”שם חדש”
פרק עשרים ושלוש
”שם חדש”
1. איזה עידוד ניתן למצוא בישעיהו ס״ב?
עידוד, נחמה ותקווה שישובו לארצם — לזאת היו זקוקים גולי בבל המדוכאים. חלפו עשרות שנים מאז חורבן ירושלים ובית המקדש. במרחק של כ־800 קילומטר מבבל, עומדת יהודה בשממונה, ונראה שיהוה שכח את עמו. מה יוכל לשפר את מצב גולי בבל? הבטחות יהוה שישיבם הביתה וירשה להם לכונן מחדש את עבודת אלוהים הטהורה. במקום שייקראו ”עזובה” ו”שממה”, יינתנו להם שמות המעידים על מעמד רצוי בעיני אלוהים (ישעיהו ס״ב:4; זכריה ב׳:16). ישעיהו ס״ב רצוף הבטחות כאלה. אך פרק זה, כמו גם נבואות שיקום אחרות, נוגע בנושאים רחבים יותר משחרור היהודים השבויים בבבל. ישעיהו ס״ב, בהתגשמותו העיקרית, נוטע בנו ביטחון שישועתו של עם יהוה הרוחני — ”ישראל השייכים לאלוהים” — היא ודאית (גלטים ו׳:16).
יהוה לא ישקוט
2. כיצד שוב נוטה יהוה חסד לציון?
2 בבל נופלת ב־539 לפה״ס. אחרי כן, מוציא כורש מלך פרס צו המאפשר ליהודים יראי אלוהים לשוב לירושלים ולכונן בה מחדש את עבודת יהוה (עזרא א׳:2–4). בשנת 537 לפה״ס מגיעים לארצם הראשונים מבין שבי ציון. שוב נוטה יהוה חסד לירושלים, כפי שמשתקף מן החמימות שבהצהרתו הנבואית: ”למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט, עד יֵצא כנוגה צִדְקָהּ וישועתה כלפיד יבער” (ישעיהו ס״ב:1).
3. (א) מדוע מאס יהוה בסופו של דבר בציון הארצית, ובמי בחר במקומה? (ב) איזו סטייה דתית חלה ומתי, ובאיזו תקופה אנו חיים כיום?
3 יהוה קיים את הבטחתו לשקם את ציון, הלא היא ירושלים, בשנת 537 לפה״ס. יושביה זכו להיוושע על־ידו וצדקתם זרחה כאור נוגה. אך כעבור זמן מה שוב סטו מעבודת אלוהים הטהורה. בסופו של דבר, הם לא קיבלו את ישוע כמשיח, ויהוה מאס בהם מהיות עמו הנבחר (מתי כ״א:43; כ״ג:38; יוחנן א׳:9–13). יהוה הוליד גוי חדש, ”ישראל השייכים לאלוהים”. במאה הראשונה היה עם חדש זה עם סגולה ליהוה, ובני העם בישרו בהתלהבות את הבשורה הטובה בכל העולם הידוע דאז (גלטים ו׳:16; קולוסים א׳:23). למרבה הצער, לאחר מות השליחים חלה סטייה מדת האמת. כתוצאה מכך התפתחה אמונה משיחית כופרת, בה דוגלת כיום הנצרות (מתי י״ג:24–30, 36–43; מעשי השליחים כ׳:29, 30). במשך מאות שנים המיטה הנצרות חרפה רבה על שם יהוה. אך לבסוף, בשנת 1914 החלה ’שנת הרצון’ של יהוה, ועימה גם התגשמותה העיקרית של נבואת ישעיהו זו (ישעיהו ס״א:2).
4, 5. (א) את מי מסמלים כיום ציון ובניה? (ב) באיזה מובן משמשת ציון ביד יהוה כדי להוציא את ”ישועתה כלפיד יבער”?
4 הבטחת יהוה לשקם את ציון מתקיימת בתקופתנו בארגונו השמימי, ב”ירושלים של מעלה”, אותה מייצגים בניה הארציים, שהם המשיחיים משוחי הרוח (גלטים ד׳:26). ארגונו השמימי של יהוה משול לאשה נאמנה שהיא עזר כנגדו — עירנית, אוהבת וחרוצה. ומה גדולה היתה השמחה כשב־1914 ילדה אשה זו את מלכות המשיח! (ההתגלות י״ב:1–5) במיוחד מאז 1919, בישרו בניה הארציים בגויים על צדקתה ועל הישועה. בנים אלה מאירים כמו לפיד ומפיצים אורם בחשכת העולם, בדיוק כפי שחזה ישעיהו (מתי ה׳:15, 16; פיליפים ב׳:15).
5 יהוה מעוניין מאוד בטובת עובדיו, והוא לא ישקוט ולא יחשה עד אשר יקיים את כל הבטחותיו לציון ולבניה. שארית המשוחים ובני לווייתם ’הצאן האחרות’ מסרבים להחריש (יוחנן י׳:16). הם נושאים קולם ברמה ומראים לאנשים את הדרך היחידה לישועה (רומים י׳:10).
”שם חדש” מאת יהוה
6. מה מועיד יהוה לציון?
6 מה מועיד יהוה לציון, אשתו השמימית, אותה מייצגת ירושלים הקדומה? הוא מציין: ”וראו גויים צדקך, וכל מלכים כבודך. וקורָא לָךְ שם חדש, אשר פי יהוה יִקֳּבֶנּוּ” (ישעיהו ס״ב:2). כל העמים נאלצים להתבונן בתשומת לב רבה בצדקת בני ישראל. אפילו מלכים נאלצים להודות שיהוה מולך בירושלים, ושכל שלטונם הוא כקליפת השום בהשוואה למלכות יהוה (ישעיהו מ״ט:23).
7. מה מסמל שמה החדש של ציון?
7 יהוה נותן תוקף לשינוי שחל במצבה של ציון על־ידי שינוי שמה. שמה החדש מסמל את המעמד המבורך והמכובד לו זוכים בני ציון הארציים מאז 537 לפה״ס. a הוא מוכיח שיהוה מכיר בכך שציון שייכת לו. ישראל השייכים לאלוהים שמחים שיהוה מוצא בהם חפץ והנאה, וחברי הצאן האחרות שמחים עימם.
8. באילו דרכים חולק יהוה כבוד לציון?
8 יהוה קרא לציון בשם חדש, וכעת הוא מבטיח: ”והיית עטרת תפארת ביד יהוה, וּצְנִיף מלוכה בכף אלוהייך” (ישעיהו ס״ב:3). יהוה מרומם את אשתו הסמלית, ציון השמימית, למען תהיה מושא להערצה (תהלים מ״ח:3; נ׳:2). עטרת התפארת ו’צניף המלוכה’ מעידים כי היא עוטה כבוד וסמכות (זכריה ט׳:16). ישראל השייכים לאלוהים מייצגים את ציון השמימית, הלא היא ”ירושלים של מעלה”, ומהווים פועל יוצא של כוח אלוהים, של יד אלוהים (גלטים ד׳:26). בעזרת יהוה נזקפו לזכותה של אומה רוחנית זו הישגים מרשימים של נאמנות ומסירות. מיליונים מבין המשוחים והצאן האחרות מקבלים כוח לגלות אמונה ואהבה יוצאות מגדר הרגיל. לאחר שיזכו המשוחים לגמולם השמימי המפואר, ישמשו הם באלף שנות שלטון המשיח כלי ביד יהוה, באמצעותו ירומם יהוה את הבריאה הנאנחת ויַקנה לה חיי נצח (רומים ח׳:21, 22; ההתגלות כ״ב:2).
”חָפֵץ יהוה בָּךְ”
9. תאר את השינוי הנפלא שחל במצבה של ציון.
9 השם החדש שמקבלת ציון השמימית, המסומלת על־ידי בניה הארציים, הוא חלק מהשינוי הנפלא שחל במצבה. אנו קוראים: ”לא ייאמר לך עוד עזובה, ולארצך לא ייאמר עוד שממה; כי לך ייקרא חפצי־בה, ולארצך בעולה. כי חָפֵץ יהוה בָּךְ, וארצך תיבעל” (ישעיהו ס״ב:4). ציון הארצית היתה שוממה מאז נחרבה ב־607 לפה״ס. עם זאת, יהוה מעודד אותה ואומר שתיבנה ותיושב מחדש. ציון שהיתה חרבה, לא תהיה עוד כאשה עזובה וארצה לא תישאר שוממה. כתוצאה מן השיקום שיחול בירושלים ב־537 לפה״ס ישתנה מצבה מקצה לקצה — לא עוד תהיה חרֵבה. יהוה מכריז כי ציון תיקרא ”חפצי־בה”, וארצה תיקרא ”בעולה” (ישעיהו נ״ד:1, 5, 6; ס״ו:8; ירמיהו כ״ג:5–8; ל׳:17; גלטים ד׳:27–31).
10. (א) איזה מהפך חל בקרב ישראל השייכים לאלוהים? (ב) מהי ’ארצם’ של ישראל השייכים לאלוהים?
10 מאז 1919 חל מהפך דומה בקרב ישראל השייכים לאלוהים. בימי מלחמת העולם הראשונה נראה היה שאלוהים מתכחש למשיחיים המשוחים. אך ב־1919 הם שבו למעמדם הרצוי, ועבודת האלוהים שלהם טוהרה. היתה לכך השלכה על עיקרי האמונה שלהם, על ארגונם ועל פעילותם. ישראל השייכים לאלוהים נכנסו ל’ארצם’, לנחלתם הרוחנית שהיא תחום פעילותם (ישעיהו ס״ו:7, 8, 20–22).
11. כיצד בועלים או משיגים היהודים בעלות על אמם כעל אשה?
11 יהוה מבליט עוד יותר את מעמדם החדש והרצוי של בני עמו בהכרזה: ”כי יבעל בחור בתולה, יבעלוךְ בנייך. ומשוש חתן על כלה, ישיש עלייך אלוהייך” (ישעיהו ס״ב:5). כיצד בועלים או משיגים היהודים, ’בני ציון’, בעלות על אמם כעל אשה? הם עושים כן כשהם משתחררים מן הגלות בבבל ושבים לארצם, מקבלים בעלות על בירתם הקדומה ומיישבים אותה מחדש. כשזה קורה, ציון כבר אינה שוממה אלא שופעת בנים (ירמיהו ג׳:14).
12. (א) כיצד הבהיר יהוה שהמשיחיים המשוחים הם חלק מהארגון שקשור אליו בקשרי נישואין? (ב) כיצד מספקים מגעיו של יהוה עִם עמו מופת נעלה לנישואין? (עיין במסגרת בעמוד 342.)
12 במקביל, מאז 1919 זכו בני ציון הרוחנית לבעלות על ארצם, היא נחלתם הרוחנית, הנקראת בשמה הנבואי ”בעולה”. פעילותם המשיחית בארץ זו הוכיחה כי המשיחיים המשוחים הם ”עם לשמו” של יהוה (מעשי השליחים ט״ו:14). החפץ וההנאה שיהוה מוצא במשיחיים אלה ניכרים בהם בעליל שכן הם מניבים את פרי המלכות ומבשרים על שמו. יהוה הבהיר שהם חלק מהארגון הקשור אליו בעבותות בל יינתקו. הוא משח אותם ברוח הקודש, שחרר אותם משביָם הרוחני והשתמש בהם להכרזת תקוות המלכות לאנושות כולה. בכך הוכיח יהוה שהוא שש עליהם כחתן העולץ בכלתו (ירמיהו ל״ב:41).
”אל דֳּמִי לכם”
13, 14. (א) כיצד סיפקה ירושלים הגנה בימי קדם? (ב) כיצד הפכה ציון ל”תהילה בארץ”?
13 השם הסמלי החדש שנותן יהוה לבני עמו, נוסך בהם ביטחון. ידוע להם שהוא מכיר בהם ושהם שייכים לו. אך כעת משתמש יהוה בדוגמה אחרת ומדמה את עמו לעיר בצורה: ”על חומותייך, ירושלים, הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה, תמיד לא יֶחֱשוּ. המזכירים את יהוה, אל דֳּמִי לכם [אל תידומו], ואל תיתנו דֳמִי לו, עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ” (ישעיהו ס״ב:6, 7). שארית הנאמנים שבה מבבל, ובמועד שקבע יהוה הופכת ירושלים ל”תהילה בארץ”, לעיר בצורה המספקת הגנה ליושביה. יומם ולילה עומדים שומריה על החומות, דרוכים להבטיח את ביטחונה של העיר ולהתריע על כל סכנה הנשקפת לאזרחיה (נחמיה ו׳:15; ז׳:3; ישעיהו נ״ב:8).
14 בימינו משתמש יהוה בצופיו המשוחים כדי לקרוא לענווים דרור מן השבי לדתות הכזב. הללו מוזמנים להיכנס לארגונו, בו ימצאו הגנה מטומאה רוחנית, מהשפעות שליליות וממורת רוחו של יהוה (ירמיהו ל״ג:9; צפניה ג׳:19). מרכיב חיוני בהגנה זו היא כיתת הצופה, ”העבד הנאמן והנבון” שמספק אוכל רוחני בעתו (מתי כ״ד:45–47, דל׳). גם ’ההמון הרב’, העמל לצד כיתת הצופה, ממלא תפקיד חשוב בהפיכת ציון ל”תהילה בארץ” (ההתגלות ז׳:9).
15. כיצד כיתת הצופה ובני לווייתה משרתים את יהוה ללא ליאות?
15 כיתת הצופה ובני לווייתה טרם סיימו את תפקידם. הם ממלאים אותו בלב ונפש, מה שניכר בפעילותם הנלהבת של מיליוני נאמנים הזוכים לתמיכתם של משגיחים נודדים ונשותיהם, של מתנדבים בבתי־אל השונים ובבתי־הדפוס של עדי־יהוה, של שליחים ושל חלוצים עוזרים, רגילים ומיוחדים. זאת ועוד, הם עמלים בבניית אולמי מלכות חדשים, מבקרים את החולים, חשים לעזרת אנשים הנתקלים בבעיות רפואיות קשות ומגישים סיוע בעתו לקורבנות של אסונות ותאונות. יש להם רוח של הקרבה עצמית, ולא אחת רבים מהם אכן עובדים את אלוהים ”כל היום וכל הלילה” (ההתגלות ז׳:14, 15).
16. כיצד נקראים עובדי יהוה ’לא לתת דומי לו’?
16 משרתי יהוה נקראים להתפלל ללא הרף לאלוהים ש’ייעשה רצונו כבשמים כן בארץ’ (מתי ו׳:9, 10; תסלוניקים א׳. ה׳:17). הם נקראים ’לא לתת דומי’ ליהוה, כלומר לא לידום עד אשר יתממשו התקוות והשאיפות לגבי שיקום עבודת אלוהים האמיתית. ישוע הדגיש עד כמה חשוב להתפלל תמיד ולא לרפות, ועודד את תלמידיו ’לקרוא [אל אלוהים] יומם ולילה’ (לוקס י״ח:1–8).
שירות אלוהים יבוא על שכרו
17, 18. (א) באיזה מובן יוכלו יושבי ציון לראות פרי בעמלם? (ב) כיצד רואים משרתי יהוה בימינו פרי בעמלם?
17 השם החדש בו קורא יהוה לבני עמו מחזק את ביטחונם שעמלם איננו לריק. ”נשבע יהוה בִּימִינוֹ ובזרוע עוזו: ’אם אתן את דגנךְ עוד מאכל לאויבייך, ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו. כי מְאַסְפָיו יאכלוהו, והיללו את יהוה; ומקבציו ישתוהו בחצרות קודשי’” (ישעיהו ס״ב:8, 9). יד ימינו של יהוה וזרוע עוזו מסמלות את כוחו וגבורתו (דברים ל״ב:40; יחזקאל כ׳:5). מעצם שבועתו בהן עולה שהוא נחוש בדעתו לשנות את מצבה של ציון. ב־607 לפה״ס מרשה יהוה לאויבי ציון לשדוד אותה ולבזוז את רכושה (דברים כ״ח:33, 51). אך כעת רק הזכאים ליהנות מרכושה של ציון אכן ייהנו ממנו (דברים י״ד:22–27).
18 הבטחה זו מתגשמת גם בימינו, בפריחה ובשגשוג הרוחניים החלים בעמו המשוקם של יהוה. בני עמו רואים פרי בעמלם במספר הולך וגדל של תלמידים משיחיים ובשפע של מזון רוחני (ישעיהו נ״ה:1, 2; ס״ה:14). יהוה נוכח כי משרתיו נאמנים לו, ולכן אינו מניח לאויביהם להפריע לפריחתם הרוחנית או לגזול מהם את תוצאות שירותם הנעשה בלב שלם. כל מה שנעשה למען יהוה לעולם לא יהיה לריק (מלאכי ג׳:10–12; עברים ו׳:10).
19, 20. (א) כיצד פונתה הדרך ליהודים ששבו לירושלים? (ב) כיצד בימינו מפונה לענווים הדרך לארגון יהוה?
19 השם החדש גם הופך את ארגון יהוה למוקד משיכה לישרי הלב. המונים נוהרים אליו, והדרך פנויה עבורם. נבואת ישעיהו מציינת: ”עיברו, עיברו בשערים! פנו דרך העם! סולו, סולו המסילה! סַקְּלוּ מאבן! הרימו נס [אות] על העמים!” (ישעיהו ס״ב:10) קרוב לוודאי שקריאה זו התייחסה בראשונה ליציאה משעריהן של ערי בבל בדרך לירושלים. שבי ציון צריכים היו לסקל את האבנים מן הדרך כדי להקל על המסע ולהרים נס כדי להראות את הדרך (ישעיהו י״א:12).
20 מאז 1919 הובדלו המשיחיים המשוחים לעבודת קודש, והם עוברים ב”דרך הקודש” (ישעיהו ל״ה:8). הם היו הראשונים שהחלו להתהלך במסלול רוחני זה בצאתם מבבל הגדולה (ישעיהו מ׳:3; מ״ח:20). אלוהים נתן בידם את הזכות להיות חוד החנית בהכרזת נפלאותיו ובהכוונת הזולת אל הדרך. סיקול האבנים — סילוק המכשלות — היה בעיקר לטובתם הם (ישעיהו נ״ז:14). הם היו צריכים להבין היטב מה הם מטרות אלוהים ועקרונותיו. אמונות כוזבות הן אבני נגף בדרך לחיים, ואילו דבר יהוה כ”פטיש יפוצץ סלע”. בעזרתו ניפצו המשיחיים המשוחים את אבני הנגף שהיו עלולות להכשיל את המעוניינים לשרת את יהוה (ירמיהו כ״ג:29).
21, 22. מהו הנס שהרים יהוה למען היוצאים מדתות הכזב, ומניין לנו זאת?
21 בשנת 537 לפה״ס היתה ירושלים לנס שאותת לשבי ציון לשוב ולבנות את בית המקדש (ישעיהו מ״ט:22). ב־1919, כאשר יצאה השארית המשוחה מן השבי לדתות הכזב, לא שוטטו חבריה ללא מטרה. הם ידעו מהו היעד, משום שיהוה הרים להם נס. ומהו נס זה? הנס עליו נובא בישעיהו י״א:10: ”והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים”. השליח פאולוס מייחס מילים אלה לישוע (רומים ט״ו:8, 12). האות או הנס הוא ישוע המשיח, המולך על הר ציון השמימי! (עברים י״ב:22; ההתגלות י״ד:1).
22 המשיחיים המשוחים וגם הצאן האחרות מתקבצים סביב ישוע המשיח במטרה להשתתף בעבודתו המאחדת של האל העליון. מלכותו של ישוע נועדה להצדיק את ריבונותו האוניברסלית של יהוה ולברך את ישרי הלב הבאים מכל עמי הארץ. האין זו סיבה טובה לכל אחד מאיתנו להלל את יהוה ולרוממו?
”הנה ישעך בא!”
23, 24. כיצד בא ישעם של המאמינים באלוהים?
23 השם החדש שיהוה מעניק לארגונו דמוי האשה קשור לישועתם הנצחית של בניה. ישעיהו כותב: ”הנה יהוה השמיע אל קצה הארץ: ’אימרו לבת ציון, ”הנה ישעך בא! הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו!”’” (ישעיהו ס״ב:11) היהודים זכו לישועה כאשר בבל נפלה והם שבו לארצם. אך ממילים אלה משתמעת ישועה גדולה יותר. הכרזת יהוה מזכירה את נבואת זכריה על ירושלים: ”גילי מאוד בת־ציון, הריעי בת ירושלים! הנה מלכך יבוא לך. צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עַיִר בן אתונות” (זכריה ט׳:9).
24 שלוש שנים וחצי לאחר שנטבל ישוע במים ונמשח ברוח אלוהים, רכב ישוע אל תוך ירושלים וטיהר את המקדש (מתי כ״א:1–5; יוחנן י״ב:14–16). בימינו משמש ישוע המשיח כמושיע שהקים יהוה לכל המאמינים בו. מ־1914, השנה בה הוכתר למלך, משמש ישוע גם כשופט וכמוציא לפועל של משפטי יהוה. ב־1918, שלוש שנים וחצי לאחר שהומלך, טיהר ישוע את מקדשו הרוחני של יהוה, אותו מייצגת על הארץ קהילת המשיחיים המשוחים (מלאכי ג׳:1–5). הרמתו כנס סימנה את תחילתו של איסוף אדיר של אנשים מכל קצוות ארץ שיתמכו במלכות המשיח. וכדוגמת התפתחויות העבר, ישראל השייכים לאלוהים ’נושעו’ כאשר שוחררו מבבל הגדולה ב־1919. ה’שכר’ או ה’פעולה’ השמורים לקוצרים המקריבים מעצמם הם חיי אלמוות בשמים או חיי נצח עלי אדמות. כל השומרים על נאמנותם יכולים להיות סמוכים ובטוחים ש’עמלם איננו לריק באדון’ (קורינתים א׳. ט״ו:58).
25. מה מובטח לעמו של יהוה?
25 איזה עתיד מזהיר צפוי לארגונו השמימי של יהוה, לנציגיו המשוחים שעודם עלי אדמות ולכל הפעילים שמתרועעים עימם! (דברים כ״ו:19) ישעיהו מנבא: ”וקראו להם עם הקודש, גאולי יהוה; ולך ייקרא דרושה, עיר לא נֶעֱזָבָה” (ישעיהו ס״ב:12). היתה תקופה בה ”ירושלים של מעלה”, אותה מייצגים ישראל השייכים לאלוהים, חשה עזובה. היא לעולם לא תחוש כך שוב. עמו של יהוה תמיד יחסה בכנפיו, יזכה להגנתו וייהנה משביעות רצונו.
[הערת שוליים]
a ”שם חדש” מסמל לעתים בנבואות המקרא מעמד או זכות חדשים (ההתגלות ב׳:17; ג׳:12).
[שאלות לימוד]
[תיבה בעמוד 342]
מופת נעלה לנישואין
כאשר אנשים מתחתנים, הם מביאים איתם את הציפיות שלהם מן הנישואין. אך מה הן הציפיות של אלוהים? מאחר שהוא הקים את מוסד הנישואין, מה הוא הועיד לקשר זה?
רמז אחד לגבי נקודת מבטו של אלוהים ניתן למצוא בקשר שלו עִם עם ישראל. ישעיהו מתאר יחסים אלה כברית נישואין (ישעיהו ס״ב:1–5). שים לב מה עושה יהוה אלוהים, ה’בעל’ למען ה”כלה”. הוא מגן עליה ומקדש אותה (ישעיהו ס״ב:6, 7, 12). הוא מכבד ומעריך אותה (ישעיהו ס״ב:3, 8, 9). והוא מוצא בה חפץ והנאה, כפי שעולה מן השמות החדשים שהוא נותן לה (ישעיהו ס״ב:4, 5, 12).
בכתבי־הקודש המשיחיים חוזר פאולוס על דברי ישעיהו לגבי הקשר שבין יהוה וישראל כאשר הוא משווה את הקשר בין בעל ואשה לקשר שבין המשיח וקהילת המשיחיים המשוחים (אפסים ה׳:21–27).
פאולוס עודד את המשיחיים לחקות בנישואיהם את הקשר שבין ישוע והקהילה. אין אהבה גדולה מאהבת יהוה כלפי ישראל ומאהבת המשיח כלפי הקהילה. נישואין סמליים אלה מציבים מופת נעלה לנישואין מוצלחים ומאושרים בקרב המשיחיים (אפסים ה׳:28–33).
[תמונה בעמוד 339]
יהוה יתן לציון השמימית שם חדש
[תמונות בעמוד 347]
כיתת הצופה של יהוה אינה מחרישה בימינו
