יהוה מוכן לגלות רחמים לבני הנכר והסריסים, אך מרשיע ודן למיתה רבים מן המתיימרים להיות בקהל יהוה. ולא זו בלבד, אלא שהם לא יזכו לקבורה מכובדת, ויהיו מאכל לחיות טרף. אנו קוראים: ”כל חַיְתוֹ שָׂדָי, אֵתָיוּ [בואו] לאכול, כל חַיְתוֹ ביער” (ישעיהו נ״ו:9). ממה אמורות חיות הבר לאכול לשובעה? הנבואה תסביר. זוהי תזכורת לגורל הצפוי לכל מתנגדי אלוהים במלחמת הר מגידון הקרבה — גוויותיהם יהיו מאכל לכל בעלי כנף (ההתגלות י״ט:17, 18).
20, 21. אילו מגרעות של מנהיגי הדת הופכות אותם למדריכים רוחניים חסרי תועלת?
20 הנבואה מציינת: ”צוֹפיו עיוורים, כולם לא יָדָעו, כולם כלבים אילמים, לא יוכלו לנבוח. הוזים, שוכבים, אוהבי לָנוּם. והכלבים עזי־נפש לא ידעו שובעה, והמה רועים לא ידעו הָבִין. כולם לדרכם פנו, איש לְבִצְעוֹ [לרווחיו הלא כשרים] מִקָּצֵהוּ [מגבולו]: ’אֵתָיוּ! אקחה יין, ונסבאה שיכר. והיה כזה יום מחר, גָדוֹל יֶתֶר מאוד’” (ישעיהו נ״ו:10–12).
21 מנהיגי הדת ביהודה מתיימרים לעבוד את יהוה. הם אמורים להיות ”צופיו”. אך הם עיוורים, אילמים ורדומים מבחינה רוחנית. ואם אינם מסוגלים לעמוד על המשמר ולהתריע על סכנה, איזו תועלת יש בהם? נעדרת מצופים דתיים אלה ההבנה, ולכן אינם ראויים לספק לאנשים דמויי כבש הדרכה רוחנית. הם גם מושחתים. תאוותיהם האנוכיות אינן יודעות שובעה. במקום לציית להדרכת יהוה, הם מחפשים לעצמם דרך עצמאית, רודפים בצע, סובאים בשיכר ומעודדים אחרים לנהוג כמותם. הם אינם מודעים למשפטו הקרב ובא של אלוהים, ולכן אומרים לאנשים שהכל יהיה בסדר.
22. במה דומים מנהיגי הדת בימי ישוע למנהיגי הדת ביהודה הקדומה?
22 באחת מנבואותיו המוקדמות יותר השתמש ישעיהו בדימוי דומה לתיאור מנהיגי הדת הלא־נאמנים של יהודה — אנשים שמבחינה רוחנית הם שיכורים, רדומים ובעלי הבנה לקויה. הם העמיסו על כתפי האנשים מסורות אדם, לימדו כזבים דתיים והסתמכו על עזרת אשור במקום לבטוח באלוהים (מלכים ב׳. ט״ז:5–9; ישעיהו כ״ט:1, 9–14). אין ספק שהם לא למדו את הלקח. גם במאה הראשונה לספירה היו לצערנו מנהיגי דת כאלה. במקום לקבל בשמחה את הבשורה הטובה שהביא להם בן־אלוהים, הם דחו את ישוע וזממו להמיתו. ישוע כינה אותם גלויות ”מורי דרך עיוורים”, והוסיף שאם ”עיוור מדריך את העיוור הרי שניהם יפלו לבור” (מתי ט״ו:14).
צופים בני זמננו
23. איזו נבואה שניבא פטרוס לגבי מנהיגי הדת התגשמה?
23 השליח פטרוס הזהיר שיקומו מורי כזב להתעות את המשיחיים. הוא כתב: ”אבל גם נביאי שקר היו בעם [ישראל], כשם שגם ביניכם יהיו מורי שקר. הללו יכניסו בחשאי תורות הרסניות ויכפרו באדון אשר קנה אותם, ויביאו על עצמם אובדן פתאום” (פטרוס ב׳. ב׳:1). ומה היתה התוצאה של תורות הכזב והכיתתיות של מורי שקר אלה? קמה הנצרות, שמנהיגיה כיום מתפללים לברכת אלוהים על ידידיה הפוליטיים, ולאחר מכן מבטיחים עתיד טוב. מנהיגי הנצרות הוכיחו שהם עיוורים, אילמים ורדומים בכל הקשור לדברים רוחניים.
24. איזו אחדות שוררת בין עם ישראל הרוחני ובין בני הנכר?
24 עם זאת, יהוה מקבץ מיליוני בני נכר למען יעבדוהו בבית התפילה הרוחני האדיר שלו יחד עם שארית ישראל השייכים לאלוהים. בני נכר אלה אומנם באים מכל העמים, הגזעים והלשונות, אך הם מאוחדים בינם לבין עצמם ועִם ישראל השייכים לאלוהים. הם משוכנעים שהישועה תבוא אך ורק מיהוה אלוהים באמצעות ישוע המשיח. האהבה ליהוה היא שמניעה אותם להצטרף אל אחיו המשוחים של המשיח ולהכריז על אמונתם. הם מוצאים נחמה רבה בדברים שכתב השליח בהשראה: ”ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים — תיוושע” (רומים י׳:9).
[הערות שוליים]
a המונח ”סריס” קיבל עם השנים משמעות שונה והחל להתייחס לשר או לפקיד בחצר המלוכה שאינו נכה מינית. האתיופי אותו הטביל פיליפוס היה כנראה גֵר — שהרי נטבל לפני שנפתחה הדרך בפני הנוכרים הלא־נימולים — ומכאן שהיה סריס במובן זה (מעשי השליחים ח׳:27–39).
b גם עבד־מלך, שבא לעזרת ירמיהו ושהיה לו קשר ישיר עם המלך צדקיהו, נקרא סריס. נראה כי הכינוי סריס מתייחס לתפקידו בחצר המלוכה ולא למום גופני (ירמיהו ל״ח:7–13).
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 250]
השבת צריכה היתה להקנות הזדמנות להתפלל, ללמוד ולהרהר
[תמונות בעמוד 256]
מעמד הצאן האחרות הוסבר בכינוס שנערך ב־1935 בוושינגטון די־סי (הטבילה למטה, התוכנייה מימין)
[תמונה בעמוד 259]
חיות הבר מוזמנות לאכול לשובעה
[תמונות בעמוד 261]
בני הנכר וישראל השייכים לאלוהים מאוחדים ביניהם
