”בחירי, רצתה נפשי!”
פרק שלישי
”בחירי, רצתה נפשי!”
1, 2. מדוע יש בישעיהו מ״ב משום עניין עבור המשיחיים כיום?
”’אתם עדַי’, נאום יהוה, ’ועבדי אשר בחרתי’” (ישעיהו מ״ג:10). הצהרה זו מפי יהוה נכתבה ביד ישעיהו הנביא במאה השמינית לפה״ס. משתמע ממנה כי עַם בריתו הקדום של אלוהים היה עם של עדים, עבדוֹ ובחירו של אלוהים. כעבור כ־600,2 שנה, ב־1931, הכריזו המשיחיים המשוחים קבל עם ועדה כי בהם מתקיים הכתוב. הם אימצו לעצמם את השם עדי־יהוה וקיבלו עליהם בכל לב את האחריות הכרוכה בתפקיד עבד אלוהים עלי אדמות.
2 עדי־יהוה משתוקקים בכנות לשאת חן בעיני אלוהים. על כן יש בפרק מ״ב בספר ישעיהו משום עניין רב עבור כל אחד מהם, שכן הוא מתאר עבד הרצוי בעיני יהוה, ולעומתו עבד שיהוה דוחה מעליו. אם נבחן את הנבואה ואת התגשמותה נשכיל לדעת מה נושא חן בעיני אלוהים, ואילו דברים מעוררים את מורת רוחו.
”נתתי רוחי עליו”
3. מה מנבא יהוה באמצעות ישעיהו על ’עבדו’?
3 יהוה מנבא באמצעות ישעיהו על בוא עבדו בחירו. ”הן עבדי, אתמוך בו! בחירי, רצתה נפשי! נתתי רוחי עליו, משפט לגויים יוציא. לא יצעק ולא ישא, ולא ישמיע בחוץ קולו. קנה רצוץ לא ישבור, ופשתה כהה לא יכבנה. לֶאמת יוציא משפט. לא יִכְהֶה ולא ירוץ [יישבר] עד ישים בָּאָרץ משפט; ולתורתו איים יְיַחֵילו” (ישעיהו מ״ב:1–4).
4. על מי נאמר ”בחירי”, ומניין לנו?
4 מיהו ה’עבד’ בו מדובר? באשר לכך, איננו שרויים באפלה. המילים הללו מוזכרות בספר הבשורה שמאת מתי ומיוחסות לישוע המשיח (מתי י״ב:15–21). ישוע הוא ’עבדו’ אהובו של יהוה, ’בחירו’. מתי נתן יהוה את רוחו על ישוע? כאשר נטבל ב־29 לספירה. כתבי־הקודש מתארים את טבילת ישוע ומציינים כי לאחר שעלה מן המים ”נפתחו השמים ורוח הקודש ירדה עליו בדמות גשמית כיונה. וקול היה מן השמים: ’אתה בני אהובי, בך חפצתי’”. יהוה בכבודו ובעצמו זיהה את עבדו האהוב. שירותו של ישוע והנסים שחולל הוכיחו כי אכן שרתה עליו רוח יהוה (לוקס ג׳:21, 22; ד׳:14–21; מתי ג׳:16, 17).
”משפט לגויים יוציא”
5. מדוע היה צורך במאה הראשונה להבהיר מהו צדק?
5 בחירו של יהוה נועד ’להוציא’ את המשפט לאור, להוכיח ולהבהיר לגויים מהו צדק אמיתי (מתי י״ב:18). ומה רב היה הצורך בכך במאה הראשונה! מנהיגי הדת היהודים לימדו השקפה מעוותת באשר לצדק וצדקה. הם ביקשו להיצדק בזכות קיום קובץ של חוקים נוקשים, שאת רובם הם עצמם חוקקו. הם סברו שצדק פירושו לדקדק בדקדוקי עניות, ללא חמלה ורחמים.
6. באילו דרכים הוציא ישוע משפט והוכיח צדק אמיתי?
6 ישוע, לעומת זאת, הראה מהי השקפת אלוהים בנושא הצדק. תורתו ואורח חייו הוכיחו כי בצדק אמיתי יש חמלה ורחמים. תן דעתך, למשל, לדרשת ההר המפורסמת שלו, המסבירה במיומנות רבה כיצד לעשות צדקה ומשפט (מתי פרקים ה׳ עד ז׳). בספרי הבשורה אנו מתוודעים לרחמים שגילה ישוע כלפי העניים והסובלים. האין הדבר שובה את לבנו? (מתי כ׳:34; מרקוס א׳:41; ו׳:34; לוקס ז׳:13) ישוע נשא בשורת נחמה לרבים שחשו כקנה רצוץ, כפופים ומוכים. הם דמו לפשתה כהה, לפתילה דועכת שכמעט כבה בה ניצוץ החיים. ישוע לא שבר ”קנה רצוץ” ולא כיבה ”פשתה כהה”. נהפוך הוא, דבריו ומעשיו הרחמניים ומלאי האהבה הרנינו את לב הענווים (מתי י״א:28–30).
7. מדוע נובא שישוע ’לא יצעק ולא ישמיע בחוץ קולו’?
7 אם כן, מדוע נובא שישוע ”לא יצעק ולא ישא, ולא ישמיע בחוץ קולו”? משום שבניגוד לרבים מבני דורו, ישוע לא התרברב ולא דיבר בשבחו שלו (מתי ו׳:5). כאשר ריפא מצורע, אמר אליו: ”ראה, אל תגיד דבר לאיש” (מרקוס א׳:40–44). ישוע לא ביקש לעצמו פרסום ולא רצה שאנשים יסיקו מסקנות לגביו על סמך שמועות. הוא רצה שהם יבינו בעצמם על סמך עובדות מוצקות שהוא המשיח, עבדו משוח־הרוח של יהוה.
8. (א) כיצד הוציא ישוע ”משפט לגויים”? (ב) מה מלמד משל ישוע על השומרוני הטוב לגבי הצדק?
8 עבדו בחירו של אלוהים צריך היה להוציא ”משפט לגויים”, וזאת עשה ישוע. הוא לא רק הבליט את טיבו הרחום של הצדק של אלוהים, אלא גם לימד שהצדק האמיתי הוא לכל העמים. באחד המקרים הזכיר ישוע לבעל תורה שעליו לאהוב את אלוהים ואת רעהו. שאל אותו האיש: ”ומי הוא רֵעי?” אולי הוא ציפה שישוע ישיב: ”בן עמך”. אך ישוע סיפר לו את משל השומרוני הטוב. במשל, נחלץ שומרוני לעזרתו של איש שהותקף על־ידי שודדים, בעוד לוי וכהן סירבו לעזור לו. השואל נאלץ להודות כי במקרה זה לא הלוי ולא הכהן היו רעיו האמיתיים של האיש כי אם השומרוני הבזוי. ישוע חתם את משלו בעצה: ”לך ועשה כן גם אתה” (לוקס י׳:25–37; ויקרא י״ט:18).
”לא יִכְהֶה ולא ירוץ”
9. כיצד תשפיע עלינו הבנת מהותו של הצדק האמיתי?
9 ישוע הבהיר מה טיבו של צדק אמיתי, ותלמידיו למדו לגלות תכונה זו. הוא הדין לגבינו. בראש ובראשונה, עלינו לקבל על עצמנו את אמות המידה שקבע יהוה לטוב ורע, שכן יש לו כל זכות לקבוע מה הוגן ומה צודק. אם נשתדל לפעול תמיד כרצון יהוה, התנהגותנו הישרה תעיד כאלף עדים על מהותו של הצדק האמיתי (פטרוס א׳. ב׳:12).
10. מדוע השתתפות במלאכת ההטפה וההוראה כרוכה בגילוי צדק?
10 אם נהיה חרוצים במלאכת ההטפה וההוראה, נוכיח צדק אמיתי. יהוה לא חשך מאיתנו דעת מצילת חיים לגביו, לגבי בנו ולגבי מטרותיו (יוחנן י״ז:3). לא יהא זה הוגן או צודק לשמור לעצמנו ידע זה. ”אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות”, אמר שלמה (משלי ג׳:27). הבה נחלוק את הידע שלנו על אלוהים בחפץ לב, עם כל אדם, יהא אשר יהא מוצאו, גזעו או הלאום שלו (מעשי השליחים י׳:34, 35).
11. כיצד עלינו לנהוג בזולת כדוגמת ישוע?
11 זאת ועוד, משיחי אמיתי נוהג בזולת כדוגמת ישוע. רבים כיום מתמודדים עם בעיות מייאשות וזקוקים לחמלה ולעידוד. יש גם משיחיים מוקדשים שנסיבותיהם כה קשות ומכאיבות עד כי הם דומים לקנה רצוץ או לפשתה כהה. האין הם זקוקים לתמיכתנו? (לוקס כ״ב:32; מעשי השליחים י״א:23) מה מרענן להיות חלק מאגודת משיחיים אמיתיים שמשתדלים לחקות את ישוע ולנהוג בצדק!
12. מניין לנו הביטחון כי בקרוב יהיה צדק לכל?
12 האם יהיה אי פעם צדק לכל? אכן כן. בחירו של יהוה ”לא יִכְהֶה ולא ירוץ [יישבר] עד ישים בָּאָרץ משפט”. בקרוב מאוד, מלך מוכתר זה, ישוע המשיח שהוקם לתחייה, ’ישיב נקם לאלה שאינם יודעים את האלוהים’ (תסלוניקים ב׳. א׳:6–9; ההתגלות ט״ז:14–16). את שלטון האדם תחליף מלכות אלוהים. צדק ומשפט ישררו בכל (משלי ב׳:21, 22; ישעיהו י״א:3–5; דניאל ב׳:44; פטרוס ב׳. ג׳:13). עובדי יהוה באשר הם — גם אלה השוכנים במקומות מרוחקים, ב”איים” — מייחלים ליום ההוא.
’אתנהו לאור גויים’
13. מה מנבא יהוה על עבדו בחירו?
13 ישעיהו מציין: ”כה אמר האל, יהוה, בורא השמים ונוטיהם, רוקַע הארץ וצאצאיה, נותן נשמה לעם עליה, ורוח להולכים בה” (ישעיהו מ״ב:5 ). איזה תיאור מרשים של בוראנו, יהוה! תזכורת זו לעוצמתו של יהוה מקנה משקל רב לדבריו. יהוה אומר: ”אני, יהוה, קראתיךָ בצדק, וְאַחְזֵק בידֶךָ. וְאֶצורך, וְאֶתֶּנְךָ לברית עם, לאור גויים, לפקוח עיניים עיוורות, להוציא מִמַּסְגֵּר אסיר, מבית כלא יושבי חושך” (ישעיהו מ״ב:6, 7 ).
14. (א) מה משתמע מכך שיהוה אוחז בידו של עבדו, בו רצתה נפשו? (ב) מהו תפקידו של עבדו בחירו של יהוה?
14 בוראו הנאדר של היקום אשר נותן חיים ומכלכל אותם, אוחז ביד עבדו בחירו ומבטיח לו תמיכה מלאה ונאמנה. מה מעודד! זאת ועוד, יהוה יגן עליו כדי לתת אותו ”לברית עם”, לעם בריתו. ברית היא התחייבות, חוזה והבטחה חגיגית. זהו צו מהימן. יהוה אכן הפך את עבדו לעם ’בריתו’.
15, 16. באיזה מובן היה ישוע ל”אור גויים”?
15 העבד המובטח שיהיה ל”אור גויים”, יפקח ”עיניים עיוורות” וישחרר ”יושבי חושך”. זאת עשה ישוע. הוא העיד על האמת, וכך פיאר את שם אביו השמימי (יוחנן י״ז:4, 6). הוא חשף שקרים דתיים, בישר את בשורת המלכות וקרא לשבויים בכבלי הדת דרור רוחני (מתי ט״ו:3–9; לוקס ד׳:43; יוחנן י״ח:37). הוא הזהיר מפני מעשי החושך וחשף את פרצופו האמיתי של השטן כ”אבי השקר” ו”שר העולם הזה” (יוחנן ג׳:19–21; ח׳:44; ט״ז:11).
16 ישוע אמר: ”אני אור העולם” (יוחנן ח׳:12). הוא הוכיח זאת מעל לכל ספק כשמסר את חייו המושלמים ככופר. כך נסללה לפני כל המאמין בו הדרך לסליחת חטאים, ליחסים תקינים עם אלוהים ולתקווה לזכות לחיי נצח (מתי כ׳:28; יוחנן ג׳:16). כל חייו הוכיח ישוע מסירות לאלוהים. כך העלה על נס את ריבונות יהוה והוכיח כי השטן שקרן. אין ספק שישוע פקח עיניים עיוורות והוציא ממסגר יושבי חושך רוחני.
17. כיצד אנו משמשים כנושאי אור?
17 בדרשת ההר אמר ישוע לתלמידיו: ”אתם אור העולם” (מתי ה׳:14). האין גם אנו נושאי אור? בעזרת אורח חיינו והבשורה שבפינו יש לנו הזכות לכוון את הזולת אל יהוה, אל מקור ההארה האמיתית. אנו מחקים את ישוע כאשר אנו מודיעים את שם יהוה ברבים, מרוממים את ריבונות יהוה ומכריזים שמלכותו היא התקווה היחידה לאנושות. כנושאי האור אנו גם חושפים שקרים דתיים, מזהירים מפני מעשי טומאה וחושך, וחושפים את פרצופו האמיתי של השטן הרָשָע (מעשי השליחים א׳:8; יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח ).
”שירו ליהוה שיר חדש”
18. מה מודיע יהוה למשרתיו?
18 כעת מפנה יהוה את תשומת לבו אל עמו ואומר: ”אני יהוה, הוא שמי; וכבודי לאחר לא אתן, ותהילתי לַפְּסילים. הראשונות הנה באו, וחדשות אני מגיד. בטרם תצמחנה אשמיע אתכם” (ישעיהו מ״ב:8, 9 ). את הנבואה על ה’עבד’ לא ניבא אליל חסר ערך אלא האל החי, אלוהי האמת לבדו. כיוון שכך, היא לבטח תתגשם. והיא אכן התגשמה. יהוה אלוהים יוצר דברים חדשים, ובטרם יהיו, הוא כבר מודיע אותם למשרתיו. כיצד מן הראוי שנגיב?
19, 20. (א) איזה שיר חייב להישמע? (ב) מי שרים כיום את שיר התהילה ליהוה?
19 ישעיהו כותב: ”שירו ליהוה שיר חדש, תהילתו מקצה הארץ, יורדי הים ומלואו, איים ויושביהם. יִשְׂאוּ [קולם] מדבר ועריו, חֲצֵרִים תשב קֵדָר. ירונו יושבי סלע, מראש הרים יצווחו. ישימו ליהוה כבוד, ותהילתו בָּאיים יגידו” (ישעיהו מ״ב:10–12 ).
20 אנשים באשר הם — יושבי ערי הישימון, תושבי האיים ואפילו אנשי ”קֵדָר”, בני ישובי המדבר — כולם נקראים לשיר שיר תהילה ליהוה. מה מרגש לדעת שמיליונים נענים כיום לקריאה נבואית זו! הם מאמצים ללבם את האמת שבדבר־אלוהים ועובדים את יהוה אלוהים. משרתי יהוה שרים לו שיר חדש — מהללים את שמו — ביותר מ־230 ארצות. מה נפלא לשיר פה אחד עם מקהלה המורכבת מבני תרבויות, לשונות וגזעים כה רבים!
21. מדוע לא יצליחו אויבי עם אלוהים לסכור את פיהם של מהללי יהוה?
21 האם מתנגדי יהוה יוכלו לו? האם יצליחו לסכור את פיהם של מהלליו? לא ולא! ”יהוה כגיבור יֵצא, כאיש מלחמות יעיר קנאה. יריע אף יצריח, על אויביו יתגבָּר” (ישעיהו מ״ב:13 ). מי יוכל לעמוד כנגדו? לפני כ־500,3 שנה שרו משה ובני ישראל את השירה הזאת: ”יהוה איש מלחמה. יהוה שמו. מרכבות פרעה וחילו ירה בים, ומבחר שלישיו טובעו בים סוף” (שמות ט״ו:3, 4). בימי משה ניצח יהוה את הצבא החזק בעולם. כשיהוה יוצא כגיבור מלחמה, לאיש מאויבי עמו אין סיכוי נגדו.
”החשיתי מעולם”
22, 23. מדוע אומר יהוה ”החשיתי מעולם”?
22 יהוה הוגן ונוהג בצדק גם כשהוא מוציא אל הפועל את משפט אויביו. הוא אומר: ”החשיתי מעולם [זמן רב]. אחריש. אתאפק. כיולדה אֶפְעֶה, אֶשּוֹם ואשאף יחד. אחריב הרים וגבעות, וכל עֶשְׂבָּם אוביש. ושמתי נהרות לאיים, ואגמים אוביש” (ישעיהו מ״ב:14, 15 ).
23 אין יהוה ממהר לעשות את משפטו. הוא מניח לזמן לחלוף כדי לתת הזדמנות לעושי הרע לשוב מרעתם (ירמיהו י״ח:7–10; פטרוס ב׳. ג׳:9). דוגמה לכך היא בבל שמחריבה את ירושלים ב־607 לפה״ס, בהיותה מעצמת העולם. יהוה מרשה לבבלים לעשות כן כדי להעניש את בני ישראל שהפרו את נאמנותם לו, אך הבבלים אינם מבינים כי הם בעצם ממלאים תפקיד. הם נוהגים בעם אלוהים באכזריות רבה מכפי שדרש משפט אלוהים (ישעיהו מ״ז:6, 7; זכריה א׳:15). מה כואב בוודאי לאלוהי האמת לראות בסבלות עמו! אך כמנובא הוא אינו מזדרז לנקוט פעולה. הוא מתאפק עד בוא המועד שקבע. ואז כאשה העומדת ללדת הוא משקיע מאמץ, משחרר את עם בריתו ומביאו לעולם כאומה עצמאית. לשם כך הוא מייבש את מימי בבל ומחריב אותה ואת מגיניה ב־539 לפה״ס.
24. איזו דרך סולל יהוה לפני ישראל עמו?
24 מה שמחים ודאי משרתי אלוהים שלאחר שנות גלות כה רבות נסללת לפניהם הדרך הביתה! (דברי הימים ב׳. ל״ו:22, 23) הם שמחים מאוד לראות בהתגשמות הבטחת יהוה: ”והולכתי עיוורים בדרך לא יָדָעו, בנתיבות לא ידעו אַדְרִיכֵם. אשים מַחְשָך לפניהם לָאור, וּמַעֲקַשִּים [דרכים עקלקלות] למישור. אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים” (ישעיהו מ״ב:16 ).
25. (א) במה יכולים משרתי יהוה בימינו להיות בטוחים? (ב) מה צריכה להיות החלטתנו הנחושה?
25 כיצד מתגשמות מילים אלה כיום? ובכן זה זמן רב — דורי דורות — שיהוה מניח לעמים לעשות את הישר בעיניהם. אך קרובה עד מאוד השעה בה יתקן את המצב. יהוה הקים לו בימינו אנשים שישאו עדות על שמו. הוא מסיר כל התנגדות מדרכם, וכך מיישר את דרכם לעובדו ”ברוח ובאמת” (יוחנן ד׳:24). הוא הבטיח: ”ולא עזבתים”, ואכן עומד בדברו. ומה לגבי מי שמתעקשים לעבוד אלילי כזב? יהוה אומר: ”נסוגו אחור יבושו בושת הבוטחים בפסל, האומרים למסיכה: ’אתם אלוהינו’” (ישעיהו מ״ב:17 ). חשוב מאוד שנשמור אמונים ליהוה, כדוגמת בחירו!
’עבד חֵרֵש ועיוור’
26, 27. כיצד הוכיח עם ישראל כי הוא ’עבד חֵרֵש ועיוור’, ומה היתה התוצאה?
26 עבדו בחירו של אלוהים, הלא הוא ישוע המשיח, היה נאמן ליהוה עד מוות. לעומתו, עם ישראל שהיה עמו של יהוה, נתגלה כעבד לא נאמן, כעיוור וחֵרֵש רוחנית. יהוה פונה לבני עמו ואומר: ”החרשים, שְמָעו! והעיוורים, הַביטו לראות! מי עיוור, כי אם עבדי, וחֵרֵש כמלאכי אשלח? מי עיוור כמשולם, ועיוור כעבד יהוה? רָאוֹת רבות ולא תשמור, פקוח אוזניים, ולא ישמע. יהוה חָפֵץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר” (ישעיהו מ״ב:18–21 ).
27 איזו אכזבה היה עם ישראל! בני העם סטו שוב ושוב מן הדרך ועבדו את אליליהם הדמוניים של הגויים. יהוה שלח השכם ושלוח את מלאכיו, כלומר שליחיו, אך העם לא אבה לשמוע (דברי הימים ב׳. ל״ו:14–16). ישעיהו מספר מה היתה התוצאה: ”והוא עם בָּזוּז ושָסוּי [ושדוד], הָפֵחַ בחורים [לכודים בתוך חורים ] כולם ובבתי כְלָאִים הוחבאו. היו לבז ואין מציל, מְשִיסָּה ואין אומר: ’הָשַב!’ מי בכם יאזין זאת? יקשיב וישמע לאחור? מי נתן למְשִיסָּה יעקב, וישראל לבוזזים? הלוא יהוה, זוּ חטאנו לו, ולא אבו בדרכיו הלוך, ולא שמעו בתורתו? וישפוך עליו חֵמָה אפו, וֶעֱזוּז [וכוח ] מלחמה. וַתְּלַהֲטֵהוּ מסביב, ולא ידע; ותבער בו, ולא ישים על לב” (ישעיהו מ״ב:22–25 ).
28. (א) מה ניתן ללמוד מדוגמתם של תושבי יהודה? (ב) כיצד נוכל להיות רצויים בעיני יהוה?
28 עקב אי־נאמנותם של תושבי יהודה הרשה יהוה ב־607 לפה״ס שיהודה תיבזז ותישדד. הבבלים שרפו את מקדש יהוה, החריבו את ירושלים ולקחו את היהודים בבלה (דברי הימים ב׳. ל״ו:17–21). מי יתן ונלמד מכך את הלקח ולא נאטום אוזנינו להדרכות יהוה או נעצום עינינו לנוכח דברו הכתוב. אדרבא, הבה נבקש להיות רצויים בעיני יהוה ונחקה את ישוע המשיח, העבד בו רצתה נפשו. הבה ננהג כישוע ונוכיח צדק אמיתי הן בדברינו והן במעשינו. כך נהיה תמיד בקרב עם יהוה ונשרת כנושאי אור, המהללים את אלוהי האמת ומפארים את שמו.
[שאלות לימוד]
[תמונות בעמוד 33]
בצדק אמיתי יש חמלה ורחמים
[תמונה בעמוד 34]
במשל השומרוני הטוב הבליט ישוע שהצדק האמיתי הוא לכל העמים
[תמונות בעמוד 36]
אם נדע לעודד ונהיה אדיבים, נוכיח צדק אמיתי
[תמונות בעמוד 39]
אם נשתתף במלאכת ההטפה, נוכיח צדק אמיתי
[תמונה בעמוד 40]
העבד, בו רצתה נפשו של יהוה, ניתן ל”אור גויים”
