”אתם עדיי”!
פרק רביעי
”אתם עדיי”!
1. לשם מה מנבא יהוה נבואות, וכיצד על עמו לפעול לנוכח התגשמותן?
היכולת לחזות את העתיד היא המבדילה בין אלוהי האמת ובין אלילי הכזב. אך יהוה אינו מנבא נבואות רק כדי להוכיח את אלוהותו. מפרק מ״ג עולה שנבואות יהוה נועדו להוכיח את אלוהותו ואת האהבה שהוא רוחש לעם בריתו. לנוכח התגשמות הנבואות, אל לבני עמו של יהוה להחריש. עליהם להעיד על הדברים שראו. הם אמורים להיות עדיו של יהוה!
2. (א) מהו מצבו הרוחני של עם ישראל בימי ישעיהו? (ב) כיצד פוקח יהוה את עיני עמו?
2 למרבה הצער, עד ימי ישעיהו הידרדר העם למצב כה עגום, שיהוה ראה בו נכה רוחנית. ”הוציא עם עיוור ועיניים יש, וחרשים ואוזניים למו” (ישעיהו מ״ג:8). כיצד יוכלו אנשים עיוורים וחרשים רוחנית לשמש ליהוה כעדים? יש רק דרך אחת — דרוש נס שיפקח את עיניהם ויפתח את אוזניהם. וזאת עושה יהוה. איך? ראשית, הוא מטיל עליהם עונש כבד — גלות. ב־740 לפה״ס גולים יושבי הממלכה הצפונית, ממלכת ישראל, וב־607 לפה״ס גולים יושבי יהודה. אך ב־537 לפה״ס מפעיל יהוה את כוחו למען עמו, ומשחרר אותם מן הגלות. הוא משיב לארץ את שארית ישראל שחזרה בתשובה והתאוששה מבחינה רוחנית. יהוה כה בטוח שתוכניתו תצא אל הפועל ושאין מי שבכוחו לסכלה, שהוא מנבא על שיבת ציון כמאתיים שנה מראש, ומדבר עליה כאילו כבר התרחשה.
3. כיצד מעודד יהוה את מי שעתידים היו לִגְלות?
3 ”כה אמר יהוה, בוראך יעקב, ויוצרך ישראל: ’אל תירא כי גאלתיך. קראתי בשמך, לי אתה. כי תעבור במים, איתך אני; ובנהרות לא ישטפוך. כי תלך במו אש, לא תכווה, ולהבה לא תבער בָּךְ. כי אני יהוה אלוהיך, קדוש ישראל מושיעֶך’” (ישעיהו מ״ג:1–3).
4. מדוע נאמר שיהוה הוא בורא ישראל, ואיזו ערובה נותן יהוה לבני עמו לגבי שיבתם לארצם?
4 יהוה מתעניין מאוד בישראל, שכן זה עמו. יהוה הוא שיצר את עם ישראל כשקיים את בריתו עם אברהם (בראשית י״ב:1–3). לכן נאמר בתהלים ק׳:3: ”דעו כי יהוה הוא אלוהים. הוא עשנו, ולא אנחנו. עמו וצאן מרעיתו”. יהוה, בורא ישראל וגואלו, יביא את בני עמו בבטחה לארצם. מכשולים כגון מים, נהרות שוצפים ומדבריות לוהטים לא יעצרו בעדם ולא יעכבו אותם, כשם שמכשולים דומים לא עיכבו את אבותיהם בדרך אל הארץ המובטחת כאלף שנה קודם לכן.
5. (א) כיצד מנחמים דברי יהוה את עם ישראל הרוחני? (ב) מי הם בני לווייתו של עם ישראל הרוחני, ומי סימלו אותם?
5 בימינו יש בדברי יהוה משום נחמה גם לשארית עם ישראל הרוחני, שחבריה ילודי הרוח מהווים ”בריאה חדשה” (קורינתים ב׳. ה׳:17). הם צועדים באומץ ב”מים” של האנושות, ואלוהים האוהב מגן עליהם לנוכח שטפונות סמליים. האש שהטילו בהם אויביהם אינה מזיקה להם, אלא צורפת אותם (זכריה י״ג:9; ההתגלות י״ב:15–17). יהוה פרש חסותו גם על ”המון רב” של ”צאן אחרות”, שהצטרפו לעמו הרוחני (ההתגלות ז׳:9; יוחנן י׳:16). סימלו אותם ה”ערב רב” שיצא עם בני ישראל ממצרים והנוכרים שיצאו מבבל עם שבי ציון (שמות י״ב:38; עזרא ב׳:1, 43, 55, 58).
6. כיצד מוכיח יהוה שהוא אל של צדק בתשלום הכופר עבור (א) עם ישראל הקדום? (ב) עם ישראל הרוחני?
6 יהוה מבטיח להציל את עמו מבבל באמצעות צבאות מדי ופרס (ישעיהו י״ג:17–19; כ״א:2, 9; מ״ד:28; דניאל ה׳:28). יהוה הוא אל של צדק, ולכן יגמול ל’עבדיו’ המדים והפרסים בעבור עמו ישראל. ”נתתי כָפְרך מצרים, כוש וּסְבָא תחתיך. מאשר יָקַרְתָּ בעיניי, נכבדת, ואני אהבתיך. ואתן אדם תחתיך, ולאומים תחת נפשך” (ישעיהו מ״ג:3, 4 ). מעדויות היסטוריות עולה כי המעצמה הפרסית אכן כבשה את מצרים, את כוש (אתיופיה) ואת שכנתה סבא, בדיוק כפי שניבא אלוהים (משלי כ״א:18). ב־1919 שחרר יהוה ביד ישוע המשיח באופן דומה את שארית עם ישראל הרוחני מן השבי. ישוע לא היה זקוק לשכר על פעולתו. הוא הרי שחרר את אחיו הרוחניים ואין הוא שליט עובד אלילים. מלבד זאת, מ־1914 כבר נתן לו יהוה את ה’גויים לנחלה ואת אחוזתו אפסי ארץ’ (תהלים ב׳:8).
7. מה חש יהוה כלפי עמו הקדום, ומה הוא חש כלפי משרתיו כיום?
7 שים לב כיצד מביע יהוה את חמלתו כלפי הגולים אשר גאל. הוא אומר להם כי הם ’יקרים בעיניו’, ’נכבדים’, ושהוא ’אוהב’ אותם (ירמיהו ל״א:3). הוא חש רגשות כאלה, ואפילו רגשות חמים יותר, כלפי חסידיו כיום. המשיחיים המשוחים לא באו בברית עם יהוה מלידה, אלא הקדישו את עצמם לבוראם ורוח קודשו של אלוהים פעלה בהם. יהוה משך אותם אליו דרך בנו וכתב את חוקיו ועקרונותיו על לוח לבם (ירמיהו ל״א:31–34; יוחנן ו׳:44).
8. כיצד מסיר יהוה כל חשש מלב הגולים, ומה הם יחשבו על שחרורם זה?
8 יהוה מסיר כל חשש מלב הגולים ואומר: ”אל תירא, כי איתך אני. ממזרח אביא זרעך, וממערב אקבצך. אומַר לצפון, ’תני!’ ולתימן [לדרום], ’אל תִּכְלָאִי, הביאי בניי מרחוק, ובנותיי מקצה הארץ. כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו’” (ישעיהו מ״ג:5–7). יד יהוה תגיע אפילו עד קצות הארץ בבוא העת לשחרר את בניו ואת בנותיו ולהשיבם אל ארצם האהובה (ירמיהו ל׳:10, 11). שחרור זה יאפיל מבחינתם אפילו על יציאת מצרים (ירמיהו ט״ז:14, 15).
9. באילו שתי דרכים כורך יהוה את שמו עם ישועותיו?
9 יהוה מזכיר לבני עמו ששמו נקרא עליהם. בכך הוא מקנה משנה תוקף להבטחתו להושיע את ישראל (ישעיהו נ״ד:5, 6). אך יהוה אינו מסתפק בכך. הוא גם כורך את שמו עם הבטחת השחרור כדי לוודא שכאשר יתקיים דבר הנבואה, הוא שיזכה לכבוד. כובש בבל לא יהיה זכאי לכבוד לו ראוי אך ורק אלוהים חיים!
משפט האלילים
10. איזה אתגר מציב יהוה בפני העמים ואליליהם?
10 ההבטחה לשחרר את ישראל מקנה ליהוה את הבסיס להקים בית־דין אוניברסלי, בו יושבים על ספסל הנאשמים אלילי העמים. אנו קוראים: ”כל הגויים נקבצו יחדיו וייאספו לאומים. מי בהם [מבין האלילים ] יגיד זאת, וראשונות ישמיעונו? יתנו [האלילים ] עדיהם ויצדקו, וישמעו ויאמרו: ’אמת!’” (ישעיהו מ״ג:9 ) יהוה מציב אתגר רציני בפני אומות העולם. במילים אחרות הוא אומר: ’אליליכם יוכיחו את אלוהותם אם יחזו במדויק את העתיד!’ היות שרק אלוהי האמת מסוגל לנבא נבואות מדויקות, מבחן זה חושף את כל המתחזים למיניהם (ישעיהו מ״ח:5). אך האל הכל־יכול מציב תנאי משפטי נוסף: כל המתיימרים להיות אלוהים צריכים להביא עדים הן לנבואותיהם והן להתגשמות הנבואות. מטבע הדברים, אין יהוה מציב עצמו מעל לחוק זה.
11. איזה תפקיד מטיל יהוה על עבדו, ומה הוא מוכיח לגבי אלוהותו?
11 אלילי הכזב חדלי אונים, ועל כן אינם מסוגלים להביא עדים מטעמם. לכן מה מביכה ריקנותו של דוכן העדים! כעת מגיע תורו של יהוה להוכיח את אלוהותו. הוא פונה לעמו ואומר: ”אתם עדיי... ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא. לפניי לא נוצר אל, ואחריי לא יהיה. אנוכי אנוכי יהוה, ואין מבלעדיי מושיע. אנוכי הגדתי והשמעתי, ואין בכם זר. ואתם עדיי... ואני אל. גם מיום אני הוא, ואין מידי מציל. אפעל, ומי ישיבנה [את ידי]?” (ישעיהו מ״ג:10–13 ).
12, 13. (א) אילו עדויות רבות מציגים עובדי יהוה? (ב) כיצד מועלה שם יהוה על נס בימינו?
12 יהוה מסיים את דבריו, ומייד מתמלא דוכן העדים עד אפס מקום. אל הדוכן עולים בזה אחר זה המוני עדים שמחים. עדותם ברורה וחותכת. הם מעידים כיהושע, ש’לא נפל דבר אחד מכל אשר דיבר יהוה. הכל באו. לא נפל ממנו דבר אחד’ (יהושע כ״ג:14). דברי הנביאים, כגון ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל, אשר חזו פה אחד את גלות יהודה ואת השחרור הפלאי מן הגלות, עדיין הצטלצלו באוזניהם של בני עמו של יהוה (ירמיהו כ״ה:11, 12). כורש, משחרר יהודה, הוזכר בשמו זמן רב בטרם נולד! (ישעיהו מ״ד:26 עד מ״ה:1).
13 מי יוכל להכחיש, לאור תלי התלים של העדויות, שיהוה הוא אלוהי האמת לבדו? להבדיל מאלילי הכזב, רק יהוה לא נברא, והוא לבדו אלוהי האמת. a מכאן שרק לאנשים ששמו נקרא עליהם יש הזכות המרגשת לספר על נפלאותיו לדורות הבאים ולכל דורש (תהלים ע״ח:5–7). והוא הדין לגבי עדי־יהוה בני זמננו. יש להם הזכות להכריז את שם יהוה בכל הארץ. בשנות ה־20 של המאה העשרים הלכה וגברה מודעותם של תלמידי־המקרא לחשיבותו הרבה של שם אלוהים, יהוה. ואז, ב־26 ביולי 1931 קרא נשיא החברה דאז, ג׳וזף פ. רתרפורד, החלטה בכינוס שנערך בקולומבוס, אוהיו. נושא ההחלטה היה ”שם חדש”. המילים: ”אנו מעוניינים להיוודע ולהיקרא בשם, כלומר, עדי־יהוה”, ריגשו את באי־הכינוס שהביעו את הסכמתם להחלטה בקריאת ”כן” מהדהדת. מאז מועלה שם יהוה על נס בעולם כולו (תהלים פ״ג:19).
14. מה מזכיר יהוה לעמו, ומדוע תזכורת זו היא בעִתה?
14 יהוה דואג למי שנושאים את שמו בכבוד כאילו היו ”אישון עינו”. הוא מזכיר זאת לעמו, ומספר להם כיצד הוציאם מארץ מצרים והנחה אותם לבטח במדבר (דברים ל״ב:10, 12). באותם ימים לא היה להם כל אל זר, שכן ראו במו עיניהם כיצד השפיל יהוה עד עפר את כל אלילי מצרים. כל הפנתיאון של מצרים לא היה מסוגל לא להגן על מצרים ולא למנוע את יציאתו של עם ישראל מארץ מצרים (שמות י״ב:12). הוא הדין לגבי בבל האדירה, העיר שהכילה לפחות 50 מקדשים לאלילי כזב. היא לא הצליחה להשיב את ידו של האל הכל־יכול ולמנוע ממנו לשחרר את עמו. ברור אפוא, ש’אין מבלעדי יהוה מושיע’.
סוסי מלחמה נופלים, ושערי הכלא נפתחים
15. מה מנבא יהוה על בבל?
15 ”כה אמר יהוה, גואלכם קדוש ישראל: ’למענכם שילחתי בבלה והורדתי בריחים כולם, וכשדים באוניות רינתם. אני יהוה קדושכם, בורא ישראל מלככם’. כה אמר יהוה, הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, המוציא רכב וסוס חיל ועִזּוּז: ’יחדיו ישכבו. בל יקומו. דעכו כפשתה, כבו’” (ישעיהו מ״ג:14–17).
16. מה יקרה לבבל, לסוחרים הכשדים ולכל מי שינסו להגן על העיר?
16 בבל מונעת מן הגולים לשוב לירושלים והיא עבורם ככלא. אך אין בכל אמצעי המיגון שלה כדי לעצור את האל הכל־יכול, אשר בעבר נתן ”בים [סוף] דרך ובמים עזים [כנראה מי הירדן] נתיבה” (שמות י״ד:16; יהושע ג׳:13). כך יהיה גם במקרה של כורש, שליח יהוה. הוא יְיבש את מי הפרת האדירים, ויאפשר ללוחמיו לחדור אל העיר. סוחרים כשדים הפוקדים שוב ושוב את תעלות בבל — נתיבי מים בהם עוברות אלפי ספינות־סוחר ורפסודות הנושאות את אלילי בבל — יְיללו בצער בנפול בירתם האדירה. מרכבות המלחמה המהירות של בבל יֵצאו מכלל שימוש כמו רכב פרעה בים סוף. ידן תקצר מהושיע. הפולש ינתק את פתיל חייהם של כל מי שינסו להגן על העיר באותה קלות שמכבים פתילת פשתה במנורת שמן.
יהוה משיב את עמו לארצו בשלום
17, 18. (א) מהי אותה ”חדשה” עליה מנבא יהוה? (ב) באיזה מובן אל לעם לזכור ראשונות, ומדוע?
17 יהוה משווה את ישועותיו בעבר עם הישועה שהוא עומד לעשות: ”אל תזכרו ראשונות, וקדמוניות אל תתבונָנו. הנני עושה חדשה, עתה תצמח. הלוא תדעוה? אף אשים במדבר דרך, בישימון נהרות. תכבדני חיית השדה, תנים ובנות יענה; כי נתתי במדבר מים, נהרות בישימון, להשקות עמי בחירי. עם זוּ יצרתי לי, תהילתי יספרו” (ישעיהו מ״ג:18–21 ).
18 באומרו ”אל תזכרו ראשונות”, אין יהוה מציע למשרתיו למחוק מזכרונם את הישועות שחולל למענם בעבר. רבות מנפלאות יהוה נכתבו בהשראתו בתולדות ישראל, והרי לזכר יציאת מצרים נצטוו בני ישראל לחוג את הפסח מדי שנה (ויקרא כ״ג:5; דברים ט״ז:1–4). ואולם, עתה מבקש יהוה מעמו שיהללוהו על ”חדשה”, על דבר שיתנסו בו. ה”חדשה” אינה רק השחרור מעול בבל אלא גם שיבתם בדרך נס אל הארץ, אולי בדרך היותר קצרה העוברת במדבר. יהוה יסלול להם ”דרך” בישימון ויחולל נפלאות המזכירות את אשר עשה לעמו בימי משה. הוא יאכיל את שבי ציון במדבר, וישבור את צמאונם בנהרות מים. המזון והמים שיתן יהיו בשפע, עד כי אפילו חיות הבר יכבדו את אלוהים ולא יתקפו את עמו.
19. באיזה מובן מתהלכים שארית ישראל הרוחני ובני לווייתה ב”דרך הקודש”?
19 דבר דומה התחולל ב־1919. שארית עם ישראל הרוחני שוחררה מן השבי הבבלי, וחבריה יצאו לדרך שהכין להם יהוה, הלא היא ”דרך הקודש” (ישעיהו ל״ה:8). שלא כעם ישראל הקדום, הם לא נאלצו לעבור פיזית מארץ לארץ דרך מדבר לוהט, ומסעם לא ארך חודשים ספורים ותם עם בואם לירושלים. אך ”דרך הקודש” אכן הובילה את שארית המשיחיים המשוחים אל גן־עדן רוחני. הם עדיין מתהלכים ב”דרך הקודש”, כיוון שטרם עברו את הסדר הנוכחי. הם נמצאים בגן־עדן רוחני כל עוד הם מתהלכים בדרך זו, כלומר כל עוד הם מקיימים את עקרונות יהוה בנושא הטוהרה והקדושה. לבם עולץ בקרבם למראה המון רב שאיננו מ’בני ישראל’ המתלווה אליהם. הן חברי השארית והן בני לווייתם נהנים ממשתה רוחני עשיר שעורך להם יהוה, בניגוד גמור לנשענים על עולמו של השטן (ישעיהו כ״ה:6; ס״ה:13, 14). אנשים חייתיים רבים, שהבחינו בברכת יהוה על עמו, שינו את דרכם וכיום הם מפארים את אלוהי האמת (ישעיהו י״א:6–9).
יהוה חושף את כאבו
20. כיצד הכזיב הדור של ימי ישעיהו את יהוה?
20 שבי ציון והדור הרע של ימי ישעיהו שונים מאוד אלה מאלה. על העם בימי ישעיהו אומר יהוה: ”ולא אותי קראת, יעקב, כי יגעת בי ישראל. לא הֵבֵיאתָ לי שה עולותיך, וזבחיך לא כיבדתני. לא העבדתיך במנחה, ולא הוגעתיך בלבונה. לא קנית לי בכסף קָנֶה; וְחֵלֶב [שומן ] זבחיך לא הרוויתני. אך העבדתני בחטאותיך; הוגעתני בעוונותיך” (ישעיהו מ״ג:22–24 ).
21, 22. (א) מדוע ניתן לומר שדרישות יהוה אינן מכבידות? (ב) באיזה מובן העביד העם את יהוה?
21 מדברי יהוה, ”לא העבדתיך במנחה, ולא הוגעתיך בלבונה”, אין להבין שיהוה מאס במנחה ובלבונה (ממרכיבי קטורת הקודש). הללו הן חלק בלתי נפרד מעבודת אלוהים האמיתית במסגרת תורת משה. הוא הדין לגבי ה”קָנֶה”, קנה בושם בעל ניחוח מתוק שהיה ממרכיבי שמן המשחה או שמן הקודש. בני ישראל קימצו במרכיבים אלה בעבודת המקדש. אך האם הדרישות הללו היו מכבידות ומייגעות? כלל וכלל לא! דרישותיו של יהוה קלות בהשוואה לדרישות אלילי הכזב. למשל, אליל הכזב מולך, דרש שיקריבו לו ילדים, דבר שאף לא עלה על לבו של יהוה! (דברים ל׳:11; מיכה ו׳:3, 4, 8).
22 אילו היה לעם ישראל כושר הבחנה רוחני, מעולם לא היה ’מתייגע’ מיהוה. לוּ רק היו בני העם קוראים בתורה, היתה נגלית לעיניהם אהבתו העמוקה כלפיהם ובשמחה היו מציעים לו את ”חֵלֶב” זבחיהם, החלק הטוב ביותר של קורבנותיהם. אך חמדנים אלה שמרו לעצמם את החֵלֶב (ויקרא ג׳:9–11, 16). מה הכביד נטל החטאים של רשעים אלה על יהוה! אפשר לומר שהם העבידוהו, גרמו לו לשרתם! (נחמיה ט׳:28–30).
מוסר מניב פרי
23. (א) מדוע המוסר שמטיל יהוה מוצדק בהחלט? (ב) מה כרוך בעונש שמטיל יהוה על ישראל?
23 נכון שהמוסר והעונש שהטיל יהוה במקרה זה היו חמורים, ובצדק. אך הם הניבו תוצאות רצויות ואיפשרו לו לנהוג במידת הרחמים. ”אנוכי אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני, וחטאותיך לא אזכור. הזכירני, נִשָּפְטָה יחד; סַפֵּר אתה למען תִּצְדָּק. אביך, הראשון, חָטָא, ומליציך פשעו בי. ואחלל שרי קודש, ואתנה לחרם יעקב, וישראל לגידופים” (ישעיהו מ״ג:25–28 ). ככל עמי העולם, גם עם ישראל הוא מצאצאי אדם, ”הראשון”. מכאן שאיש מבני ישראל לא ’יצדק’ לפניו. אפילו ’מליצי’ העם, שהם מורי התורה או מבאריה, חטאו ליהוה ולימדו דברי כזב. על כן יסגיר יהוה את העם כולו להשמדה — יתנם ”לחרם” ו”לגידופים”. הוא גם יחלל את כל המשרתים ב”קודש”, בהיכל קודשו.
24. מהי הסיבה העיקרית לכך שיהוה סלח לעמו הקדום וסולח לעמו בן זמננו, ומה הם רגשותיו כלפיו?
24 אך שים לב שיהוה מרחם על ישראל לא בזכות החרטה העמוקה של העם, אלא בעיקר בעבור שמו. אם יטוש יהוה את עמו וישאירו בגלות לצמיתות, ימיט הדבר חרפה על שמו בעיני כל רואי העם (תהלים ע״ט:9; יחזקאל כ׳:8–10). הוא הדין כיום. ישועת האנשים נופלת בחשיבותה מקידוש שם יהוה והצדקת ריבונותו. עם זאת, יהוה אוהב את מי שמקבלים את המוסר שלו בלב שלם ועובדים אותו ברוח ובאמת. הוא מוכיח את אהבתו כלפיהם, בין שהם מהמשוחים ובין שמקרב חברי הצאן האחרות, בכך שהוא מוחה את פשעיהם על יסוד קורבן־הכופר של ישוע המשיח (יוחנן ג׳:16; ד׳:23, 24).
25. אילו דברים מעוררי יראה יעשה יהוה בעתיד הקרוב, וכיצד נוכל להוכיח הערכה כבר עתה?
25 זאת ועוד, בקרוב יוכיח יהוה את אהבתו כלפי ההמון הרב של עובדיו הנאמנים בכך שיעשה ”חדשה” למענם. הוא יציל אותם מן ”הצרה הגדולה” ויביאם ”לארץ חדשה” מטוהרת (ההתגלות ז׳:14; פטרוס ב׳. ג׳:13). הם יהיו עדים לביטוי מעורר יראה של כוח יהוה, ביטוי שכמותו לא ראו בני האדם מעולם. עתיד בטוח זה משמח את השארית המשוחה וההמון הרב, הממלאים בכל יום מימי חייהם את התפקיד הנשגב שהטיל עליהם יהוה: ”אתם עדיי”! (ישעיהו מ״ג:10).
[הערת שוליים]
a בסיפורי העמים המיתולוגים, אלים רבים ”נולדים” ואף מביאים ”ילדים”.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמודים 48, 49]
יהוה יתמוך בשבי ציון בדרכם לירושלים
[תמונות בעמוד 52]
יהוה מציב אתגר לעמי העולם להביא עדים לאליליהם
1. פסלון ארד של האליל בעל 2. צלמיות חרס של עשתורת 3. השילוש המצרי — הוֹרוּס, אוזיריס ואיזיס 4. האלות היווניות אַתֶּנָה (משמאל) ואפרודיטה
[תמונות בעמוד 58]
”אתם עדיי” (ישעיהו מ״ג:10).
