מה קורה כאן בתמונה? האנשים עורכים משתה גדול. מלך בבל הזמין אלף אורחים חשובים. הם משתמשים בכלי הזהב והכסף שנלקחו מבית־המקדש של יהוה בירושלים. אבל לפתע פתאום הופיעו אצבעות של יד־אדם והתחילו לכתוב על הקיר. כולם נבהלו.‏

בלשאצר, נכדו של נבוכדנאצר, היה המלך. הוא קרא להביא לפניו את יועציו החכמים. ’כל מי שיוכל לקרוא את הכתב הזה ולומר לי מה פירושו’, אמר המלך, ’יקבל מתנות רבות ויהיה השליט השלישי בממלכה”. אבל אף אחד מאנשיו החכמים לא היה מסוגל לקרוא את הכתובת שעל הקיר, ולא לפרש אותה.‏

אמו של המלך שמעה את הרעש ונכנסה אל אולם המשתה הגדול. ’אל נא תיבהל’, אמרה היא למלך. ’יש בממלכתך איש המכיר את אלוהי הקודש. כאשר סבך נבוכדנאצר היה מלך, הוא עשה אותו לראש כל אנשיו החכמים. שמו דניאל. שלח לקרוא לו, והוא יאמר לך מה פירוש המילים האלה’.‏

אז שלחו מייד לקרוא לדניאל. אחרי שסירב לקחת את המתנות שהציע לו המלך, התחיל דניאל לספר מדוע הוריד פעם יהוה את נבוכדנאצר, סבו של בלשאצר, מכיסא־המלוכה. ’הוא התגאה מאוד’, אמר דניאל. ’ויהוה העניש אותו’.‏

‏’אבל אתה’, אמר דניאל לבלשאצר, ’ידעת את כל מה שקרה לו, ובכל זאת אתה מתגאה בדיוק כמו נבוכדנאצר. הבאת את כלי בית־המקדש של יהוה ושתית מהם. שיבחת אלילים עשויים עץ ואבן, ולא כיבדת את האלוהים שברא אותך. בגלל זה שלח אלוהים את היד כדי שתכתוב את המילים האלה.‏

‏’וזה מה שכתוב’, אמר דניאל: ’מנא, מנא, תקל ופרסין’.‏

‏’מנא פירושו, שאלוהים מנה את ימי מלכותך ומצא שנגמרו. תקל פירושו, שנשקלת במאזניים ונמצאת חסר. פרסין פירושו, שממלכתך ניתנה למדי ופרס’.‏

בזמן שדניאל דיבר, כבר התחילו המדים והפרסים להתקיף את בבל. הם כבשו את העיר והרגו את בלשאצר. הכתובת שעל הקיר התקיימה באותו לילה! אבל מה יקרה עכשיו לעם־ישראל? מייד נראה, אבל תחילה נראה מה קרה לדניאל‏.‏