אחרי שדוד הרג את גולית, הביא אבנר בן־נר, שר־הצבא של ישראל, את דוד אל שאול. שאול היה מאוד מרוצה מדוד. הוא נתן לו תפקיד חשוב בצבא שלו והביא אותו לגור בבית־המלך.‏

אחרי זמן־מה, כאשר חזר הצבא ממלחמה עם הפלישתים, שרו הנשים: ’היכה שאול באלפיו, ודוד ברבבותיו’. במילים אחרות, הן שרו שדוד הרג יותר אויבים מאשר שאול. שאול התחיל לקנא בדוד, מפני שנתנו לו כבוד גדול יותר מאשר לו. אבל בנו של שאול, יונתן, לא קינא. הוא אהב את דוד מאוד, וגם דוד אהב את יונתן. וכך, שניהם הבטיחו איש לרעהו שהם יהיו תמיד ידידים.‏

דוד ידע לנגן יפה על נֵבֶל, ושאול אהב לשמוע את נגינתו. אבל יום אחד הקנאה שהרגיש שאול גרמה לו לעשות מעשה נורא. כאשר ניגן דוד בנבל, לקח שאול את החנית שלו והטיל אותה בכיוון של דוד, ואמר: ’אכה בדוד ובקיר’, כלומר, אזרוק את החנית כדי שהיא תיכנס בדוד וגם בקיר שמאחוריו. אבל דוד זז, והחנית לא פגעה בו. אחר־כך, שוב לא הצליח לפגוע בדוד בחנית. כך ידע דוד שעליו להיזהר מאוד מפני שאול.‏

האם אתה זוכר את ההבטחה של שאול? הוא הבטיח שייתן את בתו למי שיהרוג את גולית. סוף־סוף הרשה שאול לדוד לקחת את בתו מיכל לאשה, אבל הוא ציווה קודם על דוד להרוג 100 פלישתים. תאר לעצמך! שאול קיווה שהפלישתים יהרגו את דוד. אבל הם לא הרגו אותו, ולכן נתן שאול את בתו לדוד לאשה.‏

יום אחד גילה שאול ליונתן ולכל עבדיו שהוא רוצה להרוג את דוד. אבל יונתן אמר לאביו: ’אנא, אל תפגע בדוד. הוא אף־פעם לא עשה לך רעה. כל מה שעשה רק הביא לך תועלת. הוא סיכן את חייו כאשר יצא להרוג את גולית, ואתה שמחת על שהרג אותו’.‏

שאול שמע בקול בנו, והבטיח שלא יפגע בדוד לרעה. אחר־כך הוחזר דוד אל בית־המלך, והוא שירת את שאול כמו בעבר. אך, יום אחד, כאשר ניגן דוד בנבל, שוב הטיל שאול את החנית על דוד. דוד זז הצידה, והחנית פגעה בקיר. זו היתה הפעם השלישית! עכשיו ידע דוד שעליו לברוח!‏

בלילה ההוא הלך דוד אל ביתו. אבל שאול שלח כמה אנשים כדי להרוג את דוד. מיכל ידעה מה התכוון אביה לעשות. לכן, היא אמרה לדוד בעלה: ’אם לא תברח הלילה, מחר כבר תהיה מת’. בלילה ההוא עזרה מיכל לדוד להימלט דרך החלון. במשך שבע שנים בערך נאלץ דוד להתחבא במקומות רבים, כדי ששאול לא יוכל למצוא אותו.‏