”רננו יחדיו”!
פרק שלושה־עשר
”רננו יחדיו”!
1. מדוע ניתן לשאוב שמחה מנבואת ישעיהו נ״ב, וכיצד זוכה הכתוב לשתי התגשמויות?
שחרור! מה ישמח יותר עַם שבוי? הנושא העיקרי של ספר ישעיהו הוא שחרור ושיקום, ולכן אין פלא שפרט למזמורי תהלים, אין עוד ספר במקרא שבו ביטויי שמחה כה רבים כבספר ישעיהו. ישעיהו נ״ב נותן לעם אלוהים סיבה מיוחדת לשמחה. דבריו הנבואיים מתקיימים תחילה ב־537 לפה״ס בירושלים. לאחר מכן, הם מתקיימים בקנה מידה רחב יותר ב”ירושלים של מעלה”, ארגונו השמימי של יהוה המורכב מיצורים רוחניים והמתואר לעתים כאם וכאשה (גלטים ד׳:26; ההתגלות י״ב:1).
”ליבשי עוזך, ציון!”
2. מתי מתעוררת ציון, וכיצד זה קורה?
2 יהוה קורא בפי ישעיהו לעירו האהובה, ציון: ”עורי, עורי, ליבשי עוזך, ציון! ליבשי בגדי תפארתך, ירושלים, עיר הקודש! כי לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא. התנערי מעפר, קומי, שבי, ירושלים. התפתחי מוֹסְרֵי צווארך, שְבִיָּה בת ציון” (ישעיהו נ״ב:1, 2). יושבי ירושלים עוררו את חמתו של יהוה, ועל כן עמדה העיר שוממה וחרבה שבעים שנה (מלכים ב׳. כ״ד:4; דברי הימים ב׳. ל״ו:15–21; ירמיהו כ״ה:8–11; דניאל ט׳:2). הגיעה השעה להתעורר מן התקופה הארוכה של חוסר הפעילות וללבוש את מחלצותיה של החירות. יהוה העיר את לבו של כורש לשחרר את ”בת ציון” השבויה כדי שיושבי ירושלים לשעבר ובניהם יוכלו לצאת את בבל, לשוב ירושליימה ולכונן מחדש את עבודת אלוהים האמיתית. לא עוד יהיו בירושלים ערל וטמא (עזרא א׳:1–4).
3. מדוע נקראת קהילת המשיחיים המשוחים ”בת ציון”, וממה הם שוחררו?
3 דברי ישעיהו מתקיימים גם בקהילה המשיחית. ניתן לתאר את קהילת המשיחיים המשוחים כ”בת ציון” בת זמננו, היות ש”ירושלים של מעלה” היא אֵם לה. a המשוחים, ששוחררו מעיקרי אמונה אליליים ומדוקטרינות שיש בהן כפירה, חייבים לשמור על טוהר לפני יהוה. טוהר זה אינו מושג על־ידי מילת הגוף, כי אם על־ידי מילת הלב (ירמיהו ל״א:33; רומים ב׳:25–29). כרוכה בכך שמירה על טוהר רוחני, נפשי ומוסרי לפני יהוה (קורינתים א׳. ז׳:19; אפסים ב׳:3).
4. מה מקביל בין נציגיה הארציים של ”ירושלים של מעלה”, שלעולם לא המרתה את פי יהוה, ובין יושבי ירושלים הקדומה?
4 אמת, ”ירושלים של מעלה” מעולם לא המרתה את פי יהוה. אך במלחמת העולם הראשונה הפרו המשיחיים המשוחים, שהם נציגיה עלי אדמות, את חוקי יהוה שלא במתכוון. הם לא הבינו כראוי מהי ניטרליות משיחית אמיתית. לכן הסיר מהם אלוהים את חסדו, והם נפלו בשבי הרוחני של ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות הכזב (ההתגלות י״ז:5). שיא השעבוד חל ביוני 1918, כאשר שמונה מסגל המנהלים של חברת המצפה נכלאו בגין האשמות שווא, לרבות קשירת קשר. בשלב זה פסקה ההכרזה המאורגנת של הבשורה כמעט לחלוטין. אך ב־1919 יצאה קריאה נלהבת להתעורר מן התרדמה הרוחנית. המשיחיים המשוחים החלו להיטהר ולהיבדל יותר מן הטומאה המוסרית והרוחנית של בבל הגדולה. הם קמו מעפר השבי ושוב זכתה ”ירושלים של מעלה” לתפארת ”עיר הקודש” שבה אין מקום לטומאה רוחנית.
5. מדוע היתה ליהוה זכות מלאה לגאול את בני עמו מבלי לפצות את שוביהם?
5 הן ב־537 לפה״ס והן ב־1919 היתה ליהוה זכות מלאה לשחרר את עמו. ישעיהו מסביר מדוע: ”כי כה אמר יהוה: ’חינם נמכרתם, ולא בכסף תִּגָּאֵלוּ’” (ישעיהו נ״ב:3). לא בבל הקדומה ולא בבל הגדולה שילמו תמורה כלשהי כאשר השתלטו על עם בריתו של אלוהים ושעבדוהו. היות שלא נעשתה כל עסקה ולא שולם תמורתם כסף, יהוה עודנו הבעלים החוקי של עמו. האם עליו לחוש שהוא חייב משהו? ודאי שלא. בשני המקרים יכול היה יהוה לגאול בצדק את עובדיו מבלי לפצות את שוביהם (ישעיהו מ״ה:13).
6. אילו לקחים לא הפיקו אויבי יהוה מן ההיסטוריה?
6 אויבי יהוה לא הפיקו לקחים מן ההיסטוריה. אנו קוראים: ”כי כה אמר אדוני יהוה: ’מצרים ירד עַמִּי בראשונה לגור שם, ואשור באפס עֲשָקוֹ’” (ישעיהו נ״ב:4). פרעה מלך מצרים שִעבד את בני ישראל שהוזמנו להתגורר בארצו כאורחים. אך יהוה הטביע את פרעה וצבאו בים סוף (שמות א׳:11–14; י״ד:27, 28). כאשר איים סנחריב מלך אשור לכבוש את ירושלים, היכה מלאך יהוה 000,185 מחייליו (ישעיהו ל״ז:33–37). בדומה לכך, לא בבל הקדומה ולא בבל הגדולה תימלטנה מן התוצאות של דיכוי עם אלוהים.
”יֵדַע עמי שמי”
7. אילו השלכות יש לשבי של עם יהוה על שם יהוה?
7 הנבואה מראה כי לשבי של עם יהוה יש השלכות על שם יהוה. ”’ועתה, מה לי פה?’ נאום יהוה. ’כי לוּקח עמי חינם. מושליו יְהֵילִילוּ’, נאום יהוה, ’ותמיד כל היום, שמי מִנֹּאָץ. לכן יֵדַע עמי שמי, לכן ביום ההוא, כי אני הוא המדבר. הנני’” (ישעיהו נ״ב:5, 6). מה ליהוה ולמצב זה? למה לו להתעניין בכך שעם ישראל משועבד לבבל? יהוה חייב לפעול משום שבבל שבתה את בני עמו והיא מייללת, כלומר שואגת עליהם שאגות ניצחון. רברבנותה של בבל גורמת לניאוץ שם יהוה (יחזקאל ל״ו:20, 21). היא לא השכילה להבין שירושלים נחרבה עקב מורת רוחו של יהוה על עמו, אלא סברה ששעבוד היהודים הוא עדות לחולשת אלוהיהם. בלשאצר, שהיה שותף למלוכה בבבל, אפילו בז ליהוה בהשתמשו בכלי הקודש של היכל יהוה במשתה שערך לכבוד אלי בבל (דניאל ה׳:1–4).
8. מה היה היחס לשם יהוה מאז מות השליחים?
8 מה הקשר בין כל הפרטים הללו ל”ירושלים של מעלה”? מאז החלו להתגלות כופרים בקרב המשיחיים, ניתן לומר ש”שם אלוהים מחולל [בגללם] בגויים” (רומים ב׳:24; מעשי השליחים כ׳:29, 30). ובאותו עניין, גם היהודים פיתחו אמונות טפלות ביחס לשם אלוהים ובסופו של דבר חדלו להזכירו. זמן קצר לאחר מות השליחים הלכו המשיחיים הכופרים בעקבות היהודים וחדלו גם הם להזכיר את שמו האישי של אלוהים. הכפירה הובילה להתפתחות הנצרות, שהיא מרכיב מרכזי של בבל הגדולה (תסלוניקים ב׳. ב׳:3, 7; ההתגלות י״ז:5). האי־מוסריות המשוועת ששוררת בנצרות ואשמת הדמים הכבדה הרובצת עליה ממיטות חרפה על שם יהוה (פטרוס ב׳. ב׳:1, 2).
9, 10. מה הבין לעומק עם בריתו של אלוהים בימינו לגבי דרישות יהוה ולגבי שמו?
9 כאשר כורש הגדול יותר, ישוע המשיח, שחרר ב־1919 את עם בריתו של אלוהים מן השבי לבבל הגדולה, זכו בני העם להבנה טובה יותר לגבי דרישות יהוה. הם כבר טיהרו עצמם מהרבה עיקרי אמונה נוצריים ששורשיהם באלילוּת הטרום־משיחית, כגון השילוש, הישארות הנפש וייסורי נצח באש גיהינום, אך כעת גמרו אומר להיפטר מכל שמץ של השפעה בבלית. הם גם הבינו את חשיבות הניטרליות המוחלטת מענייני העולם הזורעים פילוגים, ואפילו ביקשו להיטהר מכל שמץ של אשמת דמים שרבצה אולי על חלקם.
10 משרתי אלוהים בני זמננו הבינו לעומק את חשיבות שם יהוה. בשנת 1931 הם אימצו לעצמם את השם עדי־יהוה, וכך הכריזו ברבים שהם תומכים ביהוה ובשמו. מאז 1950 הם מוציאים לאור את תרגום עולם חדש בלועזית, בו השיבו את שם אלוהים למקומו הראוי במקרא. הם למדו להעריך אל־נכון את שם יהוה ומודיעים אותו עד קצה הארץ.
”מבשר טוב”
11. מדוע הולמת הקריאה ”מָלַך אלוהייך!” ביחס למאורעות שהתחוללו ב־537 לפה״ס?
11 כעת שבה תשומת הלב ומתמקדת בציון העומדת בשממונה. מגיע מבשר ובפיו בשורות טובות: ”מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה, אומר לציון: ’מָלַך אלוהייך!’” (ישעיהו נ״ב:7) באיזה מובן מָלך אלוהי ציון ב־537 לפה״ס? האין יהוה מולך מאז ומעולם? בוודאי, הוא הרי ”מלך העולמים”! (ההתגלות ט״ו:3, ע״ח) אך הקריאה ”מָלַך אלוהייך!” הולמת משום שכאשר בבל נופלת ויוצאת הצהרה רשמית לשוב ולבנות את ירושלים ואת בית המקדש ולכונן מחדש את עבודתו הטהורה, ניתן ביטוי חדש לשלטון יהוה כמלך (תהלים צ״ז:1).
12. מי הציב מופת כ”מבשר”, וכיצד?
12 בימי ישעיהו לא היו לא אדם ולא קבוצה שזוהו כ”מבשר טוב”. היום, לעומת זאת, ברורה היטב זהותו של המבשר. משמיע השלום הראשון במעלה מטעם יהוה הוא ישוע המשיח. כשהיה עלי אדמות, הוא בישר על שחרור מכל השפעות החטא התורשתי, כולל החולי והמוות (מתי ט׳:35). ישוע הציב מופת למסירות והתלהבות כ”מבשר [על] טוב”. הוא ניצל כל הזדמנות ללמד אנשים על מלכות אלוהים (מתי ה׳:1, 2; מרקוס ו׳:34; לוקס י״ט:1–10; יוחנן ד׳:5–26). ותלמידיו חיקו את דוגמתו.
13. (א) כיצד מרחיב השליח פאולוס את משמעות הכתוב ”מה נאוו על ההרים רגלי מבשר”? (ב) מדוע ניתן לומר שרגלי המבשרים ’נאוות’?
13 השליח פאולוס מצטט באיגרתו אל הרומים את הכתוב בישעיהו נ״ב:7 ומבליט את חשיבותה של מלאכת הטפת הבשורה. הוא מציג סדרת שאלות מעוררות מחשבה, שאחת מהן היא ”כיצד ישמעו באין מבשר?”, ואומר: ”הן כתוב: ’מה־נאוו רגלי מבשרי טוב!’” (רומים י׳:14, 15) בדבריו, מרחיב פאולוס את משמעות הכתוב בישעיהו נ״ב:7, ובמקום ”מבשר טוב” נוקט לשון רבים, ”מבשרי טוב”. כל המשיחיים ההולכים בעקבות ישוע המשיח מבשרים בשורת שלום. ובאיזה מובן ’נאוות’ רגליהם? ישעיהו מתאר שליח המגיע לירושלים מהרי יהודה הסמוכים. ממרחק רב שכזה לא ניתן לראות את רגליו. מכאן שהדגש הוא בשליח, והרגליים רק מייצגות את המבשר עצמו. כשם שישוע ותלמידיו היו מראה משובב נפש לענווים בני המאה הראשונה, כן גם העדים בימינו מתקבלים בברכה אצל הענווים השועים לבשורה הטובה ומצילת החיים.
14. כיצד מָלַך יהוה בימינו, וממתי מוכרז הדבר לאנושות?
14 ממתי החלה להישמע בתקופתנו הקריאה ”מָלַך אלוהייך”? מאז 1919. בכינוס שנערך אותה שנה בסידר־פוינט, אוהיו, הלהיב ג׳. פ. רתרפורד, נשיא חברת המצפה דאז, את מאזיניו ב”נאום אל הפועלים השותפים”. הנאום, שהתבסס על ישעיהו נ״ב:7 ועל ההתגלות ט״ו:2, עודד את כל הקהל להשתתף בפעילות ההטפה. כך החלו להיראות ”על ההרים” ’רגליים נאוות’. בתחילה היו אלה המשיחיים המשוחים שבישרו בהתלהבות שיהוה מָלַך, ולאחר מכן הצטרפו אליהם ”צאן אחרות” (יוחנן י׳:16). וכיצד מָלַך יהוה? הוא נתן ביטוי חדש לשלטונו כמלך ב־1914, כאשר הכתיר את בנו ישוע המשיח למלך במלכות שמימית חדשה. יהוה מָלַך במובן נוסף גם ב־1919 כאשר שחרר את ”ישראל השייכים לאלוהים” מציפורניה של בבל הגדולה (גלטים ו׳:16; תהלים מ״ז:9; ההתגלות י״א:15, 17; י״ט:6).
”צופייך נשאו קול”
15. מי הם ה’צופים’ הנושאים קולם ב־537 לפה״ס?
15 האם הקריאה ”מָלַך אלוהייך” מעוררת הדים? כן. ישעיהו כותב: ”קול, צופייך נשאו קול. יחדיו ירננו; כי עין בעין יראו בשוב יהוה ציון” (ישעיהו נ״ב:8). ב־537 לפה״ס לא היו בירושלים צופים שעמדו על משמרתם ויכלו להקביל את פניהם של שבי ציון הראשונים. העיר היתה חרבה במשך 70 שנה (ירמיהו כ״ה:11, 12). מכאן שה’צופים’ הנושאים קולם אינם אלא בני ישראל השומעים מראש את הבשורות על שיבת ציון ומעבירים אותן ליתר בני ציון. לצופים, שחזו בנפילת בבל בידי כורש ביוזמת יהוה ב־539 לפה״ס, אין כל ספק שיד יהוה בדבר. הם וכל הנענים לקריאתם נושאים קולם פה אחד ומרננים בשמחה, מבשרים לאחרים את הבשורות הטובות.
16. את מי רואים ה’צופים’ ”עין בעין”, ולְמה הכוונה?
16 הצופים העירנים בונים קשר אישי הדוק עם יהוה, כאילו הם עומדים פנים אל פנים ורואים אותו ”עין בעין” (במדבר י״ד:14). הקשר הקרוב שלהם עם יהוה ואיש עם רעהו מבליט את האחדות שבקרבם ואת אופיה המשמח של הבשורה שבפיהם (קורינתים א׳. א׳:10).
17, 18. (א) כיצד כיתת הצופה בת זמננו נושאת קולה? (ב) באיזה מובן קוראת כיתת הצופה יחדיו?
17 בהתגשמות בת זמננו נושאת קולה כיתת הצופה, ”העבד הנאמן והנבון”, לא רק לחברי ארגונו הגלוי לעין של אלוהים אלא גם למי שאינם משתייכים אליו (מתי כ״ד:45–47, ע״ח). ב־1919 נישא קול לקבץ את שארית המשוחים וב־1922 התעצם הקול בכינוס שנערך בסידר־פוינט, אוהיו, עם הקריאה: ”פרסמו, פרסמו, פרסמו את המלך ואת מלכותו”. מאז 1935 התמקד האיסוף בהמון הרב של דמויי־כבש (ההתגלות ז׳:9, 10). בשנים האחרונות גוברת ההכרזה שיהוה מָלַך. באיזה אופן? בשנת 2000 הכריזו כשישה מיליון איש ביותר מ־230 ארצות ואיים שיהוה מָלַך. חוברת המצפה, הכלי הראשי בו משתמשת כיתת הצופה, מכריזה בשורה משמחת זו ביותר מ־130 שפות.
18 פעילות מאחדת זו דורשת מן העושים בה ענווה ואחווה. כדי שהקריאה תהיה יעילה, על כל הנוטלים בה חלק להכריז מסר אחיד, שעיקרו הוא שֵם יהוה, האמצעי שסיפק לכפרה, חוכמת יהוה, אהבתו ומלכותו. כאשר המשיחיים ברחבי העולם עמלים יחדיו ומשמיעים את הבשורה הטובה באחדות, מתחזק הקשר האישי שלהם עם יהוה.
19. (א) כיצד ”חורבות ירושלים” פוצחות ברינה? (ב) באיזה מובן ”חשף יהוה את זרוע קודשו”?
19 כאשר עם אלוהים פוצח ברינה, אפילו מקום משכנו נראה שמח. הנבואה ממשיכה ואומרת: ”פיצחו, רַנְּנוּ יחדיו, חורבות ירושלים! כי ניחם יהוה עמו, גאל ירושלים. חשף יהוה את זרוע קודשו לעיני כל הגויים; וראו כל אפסי־אָרֶץ את ישועת אלוהינו” (ישעיהו נ״ב:9, 10). חורבות ירושלים שנראו אבלות וחפויות ראש פוצחות ברינה כשהגולים שבים אליהן מבבל, משום שכעת ניתן לכונן מחדש את עבודת יהוה הטהורה (ישעיהו ל״ה:1, 2). אין ספק שיד יהוה עשתה זאת. ’יהוה חשף את זרוע קודשו’, כאילו הפשיל שרווליו כדי להושיע את עמו (עזרא א׳:2, 3).
20. מה קרה כשחשף יהוה את זרוע קודשו בימינו, ומה עתיד לקרות כשיעשה כן שוב?
20 באחרית הימים חשף יהוה את זרוע קודשו כדי להשיב לחיים את השארית המשוחה, את ’שני העדים’ המוזכרים בספר ההתגלות (טימותיאוס ב׳. ג׳:1; ההתגלות י״א:3, 7–13). מאז 1919 נכנסו הללו לגן־עדן רוחני, אל נחלתם הרוחנית, ועימם מיליוני בני לווייתם חברי הצאן האחרות. בסופו של דבר יחשוף יהוה את זרוע קודשו ויושיע את עמו ב”הר מגידון” (ההתגלות ט״ז:14, 16). אז ’יראו כל אפסי־אָרֶץ את ישועת אלוהינו’.
דרישה בהולה
21. (א) מה נדרש מ”נושאי כלי יהוה”? (ב) מדוע שבי ציון אינם צריכים לצאת את בבל בחיפזון ובבהלה?
21 על שבי ציון היוצאים את בבל לעמוד בדרישה מסוימת. ישעיהו כותב: ”סורו, סורו, צאו משם, טמא אל תִּגָּעוּ; צאו מתוכה, הִבָּרוּ, נושאי כלי יהוה. כי לא בחיפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון. כי הולך לפניכם יהוה, וּמְאַסִּפְכֶם [והמאסף אחריכם] אלוהי ישראל” (ישעיהו נ״ב:11, 12). על היוצאים את בבל להותיר אחריהם כל דבר שנטמא בפולחן הכזב הבבלי. הם נושאים את כלי יהוה ששימשו בבית המקדש שבירושלים, ומשום כך עליהם להיות טהורים לא רק למראית עין וכלפי חוץ, אלא בראש ובראשונה בלבבם (מלכים ב׳. כ״ד:11–13; עזרא א׳:7). יהוה הולך לפניהם ולכן אינם צריכים לצאת בחיפזון ובבהלה, גם אינם צריכים לצאת במנוסה כאילו בעקבותיהם אויבים צמאי־דם. אלוהי ישראל הוא חֵיל המאסף שלהם (עזרא ח׳:21–23).
22. כיצד הדגיש פאולוס שעל המשיחיים המשוחים לשמור על טוהר?
22 דברי ישעיהו בעניין ההיטהרות מתגשמים בעיקר בבניה של ”ירושלים של מעלה”. פאולוס הזהיר את המשיחיים הקורינתים שלא להירתם לעול אחד עם הבלתי מאמינים, ואז הזכיר את דברי ישעיהו נ״ב:11: ”על כן ’צאו מתוכם והיברו, נאום יהוה, וטמא אל־תיגעו’” (קורינתים ב׳. ו׳:14–17). כדוגמת שבי ציון שיצאו את בבל בדרכם הביתה, גם המשיחיים צריכים להתרחק מפולחן בבלי כוזב.
23. כיצד משרתי יהוה בימינו משתדלים לשמור על טוהר?
23 כך היה במיוחד כאשר תלמידיו המשוחים של ישוע המשיח יצאו את בבל הגדולה ב־1919. הם נטהרו בהדרגה מכל שמץ של פולחן כזב (ישעיהו ח׳:19, 20; רומים ט״ו:4). הם נעשו מודעים יותר ויותר לחשיבות הטוהר המוסרי. עדי־יהוה תמיד דגלו בערכי מוסר גבוהים, אלא שבמאמרי חוברת המצפה שיצאו לאור ב־1952 הובלט שכדי לשמור על טוהר הקהילה יש לנקוט צעדים משמעתיים נגד הלא־מוסריים. צעדים משמעתיים אלה נועדו לעזור גם לחוטא עצמו להבין שנדרשת ממנו חרטה כנה (קורינתים א׳. ה׳:6, 7, 9–13; קורינתים ב׳. ז׳:8–10; יוחנן ב׳. 10, 11).
24. (א) מה הם ”כלי יהוה” בני זמננו? (ב) מדוע יכולים המשיחיים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה ימשיך להיות להם חלוץ ומאסף כאחד?
24 המשיחיים המשוחים והמון רב של צאן אחרות נחושים בדעתם שלא לגעת בדבר טמא מבחינה רוחנית. בזכות הטוהר והניקיון שלהם הם ראויים לשאת את ”כלי יהוה” — את האמצעים היקרים שמספק אלוהים לשירות מקודש בין שמבית לבית, בשיעורי המקרא ובין שביתר היבטיה של הפעילות המשיחית. משרתי אלוהים השומרים על הטוהר שלהם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה ימשיך להיות להם חלוץ ומאסף כאחד. יש אפוא לעמו הטהור של אלוהים סיבות למכביר ’לרנן יחדיו’!
[הערת שוליים]
a לדיון מפורט יותר על הקשר בין ”ירושלים של מעלה” וילדיה הארציים משוחי הרוח, עיין בפרק 15 בספר זה.
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 183]
ציון תשוחרר מן השבי
[תמונה בעמוד 186]
מ־1919 החלו להיראות שוב ’רגליים נאוות’ ”על ההרים”
[תמונה בעמוד 189]
עדי־יהוה נושאים קולם יחדיו
[תמונה בעמוד 192]
”נושאי כלי יהוה” חייבים להיות טהורים מוסרית ורוחנית
