האם אתה זוכר שקראנו על שלושת הבחורים שאתה רואה בתמונה? אלה הם חבריו של דניאל, שסירבו לאכול משולחן המלך. אלה הם חנניה, מישאל ועזריה, שהבבלים קראו להם שדרך, מישך ועבד־נגו. אבל התבונן בהם עכשיו. למה הם אינם משתחווים לפסל הענק הזה, כמו כל שאר האנשים? הבה נראה.‏

האם אתה זוכר את המצוות שנכתבו באצבע אלוהים, הנקראות ”עשרת הדיברות”? הדיבר הראשון אומר: ”לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני”. הבחורים שאתה רואה כאן מצייתים למצווה הזאת, למרות שזה לא היה קל.‏

נבוכדנאצר מלך בבל קרא לאנשים חשובים רבים לתת כבוד לפסל שהקים. הוא אמר לכל האנשים שהתאספו: ’כאשר תשמעו את קול הקרן, הנבל ושאר כלי־הנגינה, השתחוו לפסל הזהב. כל מי שלא ישתחווה, יושלך מייד לתוך כבשן אש בוערת’.‏

כאשר שמע נבוכדנאצר ששדרך, מישך ועבד־נגו לא השתחוו לפסל הזהב, הוא התמלא כעס. הוא ציווה להביאם לפניו. הוא נתן להם הזדמנות נוספת להשתחוות. אך, שלושת הבחורים האלה בטחו ביהוה. ’אלוהינו, שאותו אנחנו משרתים, יכול להציל אותנו’, הם אמרו לנבוכדנאצר. ’אבל אפילו אם לא יציל אותנו, לא נשתחווה לפסל הזהב שלך’.‏

המלך כעס עוד יותר אחרי ששמע את המילים האלה. לא רחוק משם עמד כבשן אש והוא ציווה: ’חממו את הכבשן פי־שבעה יותר מהרגיל!’ אחר־כך ציווה על הגברים החזקים ביותר בצבאו לקשור את שדרך, מישך ועבד־נגו בחבלים ולהשליך אותם אל כבשן האש. הכבשן היה כל־כך חם, עד שגיבוריו של נבוכדנאצר מתו מן הלהבות. אך, מה קרה לשלושת הבחורים שאותם השליכו לתוכו?‏

המלך הסתכל לתוך הכבשן, ונתמלא פחד. ’האם לא קשרנו שלושה אנשים והשלכנו אותם אל תוך כבשן האש הבוערת?’ הוא שאל.‏

‏’נכון’, ענו עבדיו.‏

‏’אז מדוע אני רואה ארבעה אנשים מתהלכים בתוך האש’, הוא שאל. ’והם לא קשורים, והאש איננה שורפת אותם. והרביעי נראה כמו בן־אלוהים’. המלך התקרב עכשיו אל דלת הכבשן וקרא: ’שדרך! מישך! עבד־נגו! עבדי האל העליון, צאו ובואו!’‏

כאשר יצאו משם, ראו כולם שלא קרה להם שום רע. אז אמר המלך: ’ברוך אלוהי שדרך, מישך ועבד־נגו! הוא שלח את מלאכו והציל את עבדיו, בגלל שהם לא השתחוו ולא עבדו אף אל מלבד אלוהיהם’.‏

נכון שזו דוגמה נפלאה לנאמנות ליהוה, שעלינו ללמוד ממנה?‏