עבודת אלוהים טהורה זוכה לברכת יהוה
פרק עשרים ושבע
עבודת אלוהים טהורה זוכה לברכת יהוה
1. אילו מוטיבים מבליט הפרק האחרון בספר ישעיהו, ואילו שאלות זוכות לתשובות?
בפרק החותם את ספר ישעיהו מגיעים חלק מן המוטיבים של הספר לשיא דרמתי, וכמה שאלות חשובות זוכות למענה. בין הנושאים הבולטים מוזכרות רוממותו של יהוה, שנאתו את הצביעות, נחישותו להעניש את הרשעים, אהבתו כלפי נאמניו ודאגתו להם. ולא זו בלבד, אלא שהפרק גם משיב על השאלות: מה מבדיל את דת האמת מדתות הכזב? מניין לנו שיהוה אכן יעניש את הצבועים המתעטפים באיצטלה של קדושה בעודם מדכאים את משרתי אלוהים? וכיצד יברך יהוה את מי שנאמנים לו בכל מחיר?
המפתח לעבודת אלוהים טהורה
2. מה מצהיר יהוה לגבי גדולתו, ומה לא משתמע מהצהרה זו?
2 כבר מראשיתה, מדגישה הנבואה את גדולתו של יהוה: ”כה אמר יהוה: ’השמים כיסאי, והארץ הדום רגליי. אֵי־זה בית אשר תבנו לי, ואֵי־זה מקום מנוחתי?’” (ישעיהו ס״ו:1) יש הסבורים כי הנביא מרפה את ידיהם של שבי ציון מלבנות מקדש ליהוה בשובם לארצם. אך לא כך הוא, שהרי יהוה עצמו יצווה לבנות מחדש את בית המקדש (עזרא א׳:1–6; ישעיהו ס׳:13; חגי א׳:7, 8). אם כן, מה משמעות הפסוק?
3. מדוע מתאים לכנות את כדור־הארץ ’הדום רגליו’ של יהוה?
3 תחילה נבחן מדוע מתוארת הארץ כ’הדום רגליו’ של יהוה. אין זה כינוי שנועד להביע זלזול. מבין כל מיליארדי הגופים השמימיים שביקום, הארץ לבדה זכתה לכינוי מיוחד זה. לנצח יהיה כדור־הארץ ייחודי, שכן רק בו מת בנו יחידו של יהוה כקורבן־כופר ורק בו יצדיק יהוה את ריבונותו באמצעות מלכות המשיח. מה מתאים לקרוא לכדור־הארץ ’הדום רגליו’ של יהוה! מלך עשוי להיעזר בהדום כדי לעלות על כיסאו המרומם ולאחר מכן להניח עליו את רגליו.
4. (א) מדוע לא ייתכן שמבנה כלשהו עלי אדמות יהיה מקום מנוחתו של יהוה אלוהים? (ב) מה פירוש המילים ”כל אלה”, ומה עלינו להסיק לגבי עבודת יהוה?
4 מובן שמלך לא ישב על הדום רגליו, וגם יהוה לא ישב ולא ישכון בכדור־הארץ. לא ייתכן שמבנה עלי אדמות יוכל להכיל את יהוה ולהיות לו לבית, שהרי אפילו השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו! (מלכים א׳. ח׳:27) כיסא יהוה ומקום מנוחתו שוכנים בתחום הרוחני, המכונה בישעיהו ס״ו:1 ”השמים”. הפסוק הבא מבהיר בדיוק את הכוונה: ”’ואת כל אלה ידי עָשָׂתָה, ויהיו כל אלה’, נאום יהוה” (ישעיהו ס״ו:2). דמיין לך את יהוה מחווה בידו על ”כל אלה”, על השמים והארץ וכל אשר בם (ישעיהו מ׳:26; ההתגלות י׳:6). הוא בוראו הנאדר של היקום כולו, ולכן הוא ראוי להרבה יותר ממבנה כלשהו המוקדש לו. הוא גם ראוי לעבודת אלוהים שהיא מעבר לפולחן הנעשה כדי לצאת ידי חובה.
5. כיצד נוכל להוכיח שאנו ’עניים ונכאי־רוח’?
5 איזו מין עבודת אלוהים יאה לריבון היקום? הוא עצמו אומר לנו: ”ואל זה, אביט, אל עני ונכה־רוח וחרד על דברי” (ישעיהו ס״ו:2). כדי שעבודת אלוהים תהיה טהורה חיוני שנטיית לבו של הפרט תהיה נכונה (ההתגלות ד׳:11). עובד יהוה חייב להיות ”עני ונכה־רוח”. האם משתמע מכך שיהוה חפץ שנהיה אומללים? חלילה! הוא ”האל המאושר”, והוא חפץ שגם עובדיו יהיו מאושרים (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח; פיליפים ד׳:4). אלא שכולנו חוטאים לעתים קרובות, ואל לנו להקל ראש בחטאינו. עלינו להיות ’עניים’, כלומר להתענות מהם, ולהצר על כך שאיננו עומדים בערכי הצדק של יהוה (תהלים נ״א:19). נוכיח שאנו ’נכאי־רוח’ אם נתחרט על חטאינו, נילחם בנטייה לחטוא ונתפלל לסליחתו של יהוה (לוקס י״א:4; יוחנן א׳. א׳:8–10).
6. באיזה מובן על עובדי אלוהים האמיתיים ’לחרוד על דברו’?
6 יהוה מביט גם אל מי ש’חרד על דברו’. היש בזה לומר שהוא רוצה שנרעד מפחד ונחרד כל אימת שאנו קוראים את דברו? לא. יהוה מעוניין שנתייחס לדבריו בכבוד ובחרדת קודש. אנו דורשים בעצתו בכנות ונעזרים בהדרכתו בכל תחומי החיים (תהלים קי״ט:105). נוכל ’לחרוד’ גם במובן שנירא מעצם המחשבה להמרות את פיו, לטמא את האמת במסורות אדם או להקל בה ראש. ענווה זו חיונית לעבודת אלוהים טהורה, אך לצערנו היא נדירה בעולם של ימינו.
יהוה שונא שעובדים אותו בצביעות
7, 8. מה דעתו של יהוה על פולחנם הריק מתוכן של הצבועים הדתיים?
7 כאשר ישעיהו חושב על בני דורו, הוא מודע היטב לכך שרק מעטים מהם מגלים את הגישה שיהוה דורש מעובדיו. מסיבה זו ראויה ירושלים הכופרת לדין שעומד לבוא עליה. שים לב מה דעתו של יהוה על עבודת האלוהים המתבצעת בירושלים: ”שוחט השור מכה [רוצח] איש. זובח השה עורף כלב. מעלה מנחה — דם חזיר! מזכיר לבונה מברך אוון. גם המה בחרו בדרכיהם, ובשיקוציהם נפשם חפצה” (ישעיהו ס״ו:3).
8 מילים אלה מזכירות לנו את דברי יהוה בפרק הראשון של ספר ישעיהו. שם אמר יהוה לעמו הסורר שלא זו בלבד שאינו מרוצה מפולחנם הריק מתוכן, אלא שצביעותם מעלה את חמתו באפו, ובצדק (ישעיהו א׳:11–17). וכמו מקודם, גם עתה מדמה יהוה את זבחיהם לפשעים נתעבים. אין הוא מרוצה מהקרבת שור יקר יותר משהיה מרוצה מרצח אדם! קורבנות אחרים משולים בעיניו להקרבת כלב או חזיר, שנחשבו לפי התורה לבעלי־חיים טמאים ופסולים (ויקרא י״א:7, 27). האם יפטור יהוה צבועים דתיים אלה מעונש?
9. כיצד מגיבים רוב היהודים לתזכורות יהוה בפי ישעיהו, ומאיזו תוצאה אין מנוס?
9 כעת אומר יהוה: ”גם אני אבחר בתעלוליהם [לעולל להם מעללים], וּמְגוּרֹתָם [הרעות המפילות עליהם מגור ופחד] אביא להם; יען קראתי ואין עונה, דיברתי ולא שָמֵעוּ; ויעשו הרע בעיניי, ובאשר לא חפצתי בחרו” (ישעיהו ס״ו:4). אין ספק שישעיהו אומר מילים אלה באמונה שלמה. זה שנים רבות שיהוה משתמש בו כדי ’לקרוא’ ו’לדבר’ אל עמו. אך ברור לו שרוב מאזיניו אינם שומעים לו. הם ממשיכים להרע, ולכן אין מנוס — הם ייאלצו להיענש. יהוה יבחר עונש לבני עמו הכופרים, ויביא עליהם מאורעות מטילי אימה.
10. מה דעתו של יהוה על הנצרות לאור הדרך בה נהג ביהודה?
10 גם הנצרות בת זמננו מעוללת מעללים שאינם לרוחו של יהוה. בכנסיותיה פורחת עבודת האלילים, מדוכני המטיפים שלה יוצא שבחן של פילוסופיות לא־מקראיות, וברדיפתה אחר סמכות פוליטית היא הולכת ושוקעת בניאופים רוחניים עם עמי העולם (מרקוס ז׳:13; ההתגלות י״ח:4, 5, 9). וכדוגמת ירושלים הקדומה, גם הנצרות לא תוכל להימלט מ’מְגוּרֹתָה’, כלומר מעונשה המוצדק. אחת הסיבות לעונשה הוודאי היא הדרך בה נהגה בעם אלוהים.
11. (א) כיצד הכופרים בימי ישעיהו מוסיפים חטא על פשע? (ב) באיזה מובן מנדים בני עמו של ישעיהו את הנאמנים ’למען שם’ אלוהים?
11 ישעיהו ממשיך ואומר: ”שימעו דבר יהוה החרדים אל דברו: ’אָמְרוּ אחיכם שונאיכם, מְנַדֵּיכֶם למען שמי, ”יכְבַּד [יגדל כבוד] יהוה!” וְנִרְאֶה בשמחתכם, והם יבושו’” (ישעיהו ס״ו:5). על בני עמו של ישעיהו, ’אחיו’, מוטלת האחריות לייצג את יהוה אלוהים ולהיכנע לריבונותו. חטאם החמור הוא שהם אינם עושים כן. אך הם מוסיפים חטא על פשע בשנאתם אנשים נאמנים וענווים כישעיהו. כופרים אלה שונאים ומנדים את הנאמנים, משום שהללו מייצגים נאמנה את יהוה אלוהים. במובן זה נעשה הנידוי ’למען שם’ אלוהים. בד בבד, מתיימרים משרתי יהוה מזויפים אלה לייצג אותו, וברוב צדקנותם שגורים בפיהם ביטויים בעלי נימה דתית כגון ”יכבד יהוה!” a
12. ציין כמה דוגמאות של רדיפת עובדי יהוה הנאמנים בידי צבועים דתיים.
12 השנאה שרוחשות דתות הכזב לחסידי עבודת אלוהים הטהורה אינה בגדר חידוש. זו התגשמות נוספת של הנבואה בבראשית ג׳:15, שבה נחזתה איבה ממושכת בין זרע השטן ובין זרעה של אשת אלוהים. ישוע הזהיר את תלמידיו המשוחים במאה הראשונה כי גם הם יסבלו מידי בני עמם — הם ינודו מבתי הכנסת ויירדפו אפילו עד מוות (יוחנן ט״ז:2). ומה באשר לימינו? בתחילת ”אחרית הימים” הבינו עובדי אלוהים כי צפויות להם רדיפות דומות (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). ב־1914 ציטטה חוברת המצפה את הכתוב בישעיהו ס״ו:5, ונאמר בה: ”כמעט בכל הרדיפות שבאו על עובדי אלוהים, הרודפים היו נוצרים”. עוד נכתב באותו מאמר: ”לא ידוע לנו אם הם לא ינהגו בקיצוניות — ויהרגו אותנו חברתית, כארגון ואולי אף יהרגונו נפש”. מילים אלה אכן התאמתו! טרם יבשה הדיו מאז יצאו לאור, וכבר פרצו רדיפות עזות בהסתת הכמורה בימי מלחמת העולם הראשונה. אלא שכמנובא, הנצרות נחלה בושה. כיצד?
שיקום מהיר ופתאומי
13. מה היה במקור ”קול שאון מעיר”?
13 ישעיהו מנבא: ”קול שאון מעיר, קול מהיכל! קול יהוה משלם גמול לאויביו” (ישעיהו ס״ו:6). במקור, התגשמו מילים אלה ב”עיר” ירושלים, מקום משכנו של היכל יהוה. ”קול שאון” מרמז על המולת המלחמה שנשמעה בעיר כאשר פלשו אליה צבאות בבל ב־607 לפה״ס. ומה באשר להתגשמות בת זמננו?
14. (א) מה חזה מלאכי על בוא יהוה להיכלו? (ב) מה אירע לפי נבואת יחזקאל כאשר בא יהוה אל היכלו? (ג) מתי ערכו יהוה וישוע בֶּדֶק בית בהיכל הרוחני, ומה קרה לטוענים לייצג את עבודת אלוהים הטהורה?
14 דבריו אלה של ישעיהו עולים בקנה אחד עם שתי נבואות אחרות: האחת ביחזקאל מ״ג:4, 6–9, והשנייה במלאכי ג׳:1–5. גם יחזקאל וגם מלאכי חזו תקופה שבה יהוה אלוהים בא אל היכלו. לפי נבואת מלאכי בא יהוה לבחון את ביתו שהוקדש לעבודת אלוהים טהורה ומצרף או מטהר אותו מכל מי שאינם מייצגים אותו כראוי. בחזון יחזקאל נראה יהוה כשהוא נכנס אל היכלו ותובע לטהר אותו מכל שמץ של אי־מוסריות ועבודת אלילים. b נבואות אלה התגשמו בימינו בהתפתחות רוחנית חשובה שחלה בעבודת יהוה ב־1918. נראה שיהוה וישוע ערכו באותה עת בֶּדֶק בית בקרב כל הטוענים לייצג את עבודת אלוהים הטהורה. בעקבותיו, השליך יהוה מעל פניו אחת ולתמיד את הנצרות המושחתת. לגבי אחיו המשוחים של המשיח, הסתכם בדק הבית בתקופת טיהור קצרה שבעקבותיה חל שיקום רוחני מהיר ב־1919 (פטרוס א׳. ד׳:17).
15. איזו לידה נובאה מראש, וכיצד התגשמה הנבואה ב־537 לפה״ס?
15 השיקום מצטייר היטב בפסוקים הבאים בישעיהו: ”בטרם תָּחִיל יָלָדָה. בטרם יבוא חֵבֶל לה, והמליטה זכר. מי שמע כזאת? מי ראה כאלה? הֲיוּחַל ארץ ביום אחד, אם ייוולד גוי פעם אחת? כי חָלָה גם יָלְדָה ציון את בניה” (ישעיהו ס״ו:7, 8). דברים אלה התגשמו לראשונה ובצורה מרגשת בגולי בבל היהודים. ציון, הלא היא ירושלים, שוב מדומה ליולדת, אלא שהפעם הלידה יוצאת דופן. היא כה פתאומית ומהירה, עד כי היא מתרחשת עוד בטרם החלו הצירים! התמונה המצטיירת כאן מתאימה ביותר, שכן לידתו המחודשת של עם אלוהים כאומה עצמאית ב־537 לפה״ס כה מהירה ופתאומית עד כי היא נראית פלאית. היה זה רק עניין של חודשים ספורים מאז שחרר כורש את היהודים מן השבי ועד שיבת שארית הנאמנים אל ארצם! איזה ניגוד למאורעות שהובילו להולדתו הראשונה של עם ישראל! בשנת 537 לפה״ס לא היה צורך לעתור למלך סרבן לקבלת חירות, לא לנוס מפני צבא אויב וגם לא לערוך מסע בן 40 שנה במדבר.
16. מה מסמלת ציון בהתגשמות בת זמננו של ישעיהו ס״ו:7, 8, וכיצד זרעה של ציון נולד מחדש?
16 בהתגשמות בת זמננו מסמלת ציון את ’אשת’ יהוה השמימית, את ארגונו השמימי המורכב מיצורים רוחניים. ב־1919 שמחה אשה זו לראות בהולדת בניה המשוחים עלי אדמות כ”גוי” או כעם מאורגן. לידה מחודשת זו היתה מהירה ופתאומית. c בתוך חודשים ספורים עברו המשוחים כקבוצה ממצב של חוסר פעילות דמוי מוות לחיוניות ופעלתנות תוססות ב’ארצם’, בתחום הפעילות הרוחנית שנתן להם אלוהים (ההתגלות י״א:8–12). בסתיו 1919 הם כבר הכריזו על הוצאתו לאור של כתב־עת חדש בנוסף לחוברת המצפה. כתב־עת חדש זה, שנקרא תור הזהב (וכיום שמו עורו!), הוכיח שעם אלוהים שב לחיים וששוב הוא מאורגן לביצוע שירותו.
17. כיצד מבטיח יהוה לעמו שדבר לא ימנע בעדו מלקיים את מטרתו לגבי ישראל הרוחני?
17 אין כוח ביקום היכול למנוע את הלידה מחדש, הלידה הרוחנית. הפסוק הבא מצייר זאת בצבעים חיים: ”’האני אשביר ולא אוליד?’ יאמר יהוה, ’אם אני המוליד ועצרתי?’ אמר אלוהייך” (ישעיהו ס״ו:9). ברגע שלידה מתחילה לא ניתן לעצור אותה, והוא הדין לגבי לידתו מחדש של עם ישראל הרוחני — ברגע שהחלה, לא ניתן היה לעוצרה. אומנם הלידה היתה כרוכה בהתנגדות, וקרוב לוודאי שעוד צפויה התנגדות רבה יותר בעתיד. אבל רק יהוה מסוגל לעצור את מה שהחל בו, והוא אינו עושה כן לעולם! כיצד אפוא נוהג יהוה בעמו המאושש?
דאגתו ואהבתו של יהוה
18, 19. (א) איזו דוגמה נוגעת ללב מזכיר יהוה, וכיצד היא מתייחסת לעמו הגולה? (ב) כיצד הפיקה בימינו השארית המשוחה תועלת מן ההזנה ומן הטיפול האוהב?
18 בארבעת הפסוקים הבאים נגלית לעינינו תמונה נוגעת ללב של דאגתו ואהבתו של יהוה. תחילה אומר ישעיהו: ”שימחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה. שישו איתה משוש, כל המתאבלים עליה. למען תינקו ושבעתם משד תנחומיה; למען תָּמֹצּוּ והתענגתם מִזִּיז [מִפִּטְמַת] כבודה” (ישעיהו ס״ו:10, 11). יהוה משתמש כאן בדימוי של אם המניקה את תינוקה. כאשר מתחיל הרעב להציק לתינוק, הוא מייד גועה בבכי. אך כאשר אמו מצמידה אותו לשדהּ כדי להניקו, בִּן רגע הופך הצער לאושר, שביעות רצון ושובע. הדבר דומה לשארית הנאמנים, גולי בבל היהודים, אשר אבלם ייהפך לאושר ושובע כאשר ישוחררו וישובו לארצם. הם ישושו ויגילו. ירושלים תיבנה ותיושב מחדש וכך ישובו אליה תפארתה וכבודה. כבוד העיר אף ישרה על יושביה הנאמנים, והם שוב יאכלו מזון רוחני מידי כהונה פעילה (יחזקאל מ״ד:15, 23).
19 גם עם ישראל הרוחני התברך בשפע של מזון לאחר ששוקם ב־1919. ”העבד הנאמן והנבון” דאג מאז להזרים מזון רוחני רב דרך קבע (מתי כ״ד:45–47, דל׳). זו בהחלט היתה תקופה של תנחומים ושמחה לשארית המשוחה. אך היו צפויות להם ברכות נוספות.
20. כיצד התברכה ירושלים הקדומה ב”נחל שוטף”, וכיצד זה קורה בימינו?
20 הנבואה ממשיכה ומציינת: ”כי כה אמר יהוה: ’הנני נוטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גויים, וִינַקְתֶּם. על צד תינשאו ועל ברכיים תְּשָעֳשָעוּ’” (ישעיהו ס״ו:12). הדימוי של הטיפול וההנקה משתלב בתמונה המתארת שפע ברכות — ”נהר” ו”נחל שוטף” של ברכות. ירושלים תתברך לא רק ברוב שלום מאת יהוה, אלא גם ב”כבוד גויים” הזורם אל עם אלוהים ומברך אותו. משתמע מכך שאנשי הגויים ינהרו אל עם יהוה (חגי ב׳:7). היו בהתגשמות הקדומה בני עמים שונים שהצטרפו אל עם ישראל והיו לגֵרים. אך נבואה זו מתגשמת בקנה מידה רחב בהרבה בימינו, כאשר ”המון רב... מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” נוהרים כנחל שוטף של בני אדם ומצטרפים אל שארית היהודים הרוחניים (ההתגלות ז׳:9; זכריה ח׳:23).
21. על איזו מין נחמה מנובא במילים מלאות רגש?
21 ישעיהו ס״ו:12 מתנסח גם במונחים של אהבת אם. זו משעשעת את תינוקה על ברכיה או נושאת אותו על מותניה. גם בפסוק 13 מובע רעיון דומה, אלא שהפעם מזווית שונה ומעניינת. ”כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנוכי אנחמכם; ובירושלים תנוחמו” (ישעיהו ס״ו:13). הילד אומנם גדל והיה ל”איש” בוגר, אך אמו עדיין משתוקקת לעודדו ולנחמו בשעת צער.
22. כיצד ממחיש יהוה את כוחה של אהבתו ואת הרכות הטמונה בה?
22 יהוה ממחיש בדרך נוגעת ללב את כוחה של אהבת יהוה לעמו ואת הרכות הטמונה בה. אפילו אהבת האם העזה ביותר מחווירה לעומת אהבתו העמוקה של יהוה למשרתיו הנאמנים! (ישעיהו מ״ט:15) חיוני אפוא שכל המשיחיים ישקפו את תכונתו זו של אביהם השמימי. זאת עשה השליח פאולוס, ובכך היווה מופת נפלא לזקני־הקהילה המשיחיים (תסלוניקים א׳. ב׳:7). ישוע אמר שאהבת האחים שתשרור בקרב תלמידיו תהיה סימן ההיכר שלהם (יוחנן י״ג:34, 35).
23. תאר את אושרו של עם יהוה השב לארצו.
23 יהוה מוכיח את אהבתו במעשים. לכן הוא אומר: ”וראיתם, ושש לבכם, ועצמותיכם כדשא תפרחנה. ונודעה יד יהוה את עבדיו, וזָעַם את אויביו” (ישעיהו ס״ו:14). מומחה לדקדוק העברי מציין כי מן המילה ”וראיתם” ניתן להבין שלאן שיביטו שבי ציון בארצם המשוקמת ”תיתקל עינם בסיבה לשמחה”. המילים ייעתקו מפיהם מגודל הששון וההתרגשות ששבו לארצם האהובה. הם יחושו צעירים ורעננים, כאילו עצמותיהם שוב התחזקו ונמלאו חיוּת כדשא בעונת האביב. הכל ידעו מניין בא להם מצבם המבורך — לא יד האדם אלא ”יד יהוה” היתה בדבר.
24. (א) מה אתה מסיק מן המאורעות המתחוללים בעם יהוה כיום? (ב) מה צריכה להיות החלטתנו הנחושה?
24 האם גם כיום ניתן לראות את יד יהוה על עמו? איש לא היה מסוגל להביא לשיקום עבודת אלוהים הטהורה. איש לא היה מסוגל לגרום למיליוני אנשים יקרים בני כל העמים לנהור ולהצטרף אל השארית הנאמנה בארצה הרוחנית. רק יהוה אלוהים יכול היה לחולל נפלאות כאלה. יש בביטויי אהבתו של יהוה משום שמחה גדולה עבורנו. לעולם בל נתייחס לאהבתו כאל מובנת מאליה. תחת זאת, הבה נמשיך ’לחרוד על דברו’. ותהא החלטתנו נחושה לחיות על־פי עקרונות המקרא וליהנות משירות יהוה!
[הערות שוליים]
a נוצרים רבים כיום מסרבים להגות את השם המפורש יהוה, ואפילו מסירים אותו מתרגומי מקרא רבים. יש ביניהם שמלגלגים על עובדי אלוהים משום שהם מזכירים את שמו הפרטי. עם זאת, רבים מהם נוהגים לומר בצדקנות את הביטוי ”הללויה!” שפירושו ”הללו את יה”.
b המילים ”פגרי מלכיהם” המוזכרות ביחזקאל מ״ג:7, 9 מתייחסות לאלילים. מנהיגי ירושלים ותושביה המרדנים טימאו את היכל אלוהים באלילים, ובעצם המליכו אותם למלכים.
c לידה זו אינה זהה ללידה שבנבואת ההתגלות י״ב:1, 2, 5. בההתגלות י״ב מסמל ’הבן הזכר’ את מלכות המשיח שהחלה למלוך ב־1914. עם זאת, בשתי הנבואות מדובר באותה ”אשה”.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 395]
”את כל אלה ידי עָשָׂתָה”
[תמונה בעמוד 402]
יהוה יטה לציון ”כבוד גויים”