”אל תבטחו בנדיבים”
פרק אחד־עשר
”אל תבטחו בנדיבים”
1, 2. (א) לאיזו עצה שנכתבה בהשראת אלוהים לא שעה העם, ומה היתה התוצאה? (ב) מדוע שואל יהוה ’אי זה ספר הכריתות’?
”אל תבטחו בנדיבים, בבן־אדם שאין לו תשועה... אשרי שאֵל יעקב בעזרו, שִׂבְרוֹ [תקוותו] על יהוה אלוהיו. עושה שמים וארץ” (תהלים קמ״ו:3–6). לוּ רק נהגו היהודים בימי ישעיהו כעצת מחבר התהלים! לוּ רק שמו מבטחם ב”אֵל יעקב” ולא במצרים או בכל אומה אלילית אחרת! או־אז כאשר היו תוקפים את יהודה אויביה, היה יהוה יוצא להגנתה. אך יהודה מסרבת לפנות אל יהוה לעזרה. על כן, מניח יהוה לירושלים להיחרב וליושבי יהודה להילקח בשבי בבלה.
2 אין ליהודה על מי לגולל את האשמה. האשמה כולה שלה. אין היא יכולה לטעון בצדק שחורבנה בא עליה כי יהוה בגד בה או הפר את בריתו עימה. הבורא אינו מפר את בריתותיו (ירמיהו ל״א:32; דניאל ט׳:27; ההתגלות ט״ו:4). יהוה מבליט עובדה זו ושואל את עמו: ”אי זה [היכן] ספר כריתות אִמְּכֶם, אשר שילחתיה?” (ישעיהו נ׳:1) במסגרת התורה, אם בעל גירש את אשתו היה עליו לתת לה ספר כריתות. רק אז היתה חופשייה להינשא לאחר (דברים כ״ד:1, 2). בלשון ציורית נתן יהוה ספר כריתות לממלכת ישראל, אחות יהודה, אך לא עשה כן לממלכת יהודה. a הוא עדיין ’בעל’ בה, היה בעלה (ירמיהו ג׳:8, 14). יהודה בוודאי אינה חופשייה להתחבר אל אומות אליליות. הקשר בינה ובין יהוה יימשך ”עד כי יבוא שילֹה”, המשיח (בראשית מ״ט:10).
3. מאיזו סיבה ’מוכר’ יהוה את עמו?
3 יהוה שואל גם את יהודה: ”מי מִנּוֹשַי אשר מכרתי אתכם לו?” (ישעיהו נ׳:1) יושבי יהודה לא יימכרו לבבלים כדי לכסות איזה חוב מדומה שצבר יהוה. אין יהוה כאביון ישראלי החייב למכור את ילדיו כדי לשלם חובות (שמות כ״א:7). יהוה מסביר מדוע באמת נמכר עמו לעבדות: ”הן בעוונותיכם נמכרתם, ובפשעיכם שולחה אמכם” (ישעיהו נ׳:1). יושבי יהודה הם שנטשו את יהוה, ולא להיפך.
4, 5. כיצד מבליט יהוה את אהבתו כלפי עמו, אך כיצד מגיבים לה יושבי יהודה?
4 שאלתו הבאה של יהוה מבליטה את אהבתו כלפי עמו: ”מדוע באתי ואין איש? קראתי ואין עונה?” (ישעיהו נ׳:2) יהוה בא כביכול לביתם של בני עמו באמצעות משרתיו הנביאים כדי להפציר בהם לשוב אליו בכל לבם. אך אין קול ואין עונה. בני עמו מעדיפים לשאת עיניהם אל אדם בשר־ודם, ולפעמים אפילו לפנות למצרים (ישעיהו ל׳:2; ל״א:1–3; ירמיהו ל״ז:5–7).
5 האם מצרים מהימנה יותר מיהוה? האם ממנה תצמח הישועה? יושבי יהודה הסוררים שכחו כנראה את המאורעות שהובילו להולדת אומתם מאות שנים קודם לכן. ומסיבה זו יהוה שואל אותם: ”הֲקָצוֹר קצרה ידי מִפְּדוּת, ואם אין בי כוח להציל? הן בגערתי אחריב ים; אשים נהרות מדבר. תבאש דגתם מאין מים, ותמות בצמא. אלביש שמים קדרות, ושק אשים כְּסוּתָם” (ישעיהו נ׳:2, 3).
6, 7. כיצד הוכיח יהוה שבכוחו להושיע לנוכח האיום המצרי?
6 ב־1513 לפה״ס היתה מצרים בעיני עם אלוהים נוגשת עבדים, ולא הגואל המיוחל. בני ישראל היו עבדים בארץ אלילית זו. אך יהוה גאל אותם, ואיזו גאולה מרגשת היתה זו! תחילה, הביא עשר מכות על הארץ. לאחר המכה העשירית, שהיתה קשה במיוחד, קרא פרעה מלך מצרים לבני ישראל לצאת את ארצו (שמות ז׳:14 עד י״ב:31). אלא שזמן קצר לאחר שהם יצאו, פרעה חזר בו. הוא גייס את חייליו ויצא לאלץ את בני ישראל לשוב מצריימה (שמות י״ד:5–9). כשהצבא המצרי האדיר מאחוריהם וים סוף לפניהם היו בני ישראל לכודים! אך יהוה נלחם להם.
7 יהוה בלם את התקדמות המצרים כשהציב עמוד ענן בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל. בצד המצרי של עמוד הענן שרר חושך, ובצד מחנה ישראל היה אור (שמות י״ד:20). ואז, כשצבאות מצרים מרותקים למקומם, ’הוליך יהוה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה ושם את הים לחָרָבָה’ (שמות י״ד:21). לאחר שהמים נבקעו לשניים, הצליחו כל בני העם — גברים, נשים וטף — לחצות בשלום את ים סוף. רק לאחר שעשה העם כברת דרך ארוכה אל החוף, הסיר יהוה את עמוד הענן. בלהט המרדף אחר בני ישראל זינקו המצרים אל קרקעית הים. כאשר הגיע העם בבטחה אל החוף, השיב יהוה את הים לאיתנו והטביע את פרעה וצבאו. כך נלחם יהוה לעמו. המשיחיים כיום בהחלט יכולים לשאוב מכך עידוד רב! (שמות י״ד:23–28).
8. מאילו אזהרות מתעלמים יושבי יהודה ועל כן יוגלו מארצם?
8 שבע מאות שנה חלפו מניצחון אלוהים זה ועד ימי ישעיהו. כעת, יהודה היא אומה עצמאית. לעתים היא מנהלת מגעים דיפלומטיים עם ממשלות זרות, כמו אשור ומצרים. אולם אין לבטוח במנהיגיהן של אומות אליליות אלה. הם תמיד יעמידו את טובתם הם לפני כל ברית שיכרתו עם יהודה. הנביאים, שדיברו בשם יהוה, הזהירו את העם שלא לשים את מבטחם באנשים אלה, אך דבריהם נפלו על אוזניים ערלות. לבסוף, יוגלו יושבי יהודה לבבל, בה יהיו משועבדים שבעים שנה (ירמיהו כ״ה:11). אבל יהוה לא יעזוב את עמו ולא ישליכם מעל פניו לעד. במועד שיבחר, יזכרם ויסלול להם דרך לשוב לארצם ולכונן מחדש את עבודת אלוהים הטהורה. לשם מה? כדי להתכונן לקראת בואו של שילֹה, אשר לו יקהת עמים!
בואו של שילֹה
9. מיהו שילֹה, ואיזה מין מורה הוא?
9 חלפו דורי דורות, ו”כאשר מלאה העת” הופיע בזירת המאורעות שילֹה, האדון ישוע המשיח (גלטים ד׳:4; עברים א׳:1, 2). העובדה שיהוה בחר בישות הקרובה אליו ביותר להיות לו לדובר בפני היהודים מצביעה על גודל אהבתו של יהוה לעמו. ואיזה מין דובר הוא ישוע? דובר מן השורה הראשונה. ישוע אינו רק דובר, הוא גם מורה בחסד עליון. ואין פלא, שכן לו עצמו יש מורה נהדר — יהוה אלוהים בכבודו ובעצמו! (יוחנן ה׳:30; ו׳:45; ז׳:15, 16, 46; ח׳:26) דבריו הנבואיים של ישוע בפי ישעיהו מאשרים זאת: ”אדני יהוה נתן לי לשון לימודים, לדעת לעות [לענות] את יעף דבר. יעיר בבוקר בבוקר, יעיר לי אוזן לשמוע כלימודים” (ישעיהו נ׳:4). b
10. כיצד משקף ישוע את אהבת יהוה כלפי עמו, ומהי תגובת העם אליו?
10 לפני בואו אל הארץ עבד ישוע לצד אביו בשמים. הקשר החם בין האב ובנו מתואר בלשון פיוטית במשלי ח׳:30: ”ואהיה אצלו [אצל יהוה] אָמוֹן... משחקת לפניו בכל עת”. ישוע שאב שמחה רבה מן ההקשבה לאביו. הוא היה שותף לאהבתו של אביו ”את בני אדם” (משלי ח׳:31). בבואו אל הארץ ענה ישוע ”את יעף דבר”. הוא החל את שירותו בקריאת קטע מעודד מנבואת ישעיהו: ”רוח אדני [יהוה] עלי, יען משח אותי לבשר ענווים [עניים]... לשלח רצוצים חופשיים” (לוקס ד׳:18; ישעיהו ס״א:1). איזו בשורה טובה לעניים! ממש מרגוע לעייפים! איזו שמחה צריך העם לחוש לשמע הצהרה זו! ואומנם יש ששמחים, אך לא כולם. רבים מסרבים לקבל את ההסמכה שקיבל ישוע כחניכו של יהוה.
11. מי לוקחים עליהם את עולו של ישוע, ולְמה הם זוכים?
11 עם זאת, יש הרוצים להוסיף לשמוע. הם נענים בשמחה להזמנתו הלבבית של ישוע: ”בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה. קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם” (מתי י״א:28, 29). עם הבאים אל ישוע נמנים אותם גברים שהופכים לשליחיו. ידוע להם שאם יקחו עליהם את עולו של ישוע, פירושו שיצטרכו לעבוד קשה. עמלם יכלול בין היתר את הכרזת בשורת המלכות עד קצה הארץ (מתי כ״ד:14). השליחים והתלמידים שמשתתפים בפעילות זו מגלים שהיא אכן מספקת מרגוע לנפשותיהם. בימינו מתבצעת פעילות זו באמצעות המשיחיים הנאמנים, וגם הם מוצאים בה שמחה דומה.
אין הוא סורר ומורה
12. באילו דרכים מוכיח ישוע כי הוא מציית לאביו השמימי?
12 ישוע מעולם לא שכח את מטרת בואו אל כדור־הארץ — לעשות את רצון אלוהים. השקפת עולמו נחזתה מראש: ”אדני יהוה פתח לי אוזן, ואנוכי לא מריתי, אחור לא נְסוּגֹתִי” (ישעיהו נ׳:5). ישוע תמיד מציית לאלוהים. הוא אפילו אומר: ”הבן איננו יכול לעשות דבר מלבו זולתי מה שהוא רואה את האב עושה” (יוחנן ה׳:19). בטרם ירד ישוע אל הארץ סביר להניח שעבד לצד אביו במשך מיליונים ואפילו מיליארדים של שנים. גם לאחר שירד ארצה, המשיך ישוע להישמע להוראות יהוה. אם כן, על אחת כמה וכמה ראוי שאנו, תלמידיו הלא־מושלמים של המשיח, נקפיד להישמע ליהוה!
13. מה צפוי לישוע, וכיצד הוא מוכיח אומץ לב?
13 עוד מנובא כי בנו יחידו של יהוה יירדף על־ידי חלק מן המואסים בו. ”גֵּוִי נתתי למכים וּלְחָיַי למורטים, פניי לא הסתרתי מִכְּלִימוֹת ורוק” (ישעיהו נ׳:6). לפי הנבואה, יכאיבו המתנגדים למשיח וישפילו אותו. ישוע יודע זאת. הוא גם יודע עד אנה ירחיקו לכת רודפיו. אך אין הוא מפחד אפילו כשקרבה שעתו לסיים את חייו עלי אדמות. נחוש בדעתו כחלמיש, הוא יוצא לירושלים, שם יקיץ הקץ על חייו כאדם. בדרכו לירושלים אומר ישוע לתלמידיו: ”הנה אנחנו עולים לירושלים ובן־האדם יימסר לראשי הכוהנים ולסופרים. הם יחרצו את דינו למוות וימסרו אותו לגויים. הללו יהתלו בו ויירקו בו, ילקו אותו ויהרגוהו, ואחרי שלושה ימים יקום” (מרקוס י׳:33, 34). את היחס הנפשע הזה יִזמו אנשים שצריכים היו לדעת שהוא המשיח — ראשי הכוהנים והסופרים.
14, 15. כיצד התקיימו דברי ישעיהו שחזה כי ישוע יוכה ויושפל?
14 בליל הי”ד בניסן שנת 33 לספירה נמצא ישוע בגן גת־שמנים יחד עם כמה מתלמידיו. הוא מתפלל. לפתע, מופיע אספסוף ואוסר אותו. אבל ישוע אינו מפחד. הוא יודע שיהוה עימו. ישוע מרגיע את שליחיו המבוהלים ואומר שאילוּ רצה היה מבקש מאביו שישלח לו יותר משנים־עשר לגיונות של מלאכים להצילו, ומוסיף: ”אבל כיצד יתקיימו דברי הכתובים שכך צריך להיות?” (מתי כ״ו:36, 47, 53, 54).
15 כל הנבואות על המצוקות שיבואו על המשיח ועל מותו התקיימו. לאחר משפט מבוים לפני הסנהדרין נחקר ישוע על־ידי פונטיוס פילטוס, שציווה להלקותו. חיילים רומים ”היכוהו על ראשו בקנה וירקו בו”. כך התקיימו דברי ישעיהו (מרקוס י״ד:65; ט״ו:19; מתי כ״ו:67, 68). אף שהמקרא אינו מציין מפורשות ששיער זקנו של ישוע אכן נמרט כאות לבוז ושאט נפש, אין ספק שכך אכן היה, בדיוק כפי שניבא ישעיהו c (נחמיה י״ג:25).
16. כיצד מתנהג ישוע חרף הלחץ הכביר המופעל עליו, ומדוע אין הוא מתבייש?
16 כשעומד ישוע לפני פילטוס, אין הוא מתחנן על חייו. הוא שומר על איפוק ושלוות נפש בידיעה שעליו למות למען יימלאו הכתובים. על הערת המושל הרומי כי בסמכותו לשחררו או לדון אותו למיתה, משיב ישוע ללא חת: ”לא היתה לך שום סמכות עלי לולא ניתן לך מלמעלה” (יוחנן י״ט:11). חיילי פילטוס נותנים לישוע יחס אל־אנושי, אך אינם מצליחים לביישו. וכי מדוע שיתבייש? אין הוא נענש בצדק על איזו עבירה שביצע, אלא נרדף למען הצדקה. במובן זה מתגשמים דבריו הנבואיים של ישעיהו: ”ואדני יהוה יעזור לי. על כן לא נכלמתי, על כן שמתי פניי כחלמיש, ואדע כי לא אבוש” (ישעיהו נ׳:7).
17. באילו מובנים עמד יהוה לצד ישוע בכל ימי שירותו?
17 אומץ לבו של ישוע נובע מביטחונו המוחלט ביהוה. התנהגותו עולה בקנה אחד עם דברי ישעיהו: ”קרוב מַצְדִּיקִי, מי יריב איתי? נעמדה יחד, מי בעל משפטי? ייגש אֵלָי! הן אדני יהוה יעזור לי, מי הוא ירשיעני? הן כולם כבגד יִבְלוּ, עש יאכלם” (ישעיהו נ׳:8, 9). ביום טבילת ישוע הצדיק אותו יהוה והכריז עליו שהוא בנו הרוחני. קולו של אלוהים עצמו נשמע אותה עת אומר: ”זה בני אהובי אשר בו חפצתי” (מתי ג׳:17). לקראת תום ימיו עלי אדמות כורע ישוע על ברכיו בגן גת־שמנים ומתפלל לאלוהים. ’אז נראה אליו מלאך מן השמים ומחזק אותו’ (לוקס כ״ב:41–43). כך יודע ישוע שאביו מרוצה מן הדרך בה הוא חי את חייו הארציים. בן אלוהים מושלם זה לא עשה כל חטא (פטרוס א׳. ב׳:22). אויבי ישוע מעלילים עליו שהוא מחלל שבת, סובא ושיש בו שד, אך למרות שקרים אלה אין הוא מתבייש. אם אלוהים איתו, מי יעמוד נגדו? (לוקס ז׳:34; יוחנן ה׳:18; ז׳:20; רומים ח׳:31; עברים י״ב:3).
18, 19. עם מה נאלצים המשיחיים המשוחים להתמודד בדומה לישוע?
18 ישוע מזהיר את תלמידיו: ”אם אותי רדפו, גם אתכם ירדפו” (יוחנן ט״ו:20). עד מהרה מתאמתים דבריו. בחג השבועות שנת 33 לספירה נשפכת רוח הקודש על תלמידיו הנאמנים של ישוע, ונוסדת הקהילה המשיחית. כמעט מייד מנסים מנהיגי הדת להשתיק את הבשורה שבפי גברים ונשים נאמנים אלה, שחברו אל ישוע כחלק מ”זרע אברהם” והיו לבנים רוחניים לאלוהים (גלטים ג׳:26, 29; ד׳:5, 6). למן המאה הראשונה ואילך, נאלצים המשיחיים המשוחים המצדדים בצדקה להתמודד עם תעמולה שקרית ועם רדיפות קשות מצד אויבי ישוע.
19 אך אין הם שוכחים את דברי העידוד שאמר ישוע: ”אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי. שימחו וגילו, כי שכרכם רב בשמים” (מתי ה׳:11, 12). לכן, גם כשהם נרדפים עד צוואר, צועדים המשיחיים המשוחים בראש מורם. יאמרו אשר יאמרו מתנגדיהם, ידוע להם שאלוהים הוא המצדיק אותם. בעיניו הם ”בלי מום ובלי דופי” (קולוסים א׳:21, 22).
20. (א) לתמיכת מי זוכים המשיחיים המשוחים, ומה הם חווים? (ב) כיצד רוכשים המשיחיים המשוחים ו’הצאן האחרות’ לשון לימודים?
20 המשיחיים המשוחים זוכים בימינו לתמיכת ”המון רב” של ”צאן אחרות”. גם הללו מצדדים בצדקה, ועל כן הם סובלים עם אחיהם הרוחניים. הם ”כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה”. יהוה מצדיק אותם ונותן להם את התקווה להינצל מן ”הצרה הגדולה” (ההתגלות ז׳:9, 14, 15; יוחנן י׳:16; יעקב ב׳:23). גם אם כרגע נראים מתנגדיהם חזקים, לפי נבואת ישעיהו ביום שקבע אלוהים הם יהיו כבגד אכול עש, שאינו ראוי אלא להיזרק לאשפה. בינתיים, גם המשוחים וגם ’הצאן האחרות’ מתחזקים בזכות התמדתם בתפילות, בלימוד קבוע של דבר־אלוהים ובנוכחות באסיפות. כך הם נעשים ללימודי יהוה ולומדים לדבר בלשון לימודים.
בטח בשם יהוה
21. (א) מי מתהלכים באור, ולְמה יוביל הדבר? (ב) מה קורה למתהלכים בחשיכה?
21 שים לב כעת לניגוד הגמור: ”מי בכם ירא יהוה, שומע בקול עבדו, אשר הלך חֲשֵכִים [בחושך] ואין נוגה לו? יבטח בשם יהוה ויישען באלוהיו” (ישעיהו נ׳:10). השומעים בקול עבד אלוהים, ישוע המשיח, מתהלכים באור (יוחנן ג׳:21). אין הם רק מזכירים את שם אלוהים, יהוה, אלא גם בוטחים באחד הנושא שם זה. גם אם בעבר התהלכו בחשיכה, כעת אין בלבם חרדת אדם. הם נשענים על אלוהיהם. לעומתם, המתהלכים בחשיכה שבויים בציפורני הפחד, חרדת האדם. כזה היה מצבו של פונטיוס פילטוס. שליט רומי זה ידע שישוע חף מפשע ושהעלילו עליו עלילות, אך הפחד הוא שמנע ממנו לשחרר את ישוע. בן אלוהים אומנם הומת בידי חיילים רומים, אך יהוה הקימו לתחייה ונתן לו כבוד והדר. ומה קרה לפילטוס? לדברי ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, כעבור פחות מארבע שנים לאחר מות ישוע, הודח פילטוס ממשרת המושל הרומי ונצטווה לשוב לרומא ולתת דין־וחשבון לפני הקיסר על פשע חמור. ומה קרה ליהודים שהביאו למות ישוע? לא חלפו להן ארבעים שנה, וצבאות רומא החריבו את ירושלים, טבחו ביושביה ואת הנותרים לקחו בשבי כעבדים. על המעדיפים את החשיכה לא יזרח האור! (יוחנן ג׳:19).
22. מדוע זו איוולת גמורה לקוות שמבני אדם תצמח הישועה?
22 זו איוולת גמורה לקוות שמבני אדם תצמח הישועה. נבואת ישעיהו מסבירה מדוע: ”הן כולכם קודחי [מציתים] אש, מְאַזְּרֵי זיקות [קושרים ניצוצות ללהבה], לכו בְּאוּר אֶשְכֶם וּבְזִיקוֹת ביערתם. מִיָּדִי היתה זאת לכם: למַעֲצֵבָה [בייסורים] תשכבון” (ישעיהו נ׳:11). מנהיגי האדם באים והולכים. איש כריזמטי אולי מצליח לשלהב את ההמונים לזמן מה. אך אפילו האדם הכן ביותר מוגבל מבחינת יכולת העשייה שלו. תומכיו מצפים ממנו אולי להצית אש גדולה, אך בכוחו להצית רק ”זיקות”, רשפים שמפיצים אור וחום זעומים ומייד כבים. לעומתם, הבוטחים בשילֹה, המשיח המובטח, לעולם לא יתאכזבו.
[הערות שוליים]
a בשלושת הפסוקים הראשונים שבישעיהו נ׳ מתאר יהוה את האומה ככלל כאשתו ואת יושבי יהודה בפרט כבניה.
b מפסוק 4 ועד סוף הפרק נראה שהכותב מדבר על עצמו. אפשר שישעיהו חווה חלק מן הניסיונות המוזכרים בפסוקים הללו, אך הנבואה התקיימה במלואה בישוע המשיח.
c מעניין שבתרגום השבעים תורגם ישעיהו נ׳:6: ”גֵּוִי נתתי למלקים ולחיי למכים”.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 155]
היהודים לא נשאו עיניהם אל יהוה אלא אל מנהיגי אנוש
[תמונה בעמודים 156, 157]
בים סוף הגן יהוה על עמו בהציבו עמוד ענן בינם ובין המצרים
