”לא קצרה יד יהוה”
פרק עשרים
”לא קצרה יד יהוה”
1. מהו המצב ביהודה, ומה תוהים רבים?
יהודה טוענת שהיא ביחסי ברית עם יהוה, אבל הצרות בה רבות. הצדק הוא מצרך נדיר, הפשע והדיכוי חוגגים והתקוות לשיפור המצב מתבדות. משהו כאן מעוות מאוד, ורבים תוהים אם אי פעם יתקן יהוה את המעוות. זה המצב בימי ישעיהו. אך התיאור שבפי ישעיהו אינו רק היסטוריה קדומה ותו לא. טמונות בדבריו אזהרות נבואיות לכל המתיימרים לעבוד את אלוהים אך מתעלמים מחוקיו. יש בנבואת ישעיהו נ״ט שנכתבה בהשראה כדי לעודד את כל האנשים שמשתדלים לשרת את יהוה חרף הקשיים והסכנות בתקופתם.
רחוקים מהאל האמיתי
2, 3. מדוע אין יהוה מגן על יהודה?
2 תאר לעצמך — עם בריתו של יהוה מידרדר לכפירה! בני עמו פונים עורף ליוצרם ויוצאים מתחת ידו המסוככת. לכן פוקדות אותם צרות ומצוקות. אולי הם אפילו מאשימים את יהוה בקשיים העוברים עליהם. ישעיהו אומר להם: ”הן לא קצרה יד יהוה מהושיע, ולא כבדה אוזנו משמוע. כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם, וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע” (ישעיהו נ״ט:1, 2).
3 ישעיהו אומנם מדבר גלויות, אך הצדק איתו. יהוה הוא אלוהי הישועות. הוא נקרא ”שומע תפילה”, ואוזניו כרויות לתפילות משרתיו הנאמנים (תהלים ס״ה:3). אך יהוה אינו מברך את עושי הרע. הם עצמם אחראים לכך. הם התנכרו לו, ורשעתם גרמה לו להסתיר פניו מהם.
4. אילו האשמות תלויות ועומדות נגד יושבי יהודה?
4 למעשה, יש ליהודה עבר איום. נבואת ישעיהו מונה כמה מן ההאשמות התלויות ועומדות נגד יושביה: ”כי כפיכם נְגֹאֲלוּ בדם, ואצבעותיכם בעוון. שפתותיכם דיברו שקר, לשונכם עוולה תהגה” (ישעיהו נ״ט:3). הם משקרים ודוברים עוולה. ההתייחסות ל’כפיים מגואלות בדם’ מעידה כי היו ביניהם שאפילו רצחו. איזו חרפה הם ממיטים על אלוהים, שתורתו לא רק שללה רצח אלא גם אסרה ’לשנוא את אחיהם בלבבם’! (ויקרא י״ט:17) מן הראוי שחטאיהם הפרועים של יושבי יהודה ותוצאותיהם הבלתי נמנעות יזכירו לכל אחד מאיתנו שעלינו לשלוט בהרהורי חטא וברגשות פסולים. אחרת, סופנו שנעשה את המעשים הרעים שירחיקו אותנו מאלוהים (רומים י״ב:9; גלטים ה׳:15; יעקב א׳:14, 15).
5. עד אנה מרחיקה לכת שחיתותה של יהודה?
5 החטא פשט בעם כולו כנגע. הנבואה מציינת: ”אין קורא בצדק, ואין נשפט באמונה. בָּטוֹחַ על תוהו, וְדַבֶּר שווא. הָרוֹ עמל, והולֵיד אוון” (ישעיהו נ״ט:4). איש אינו דובר צדק. אפילו בבתי המשפט נדיר למצוא אדם מהימן ונאמן. יהודה פנתה עורף ליהוה, ובטחה בבריתות שכרתה עם העמים ובאלילים חסרי רוח חיים. הללו הם כולם ”תוהו”, אין להם כל ערך (ישעיהו מ׳:17, 23; מ״א:29). נובעים מכך הרבה דיבורים — אך לשווא. יושבי יהודה הוגים מזימות שסופן עמל ואוון, צרה ומצוקה.
6. במה דומה ההיסטוריה של הנצרות לזו של יהודה?
6 לעוול ולאלימות שביהודה יש הקבלה בולטת בנצרות. (ראה ”ירושלים הכופרת — מקבילה לנצרות”, בעמוד 294.) שתי מלחמות עולם אכזריות ניטשו בקרב אומות משיחיות כביכול. עד עצם היום הזה מוכיחה הדת הנוצרית אוזלת יד ואינה מסוגלת לעצור את הטיהור האתני והטבח הבין־שבטי המתחוללים בקרב חסידיה (טימותיאוס ב׳. ג׳:5). אף־על־פי שישוע לימד את תלמידיו לבטוח במלכות אלוהים, בוטחים עמי הנצרות בארסנלים צבאיים ובבריתות פוליטיות (מתי ו׳:10). יצרני הנשק הגדולים ביותר בעולם נמצאים בעצם בקרב אומות נוצריות! אם כן, כאשר הנצרות בוטחת במאמצי האדם ובמוסדותיו ליצירת עתיד בטוח, גם היא ’בוטחת על תוהו’.
קוצרת פרי מר
7. מדוע מזימות יהודה מולידות רק רע?
7 חברה בריאה אינה מושתתת על עבודת אלילים ואי־יושר. ומאחר שבאלה מתעסקים יושבי יהודה הלא־נאמנים, הם קוצרים את מה שזרעו — אסונות. אנו קוראים: ”ביצי צפעוני בִּקֵּעוּ, וקורי עכביש יארוגו. האוכל מביציהם ימות, וְהַזּוּרֶה [הביצה הנמעכת] תִּבָּקַע אֶפְעֶה” (ישעיהו נ״ט:5). למזימות יהודה אין כל ערך למן הרגע בו הוגים אותן ועד מימושן. החשיבה המעוותת מולידה רק רע, כמו שמביצי הצפעוני הארסי לא יבקעו אלא צפעונים. ועל כן העם סובל.
8. מה מוכיח את חשיבתה הפסולה של יהודה?
8 חלק מיושבי יהודה אולי משתמשים באמצעים אלימים כדי להתגונן, אך הדבר לא יצלח בידם. כוח פיזי אינו מהווה תחליף לביטחון ביהוה ולמעשי צדקה, בדיוק כשם שקורי עכביש אינם מהווים תחליף לאריג אמיתי ואינם מגינים מפני פגעי מזג האוויר. ישעיהו מכריז: ”קוריהם לא יהיו לבגד, ולא יתכסו במעשיהם. מעשיהם מעשי אוון, וּפֹעַל חמס בכפיהם. רגליהם לרע ירוצו, וימהרו לשפוך דם נקי. מחשבותיהם מחשבות אוון; שוד ושבר במסילותם” (ישעיהו נ״ט:6, 7). חשיבתה של יהודה פסולה. כדי לפתור את בעיותיה היא נוהגת באלימות, ומוכיחה בכך רשעות וחוסר יראת אלוהים. אין זה מטריד אותה שרבים מקורבנותיה חפים מפשע, ושחלקם הם עובדי אלוהים אמיתיים.
9. מדוע לא יעלה ביד מנהיגי הנצרות להשיג שלום אמת?
9 דברי אלוהים אלה מזכירים לנו את תולדות הנצרות העקובות מדם. הנצרות ייצגה באורח מסולף וטרגי את הדת המשיחית, ועל כך תיתן את הדין לפני יהוה. כמו היהודים בימי ישעיהו, גם הנצרות משרכת דרכה מבחינה מוסרית, משום שלדעת מנהיגיה זו הדרך המעשית האחת והיחידה. הם מדברים שלום, אך פועלים באי־צדק. איזו דו־פרצופיות! מאחר שזו הטקטיקה של מנהיגי הנצרות, לא יעלה בידם להשיג שלום אמת. וזאת גם אומרת הנבואה: ”דרך שלום לא יָדָעו, ואין משפט במעגלותם. נתיבותיהם עיקשו להם, כל דורך בה לא יָדַע שלום” (ישעיהו נ״ט:8).
מגששים באפילה רוחנית
10. על אילו דברים מתוודה ישעיהו בשם יהודה?
10 יהוה אינו יכול לברך את דרכיה העקלקלות וההרסניות של יהודה (תהלים י״א:5). לכן, בשם האומה כולה, מתוודה ישעיהו על אשמת יהודה: ”על כן רָחַק משפט מִמֶּנּוּ, ולא תשיגנו צדקה. נקווה לאור, והנה חושך; לנגוהות, בָּאֲפֵלוֹת נהלך. נגששה כעיוורים קיר, וכאין עיניים נגששה. כָּשַלְנוּ בצהריים כַּנֶּשֶף [כבחשכת ליל]; בָּאַשְמַנִּים [בין אנשים שמנים היינו] כמתים. נֶהֱמֶה כדובים כולנו, וכיונים הָגֹה נֶהְגֶּה” (ישעיהו נ״ט:9–11). דבר־אלוהים לא שימש נר לרגליהם של יושבי יהודה וגם לא היה אור לנתיבתם (תהלים קי״ט:105). על כן הכל נראה קודר. אפילו בצהרי היום הם מגששים את דרכם כבאישון לילה. הם משולים למתים. הם כה משתוקקים להקלה שהם נוהמים בקולי קולות כדובים רעבים או פצועים. אחרים הוגים והומים באופן מעורר רחמים כיונים בודדות.
11. מדוע לשווא מקווה יהודה למשפט ולישועה?
11 ישעיהו מודע היטב לכך שהסיבה למצוקתה של יהודה היא פשעיה נגד אלוהים. הוא אומר: ”נקווה למשפט וָאַיִן, לישועה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ. כי רבו פשעינו נגדך, וחטאותינו ענתה בנו. כי פשעינו איתנו, ועוונותינו ידענום. פָּשוע וְכַחֵש ביהוה, ונסוג מאחר אלוהינו, דַּבֶּר עושק וסרה, הורוֹ והוגוֹ מלב דברי שקר” (ישעיהו נ״ט:11–13). יושבי יהודה לא חזרו בתשובה, ולכן חטאיהם תלויים ועומדים נגדם. הם עזבו את יהוה ועל כן הצדק והמשפט עזבו את הארץ. הם כיזבו ושיקרו ואפילו עשקו את אחיהם. מה דומים להם חסידי הנצרות כיום! לא זו בלבד שרבים מתעלמים מן הצדק, הם אף רודפים בפועל את עדיו הנאמנים של יהוה שמבקשים לעשות את רצונו.
יהוה עושה משפט
12. איזו גישה מגלים מי שתפקידם לעשות משפט ביהודה?
12 נראה כי אין ביהודה משפט, צדקה ואמת. ”והוסג אחור משפט, וצדקה מרחוק תעמוד. כי כשלה ברחוב אמת, ונכוחה לא תוכל לבוא” (ישעיהו נ״ט:14). מאחורי השערים בערי יהודה שכנו הרחובות או הכיכרות, ושם ישבו זקני העיר ושפטו (רות ד׳:1, 2, 11). גברים אלה אמורים לשפוט בצדקה, לרדוף משפט ולא לקחת שוחד (דברים ט״ז:18–20). אלא שהם שפטו באנוכיות, כראות עיניהם. הם אף הגדילו רעתם וראו בכל המשתדלים להיטיב את דרכיהם טרף קל. נאמר: ”ותהי האמת נעדרת, וסר מרע משתולל [שוללים אותו]” (ישעיהו נ״ט:15).
13. מה יעשה יהוה מאחר ששופטי יהודה אינם ממלאים את חובתם?
13 מי שאינם נושאים קולם ואינם מוחים על השחיתות המוסרית שוכחים שאלוהים אינו עיוור, נבער וחסר אונים. ישעיהו כותב: ”וירא יהוה, וַיֵּרַע בעיניו כי אין משפט. וירא כי אין איש, וישתומם כי אין מפגיע. וַתּוֹשַע לו זרועו, וצדקתו היא סְמָכָתְהוּ” (ישעיהו נ״ט:15, 16). מאחר שהשופטים מתרשלים במילוי חובתם, יהוה יתערב. וכאשר יעשה כן, יפעל בצדקה וביד חזקה.
14. (א) מהי גישתם של רבים כיום? (ב) כיצד מתכונן יהוה לפעולה?
14 בימינו המצב דומה. אנו חיים בעולם בו רבים ’מנוונים’ מוסרית (אפסים ד׳:19). מעטים מאמינים שיהוה יתערב וימחה את הרֶשע מעל פני כדור־הארץ. אך מנבואת ישעיהו עולה כי יהוה מתבונן בנעשה בעניין רב. הוא שופט, ובמועד המתאים יעשה את משפטיו. האם משפטיו הוגנים? ישעיהו מראה שכן. הוא כותב לגבי יהודה: ”וילבש [יהוה] צדקה כשריון, וכובע ישועה בראשו. וילבש בגדי נקם תלבושת, וַיַּעַט כמעיל קנאה” (ישעיהו נ״ט:17). במילים נבואיות אלה מצטייר יהוה כלוחם החוגר עצמו לקראת הקרב. מנוי וגמור עימו לממש את מטרתו. הוא בטוח בצדקתו המוחלטת והבלתי מעורערת, ויעשה את משפטיו בקנאות וללא פחד. אין ספק שהצדק ינצח.
15. (א) כיצד ינהגו המשיחיים האמיתיים כשיעשה יהוה את משפטיו? (ב) מה ניתן לומר על משפטי יהוה?
15 יש ארצות בהן מנסים אויבי האמת להפריע לפעילות עובדי יהוה על־ידי תעמולה שקרית ומשמיצה. אף־על־פי שהמשיחיים האמיתיים אינם מהססים לצדד באמת, אין בכוונתם לנקום באויביהם (רומים י״ב:19). גם כשייפרע יהוה מן הנצרות הכופרת, לעובדיו עלי אדמות לא תהיה יד בהשמדתה. ידוע להם שהנקם הוא ליהוה, ושהוא לבדו ינקוט את הפעולה המתאימה בשעת הכושר. הנבואה מחזקת את ידינו: ”כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל ישלם [כפי שראוי, ישלם גמול] — חימה לצריו, גמול לאויביו. לָאיים גמול ישלם” (ישעיהו נ״ט:18). כדוגמת משפטי אלוהים בימי ישעיהו, גם בימינו יוכחו משפטיו לא רק כצודקים אלא גם כמוחלטים. הם יגיעו גם ”לָאיים”, כלומר לקצוות תבל. לא יהיה אדם — רחוק ומבודד ככל שיהיה — שמשפטי יהוה לא ישיגוהו.
16. מי יינצלו ממשפטי יהוה, ומה יוכלו ללמוד מהינצלותם?
16 מי שמשתדלים לעשות את הטוב והישר יוצדקו בעיני יהוה. ישעיהו חוזה כי הללו יינצלו מקצה הארץ ועד קצה הארץ. בזכות הגנתו של יהוה תתחזק יראתם כלפיו ויגדל הכבוד שהם רוחשים לו (מלאכי א׳:11). נאמר: ”וייראו ממערב את שם יהוה וממזרח־שמש את כבודו, כי יבוא כנהר צר, רוח יהוה נוססה בו” (ישעיהו נ״ט:19). כרוח סערה עזה המרימה מים כקיר הרסני ושוטפת את כל הנקרה בדרכה, כך תשטוף רוח יהוה את כל המכשלות בדרך למימוש רצונו. כוחה רב מכל כוח העומד לרשות האדם. לכן, כאשר ישתמש יהוה ברוחו ויעשה את משפט האנשים והעמים, מובטחת לו הצלחה מלאה.
תקווה וברכה לבעלי חרטה
17. מיהו הגואל של ציון, ומתי הוא גואל את ציון?
17 במסגרת התורה, יכול היה הגואל לפדות בן ישראל שמכר עצמו לעבד. בפרקים הקודמים בספר הנבואות שכתב ישעיהו הצטייר יהוה כגואלם של בעלי החרטה (ישעיהו מ״ח:17). כעת הוא שוב מתואר כגואלם של השבים בהם מפשעם. ישעיהו מעלה על הכתב את הבטחת יהוה: ”’ובא לציון גואל, וּלְשָבֵי פשע ביעקב’, נאום יהוה” (ישעיהו נ״ט:20). הבטחה מעודדת זו התקיימה ב־537 לפה״ס, אך לא רק אז. השליח פאולוס ציטט מתרגום השבעים וייחס מילים אלה למשיחיים. הוא כתב: ”וכך כל ישראל ייוושע, כמו שכתוב: ’ובא מציון גואל וישיב פשע ביעקב נאום יהוה ואני זאת בריתי אותם, כי אסלח לעוונם’” (רומים י״א:26, 27). לנבואת ישעיהו יש גם התגשמות רחבה יותר — היא מתגשמת בעצם ימינו ותוסיף להתגשם גם בעתיד. הכיצד?
18. מתי וכיצד הוליד יהוה את ”ישראל השייכים לאלוהים”?
18 במאה הראשונה לספירה שארית קטנה בעם ישראל קיבלה את ישוע כמשיח (רומים ט׳:27; י״א:5). ביום חג השבועות 33 לספירה שפך יהוה את רוחו על כ־120 מן המאמינים, והביאם בברית חדשה שישוע המשיח הוא מתווכה (ירמיהו ל״א:31–33; עברים ט׳:15). באותו יום נולד עם ”ישראל השייכים לאלוהים” — גוי חדש שבניו הם ילודי רוח אלוהים, ולאו דווקא יוצאי חלציו של אברהם (גלטים ו׳:16). לעם חדש זה החלו להצטרף ערלים מקרב הגויים, והראשון שבהם היה קורנליוס (מעשי השליחים י׳:24–48; ההתגלות ה׳:9, 10). כך אימץ אותם יהוה אלוהים לבניו הרוחניים וליורשים שותפים עם ישוע (רומים ח׳:16, 17).
19. איזו ברית כורת יהוה עִם ישראל השייכים לאלוהים?
19 כעת כורת יהוה ברית עִם ישראל השייכים לאלוהים. אנו קוראים: ”’ואני, זאת בריתי אותם’, אמר יהוה. ’רוחי אשר עליך ודבריי אשר שמתי בפיך — לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך’, אמר יהוה, ’מעתה ועד עולם’” (ישעיהו נ״ט:21). אם הכתוב התגשם בישעיהו ואם לאו, הוא התגשם בוודאות בישוע, לו הובטח ש”יראה זרע” (ישעיהו נ״ג:10). יהוה שם דבריו בפי ישוע, ועל ישוע היתה רוח יהוה (יוחנן א׳:18; ז׳:16). אין פלא אפוא שגם אחי המשיח, היורשים השותפים שהם חברי ישראל השייכים לאלוהים, מקבלים את רוח קודשו של יהוה ומבשרים את הבשורה שלמדו מאביהם השמימי. כולם כאחד ”לימודי יהוה” (ישעיהו נ״ד:13; לוקס י״ב:12; מעשי השליחים ב׳:38). יהוה מתחייב, אם בפי ישעיהו ואם בפי ישוע שאותו מסמל ישעיהו, שלא יחליפם באחרים ושהם יהיו עדיו עד עולם (ישעיהו מ״ג:10).ז מי הם, אם כן, חברי ה”זרע” שמפיקים תועלת מברית זו?
20. כיצד התקיימה במאה הראשונה הבטחת יהוה לאברהם?
20 בימי קדם הבטיח יהוה לאברהם: ”והתברכו בזרעך כל גויי הארץ” (בראשית כ״ב:18). בהתאם לזאת, יצאה השארית הקטנה של בני ישראל מלידה, שקיבלו את המשיח, והפיצה בעמים רבים את הבשורה הטובה על המשיח. בעקבות קורנליוס ”התברכו” נוכרים לא־נימולים רבים באמצעות ישוע, זרע אברהם. הללו הצטרפו לישראל השייכים לאלוהים והפכו למרכיב משני בזרע אברהם. הם גם מהווים חלק מ”גוי קדוש” של יהוה, עַם שנצטווה ’לספר תהילותיו של הקורא אותם מחושך אל אורו הנפלא’ (פטרוס א׳. ב׳:9; גלטים ג׳:7–9, 14, 26–29).
21. (א) איזה ”זרע” מניבים בימינו ישראל השייכים לאלוהים? (ב) באיזה מובן מתעודד ה”זרע” מן הברית שכרת יהוה עִם ישראל השייכים לאלוהים?
21 כיום נראה שמספרם המלא של ישראל השייכים לאלוהים כבר נשלם. עם זאת, העמים ממשיכים להתברך — ובקנה מידה רחב. באיזה מובן? בכך שלישראל השייכים לאלוהים יש ”זרע”, הלא הם תלמידי המשיח שתקוותם לחיות לנצח בגן־עדן עלי אדמות (תהלים ל״ז:11, 29). גם המרכיבים את ה”זרע” הם ”לימודי יהוה” וגם להם מורה יהוה את דרכיו (ישעיהו ב׳:2–4). אף־על־פי שהם לא נטבלו ברוח הקודש ואינם צד בברית החדשה, רוח יהוה מחזקת אותם להתגבר על כל הקשיים שמערים השטן על דרכם בהטפת הבשורה (ישעיהו מ׳:28–31). הם מונים כיום מיליונים ומספרם הולך וגדל, שכן גם להם יש זרע. הברית שכרת יהוה עם המשוחים מקנה ל’זרעם’ את הביטחון שעד עולם ימשיכו לשמש כדובריו של יהוה (ההתגלות כ״א:3, 4, 7).
22. במה נוכל להיות בטוחים לגבי יהוה, וכיצד מן הראוי שזה ישפיע עלינו?
22 אם כן, הבה נשמור על אמונתנו ביהוה. הוא חפץ וגם מסוגל להושיענו! יד יהוה לעולם לא תקצר מהושיע את נאמניו. וכל הבוטחים בו ימשיכו לשאת את דברו אשר שם בפיהם ”מעתה ועד עולם”.
[שאלות לימוד]
[תיבה בעמוד 294]
ירושלים הכופרת — מקבילה לנצרות
ירושלים, בירת עמו הנבחר של אלוהים, מסמלת את ארגונו השמימי של אלוהים המורכב מיצורים רוחניים וגם את קבוצת המשיחיים המשוחים שהוקמו לחיים בשמים ככלת המשיח (גלטים ד׳:25, 26; ההתגלות כ״א:2). ואולם, לא אחת בגדו יושבי ירושלים ביהוה, והעיר תוארה כזונה ומנאפת (יחזקאל ט״ז:3, 15, 30–42). במצבה זה מסמלת ירושלים את הנצרות הכופרת.
ישוע אמר על ירושלים שהיא ”הורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה” (לוקס י״ג:34; מתי ט״ז:21). כדוגמת ירושלים הלא־נאמנה, גם הנצרות טוענת שהיא עובדת את אלוהי האמת אך מעשיה מוכיחים שסטתה מאוד מדרכי הצדק שלו. אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה ישפוט את הנצרות לפי ערכי הצדק שלפיהם שפט את ירושלים הכופרת.
[תמונה בעמוד 296]
שופט אמור לשפוט בצדקה, לרדוף משפט ולא לקחת שוחד
[תמונה בעמוד 298]
כנהר העולה על גדותיו ישטפו משפטי יהוה את כל המכשלות בדרך למימוש רצונו
[תמונה בעמוד 302]
יהוה מתחייב שלעולם לא תאבד לבני עמו הזכות להיות עדיו
