יהוה עושה לו שם תפארת
פרק עשרים וארבע
יהוה עושה לו שם תפארת
1, 2. (א) מדוע המשיחיים מתעניינים אישית ב”יום האלוהים” הקרב? (ב) איזה נושא נעלה כרוך ביום יהוה הקרב ובא?
זה כאלפיים שנה שהמשיחיים ’מחכים לבוא יום האלוהים ומחישים אותו’ במחשבותיהם (פטרוס ב׳. ג׳:12; טיטוס ב׳:13). ברור מדוע הם מצפים בלהיטות לבואו של יום זה. אחרי ככלות הכל, יום זה יציין את ראשיתו של השחרור מפגעי האי־שלימות (רומים ח׳:22). הוא גם יביא בכנפיו קץ ללחצים המאפיינים ”זמנים קשים” אלה (טימותיאוס ב׳. ג׳:1).
2 אך בנוסף לשחרור שיביא יום יהוה לצדיקים, הוא טומן בחובו גם השמדה ”לאלה שאינם יודעים את האלוהים ולאלה שאינם נשמעים לבשורת אדוננו ישוע” (תסלוניקים ב׳. א׳:7, 8). יש בכך חומר רב למחשבה. האם ישמיד אלוהים את הרֶשע רק כדי להציל את משרתיו ממצוקה? ישעיהו ס״ג מגלה כי בעניין זה כרוך נושא נעלה בהרבה — קידוש שם אלוהים.
צעדת הלוחם המנצח
3, 4. (א) מהו הרקע לנבואת ישעיהו ס״ג? (ב) את מי רואה ישעיהו צועד בכיוון ירושלים, ומיהו לדברי חוקרי מקרא אחדים?
3 בישעיהו ס״ב אנו קוראים על שחרור היהודים משבי בבל ועל שיבתם לארצם. מטבע הדברים, מתעוררת השאלה: האם צריכים שבי ציון לחשוש מפני חורבן נוסף מיד עמים עוינים? יש בחזון ישעיהו כדי להפיג את חששותיהם. הנבואה נפתחת בזו הלשון: ”מי זה בא מאדום, חֲמוּץ בגדים מבָּצְרָה, זה הדור בלבושו, צועֶה [צועד] ברוב כוחו?” (ישעיהו ס״ג:1).
4 ישעיהו רואה לוחם נמרץ ומנצח צועד בכיוון ירושלים. בגדיו המרשימים מעידים שהוא בעל הדרגה הבכירה ביותר. הוא בא מכיוון העיר החשובה ביותר באדום, בָּצְרָה, מה שמרמז כי נחל ניצחון מוחץ על ארץ אויב זו. מיהו לוחם זה? יש חוקרי מקרא המזהים אותו עִם ישוע המשיח. אחרים סבורים כי מדובר במנהיג הצבאי יהודה המכבי. אלא שהלוחם עצמו מגלה את זהותו כשהוא משיב על השאלה הקודמת ואומר: ”אני, מדבר בצדקה, רב להושיע” (ישעיהו ס״ג:1).
5. מיהו הלוחם שרואה ישעיהו? הסבר.
5 אין כל ספק שלוחם זה הוא יהוה אלוהים בכבודו ובעצמו. בפסוקים אחרים במקרא הוא מתואר כ”רוב אונים” וכ”דובר צדק” (ישעיהו מ׳:26; מ״ה:19, 23). לבושו ההדור של הלוחם מזכיר את דברי מחבר התהלים: ”יהוה אלוהיי, גדלת מאוד. הוד והדר לבשת” (תהלים ק״ד:1). אף־על־פי שיהוה הוא אל של אהבה, לפי כתבי־הקודש הוא לובש את בגדי הלוחם בשעת הצורך (ישעיהו ל״ד:2; יוחנן א׳. ד׳:16).
6. מדוע שב יהוה ממלחמתו באדום?
6 אך מדוע שב יהוה ממלחמתו באדום? האדומים, שמפעמת בהם איבה עוד מימי עשיו אביהם, הם אויביו משכבר הימים של עם בריתו של יהוה (בראשית כ״ה:24–34; במדבר כ׳:14–21). שנאתם העמוקה כלפי יהודה בלטה במיוחד בעת חורבן ירושלים, כאשר דרבנו את חיילי בבל (תהלים קל״ז:7). יהוה רואה באיבתם זו פגיעה אישית. אין פלא שהחליט לשלח את חרב נקמתו באדום! (ישעיהו ל״ד:5–15; ירמיהו מ״ט:7–22).
7. (א) כיצד התגשמה לראשונה הנבואה נגד אדום? (ב) את מי מסמלת אדום?
7 מכאן שיש בחזון ישעיהו משום עידוד רב ליהודים השבים ירושליימה. הוא מרגיע אותם שביתם החדש יהיה מעון מבטחים. ואכן, עד ימי הנביא מלאכי כבר שם יהוה ’את הרי אדום שממה ואת נחלתו לתַנּוֹת מדבר’ (מלאכי א׳:3). אך האם נגזר מכך שנבואת ישעיהו התגשמה במלואה עד ימי מלאכי? לא, משום שאדום החרבה היתה נחושה בדעתה לקומם את חורבותיה, ומלאכי מוסיף לקרוא לה ”גבול רִשעה” ”והעם אשר זָעַם יהוה עד עולם” a (מלאכי א׳:4, 5). מבחינה נבואית אין אדום כוללת רק את צאצאי עשיו. היא מסמלת את כל העמים שהוכיחו שהם אויביהם של עובדי יהוה. בעניין זה בולטות במיוחד האומות הנוצריות. ומה יעלה בגורלה של אדום בת זמננו?
הגת
8, 9. (א) מה עושה הלוחם שרואה ישעיהו? (ב) מתי וכיצד נדרכת הגת הסמלית?
8 ישעיהו שואל את הלוחם השב: ”מדוע אָדום ללבושךָ, ובגדיך כדורך בגת?” ויהוה משיב: ”פּוּרָה [גת] דרכתי לבדי, ומעמים אין איש איתי. ואדרכם באפי, וארמסם בחמתי. וְיֵז נִצְחָם [ויתז דמם] על בגדיי, וכל מלבושיי אֶגְאָלְתִּי” (ישעיהו ס״ג:2, 3).
9 מילים ציוריות אלה מתארות מרחץ דמים. אפילו לבושו ההדור של אלוהים מוכתם, בדומה ללבושו של דורך גת יין! גת היא סמל הולם למלכוד אליו נקלעים אויבי יהוה אלוהים בשעה שהוא פועל כדי להשמידם. ומתי נדרכת גת סמלית זו? גם בנבואותיהם של יואל ושל השליח יוחנן מוזכרת גת סמלית, וזו נדרכת כאשר יהוה רומס את אויביו ומשמידם במלחמת הר מגידון (יואל ד׳:13; ההתגלות י״ד:18–20; ט״ז:16). הגת הנבואית שמתאר ישעיהו מצביעה אף היא על אותה תקופה.
10. מדוע אומר יהוה שהוא עצמו דורך את הגת?
10 אולם, מדוע אומר יהוה שהוא עצמו דורך את הגת ושאין איש מהעמים איתו? האין הגת נדרכת בעיקר על־ידי ישוע המשיח, נציג אלוהים? (ההתגלות י״ט:11–16) כן, אך כאן מדבר יהוה על בני אדם ולא על יצורים רוחניים. הוא אומר שאין איש המסוגל לעמוד במשימה ולפטור את העולם מהנוהים אחר השטן (ישעיהו נ״ט:15, 16). המשימה לדרוך אותם בחרון אפו ולרמוס אותם כליל נותרה בידי האל הכל־יכול.
11. (א) מדוע מביא יהוה ”יום נקם”? (ב) מי היו ה’גאולים’ בימי קדם, ומי הם כיום?
11 יהוה מוסיף ומסביר מדוע הוא מבצע תפקיד זה בעצמו: ”כי יום נקם בלבי, ושנת גאוליי באה” (ישעיהו ס״ג:4). b רק ליהוה הזכות לנקום במי שפוגעים במשרתיו (דברים ל״ב:35). בימי קדם היו ’גאולי’ יהוה היהודים שסבלו מיד הבבלים (ישעיהו ל״ה:10; מ״ג:1; מ״ח:20). בימינו, ה’גאולים’ הם חברי השארית המשוחה (ההתגלות י״ב:17). כקודמיהם, גם אותם גאלו משבי דתי. ובדומה לאותם יהודים, גם המשוחים ובני לווייתם ’הצאן האחרות’ נפלו קורבן לרדיפות ולהתנגדות (יוחנן י׳:16). לכן יש בנבואת ישעיהו כדי לעודד את המשיחיים כיום שבמועד שקבע אלוהים, הוא יתערב לטובתם.
12, 13. (א) באיזה מובן אין ”עוזר” ליהוה? (ב) כיצד מושיעה זרוע יהוה, וכיצד הוא נסמך על חמתו?
12 יהוה ממשיך ואומר: ”ואביט, ואין עוזר; ואשתומם, ואין סומך. וַתּוֹשַע לי זרועי, וחמתי היא סְמָכָתְנִי. וְאָבוּס [וארמוס] עמים באפי וַאֲשַכְּרֵם בחמתי, ואוריד לארץ נִצְחָם [דמם]” (ישעיהו ס״ג:5, 6).
13 אין עוזר בשר־ודם שיוכל לזקוף לזכותו את יום הנקם הגדול של יהוה. יהוה גם לא יזדקק לעזרתו של איש כדי להוציא לפועל את רצונו. c זרועו החזקה לאין ערוך איתנה דיה כדי להשלים את המשימה (תהלים מ״ד:4; צ״ח:1; ירמיהו כ״ז:5). מלבד זרועו נסמך יהוה גם על חמתו. כיצד? ובכן, חמתו של אלוהים אינה רגש משולח רסן אלא זעם מוצדק. ומאחר שיהוה תמיד פועל לפי עקרונות הצדק, הוא נסמך על חמתו שמניעה אותו ’להוריד לארץ’, כלומר לשפוך ארצה את דם אויביו, להביסם ולהשפילם (תהלים ע״ה:9; ישעיהו כ״ה:10; כ״ו:5).
חסד אלוהים
14. אילו תזכורות במקומן נותן כעת ישעיהו?
14 בימי קדם, חיש קל איבדו היהודים את הערכתם לכל אשר עשה יהוה למענם. לכן התזכורות שנותן להם ישעיהו לגבי הסיבה לתמיכת יהוה בהם, אכן במקומן. ישעיהו מכריז: ”חסדי יהוה אזכיר, תהילות יהוה, כעל כל אשר גְּמָלָנוּ יהוה, ורַב־טוּב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו. ויאמר: ’אך עמי המה, בנים לא ישקרו’. ויהי להם למושיע. בכל צרתם לו צר, ומלאך פניו הושיעם; באהבתו ובחמלתו הוא גאלם. וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כל ימי עולם” (ישעיהו ס״ג:7–9).
15. כיצד ומדוע נטה יהוה חסד לזרע אברהם במצרים?
15 איזה מופת נפלא מציב יהוה בגילוי חסד ונאמנות! (תהלים ל״ו:8; ס״ב:13) יהוה אהב את אברהם ונטה לו חסד (מיכה ז׳:20). הוא הבטיח לאב זה שבזרעו יתברכו כל גויי הארץ (בראשית כ״ב:17, 18). יהוה דבק בהבטחתו וגילה את רוב טובו כלפי בית ישראל. אחד מחסדיו הגדולים ביותר היה שחרור זרע אברהם מן השעבוד למצרים (שמות י״ד:30).
16. (א) מה סבר יהוה כאשר כרת ברית עם ישראל? (ב) כיצד מתייחס אלוהים לעמו?
16 לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים הביאם יהוה להר סיני, והבטיח להם: ”אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה... ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש” (שמות י״ט:5, 6). האם השלה אותם יהוה בהצעה זו? לא, כיוון שלדברי ישעיהו אומר יהוה בלבו: ”אך עמי המה, בנים לא ישקרו”. חוקר מקרא אחד מעיר ואומר: ”המילה ’אך’ [כלומר בוודאי] אינה נאמרת כצו סמכותי או כידיעה מוקדמת אלא כביטוי לתקווה ולביטחון הנובעים מאהבה”. יהוה כרת את הברית בתום לב ומתוך רצון כן שעמו יקיים אותה. למרות חולשותיהם הברורות, נתן בהם אמון. מה נפלא לעבוד אל שכה בוטח בעובדיו! גם בימינו מחזקים זקני־הקהילה עד מאוד את המופקדים בידם, כאשר הם מגלים ביטחון דומה שכל משרתי אלוהים טובים ביסודם (תסלוניקים ב׳. ג׳:4; עברים ו׳:9, 10).
17. (א) כיצד הוכיח יהוה את אהבתו כלפי בני ישראל? (ב) במה נוכל להיות סמוכים ובטוחים כיום?
17 למרות זאת, לדברי מחבר התהלים, בני ישראל ”שכחו אֵל מושיעם, עושה גדולות במצרים” (תהלים ק״ו:21). גישתם הסוררת וקשי־עורפם לא אחת הובילו לצרות צרורות (דברים ט׳:6). האם חדל יהוה לעשות עימם חסד? נהפוך הוא, ישעיהו אומר כי ”בכל צרתם לו צר”. איזו אמפתיה מגלה יהוה! כמו כל אב אוהב כָּאַב לו לראות בסבל ילדיו, גם אם סבלם נבע מאווילותם הם. הוא עמד בדברו והוכיח את אהבתו כאשר שלח להם את ”מלאך פניו”, הלא הוא ישוע בקיומו הקדם־אנושי, כדי להביאם אל הארץ המובטחת (שמות כ״ג:20). כך נטל יהוה את העם ונשא אותו, ”כאשר ישא איש את בנו” (דברים א׳:31; תהלים ק״ו:10). נוכל להיות סמוכים ובטוחים שגם כיום יהוה מודע לסבלותינו ומזדהה עם כאבנו בצר לנו. נוכל ’להשליך עליו כל יהבנו’ בביטחון ש’הוא דואג לנו’ (פטרוס א׳. ה׳:7).
אלוהים הופך לאויב
18. מדוע הפך יהוה לאויב עמו?
18 ברם, לעולם אין לקבל את חסד אלוהים כמובן מאליו. ישעיהו ממשיך: ”והמה מרו וְעִצְּבוּ את רוח קודשו. וייהפך להם לאויב; הוא נלחם בם” (ישעיהו ס״ג:10). יהוה הזהיר כי על אף היותו רחום וחנון, ”נקה לא ינקה” (שמות ל״ד:6, 7). עקב מרדנותם של בני ישראל צפוי להם עונש. ”אל תשכח את אשר הקצפת את יהוה אלוהיך במדבר”, הזכיר משה לעם. ”למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד בואכם עד המקום הזה מַמְרִים הייתם עִם יהוה” (דברים ט׳:7). הם התנגדו להשפעה החיובית של רוח אלוהים וכך העציבו אותה (אפסים ד׳:30). הם אילצו את יהוה להפוך להם לאויב (ויקרא כ״ו:17; דברים כ״ח:63).
19, 20. באילו דברים נזכרים היהודים, ומדוע?
19 בשעת צרה, היו יהודים שהחלו להרהר בעבר. ישעיהו אומר: ”ויזכור ימי עולם, משה עמו [”עבדו”, לפי נוסחים אחרים]: ’איה הַמַּעֲלֵם מִיָּם את רועֵי צאנו? איה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ את רוח קודשו? מוליך לימין משה זרוע תפארתו, בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם, מוליכם בתהומות, כסוס במדבר, לא ייכשלו? כבהמה בבקעה תרד, רוח יהוה תְּנִיחֶנּוּ [תביאם אל המנוחה]’ ” (ישעיהו ס״ג:11–14). d
20 היהודים, הקוצרים את פרי מרדנותם, מתגעגעים לימים שיהוה היה להם למושיע ולא לאויב. הם נזכרים כיצד ה’רועים’, משה ואהרון, הוליכו אותם לבטח בתהומות ים סוף (תהלים ע״ז:21; ישעיהו נ״א:10). הם נזכרים בימים שבהם לא העציבו את רוח אלוהים, אלא זכו להדרכה באמצעות משה וזקני עם אחרים עליהם האציל אלוהים מרוחו (במדבר י״א:16, 17). גם זכור להם שראו את ”זרוע תפארתו” החזקה של יהוה שפעלה למענם באמצעות משה. ברבות הימים, הוציאם אלוהים מן המדבר הגדול והנורא והביאם אל ארץ זבת חלב ודבש — אל המנוחה והנחלה (דברים א׳:19; יהושע ה׳:6; כ״ב:4). אלא שכעת סובלים בני ישראל על כי אבד להם הקשר הטוב עִם אלוהים.
’לעשות לו שם תפארת’
21. (א) איזו זכות נאדרת הקשורה לשם אלוהים יכולה היתה להיות לעם ישראל? (ב) מה היתה הסיבה העיקרית לכך שאלוהים הוציא את צאצאי אברהם ממצרים?
21 עם זאת, ההפסד החומרי של בני ישראל הוא כאין וכאפס לעומת אובדן הזכות שהשליכו מעליהם, הזכות לפאר את שם אלוהים. משה הבטיח לעם ישראל: ”יקימךָ יהוה לו לעם קדוש, כאשר נשבע לָךְ, כי תשמור את מצוות יהוה אלוהיך, והלכת בדרכיו. וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך, ויראו ממך” (דברים כ״ח:9, 10). יהוה הגן על צאצאי אברהם והוציאם מהעבדות למצרים לא רק משום שרצה להנעים להם ולהקל עליהם את החיים. הוא פעל למענם בעבור דבר חשוב בהרבה — בעבור שמו. הוא עשה כן ’למען ספר שמו בכל הארץ’ (שמות ט׳:15, 16). והרחמים שגילה אלוהים לאחר מרד ישראל במדבר לא נבעו רק מרגשותיו כלפי העם. יהוה עצמו אמר: ”ואעש למען שמי לבלתי החל [יחולל] לעיני הגויים” (יחזקאל כ׳:8–10).
22. (א) מדוע בעתיד שוב יילחם יהוה למען עמו? (ב) באילו דרכים משפיעה אהבתנו לשם אלוהים על התנהגותנו?
22 ומה מרשימים הם הדברים בהם חותם ישעיהו את הנבואה! הוא אומר: ”כן נִהַגְתָּ עמך, לעשות לך שם תפארת” (ישעיהו ס״ג:14). ברור כעת מדוע יהוה לוחם בעוצמה למען עמו. הוא עושה כן כדי לפאר את שמו. נבואת ישעיהו היא תזכורת נוקבת לכך שנשיאת שם יהוה היא זכות נפלאה וגם אחריות כבדה. בימינו אוהבים המשיחיים האמיתיים את שם יהוה אף יותר מחייהם (ישעיהו נ״ו:6; עברים ו׳:10). הם מסרבים בכל תוקף לעשות דבר העלול להמיט חרפה על שם קדוש זה. הם דבקים בנאמנותם לאלוהים וכך נענים לחסדו. כמו־כן, שם תפארתו של יהוה כה אהוב עליהם, שהם מחכים בכיליון עיניים ליום שבו ידרוך את אויביו בגת וירמסם בחרונו. זאת לא רק משום שתצמח להם תועלת אישית, אלא משום שהדבר יפאר את שמו של האלוהים אותו הם אוהבים (מתי ו׳:9).
[הערות שוליים]
a במאה הראשונה היו השליטים מבית הורדוס אדומים.
b הביטוי ”שנת גאוליי” יכול להתייחס לפרק הזמן הנקרא ”יום נקם”. שים לב לתקבולת שבישעיהו ל״ד:8 שם נעשה שימוש במונחים דומים.
c יהוה משתומם על כך שאין מציעים לו עזרה. ובאמת נראה תמוה שגם כ־000,2 שנה לאחר מות ישוע עדיין מתנגדים בעלי השררה לרצון אלוהים (תהלים ב׳:2–12; ישעיהו נ״ט:16).
d המילה ”ויזכור” אינה מתייחסת בהכרח ליהוה. המשך הכתוב מבטא דווקא את רגשותיו של עם אלוהים, ולא את רגשותיו של יהוה. בספרי המקרא בעריכת שונצינו תורגמו מילים אלה כ”ויזכור העם ימי עולם”.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 359]
יהוה תלה בעמו תקוות גדולות
