נחמה לעם אלוהים
פרק שנים־עשר
נחמה לעם אלוהים
1. איזה עתיד קודר צפוי לירושלים ויושביה, אך איזו תקווה צופן העתיד?
שבעים שנה — אורך חיים ממוצע של אדם — זה פרק הזמן בו ישהה עם יהודה בגלות בבל (תהלים צ׳:10; ירמיהו כ״ה:11; כ״ט:10). רוב הגולים יזדקנו וימותו בבבל. תאר לך את גודל הבושה שיחושו, בהיותם ללעג ולקלס בפי אויביהם. חשוב גם על החרפה שתומט על יהוה אלוהיהם, כאשר העיר בה בחר לשכן את שמו, תהא שנים כה רבות שוממה באין יושב (נחמיה א׳:9; תהלים קל״ב:13; קל״ז:1–3). ההיכל האהוב, הבית שנמלא כבוד אלוהים בחנוכתו בידי שלמה, לא יעמוד על תילו (דברי הימים ב׳. ז׳:1–3). איזה עתיד קודר! אך יהוה מנבא בפי ישעיהו את בנייתה ושיקומה של ציון (ישעיהו מ״ג:14; מ״ד:26–28). בישעיהו נ״א מופיעות נבואות נוספות של נחמה ועידוד.
2. (א) למי מפנה יהוה, ביד ישעיהו, את בשורת הנחמה? (ב) כיצד בני העם הנאמנים ’רודפים צדק’?
2 ליושבי יהודה שלבבם עם יהוה, אומר יהוה: ”שימעו אלי, רודפי צדק, מבקשי יהוה” (ישעיהו נ״א:1). ’רדיפת צדק’ כרוכה מטבעה בעשייה. ”רודפי צדק” לא רק יתיימרו להיות עובדי אלוהים, אלא ישתדלו עד מאוד לפעול בצדק ולנהל את חייהם כרצון אלוהים (תהלים ל״ד:16; משלי כ״א:21). הם ישאו את עיניהם אל יהוה כאל המקור האחד והיחיד לצדק, לכן הם ’יבקשו’ אותו (תהלים י״א:7; קמ״ה:17). אין בזה לומר שעדיין לא ידוע להם מיהו יהוה או כיצד יש להתפלל אליו, אלא שהם יעשו כל מאמץ לקרוב אליו, לעבוד אותו ולהתפלל אליו, ויבקשו את הדרכתו בכל אשר יפנו.
3, 4. (א) מיהו ה”צור” שממנו נחצבו היהודים, ומיהי ’מקבת הבור’ ממנה נוקרו? (ב) מדוע יכולים בני העם למצוא נחמה אם ייזכרו בשורשים שלהם?
3 עם זאת, מעטים הם רודפי הצדק ביהודה, ויש בכך כדי להמיס את לבבם ולהפיל את רוחם. לכן יהוה מזכיר דוגמה של מחצבה כדי לעודדם: ”הביטו אל צוּר חֻצַּבְתֶּם, ואל מַקֶּבֶת בור נֻקַּרְתֶּם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תְּחוֹלֶלְכֶם. כי אחד קראתיו ואברכהו וְאַרְבֵּהוּ” (ישעיהו נ״א:1, 2). ה”צור” ממנו נחצבו היהודים הוא אברהם, דמות היסטורית בה עם ישראל גאה מאוד (מתי ג׳:9; יוחנן ח׳:33, 39). הוא אבי האומה, והם יוצאי חלציו. ’מקבת הבור’ היא שרה, שיצחק פרי בטנה היה מאבות ישראל.
4 אברהם ושרה כבר עברו את גיל הפוריות ונותרו עריריים. אך יהוה הבטיח לברך את אברהם ו’להרבותו’ (בראשית י״ז:1–6, 15–17). יהוה השיב להם את פוריותם, ובזקנתם הביאו אברהם ושרה בן, שמחלציו יצא עם בריתו של יהוה. כך בירך יהוה גבר אחד והפך אותו לאב של אומה גדולה שלא ניתן היה לספור את בניה — ככוכבי השמים לרוב (בראשית ט״ו:5; מעשי השליחים ז׳:5). אם יהוה יכול היה להוציא את אברהם מארץ רחוקה ולעשותו לגוי גדול, ודאי ובוודאי שבכוחו לקיים את הבטחתו ולשחרר שארית של נאמנים מן השבי הבבלי, להשיבם לארצם ולעשותם שוב לגוי גדול. אלוהים קיים את הבטחתו לאברהם, וכך יקיים גם את הבטחתו לגולים.
5. (א) את מי מסמלים אברהם ושרה? הסבר. (ב) מי נחצבו מן ה”צור” בהתגשמות הסופית?
5 קרוב לוודאי שלמחצבה הסמלית שבישעיהו נ״א:1, 2 יש משמעות נוספת. בדברים ל״ב:18 מכונה יהוה ה”צור” אשר ילד את ישראל ו’חולל’ אותו, כלומר הביאו לעולם בלוויית צירי לידה. גם בישעיהו נ״א:2 מוזכר אותו הפועל, לחולל, כשמסופר על שרה היולדת את עם ישראל. מכאן שאברהם הוא דמות נבואית המסמלת את יהוה, אברהם הגדול יותר. שרה, אשת אברהם, מסמלת היטב את הארגון האוניברסלי והשמימי של יהוה המורכב מיצורים רוחניים. כתבי־הקודש ממשילים ארגון זה לאשה — אשת אלוהים (בראשית ג׳:15; ההתגלות י״ב:1, 5). בהתגשמות הסופית של נבואת ישעיהו ”ישראל השייכים לאלוהים” הם האומה שנחצבת מה”צור”. זוהי קהילת המשיחיים המשוחים שנולדה בחג השבועות שנת 33 לספירה. כפי שהפרקים הקודמים ציינו, עם ישראל הרוחני נפל בשבי בבל ב־1918 אך שב לשגשג רוחנית ב־1919 (גלטים ג׳:26–29; ד׳:28; ו׳:16).
6. (א) מה צפוי לארץ יהודה, ואיזה שיקום נחוץ? (ב) איזה שיקום דומה שהתחולל בימינו מזכיר לנו ישעיהו נ״א:3?
6 אך בדברי הנחמה של יהוה לציון או לירושלים, טמון יותר מן ההבטחה להרבות את העם. אנו קוראים: ”כי ניחַם יהוה ציון. ניחַם כל חורבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יהוה. ששון ושמחה יימצא בה, תודה וקול זמרה” (ישעיהו נ״א:3). בשבעים שנות הגלות היתה יהודה למדבר. פשטו בה קוצים ודרדרים ושאר צמחי פרא (ישעיהו ס״ד:9; ירמיהו ד׳:26; ט׳:9–11). מכאן שלא זו בלבד שיהודה תיושב מחדש, אדמתה תשוב לפוריותה. היא תהיה לגן ירק בו שדות פוריים עתירי מים ומטעים נושאי פרי. האדמה כביכול תשמח. היא תהיה כגן־עדן בהשוואה למצבה השומם בימי הגלות. שארית ישראל השייכים לאלוהים נכנסה לגן־עדן רוחני דומה בשנת 1919 (ישעיהו י״א:6–9; ל״ה:1–7).
סיבות לביטחון ביהוה
7, 8. (א) מה משתמע מכך שיהוה קורא לעם להאזין לו? (ב) מדוע כה חשוב שיהודה תשים לב לדבר יהוה?
7 יהוה שוב קורא לבני עמו לשים לב לדבריו: ”הקשיבו אלי, עמי, ולאומי, אלי האזינו! כי תורה מֵאִתִּי תצא, ומשפטי לאור עמים ארגיע. קרוב צדקי, יָצָא ישעי, וּזְרוֹעַי עמים ישפוטו. אֵלַי איים יקוו, ואל זרועי יְיַחֵלוּן” (ישעיהו נ״א:4, 5).
8 יהוה אינו קורא לעם להאזין לו רק למען ישמעו את אשר בפיו. הוא רוצה שישמעו את דבריו ויפעלו לפיהם (תהלים מ״ט:2; ע״ח:1). על העם להבין שיהוה הוא מקור ההדרכה, הצדק והישועה. הוא לבדו מקור ההארה הרוחנית (קורינתים ב׳. ד׳:6). הוא השופט העליון של האנושות. החוקים והמשפטים שמאת יהוה הם אור לרגלי כל החפץ ללכת לפיהם (תהלים מ״ג:3; קי״ט:105; משלי ו׳:23).
9. מי מלבד עם בריתו של אלוהים יפיקו תועלת מישועות יהוה?
9 אין דברים אמורים רק לגבי עם בריתו של אלוהים אלא לגבי כל אדם שלבו נוטה לעשות את הישר, גם אם הוא מתגורר באי רחוק. כל הבוטח באלוהים ובכוחו לפעול למען משרתיו הנאמנים ולהושיעם, לא יתאכזב. כוחו וגבורתו, אותם מסמלת זרועו, ראויים לביטחון. לא ניתן לעמוד נגדם (ישעיהו מ׳:10; לוקס א׳:51, 52). כאז כן גם כיום. פעילותם הנלהבת של חברי השארית של ישראל השייכים לאלוהים גרמה למיליונים, שרבים מהם יושבי איים רחוקים, לפנות אל יהוה ולהאמין בו.
10. (א) באיזו עובדה ייאלץ המלך נבוכדנאצר להכיר? (ב) אילו ”שמים” ו”ארץ” יבואו אל קִצם?
10 כעת מזכיר יהוה עובדה בה נבוכדנאצר מלך בבל ייאלץ להכיר. אין, לא בשמים ולא בארץ, מי שימנע מיהוה לעשות את רצונו (דניאל ד׳:31, 32). נאמר: ”שאו לשמים עיניכם, והביטו אל הארץ מתחת, כי שמים כעשן נִמְלָחוּ [נמוגו], והארץ כבגד תִּבְלֶה, ויושביה כמו־כן [כיתושים קטנים] ימותון. וישועתי לעולם תהיה, וצדקתי לא תֵחָת” (ישעיהו נ״א:6). הגם שלפי מדיניות מלכי בבל אין להניח לשבויים לשוב לארצם, יהוה לא יניח לאיש לסכל את ישועת עמו (ישעיהו י״ד:16, 17). השלטון הבבלי המשול ל”שמים” יפול וינוצח. נתיני השלטון הבבלי המשולים ל”ארץ” ימותו בזה אחר זה. כך אפילו המעצמה הגדולה ביותר של אותם ימים לא תוכל לעמוד מול גבורת יהוה ולמנוע את ישועותיו.
11. מדוע יכולים המשיחיים כיום להתעודד מהתגשמותה המלאה של הנבואה על קץ ה”שמים” וה”ארץ” הבבליים?
11 המשיחיים בימינו יכולים להתעודד מאוד מן הידיעה שנבואה זו התגשמה במלואה. מדוע? משום שהשליח פטרוס השתמש בביטויים דומים לתיאור מאורע עתידי. הוא אמר כי ביום יהוה הקרֵב בצעדי ענק ”השמים יתפרקו באש והיסודות יבערו וימסו”. והוסיף: ”ואנחנו מחכים, על־פי הבטחתו, לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם” (פטרוס ב׳. ג׳:12, 13; ישעיהו ל״ד:4; ההתגלות ו׳:12–14). העמים החזקים ושליטיהם הרמים ככוכבים מתייצבים אומנם נגד יהוה, אך במועד שקבע הם יישמדו באותה הקלות שמועכים יתוש (תהלים ב׳:1–9). רק ממשלת הצדק של אלוהים תשלוט לעד על חברה אנושית רודפת צדק (דניאל ב׳:44; ההתגלות כ״א:1–4).
12. מדוע אל למשרתי אלוהים לחשוש כשמתנגדיהם מחרפים אותם?
12 יהוה פונה כעת ל’רודפי הצדק’ שאליהם פנה בפסוק הראשון ואומר: ”שימעו אלי יודעי צדק, עַם תורתי בלבם. אל תירְאו חרפת אנוש, וּמִגִּדֻּפֹתָם אל תחתו. כי כבגד יאכלם עש, וכצמר יאכלם סָס; וצִדְקָתִי לעולם תהיה, וישועתי לדור דורים” (ישעיהו נ״א:7, 8). הבוטחים ביהוה יחורפו ויגודפו על עמדתם האמיצה. אך אין כל סיבה לחשוש. המחרפים אינם אלא בני אנוש אשר ’ייאכלו’ כבגד צמר הנאכל על־ידי עש. a בדומה ליהודים הנאמנים מקדם גם למשיחיים האמיתיים אין כל סיבה לחשוש ממתנגדיהם. ישועתם היא ביהוה, אל העולמים (תהלים ל״ז:1, 2). החרפה שממיטים אויבי אלוהים על עמו היא עדות לכך שרוח יהוה שורה על משרתיו (מתי ה׳:11, 12; י׳:24–31).
13, 14. איזו תמונה מציירות המילים ”רהב” ו”תנין”, וכיצד הם ’נחצבו’ ו’חוללו’?
13 ישעיהו כאילו קורא ליהוה לפעול למען עמו השבוי. הוא אומר: ”עוּרי, עוּרי, ליבשי עוז, זרוֹע יהוה! עוּרי כימי קדם, דורות עולמים. הלוא את היא המַּחְצֶבֶת [משברת ומנפצת] רַהַב, מחוללת [פוצעת ומנקבת] תנין? הלוא את היא המַּחֲרֶבֶת ים, מֵי תהום רבה? השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים?” (ישעיהו נ״א:9, 10).
14 ישעיהו בורר בקפידה את הדוגמאות ההיסטוריות שהוא מזכיר. כל בן ישראל מכיר את סיפור יציאת מצרים וחציית ים סוף (שמות י״ב:24–27; י״ד:26–31). המילים ”רהב” ו”תנין” מתייחסות למצרים בראשות פרעה, שהתנגד ליציאת בני ישראל ממצרים (תהלים ע״ד:13; פ״ז:4; ישעיהו ל׳:7). כשראשה בדלתא של הנילוס וגופה הארוך משתרע על מאות קילומטרים לאורך עמק הנילוס הפורה, דמתה מצרים הקדומה לתנין אימתני (יחזקאל כ״ט:3). אך כשהנחית יהוה את עשר המכות, נקרע תנין זה לגזרים. הוא חוּלל או נוּקב, נפצע אנושות והותש כאשר הושמד צבאו במי ים סוף. יהוה הראה למצרים את זרועו. האם לא יגלה נכונות דומה להילחם למען עמו הגולה בבבל?
15. (א) כיצד ינוסו מציון היגון והאנחה? (ב) מתי נסו היגון והאנחה מעם ישראל הרוחני בהתגשמות בת זמננו?
15 הנבואה חוזה עתה את ישועת ישראל מידי בבל: ”ופדויי יהוה ישובו ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם. ששון ושמחה ישיגון, נסו יגון ואנחה” (ישעיהו נ״א:11). אף שמצב גולי בבל מצער, לרודפי הצדק צפוי עתיד נפלא. תבוא שעה שהיגון והאנחה לא יהיו עוד. רינה, שמחה וששון הם שיישמעו מפי הפדויים והגאולים. בהתגשמות בת זמננו של הנבואה שוחררו ישראל השייכים לאלוהים מן השבי הבבלי ב־1919. הללו שבו לנחלתם הרוחנית בשמחה גדולה, שמחה השוררת עד עצם היום הזה.
16. מהו מחיר גאולת היהודים?
16 ומה יהיה מחיר גאולת היהודים? נבואת ישעיהו כבר ציינה כי יהוה ’נתן את כָפְרם מצרים, כוש וסְבא תחתיהם’ (ישעיהו מ״ג:1–4). כך יקרה מאוחר יותר. המעצמה הפרסית תכבוש את בבל, תשחרר את גולי בבל היהודים, ואז תכבוש את מצרים, כוש וסבא. הללו יינתנו בתמורה לנפשות הגולים, עובדה העולה בקנה אחד עם העיקרון המופיע במשלי כ״א:18: ”כופר לצדיק רָשָע; ותחת ישרים בוגד”.
עידוד נוסף
17. מדוע אל ליהודים לפחד מפני חמת בבל?
17 יהוה מוסיף לעודד את עמו: ”אנוכי, אנוכי הוא מְנַחֶמְכֶם. מי את ותיראי מאנוש ימות, ומבן־אדם חציר יינתן? וַתִּשְכַּח יהוה עֹשֶׂךָ, נוטה שמים ויוסד ארץ, וַתְּפַחֵד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית? ואיה חמת המציק?” (ישעיהו נ״א:12, 13) בפתח עוד שנות גלות רבות, אך אין צורך לפחד מפני חמת בבל. אומה זו, מעצמת העולם השלישית בתולדות המקרא, תכבוש אומנם את עם אלוהים ותבקש ’להציק’ להם ולחסום את דרך המילוט שלהם, אבל ידוע ליהודים הנאמנים שיהוה חזה את נפילת בבל בידי כורש (ישעיהו מ״ד:8, 24–28). בניגוד לבורא יהוה, האל הנצחי, יושבי בבל יימלו כחציר שיָבש בחום השמש היוקדת בקיץ. ואיפה יהיו אז חמתם ואיומיהם? מה טיפשי הוא לירוא מבני אדם ולשכוח את יהוה, עושה שמים וארץ!
18. כיצד מעודד יהוה את בני עמו אף שיהיו אסירים זמן מה?
18 עם יהוה יהיה כ”צועֶה”, כאסיר בכבלים, אך שחרורו יהיה פתאומי. בני העם לא יישמדו בבבל ולא ימותו ברעב כאסירים. הם לא ירדו שאולה אלי שחת, אלי בור (תהלים ל׳:4; פ״ח:4–6). יהוה מבטיחם: ”מיהַר צועֶה לְהִפָּתֵחַ, ולא ימות לַשַּחַת ולא יחסר לחמו” (ישעיהו נ״א:14).
19. מניין יוכלו יהודים נאמנים לשאוב ביטחון מלא בדברי יהוה?
19 יהוה ממשיך לנחם את ציון ואומר: ”ואנוכי, יהוה אלוהיךָ, רוגַע הים וַיֶּהֱמוּ גליו. יהוה צבאות שמו. ואשים דבריי בפיך, ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמים וְלִיסֹד ארץ ולאמור לציון, ’עמי אתה’” (ישעיהו נ״א:15, 16).( המקרא חוזר ומזכיר את יכולתו של אלוהים להפעיל את כוחו על הים ולמשול בו (איוב כ״ו:12; תהלים פ״ט:10; ירמיהו ל״א:35). יש לו שליטה מוחלטת באיתני הטבע, וזאת הוכיח כשהוציא את עמו ממצרים. מי יכול להידמות ולוּ במעט מזער ל”יהוה צבאות”? (תהלים כ״ד:10).
20. אילו ”שמים” ו”ארץ” חדשים ייכונו בשיבת ציון, ואילו דברי נחמה יאמר יהוה?
20 אנשי יהודה הם עדיין עם בריתו של אלוהים, ולכן יהוה מבטיח להם שישובו לארצם ויתהלכו שוב לאור תורתו. בארץ הם יבנו מחדש את ירושלים ובית המקדש ויהיו כפופים להתחייבויות הכרוכות בתורת משה. הארץ תיושב בשבי ציון ובבהמותיהם, ואז תיכון ”ארץ חדשה”, שעליה יחלשו ”שמים חדשים”, כלומר ממשלה חדשה (ישעיהו ס״ה:17–19; חגי א׳:1, 14). שוב יאמר אז יהוה לציון: ”עמי אתה”.
קריאה לפעולה
21. לאיזו פעולה קורא יהוה?
21 לאחר שיהוה מעודד את ציון, הוא קורא לה לפעול. הוא מדבר כאילו כבר מלאה סאת סבלה, ואומר לה: ”התעוררי, התעוררי, קומי ירושלים, אשר שתית מיד יהוה את כוס חמתו. את קֻבַּעַת כוס התרעלה שתית, מָצִית” (ישעיהו נ״א:17). ירושלים חייבת להתעורר ולקום מן הצרה שניחתה עליה, להתאושש ולשוב למעמדה הקודם ולהדרה. תבוא שעה שבה תתרוקן לחלוטין הכוס הסמלית של עונש אלוהים. כל זעמו של יהוה עליה תם ונשלם.
22, 23. במה תתנסה ירושלים כאשר תשתה מכוס חמתו של יהוה?
22 עם זאת, איש מיושביה ומ’בניה’ של ירושלים לא יוכל לחסוך ממנה את העונש (ישעיהו מ״ג:5–7; ירמיהו ג׳:14). הנבואה מציינת: ”אין מנהל לה מכל בנים יָלָדָה, ואין מחזיק בידה מכל בנים גִּדֵּלָה” (ישעיהו נ״א:18). עליה לסבול מיד הבבלים! ”שתיים הנה קוראותייך [יקרו לך]. מי ינוד לך? השוד והשבר, והרעב והחרב! מי אנחמך? בנייך עולפו, שכבו בראש כל חוצות, כְּתוֹא מִכְמָר [כתאו הנלכד ברשת ציידים], המלאים חמת יהוה, גערת אלוהייך” (ישעיהו נ״א:19, 20).
23 ירושלים המסכנה! יהא עליה לסבול ”השוד והשבר, והרעב והחרב”. ’בניה’ לא יוכלו להנחותה ולהקימה על רגליה. הם יעמדו כחושים וחסרי אונים, ולא יימצא בהם הכוח להדוף את הפולש הבבלי. הם ישכבו מעולפים, חלשים ותשושים בראש חוצות, בפינות הרחוב, לעיני כל (איכה ב׳:19; ד׳:1, 2). לאחר שישתו את כוס חמתו של אלוהים ייתש כוחם כחיות שנלכדו ברשת.
24, 25. (א) מה לא תוסיף ירושלים לעשות? (ב) מיהי הבאה בתור, אחרי ירושלים, שתשתה את כוס חמתו של יהוה?
24 אך מצב עגום זה יבוא אל קִצו. ישעיהו מנחם ואומר: ”כן שימעי נא זאת, ענייה, וּשְכֻרַת ולא מיין. כה אמר אדונייך, יהוה, ואלוהייך יריב עַמּוֹ: ’הנה! לקחתי מידך את כוס התרעלה, את קֻבַּעַת, כוס חמתי — לא תוסיפי לשתותהּ עוד. ושמתיה ביד מוֹגַיִךְ [מענייך], אשר אמרו לנפשך, ”שחי [התכופפי] ונעבורה”, ותשימי כארץ גֵּוֵךְ, וְכַחוּץ [כרחוב] לעוברים’” (ישעיהו נ״א:21–23). לאחר שירושלים נענשת, מוכן יהוה לנהוג בה ברחמים ולגלות כלפיה סלחנות.
25 הזעם שהפנה יהוה כלפי ירושלים מופנה כעת נגד בבל. בבל תהרוס את ירושלים עד היסוד ותשפיל אותה (תהלים קל״ז:7–9). אך ירושלים לא תצטרך להוסיף ולשתות כוס זו מידי בבל ובעלי בריתה. כוס זו תילקח מידי ירושלים ותינתן לכל השמחים לאידה (איכה ד׳:21, 22). בבל תיפול, שיכורה עד אובדן חושים (ירמיהו נ״א:6–8). ובמקביל, ציון תקום. איזה מהפך! ציון בוודאי תמצא נחמה בעתיד שכזה. ומשרתי יהוה יכולים להיות סמוכים ובטוחים שישועות יהוה יקדשו את שמו.
[הערת שוליים]
a הסָס שעליו מדובר כאן הוא כנראה עש הבגדים, המזיק במיוחד כשהוא זחל.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 167]
יהוה, אברהם הגדול יותר, הוא ה”צוּר” שממנו ’נחצב’ עמו
[תמונה בעמוד 170]
אויבי עם אלוהים ייעלמו כבגד הנאכל על־ידי עש
[תמונה בעמודים 176, 177]
יהוה הוכיח שיש לו שליטה מוחלטת באיתני הטבע
[תמונה בעמוד 178]
הכוס ממנה שתתה ירושלים תינתן לבבל ולבעלי בריתה
