בתנ”ך תמצא ספר בשם רות. זהו סיפור על משפחה אשר חיה בימי השופטים. רות היתה אשה צעירה מארץ מואב; היא לא היתה שייכת לעמו של אלוהים. אבל כאשר למדה רות על יהוה, האל האמיתי, היא התחילה לאהוב אותו מאוד. נעמי היתה אשה מבוגרת שעזרה לרות ללמוד על יהוה.‏

נעמי היתה אשה מישראל. היא ובעלה ושני בניה עברו לארץ מואב, כאשר היה רעב בישראל. ואז, יום אחד מת בעלה של נעמי. אחר־כך התחתנו בניה של נעמי עם שתי נשים מואביות, בשם רות ועורפה. אבל, אחרי עשר שנים בערך, מתו שני בניה של נעמי. עד כמה העציב הדבר את נעמי ואת שתי הנשים! מה תעשה נעמי עכשיו?‏

יום אחד החליטה נעמי לצאת לדרך הארוכה בחזרה לבית־לחם. רות ועורפה רצו להישאר איתה, ולכן הן הצטרפו אליה. אבל, לאחר שעשו יחד כברת דרך, פנתה נעמי לשתי הנשים ואמרה: ’חיזרו כל אחת אל ביתה ואל אימה’.‏

נעמי נשקה לשתי הנשים לשלום. הן התחילו לבכות, מפני שאהבו מאוד את נעמי. הן אמרו: ’לא! אנו רוצות ללכת יחד איתך אל עמך’. אבל נעמי ענתה להן: ’עליכן לחזור, בנותיי. יהיה לכן טוב יותר בבית’. אז עורפה התחילה בדרכה הביתה. אבל רות לא הלכה.‏

נעמי פנתה אל רות ואמרה: ’עורפה כבר עזבה. לכי גם את איתה’. אבל רות ענתה: ’אל תנסי לשכנע אותי לעזבך! הרשי לי ללכת איתך. היכן שתלכי, אלך, והיכן שתגורי, אגור. עַמֵך יהיה עַמִי, ואלוהייך יהיה אלוהיי. היכן שתמותי, אמות, ושם אקבר’. לאחר שאמרה זאת, לא ניסתה שוב נעמי לבקש ממנה לחזור אל ביתה.‏

לבסוף הגיעו שתי הנשים אל ישראל. הן התיישבו בבית־לחם. רות התחילה מייד לעבוד בשדות, בגלל שזאת היתה העונה של קציר־השעורה. איש בשם בועז הרשה לה לאסוף שעורה בשדותיו. האם אתה יודע מי היתה אמו של בועז? היא היתה רחב מיריחו.‏

יום אחד אמר בועז לרות: ’שמעתי עלייך הכל, ועד כמה היית טובה אל נעמי. אני יודע שעזבת את אביך ואת אמך ואת ארצך, ושבאת לגור בין אנשים שמעולם לא היכרת לפני־כן. יברך אותך יהוה!’‏

רות ענתה: ’אתה נדיב מאוד כלפי, אדוני. גרמת לי להרגיש טוב יותר בגלל הדברים שאמרת’. בועז חיבב את רות מאוד, ולא עבר זמן רב והוא נשא אותה לאשה. עד כמה שמחה נעמי! אבל היא שמחה אפילו עוד יותר כאשר נולד לרות ולבועז בן בכור, בשם עובד. אחר־כך נעשה עובד הסבא של דוד‏, שעליו נלמד דברים רבים מאוחר יותר.‏