יהוה מלמדנו לתועלתנו
פרק תשיעי
יהוה מלמדנו לתועלתנו
1. כיצד מן התבונה להגיב לדברי יהוה?
כאשר יהוה מדבר, מן התבונה להקשיב לו בכבוד וביראה ולהישמע לדבריו. כל דבריו הם לתועלתנו, והוא מעוניין מאוד בטובתנו. מרנין לב להיווכח, למשל, בדרך בה פונה יהוה לעם בריתו הקדום: ”לוּא הקשבת למצוותיי!” (ישעיהו מ״ח:18) הדברים שאלוהים מלמד הם בדוקים ויקרי ערך, ומן הראוי שיניעו אותנו להקשיב לו ולהישמע להדרכתו. נבואותיו שכבר התגשמו מסירות כל ספק לגבי נחישותו של יהוה לקיים את הבטחותיו.
2. למען מי נכתב ישעיהו מ״ח, ומי עוד יכולים להפיק מכך תועלת?
2 ברור שישעיהו מ״ח נכתב למען גולי בבל היהודים. אך יש במילים אלו לקחים מהם אין המשיחיים כיום יכולים להתעלם. בישעיהו מ״ז ניבא המקרא על נפילת בבל. אך כעת מתאר יהוה את מה שהוא מועיד לגולים שבעיר בבל. צביעותם של בני עמו הנבחר וסירובם העיקש להאמין בהבטחותיו מעציבים את יהוה, ובכל זאת הוא מעוניין להדריכם לתועלתם. הוא צופה מראש תקופת צריפה שבעקבותיה תשוב שארית נאמנה לארצה.
3. מה היה לקוי בעבודת האלוהים של יהודה?
3 עד כמה סטו משרתי יהוה מעבודת אלוהים הטהורה! המילים שבהן פותח ישעיהו פרק זה מאירות עיניים: ”שימעו זאת, בית יעקב, הנקראים בשם ישראל וממֵּי יהודה יָצָאו, הנשבעים בשם יהוה ובאלוהי ישראל יזכירו, לא באמת ולא בצדקה. כי מעיר הקודש נִקְרָאוּ, ועל אלוהי ישראל נִסְמָכוּ, יהוה צבאות שמו” (ישעיהו מ״ח:1, 2 ). איזו צביעות! אין ספק שכאשר הם ”נשבעים בשם יהוה” הם מזכירים מוּכנית את שם אלוהים (צפניה א׳:5). לפני שגלו לבבל, עבדו היהודים את יהוה בירושלים ”עיר הקודש”. אך עבודתם את אלוהים היתה מן השפה ולחוץ. לבבם היה רחוק מאלוהים, ופולחנם ’לא היה באמת ולא בצדקה’. אמונתם לא היתה כאמונת האבות (מלאכי ג׳:7).
4. כיצד רוצה יהוה שיעבדוהו?
4 דברי יהוה מזכירים לנו שאל לנו לעבוד את אלוהים כדי לצאת ידי חובה אלא יש לעובדו בכל הלב. שירות מוּכְנִי שנעשה רק כדי להרשים או להשביע את רצונם של אחרים, אינו נחשב ל”חסידות” ואינו משקף מסירות לאלוהים (פטרוס ב׳. ג׳:11). עצם הכינוי משיחי אינו מעיד בהכרח שהפרט עובד את אלוהים כרצוי בעיניו (טימותיאוס ב׳. ג׳:5). חיוני להכיר בקיומו של יהוה, אך אין די בכך. יהוה רוצה שיעבדוהו בלב ובנפש מתוך אהבה עמוקה והערכה (קולוסים ג׳:23).
מנבא חדשות
5. מה הן כמה מן ”הראשונות” שניבא יהוה?
5 אפשר שגולי בבל צריכים לרענן את זיכרונם, לכן שוב מזכיר להם יהוה שהוא אלוהי נבואות האמת. ”הראשונות מאז הגדתי, ומפי יצאו, ואשמיעם. פתאום עשיתי, ותבואנה” (ישעיהו מ״ח:3 ). ”הראשונות” הן נבואות שאלוהים כבר הגשים, כגון שחרור ישראל ממצרים וקבלת הארץ המובטחת כנחלה (בראשית י״ג:14, 15; ט״ו:13, 14). נבואות אלה יוצאות מפי אלוהים, ולא ממקור אנושי. אלוהים משמיע לאנשים את מצוותיו, ומה שהם שומעים צריך להניע אותם לציית לו (דברים כ״ח:15). את אשר ניבא, הוא עושה פתאום. יהוה הוא האל הכל־יכול וזו ערובה לכך שמטרתו תיעשה (יהושע כ״א:45; כ״ג:14).
6. באיזו מידה היה העם ”סורר ומורה”?
6 עמו של יהוה היה ”סורר ומורה” (תהלים ע״ח:8). ויהוה אומר לו בגילוי לב: ”קשה אתה, וגיד ברזל עורפך ומצחך נחושה” (ישעיהו מ״ח:4 ). העם קשה לכיפוף, בלתי נכנע, בדיוק כמו המתכות. זו אחת הסיבות שיהוה מגלה ראשונות בטרם יבואו. אחרת יאמר העם על פעלי יהוה: ”עָצְבִּי עָשָׂם, ופסלי ונִסְכִּי ציוום” (ישעיהו מ״ח:5). האם ישפיעו דבריו אלה של יהוה על הלא־נאמנים? הוא אומר להם: ”שמעת. חֲזֵה כולה. ואתם, הלוא תגידו? השמעתיך חדשות מעתה, ונצורות ולא יְדַעְתָּם. עתה נבראו, ולא מאז, ולפני יום ולא שְמַעְתָּם, פן תאמר, ’הנה ידעתין’” (ישעיהו מ״ח:6, 7).
7. במה ייאלצו הגולים להודות, ולְמה יוכלו לצפות?
7 ישעיהו כתב נבואה על נפילת בבל שנים רבות מראש. כעת, בהיותם גולים בבבל, הם מצוּוים בלשון נבואית להרהר בהתגשמות הנבואה. היוכלו להכחיש שיהוה מגשים נבואות? יושבי יהודה שמעו במו־אוזניהם וחזו במו־עיניהם שיהוה הוא אלוהי האמת, לכן האין זה ראוי שיגידו ויספרו אמת זו לאחרים? בדבר יהוה נחזו חדשות שטרם היו, כגון כיבוש בבל בידי כורש ושחרור היהודים (ישעיהו מ״ח:14–16). מאורעות מדהימים אלה יהיו כרעם ביום בהיר. איש לא יוכל לחזותם רק מניתוח המגמות המסתמנות בעולם. הם יקרו כאילו נוצרו מאליהם. מי יוצר אותם? מאחר שיהוה חוזה אותם כ־200 שנה מראש, התשובה ברורה.
8. לאילו חדשות מייחלים כיום המשיחיים, ומניין להם הביטחון המלא בנבואות יהוה?
8 עם זאת יהוה עושה את דברו לפי לוח הזמנים שלו. נבואות שהתקיימו מוכיחות שהוא האלוהים — לא רק אלוהיו של עם ישראל הקדום אלא גם אלוהי המשיחיים בימינו. תיעוד התגשמותן של אינספור נבואות מן העבר, ”הראשונות”, הוא ערובה לכך שהחדשות שמבטיח יהוה אכן יתרחשו. חדשות אלה הן, בין היתר, ”הצרה הגדולה” הקרבה ובאה, הינצלות ”המון רב” מצרה זו, ’הארץ החדשה’ ונבואות רבות אחרות (ההתגלות ז׳:9, 14, 15; כ״א:4, 5; פטרוס ב׳. ג׳:13). ערובה זו מניעה את ישרי הלב בימינו לספר על יהוה בהתלהבות. הם מזדהים עם מחבר התהלים, שאמר: ”בישרתי צדק בקהל רב, הנה שפתיי לא אכלא” (תהלים מ׳:10).
יהוה שומר על איפוק
9. באיזה מובן היה עם ישראל ”פושע מבטן”?
9 מפאת חוסר אמונתם בנבואות יהוה לא שעו יושבי יהודה לאזהרותיו. לכן הוא מוסיף ואומר להם: ”גם לא שמעת, גם לא ידעת, גם מאז לא פִתְּחָה אוזנך. כי ידעתי בָּגוד תבגוד, ו’פושע מבטן’ קוֹרָא לָךְ” (ישעיהו מ״ח:8 ). יהודה אטמה אוזניה לבשורות המשמחות שבפי יהוה (ישעיהו כ״ט:10). עם בריתו של אלוהים פעל בדרך שמוכיחה כי היה ”פושע מבטן”. מראשית היותו לעם ובכל תולדותיו היה עם ישראל מרדן. הוא לא פשע ובגד ביהוה רק מדי פעם, אלא עשה זאת ללחם חוק (תהלים צ״ה:10; מלאכי ב׳:11).
10. מדוע יאריך יהוה אפו?
10 האם אפסה כל תקווה? לא. למרות מרדנותם ובוגדנותם של יושבי יהודה, יהוה תמיד נאמן ואמיתי. למען כבודו ושמו הגדול יתאפק יהוה ולא יכלה בהם את חרון אפו. הוא מציין: ”למען שמי אאריך אפי, ותהילתי אֶחֱטָם לָךְ [אכבוש חרון אפי ] לבלתי הכריתךְ” (ישעיהו מ״ח:9 ). איזה ניגוד חד! עם יהוה, יהודה כישראל, לא היו נאמנים לו. אך יהוה יקדש את שמו, ויפעל בדרך שתסב לשמו הלל וכבוד. על כן לא יכרית את עמו הנבחר (יואל ב׳:13, 14).
11. מדוע לא יניח אלוהים לעמו להישמד כליל?
11 גערת יהוה מעירה את לבם של גולים ישרי לב והם גומרים אומר להישמע להדרכותיו. עבור אותם גולים ההכרזה הבאה מעודדת ביותר: ”הנה צרפתיך ולא בכסף. בחרתיך בְכוּר עוני [של סבל ]. למעני, למעני אעשה, כי איך יֵחָל [אניח ששמי יחולַל ]? וכבודי לאחר לא אתן” (ישעיהו מ״ח:10, 11 ). המבחנים הקשים כ”כור עוני” שהניח יהוה לעמו לעבור, בחנו וצרפו אותם וחשפו את אשר בלבבם. דבר דומה קרה מאות שנים קודם לכן כאשר אמר משה לאבותיהם: ”הוליכך יהוה אלוהיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענותך, לנסותך לדעת את אשר בלבבך” (דברים ח׳:2). למרות מרדנותם לא מחה יהוה את עמו מעל פני האדמה בעבר, וגם לא ימחה אותם כעת. בזאת ירומם את שמו ואת כבודו. לוּ הושמד עמו בידי הבבלים, לא היה נאמן יהוה לבריתו ושמו היה מחולל. הדבר עלול היה להתפרש כאילו אין בכוחו של אלוהי ישראל להושיע את עמו (יחזקאל כ׳:9).
12. כיצד נצרפו המשיחיים בימי מלחמת העולם הראשונה?
12 גם בתקופתנו היה עם יהוה זקוק לצריפה. בראשית המאה ה־20 רוב חברי הקבוצה הקטנה של תלמידי־המקרא שירתו את אלוהים מתוך רצון עז להשביע את רצונו. אך לחלקם היו מניעים פסולים, כגון השאיפה למעמד מכובד. קבוצה קטנה זו היתה צריכה להיטהר לפני שתוכל להיות חוד החנית של פעילות ההטפה הכל־עולמית בעת הקץ (מתי כ״ד:14). הנביא מלאכי ניבא כיצד בדיוק תתחולל צריפה זו כאשר יבוא יהוה אל היכלו (מלאכי ג׳:1–4). דבריו התקיימו ב־1918. בלהט מלחמת העולם הראשונה עברו המשיחיים תקופה של מבחנים וצריפת אש. בשיא המבחנים נאסרו ג׳וזף פ. רתרפורד, הנשיא דאז של חברת המצפה, ועימו מספר מנהלים בכירים בחברה. תהליך צריפה זה הועיל למשיחיים כנים אלה. בתום מלחמת העולם הראשונה הם היו נחושים בדעתם יותר מאי פעם לשרת את אלוהיהם הנאדר בכל דרך שיבחר.
13. כיצד הגיבו עובדי יהוה לרדיפות שבאו עליהם מאז מלחמת העולם הראשונה?
13 מאז אותם ימים התמודדו עדי־יהוה שוב ושוב עם רדיפות אכזריות ביותר. הדבר לא גרם להם לפקפק בדברו של בוראם. הם שמו לב לדברים שאמר השליח פטרוס למשיחיים הנרדפים בימיו: ”מן הצורך הוא שתתעצבו זמן מה בכל מיני מסות כדי שאמונתכם הצרופה... תצא לתהילה ולכבוד ולתפארת בהתגלות ישוע המשיח” (פטרוס א׳. א׳:6, 7). רדיפות עזות כאש אינן שורפות ומכלות את נאמנות המשיחיים האמיתיים. להיפך, הן חושפות את מניעיהם הטהורים. אמונתם נעשית צרופה ובחונה וניכר בהם עומק מסירותם ואהבתם (משלי י״ז:3).
’אני ראשון, אני אחרון’
14. (א) באיזה מובן יהוה הוא ”ראשון” ו”אחרון”? (ב) אילו נפלאות חולל יהוה באמצעות ’ידו’?
14 כעת פונה יהוה בחמימות לעם בריתו: ”שמע אלי, יעקב, וישראל מְקֹרָאִי. אני הוא. אני ראשון, אף אני אחרון. אף ידי יסדה ארץ, וימיני טיפחה [מתחה כאוהל ] שמים. קורא אני אליהם, יעמדו יחדיו” (ישעיהו מ״ח:12, 13 ). להבדיל מבני האדם, יהוה נצחי ואינו משתנה (מלאכי ג׳:6). הוא מכריז בספר ההתגלות: ”אני האלף אף אני התו, הראשון אף האחרון, הראשית והתכלית” (ההתגלות כ״ב:13). לפני יהוה לא קם אל כל־יכול ואחריו גם לא יקום. הוא האל העליון והנצחי, הבורא. ’ידו’, הלוא היא כוחו הפעיל, יסדה ארץ ופרשה את הרקיע זרוע הכוכבים (איוב ל״ח:4; תהלים ק״ב:26). כאשר קורא יהוה לברואיו, הם עומדים הכן לשרתו (תהלים קמ״ז:4).
15. באיזה מובן ’אהב’ יהוה את כורש, ולשם מה?
15 הן היהודים והן הנוכרים מקבלים הזמנה חשובה: ”היקבצו כולכם וּשֲמָעוּ. מי בהם הגיד את אלה? יהוה אֲהֵבוֹ. יעשה חפצו בבבל, וזרועו כשדים. אני, אני דיברתי, אף קראתיו. הביאותיו, והצליח דרכו” (ישעיהו מ״ח:14, 15 ). יהוה לבדו רב־כוח ומסוגל לחזות את העתיד במדויק. אין ”בהם”, באלילים חסרי הערך, אף לא אחד המסוגל להגיד את אשר יהיה. יהוה, ולא האלילים, הוא ש’אהב’ את כורש — כלומר, הוא שבחר בו למטרה מוגדרת (ישעיהו מ״א:2; מ״ד:28; מ״ה:1, 13; מ״ו:11). יהוה הוא שחזה מראש את הופעתו של כורש בזירה העולמית וייעד אותו להיות כובש בבל.
16, 17. (א) מדוע ניתן לומר שיהוה לא ניבא בסתר? (ב) כיצד מודיע יהוה את מטרותיו כיום?
16 יהוה מושיט הזמנה נוספת: ”קירבו אֵלַי. שימעו זאת. לא מראש בסתר דיברתי. מעת היותה שם אני” (ישעיהו מ״ח:16 ). הוא לא ניבא בסתר וגם לא הכניס לסוד העניינים מעטים בלבד. נביאי יהוה היו מנבאים בגילוי לב בשם אלוהים (ישעיהו ס״א:1). הם הכריזו ברבים את רצון אלוהים. לדוגמה, המאורעות הקשורים לכורש לא היו חדשים ליהוה או נעלמים ממנו. הוא ניבא אותם גלויות בפי ישעיהו כמאתיים שנה מראש.
17 וכאז כן גם כיום. יהוה אינו שומר את מטרותיו בסוד. מיליוני אנשים במאות ארצות ואיים מכריזים את האזהרה על קִצו הקרוב של הסדר הנוכחי ואת הבשורה הטובה על הברכות שתרעיף מלכות אלוהים. הם עושים כן מבית לבית, ברחובות ובכל מקום שניתן. אין ספק שיהוה הוא אל שמודיע את מטרותיו.
’הקשב למצוותיי’!
18. מה חפץ יהוה שעמו יעשה?
18 רוח יהוה שורה על הנביא והוא מכריז: ”אֲדֹנָי יהוה שלחני ורוחו. כה אמר יהוה, גואלך, קדוש ישראל: ’אני יהוה אלוהיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך’” (ישעיהו מ״ח:16, 17 ). ביטוי זה לאהבת יהוה ולדאגתו צריך לחזק את ביטחונם של בני העם שבכוונת יהוה להושיעם מיד בבל. הוא גואלם (ישעיהו נ״ד:5). יהוה חפץ עד מאוד שבני העם ישובו אליו ויקשיבו למצוותיו. ציות למצוות אלוהים הוא היסוד לעבודת האלוהים האמיתית. בני ישראל לא יוכלו להתהלך בדרך הישר אלמלא ידריכו אותם ’בדרך שבה יש להתהלך’.
19. איזו בקשה מעומק לב מפנה יהוה?
19 אלוהים אינו רוצה שתבוא רעה על עמו אלא שהם ייהנו מן החיים. ובאיזו פיוטיות הוא אומר זאת: ”לוּא הקשבת למצוותיי! ויהי כנהר שלומך, וצדקתך כגלי הים” (ישעיהו מ״ח:18 ). איזו בקשה מעומק לב מפנה אליהם הבורא הכל־יכול! (דברים ה׳:26; תהלים פ״א:14) במקום ליפול בשבי יוכלו בני ישראל ליהנות משלום שופע כמֵי נהר (תהלים קי״ט:165). מעשי צדקתם יכולים להיות רבים לאין־ספור כגלי הים (עמוס ה׳:24). יהוה באמת מעוניין בטובת בני ישראל לכן הוא פונה אליהם ומראה להם ברוב אהבתו באיזו דרך להתהלך. לוּ רק יקשיבו!
20. (א) מה מעוניין אלוהים לעשות למען עמו למרות מרדנותו? (ב) מה ניתן ללמוד על יהוה מהדרך בה נהג בעמו? (ראה מסגרת בעמוד 133.)
20 לאילו ברכות יזכה עם ישראל אם יתחרט? יהוה אומר: ”ויהי כחול זרעך, וצאצאי מעיך כמעותָיו [כגרגרי החול ]. לא ייכרת ולא יישמד שמו מלפניי” (ישעיהו מ״ח:19 ). יהוה מזכיר לעם את הבטחתו שזרע אברהם יִרבה ”ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים” (בראשית כ״ב:17; ל״ב:13). אלא שצאצאי אברהם אלה מרדנים ואין להם זכות לראות בהתגשמות ההבטחה. העבר שלהם כה שלילי, שלפי התורה שנתן להם יהוה הם ראויים להישמד כאומה (דברים כ״ח:45). למרות זאת, יהוה אינו מעוניין להשמיד את עמו, ואינו רוצה לנטוש אותו כליל.
21. לאילו ברכות נוכל לזכות אם נבקש מיהוה שיורה לנו את דרכיו?
21 העקרונות שבפסוקים רבי־משמעות אלה חלים גם על עובדי יהוה בימינו. יהוה הוא מקור החיים, והוא יודע טוב יותר מכל אחד אחר איך עלינו לנצל את חיינו (תהלים ל״ו:10). הוא נתן לנו הנחיות לא כדי לגזול מאיתנו הנאה אלא לתועלתנו. מסיבה זו, משיחיים אמיתיים מבקשים שיהוה יורה להם את דרכיו (מיכה ד׳:2). מצווֹת יהוה שומרות על רוחניותנו ועל הקשר שלנו עימו ומגינות עלינו מפני השפעתו המשחיתה של השטן. כאשר ברורים לנו העקרונות עליהם מבוססים חוקי אלוהים, אנו מבינים כי יהוה מלמדנו לתועלתנו. אנו מכירים בכך ש”מצוותיו אינן קשות”, וכך לא נִכָּרֵת (יוחנן א׳. ב׳:17; ה׳:3).
”צאו מבבל!”
22. מה נקראים היהודים הנאמנים לעשות, ומה מובטח להם?
22 כשתיפול בבל, האם יהיו גולים בעלי גישה נכונה? האם הם ינצלו את הישועה שמאת אלוהים, יחזרו לארצם וישיבו את עבודת אלוהים הטהורה על כנה? כן. מהמשך דברי יהוה עולה כי הוא בטוח שכך אכן יקרה. ”צאו מבבל! בירחו מכשדים! בקול רינה הַגידו, הַשמיעו זאת. הוציאוה עד קצה הארץ. אימרו: ’גאל יהוה עבדו יעקב. ולא צמאו בחורבות הוליכם. מים מצור הִזִּיל למו. ויבקע צור ויזובו מים’” (ישעיהו מ״ח:20, 21 ). עמו של יהוה נקרא בלשון הנבואה לצאת מבבל ללא דיחוי (ירמיהו נ׳:8). גאולתם צריכה להיוודע עד קצות הארץ (ירמיהו ל״א:10). לאחר יציאת מצרים, כשהלך העם במדבר, סיפק יהוה לבני עמו את צורכיהם. גם לשבי ציון יספק יהוה את צורכיהם בצאתם לדרכם הביתה (דברים ח׳:15, 16).
23. מי לא יזכו לשלום אלוהים?
23 יש עיקרון חשוב נוסף שעל שבי ציון לזכור לגבי ישועות יהוה. הצדיקים אולי יסבלו בגין חטאיהם, אך לא יישמדו בגללם. מה שאין הוא הדין באשר לרשעים. ”’אין שלום’, אמר יהוה, ’לרשעים’” (ישעיהו מ״ח:22). החוטאים בזדון לא יזכו לשלום השמור לאוהביו של אלוהים. ישועותיו לא נועדו לרשעים או ללא־מאמינים המקשים עורפם. ישועותיו נועדו למאמינים (טיטוס א׳:15, 16; ההתגלות כ״ב:14, 15). שלום אלוהים לא יהיה נחלת הרשעים.
24. מה עורר שמחה בקרב עם אלוהים בימינו?
24 היהודים הנאמנים שמחו מאוד על ההזדמנות לשוב לארצם ב־537 לפה״ס. גם ב־1919 היתה שמחה גדולה בקרב עם אלוהים כאשר יצאו מן השבי הבבלי (ההתגלות י״א:11, 12). הם נתמלאו תקווה וניצלו את שעת הכושר להרחיב את פעילותם. נכון שנדרש לקבוצת משיחיים קטנה זו אומץ לב כדי לנצל את האפשרויות החדשות של הטפת הבשורה בעולם עוין, אך בעזרת יהוה הם נרתמו למלאכת הכרזת הבשורה הטובה. ההיסטוריה מעידה כי יהוה אכן בירך אותם.
25. מדוע חשוב לשים לב ביתר שאת למשפטי הצדק של אלוהים?
25 חלק זה בנבואת ישעיהו מדגיש שיהוה מלמדנו לתועלתנו. חשוב מאוד לשים לב ביתר שאת למשפטי הצדק של אלוהים (ההתגלות ט״ו:2–4). אם ניזכר בחוכמת יהוה ובאהבתו, יהיה לנו קל יותר לנהוג בהתאם למה שנחשב ישר בעיניו. כל מצוותיו הן לתועלתנו (ישעיהו מ״ח:17, 18).
[שאלות לימוד]
[תיבה/תמונות בעמוד 133]
האל הכל־יכול שומר על איפוק
”אאריך אפי, ... אֶחֱטָם לָךְ”, אומר יהוה לבני ישראל הכופרים (ישעיהו מ״ח:9). הצהרות אלה עוזרות לנו להבין שיהוה מציב לנו דוגמה מושלמת של מי שלעולם אינו מנצל את כוחו וסמכותו לרעה. נכון שליהוה הכוח הרב מכל. לכן אנו מכנים אותו האל הרב־כוח והכל־יכול. בצדק הוא מייחס לעצמו את התואר ”אל שדי” (בראשית י״ז:1). לא זו בלבד שבידיו כוח בלתי מוגבל, בידיו גם הסמכות העליונה שכן הוא ריבון היקום שברא. על כן מי יעז למחות בידו ולומר לו: ”מה עשית?” (דניאל ד׳:32).
אלוהים הוא ארך־אפיים גם כאשר עליו להפעיל את כוחו נגד אויביו (נחום א׳:3). הוא יכול ’להאריך אפו’, לכבוש את כעסו, משום שאהבה ולא כעס היא תכונתו השלטת. גם אם הוא נותן ביטוי לחרונו, הדבר נעשה תמיד בצדק ובאיפוק (שמות ל״ד:6; יוחנן א׳. ד׳:8).
מדוע יהוה פועל כך? משום שיש איזון מושלם בין כוחו הרב ובין יתר תכונותיו העיקריות, שהן שלוש במספר — חוכמה, צדק ואהבה. הוא לעולם לא יפעיל את כוחו מבלי להתחשב בתכונות אלה.
[תמונה בעמוד 122]
נבואת השיקום של ישעיהו היא קרן של תקווה עבור היהודים הנאמנים בגלות
[תמונות בעמוד 124]
בני ישראל נטו לייחס את נפלאות יהוה לאלילים
1. עשתורת 2. כרכוב לבנים מזוגגות מדרך התהלוכות של בבל 3. סמל הדרקון של מרדוך
[תמונה בעמוד 127]
”כור עוני” יכול לחשוף אם מניעינו בשירות יהוה טהורים אם לאו
[תמונות בעמוד 128]
המשיחיים התמודדו עם רדיפות אכזריות ביותר
