הצביעות נחשפת!
פרק תשעה־עשר
הצביעות נחשפת!
1. מהי דעתם של יהוה וישוע בעניין הצביעות, ובמה מתבטאת הצביעות בימי ישעיהו?
”מבחוץ אתם נראים צדיקים לעיני הבריות”, אמר ישוע למנהיגי הדת בדורו, ”אבל בפנים מלאי צביעות ועוול” (מתי כ״ג:28). ישוע גינה צביעות, ובכך שיקף את דעתו של אביו השמימי בעניין. בישעיהו נ״ח מתמקד יהוה במיוחד בצביעות הרווחת ביהודה. מריבות, דיכוי ואלימות נעשו לדבר שבשגרה, ושמירת שבת הפכה לנוהג טקסי חסר משמעות. האנשים משרתים את יהוה רק כדי לצאת ידי חובה, ומפגינים צדקנות כלפי חוץ על־ידי צומות בלתי כנים. אין פלא שיהוה חושף את פרצופם האמיתי!
’הגד לעם פשעם’
2. איזו רוח מגלה ישעיהו בשעה שהוא מכריז את בשורת יהוה, ומי דומים לו כיום?
2 אף־על־פי שהתנהגותה של יהודה נתעבת בעיני יהוה, הוא קורא לאומה בכל לשון של בקשה לחזור בה מדרכה. אך אין יהוה מעוניין שתוכחתו תהיה מעורפלת, ולכן מצווה על ישעיהו: ”קרא בגרון, אל תחשוך. כשופר הרם קולך, והגד לעמי פשעם, ולבית יעקב חַטֹּאתָם” (ישעיהו נ״ח:1). הכרזת ישעיהו את דברי יהוה באומץ עלולה לעורר בעם עוינות כלפיו, אך אין הוא נרתע מכך. לא אבדה לו רוח המסירות וההקרבה העצמית שהיתה לו כשקרא: ”הנני! שלחני” (ישעיהו ו׳:8). התמדתו של ישעיהו היא אכן מופת נפלא עבור העדים של יהוה כיום, שנצטוו לבשר את דבר־אלוהים ולחשוף צביעות דתית (תהלים קי״ח:6; טימותיאוס ב׳. ד׳:1–5).
3, 4. (א) איזה רושם מוטעה נותנים בני דורו של ישעיהו? (ב) מהי המציאות ביהודה?
3 בני דורו של ישעיהו דורשים כביכול את יהוה ומוצאים הנאה במשפטי הצדק שלו. אנו קוראים את דברי יהוה: ”ואותי יום יום ידרושון, ודעת דרכיי יֶחְפָּצוּן, כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלוהיו לא עזב, ישאלוני משפטי צדק, קִרְבַת אלוהים יֶחְפָּצוּן” (ישעיהו נ״ח:2). האם יש ממש בטענתם כאילו הם מוצאים חפץ והנאה בדרכי יהוה? לא. הם נראים ”כגוי אשר צדקה עשה”, אך הדמיון חיצוני בלבד. במציאות, הם עזבו את ’משפט אלוהיהם’.
4 המצב דומה מאוד למה שנגלה מאוחר יותר ליחזקאל הנביא. יהוה אמר ליחזקאל כי יושבי יהודה אמרו איש לאחיו: ”בואו נא, ושימעו מה הדבר היוצא מאת יהוה”. אך אלוהים הזהיר את יחזקאל מפני חוסר כנותם: ”ויבואו אליך... ושמעו את דבריך ואותם לא יעשו, כי עגבים בפיהם הֵמָּה עושים, אחרי בִצְעָם לבם הולך. והנך להם כשיר עגבים, יְפֵה קול ומיטיב נַגֵּן. ושמעו את דבריך, ועושים אינם אותם” (יחזקאל ל״ג:30–32). גם בני דורו של ישעיהו מתיימרים לדרוש את יהוה יום יום, אך אינם מצייתים לדברו.
צמים בצביעות
5. כיצד מנסים יושבי יהודה לזכות לחסדו של אלוהים, ומה הוא חושב על כך?
5 במאמץ לזכות לחסד אלוהים, צמים יושבי יהודה כדי לצאת ידי חובה. אך אדיקותם המעושה רק מרחיקה אותם מיהוה. בתדהמה גלויה הם שואלים: ”למה צמנו ולא ראית, עינינו נפשנו ולא תדע?” יהוה משיב להם ללא כחל ושרק: ”הן ביום צומכם תמצאו חפץ [הנאות], וכל עַצְּבֵיכֶם [עבדיכם] תנגושׂוּ. הן לְרִיב וּמַצָּה תצומו, ולהכות באגרוף רֶשַע. לא תצומו כַיּוֹם להשמיע במרום קולכם? הכזה יהיה צום אֶבְחָרֵהוּ, יום ענות אדם נפשו? הלכוף כאגמון ראשו, ושק ואפר יציע? הלזה תקרא צום ויום רצון ליהוה?” (ישעיהו נ״ח:3–5).
6. כיצד מעידים יושבי יהודה בהתנהגותם שהם צמים בצביעות?
6 בשעה שבני העם צמים, מעמידים פני צדיקים ואפילו מבקשים את משפטי הצדק של יהוה, הם בעצם רודפים הנאות ותענוגות אנוכיים ודואגים לעסקים שלהם. הם שקועים במריבות, דיכוי ואלימות. בניסיון לחפות על התנהגותם, הם מנסים ליצור מראית עין של אבלות — מרכינים ראשיהם כאגמון או קנה סוף ויושבים בשק ואפר — כאות לחרטה מעושה על חטאיהם. אך מה הטעם בכל אלה אם הם דבקים במרדנותם? אין הם מוכיחים עצב כרצון אלוהים וחרטה מעומק הלב, מה שאמור להיות חלק בלתי נפרד מצום הנובע מלב טהור. הם אומנם בוכים ומקוננים בקולי קולות, אך קולם אינו נשמע במרום.
7. כיצד הוכיחו היהודים בימי ישוע צביעות, וכיצד עושים כן גם רבים כיום?
7 גם בימי ישוע צמו היהודים כדי להרשים בני אדם. היו שאף צמו פעמיים בשבוע! (מתי ו׳:16–18; לוקס י״ח:11, 12) רבים ממנהיגי הדת נהגו כבני דורו של ישעיהו והיו קשוחים ושתלטנים. לכן ישוע חשף את פרצופם האמיתי של צבועים דתיים אלה באומץ לב, ואמר להם שעבודת האלוהים שלהם חסרת ערך (מתי ט״ו:7–9). גם כיום מיליונים ”מצהירים שהם יודעים את אלוהים, אך במעשיהם כופרים בו; נתעבים הם וסרבנים, ולא יצלחו לשום מעשה טוב” (טיטוס א׳:16). אולי הם מקווים לזכות לרחמי אלוהים, אך מעשיהם מעידים על צביעותם. לעומתם, עדי־יהוה מסורים לאלוהים בכל לבם ושוררת ביניהם אהבת אחים אמיתית (יוחנן י״ג:35).
מה כרוך בחרטה אמיתית
8, 9. אילו מעשים טובים חייבים להיות כרוכים בחרטה אמיתית?
8 יהוה אינו מעוניין שמשרתיו יצומו בגין חטאיהם ותו לא; הוא רוצה לראות חרטה מצדם. רק כך יוכלו להיות רצויים בעיניו (יחזקאל י״ח:23, 32). הוא מסביר שכדי שהצום שלהם לא יהיה ריק מתוכן, עליו להיות מלווה בחזרה בתשובה על חטאי העבר. שים לב לשאלות הנוקבות והבוחנות שמציג יהוה: ”הלוא זה צום אבחרהו? פַּתֵּח חרצובות [כבלים של] רֶשע, הַתֵּר אגודות מוֹטָה, ושלח רצוצים חופשים, וכל מוטה תְּנַתֵּקוּ?” (ישעיהו נ״ח:6).
9 חרצובות ומוטת העול הם סמלים מתאימים לשעבוד אכזרי. אם כן, במקום לצום ובמקביל לנגוש את אחיהם, על בני העם להישמע לצו: ”ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא י״ט:18). עליהם לשחרר את כל מי שדיכאו ושיעבדו. a אדיקות דתית מעושה שמתבטאת בצום אינה מהווה תחליף למסירות אמיתית לאלוהים או להתנהגות המעידה על אהבת אחים. מיכה הנביא, שהיה בן דורו של ישעיהו, כתב: ”מה יהוה דורש ממך כי אם עשות משפט ואַהֲבַת חסד והצנע לכת עם אלוהיך” (מיכה ו׳:8).
10, 11. (א) מה עדיף היה שיעשו היהודים במקום לצום? (ב) כיצד יכולים המשיחיים ליישם בימינו את עצת יהוה לתושבי יהודה?
10 צדק, חסד וצניעות פירושם להיטיב עם הזולת, וזו תמצית התורה (מתי ז׳:12). במקום לצום, עדיף היה לוּ היו חולקים את עושרם עם הנזקקים. יהוה שואל: ”הלוא [צום אֶבְחָרֵהוּ הוא] פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית? כי תראה עָרוֹם וכיסיתו, ומבשרך לא תִתְעַלָּם?” (ישעיהו נ״ח:7) כן, במקום להיראות צמים, מי שיש לאל ידם לעשות כן צריכים לתת מזון, בגדים וקורת גג ליושבי יהודה הנזקקים, שהם אחיהם, עצמם ובשרם.
11 העקרונות הטובים של אהבת אחים ושל חמלה שמציין יהוה, אין כוחם יפה רק ליהודים בימי ישעיהו. הם מנחים גם את המשיחיים. לכן כתב השליח פאולוס: ”לכן בעוד יש לנו הזדמנות, נגמול טוב לכל אדם, ובייחוד לבני אמונתנו” (גלטים ו׳:10). הקהילה המשיחית חייבת להיות חוף מבטחים של אהבה ואחווה, במיוחד לנוכח הקשיים המתרבים בזמנים בהם אנו חיים (טימותיאוס ב׳. ג׳:1; יעקב א׳:27).
ציות מניב שפע ברכות
12. מה יעשה יהוה אם בני עמו יצייתו לו?
12 לוּ רק היה עם יהוה משכיל להישמע לתוכחה זו הנובעת מאהבה! יהוה אומר: ”אז ייבקע כשחר אוֹרֶךָ, וארוכתך [רפואתך] מהרה תצמח. והלך לפניך צִדְקֶךָ, כבוד יהוה יַאַסְפֶךָ. אז תקרא, ויהוה יענה; תְּשַוַּע ויאמר: ’הנני!’” (ישעיהו נ״ח:8, 9) אילו מילים לבביות ונוגעות ללב! יהוה מברך את אוהבי החסד והצדקה ומגן עליהם. אם בני העם יחזרו בהם מאכזריותם ומצביעותם ויצייתו ליהוה, צפוי להם עתיד הרבה יותר טוב. יהוה יצמיח להם ’ארוכה’, ריפוי רוחני וגופני. הוא גם יגן עליהם כמו שהגן על אבות אבותיהם בצאתם ממצרים, וייעתר מייד לקריאתם לעזרה (שמות י״ד:19, 20, 31).
13. אילו ברכות צפויות ליושבי יהודה אם ייענו לקריאתו של יהוה?
13 כעת מוסיף יהוה לקריאתו הראשונה ואומר: ”אם תסיר מתוכךָ מוֹטָה [עול של עבדות אכזרית ולא צודקת], שְלַח אצבע [כנראה בלעג או כדי להאשים אשמת שווא] ודַבֶּר אָוֶן, וְתָפֵק לָרָעֵב נפשך [תיתן לו מה שנפשך מתאווה אליו], ונפש נַעֲנָה [מעונה] תַּשְׂבִּיעַ, וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהריים” (ישעיהו נ״ח:9, 10). אנוכיות ואכזריות מזיקות לאדם עצמו ומעוררות את זעם יהוה. לעומת זאת, מי שמגלה נדיבות וטוּב־לב במיוחד כלפי הרעבים והמעונים זוכה לשפע ברכות מאת יהוה. אם רק יתנו יושבי יהודה דעתם לעובדות, כי אז זוהרם הרוחני והצלחתם יהיו כשמש בצהריים, המסלקת כל אפילה! ומעל לכל, הם יסבו כבוד ותהילה ליהוה, מקור כבודם וברכותיהם (מלכים א׳. ח׳:41–43).
עם משוקם
14. (א) כיצד מגיבים בני דורו של ישעיהו לדבריו? (ב) איזו תקווה ממשיך יהוה להושיט?
14 למרבה הצער, בני העם מתעלמים מן הקריאה של יהוה ושוקעים עוד יותר במעשי רשעתם. בסופו של דבר אין הם מותירים ליהוה ברירה אלא להגלותם מארצם, כפי שהזהיר שיעשה (דברים כ״ח:15, 36, 37, 64, 65). אך יהוה ממשיך להושיט תקווה ביד ישעיהו. הוא מנבא ששארית של אנשים שיקבלו מוסר ויחזרו בהם, ישובו בשמחה לארץ יהודה, אף־על־פי שהיא שוממה.
15. איזה שיקום מרנין לב חוזה יהוה?
15 יהוה מצביע על שיקום עמו ב־537 לפה״ס, ואומר באמצעות ישעיהו: ”וְנָחֲךָ יהוה תמיד וְהִשְׂבִּיעַ בצחצחות [אדמה צחיחה] נפשך, ועצמותיך יחליץ [יחזק]; והיית כגן רָוֶה, וּכְמוֹצָא מים אשר לא יְכַזְּבוּ מימיו” (ישעיהו נ״ח:11). יהוה ישקם את אדמת ישראל החרוכה ויהפוך אותה לפורייה ועשירה בצמחייה. הוא אף יעשה דבר נפלא יותר, הוא יברך את החוזרים אליו ו’יחליץ את עצמותיהם’ ממצב של מוות רוחני לחיוניות וחיים (יחזקאל ל״ז:1–14). העם יהיה ”כגן רָוֶה” שבו פרי רוחני לרוב.
16. כיצד תשוקם הארץ?
16 השיקום יכלול בין היתר את בנייתן של ערים שהחריב הפולש הבבלי ב־607 לפה״ס. ”ובנו ממךָ חורבות עולם; מוֹסְדֵי דור ודור תְּקוֹמֵם. וקוֹרָא לך גודר פֶּרֶץ, משובב [משקם] נתיבות לשבת” (ישעיהו נ״ח:12). הביטויים המקבילים ”חורבות עולם” ו”מוֹסְדֵי דור ודור” (כלומר היסודות שעמדו בשממונם דורי דורות) מראים כי השארית השבה לארצה תקומם את חורבות ערי יהודה, ובייחוד את חורבות ירושלים (נחמיה ב׳:5; י״ב:27; ישעיהו מ״ד:28). השארית גם תתקן את ה”פרץ” — מונח קולקטיבי הכולל את כל הפרצות בחומות ירושלים ובוודאי בערים אחרות (ירמיהו ל״א:38–40; עמוס ט׳:14).
ברכות הנובעות משמירת שבת
17. כיצד מפציר יהוה בבני עמו לשמור את חוקי השבת?
17 השבת היתה ביטוי לדאגתו העמוקה של יהוה לרווחתם הגופנית והרוחנית של בני עמו. ישוע אמר ש”השבת נעשתה למען האדם” (מרקוס ב׳:27). יום זה שיהוה קידש נתן לבני ישראל הזדמנות מיוחדת להוכיח את אהבתם כלפיו. למרבה הצער, עד ימי ישעיהו כבר איבדה השבת את כבודה, ונעשתה ליום בו קיימו טקסים ריקים מתוכן וסיפקו מאוויים אנוכיים. על כן שוב יש ליהוה סיבה לגנות את עמו, וגם הפעם הוא מנסה לגעת ללבם. הוא אומר: ”אם תשיב מִשַּבָּת רגלך עשות חֲפָצֶיךָ ביום קודשי, וקראת לשבת עונג, לקדוש יהוה, מכובד, וְכִבַּדְתּוֹ מעשות דרכיך, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אז תתענג על יהוה, והרכבתיך על במותי ארץ [על המקומות הגבוהים]; והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי יהוה דיבר” (ישעיהו נ״ח:13, 14).
18. מה יקרה אם יושבי יהודה לא יכבדו את השבת?
18 השבת היתה יום של הגות רוחנית, של תפילות ושל עבודת אלוהים כמשפחה. בשבת צריכים היו היהודים להרהר בנפלאות שעשה יהוה למענם ובצדק ובאהבה שבאו לידי ביטוי בתורה. וכך, אם היו מכבדים יום קדוש זה, יכלו בני העם לקרוב לאלוהים. אך במקום לעשות כן, הם חיללו את השבת ולכן מרחפת על ראשם הסכנה שתאבד להם ברכת יהוה (ויקרא כ״ו:34; דברי הימים ב׳. ל״ו:21).
19. אילו שפע ברכות צפויות לעם אלוהים אם ישוב לשמור שבת?
19 אלא שאם ילמדו יושבי יהודה לקח וישובו לכבד את השבת, צפויות להם שפע ברכות. עבודת אלוהים האמיתית ושמירת השבת יניבו תוצאות טובות שיהיו להן השלכות מרחיקות לכת על כל תחומי החיים (דברים כ״ח:1–13; תהלים י״ט:8–12). לדוגמה, יהוה מבטיח לעמו: ”והרכבתיך על במותי ארץ”. ביטוי זה הוא סמל לביטחון ולניצחון על האויבים. כל מי שמושל על במותי ארץ — בהרים ובגבעות — מושל בעצם בארץ כולה (דברים ל״ב:13; ל״ג:29). בימים שעם ישראל ציית ליהוה, זכה העם להגנתו ויתר העמים כיבדוהו ואף יראו מפניו (יהושע ב׳:9–11; מלכים א׳. ד׳:20; ה׳:1). אם יחזור העם ליהוה ויציית לו, תשוב אליו חלק מתפארתו הנושנה. יהוה יעניק לו את ”נחלת יעקב”, את הברכות שהבטיח בברית שכרת עם האבות, ובייחוד הברכה לתת לו את הארץ המובטחת לנחלה בטוחה (תהלים ק״ה:8–11).
20. מהי ’מנוחת השבת’ עבור המשיחיים?
20 האם יכולים המשיחיים ללמוד מכך? לאחר מות ישוע המשיח פג תוקפה של התורה, לרבות חוקי השבת (קולוסים ב׳:16, 17). עם זאת, אותה רוח ששמירת השבת אמורה היתה לעורר בתושבי יהודה — והיא לשים את הדברים הרוחניים במקום הראשון ולקרוב ליהוה — תקפה וחיונית לכל עובדי יהוה (מתי ו׳:33; יעקב ד׳:8). זאת ועוד, פאולוס אומר באיגרתו אל העברים ש”נותרה מנוחת שבת לעם אלוהים”. המשיחיים נכנסים אל ”מנוחת שבת” זו כשהם מצייתים ליהוה ורודפים צדקה על־סמך האמונה בדמו השפוך של ישוע המשיח (עברים ג׳:12, 18, 19; ד׳:6, 9–11, 14–16). במובן זה שומרים המשיחיים את השבת לא רק פעם בשבוע, אלא מדי יום (קולוסים ג׳:23, 24).
ישראל הרוחני ’רוכב על במותי ארץ’
21, 22. באיזה מובן הרכיב יהוה את ישראל השייכים לאלוהים ”על במותי ארץ”?
21 מאז שוחררו המשיחיים המשוחים מן השבי הבבלי ב־1919, הם מקפידים לקיים את מה שסימלה השבת. משום כך, ’הרכיבם יהוה על במותי ארץ’. באיזה מובן? ב־1513 לפה״ס כרת יהוה ברית עם צאצאי אברהם, לפיה יהיו לממלכת כוהנים וגוי קדוש אם ישמעו בקולו (שמות י״ט:5, 6). בארבעים שנות נדודיהם במדבר, הוביל אותם יהוה בביטחה כנשר הנושא את גוזליו ואף סיפק להם את צורכיהם בשפע (דברים ל״ב:10–12). אלא שהעם היה חסר אמונה, ולבסוף איבד את הזכויות שיכלו להיות מנת חלקו. בכל זאת, יש כיום ליהוה ממלכת כוהנים — עם רוחני, ישראל השייכים לאלוהים (גלטים ו׳:16; פטרוס א׳. ב׳:9).
22 במרוצת ’עת הקץ’ עשה עם רוחני זה מה שלא עשה עם ישראל הקדום. הוא דבק באמונתו ביהוה (דניאל ח׳:17). בני עם רוחני זה דבקים בערכיו הגבוהים של יהוה ובדרכיו הנעלות, ובמובן זה יהוה מרומם ומגביה אותם מבחינה רוחנית (משלי ד׳:4, 5, 8; ההתגלות י״א:12). הם מוגנים מכל הטומאה הסובבת אותם, אורח החיים שלהם נעלה יותר, ובמקום להתעקש לעשות את דרכיהם, הם ’מתענגים על יהוה’ ועל דברו (תהלים ל״ז:4). יהוה שמר על ביטחונם הרוחני לנוכח התנגדות נחרצת בעולם כולו. מאז 1919 לא נפרצה עוד ’ארצם’ הרוחנית (ישעיהו ס״ו:8). הם המשיכו להיות עַם לשמו המרומם, עליו הכריזו בשמחה ברחבי העולם (דברים ל״ב:3; מעשי השליחים ט״ו:14). זאת ועוד, מספר הולך וגדל של ענווים מכל האומות מתברכים יחד עימם בברכה נאדרת: יהוה מורה להם את דרכיו והם הולכים באורחותיו.
23. כיצד ’מאכיל’ יהוה את משרתיו המשוחים מ”נחלת יעקב”?
23 יהוה ’מאכיל’ את משרתיו המשוחים מ”נחלת יעקב”. כאשר בירך יצחק את יעקב במקום את עשיו, נחזו בדבריו ברכות לכל המאמינים בזרע אברהם — הזרע המובטח (בראשית כ״ז:27–29; גלטים ג׳:16, 17). המשיחיים המשוחים ובני לווייתם אינם דומים לעשיו שהיה ”חסר קדושה”. כדוגמת יעקב, הם מעריכים דברים מקודשים, ובמיוחד את המזון הרוחני שאלוהים מספק בשפע (עברים י״ב:16, 17; מתי ד׳:4). במזון רוחני זה טמון הידע על מה שעושה יהוה באמצעות הזרע המובטח ושותפיו. מזון זה מחזק וממריץ אותם והכרחי לחייהם הרוחניים. מכאן שהזנה רוחנית קבועה היא חיונית, ופירושה קריאה והרהורים בדבר־אלוהים (תהלים א׳:1–3). גם ההתרועעות עם אחיהם לאמונה באסיפות הקהילה היא בגדר חובה. וחיוני שיקיימו את אמות־המידה הנעלות הכרוכות בעבודת אלוהים הטהורה, כאשר הם חולקים בשמחה מזון רוחני עם הזולת.
24. כיצד על המשיחיים האמיתיים לנהוג כיום?
24 בעוד המשיחיים האמיתיים מצפים בדריכות למימוש הבטחות יהוה, עליהם לדחות מכל וכל צביעות מכל סוג שהוא. הללו ניזונים מ”נחלת יעקב”, ומי יתן והם ימשיכו ליהנות מביטחון רוחני ”על במותי ארץ”.
[הערת שוליים]
a יהוה איפשר לבני עמו ששקעו בחובות למכור עצמם לעבדות, וביסודו להיות לעובדים שכירים, כדי לשלם את חובותיהם (ויקרא כ״ה:39–43). עם זאת, התורה דרשה לתת לעבדים יחס טוב. עבד שהתעללו בו רשאי היה לצאת לחופשי (שמות כ״א:2, 3, 26, 27; דברים ט״ו:12–15).
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 278]
היהודים צמו והרכינו ראשיהם בחרטה מעושה — אך לא שינו את דרכם
[תמונה בעמוד 283]
מי שיש לאל ידם לעשות כן, נותנים מזון, בגדים וקורת גג לנזקקים
[תמונה בעמוד 286]
אם יהודה תחזור בתשובה, היא תוכל לקומם את עריה החרבות
