פרק 20
’חלקו את הארץ כנחלה’
במוקד: חלוקת הארץ ומשמעותה
1, 2. (א) מה מורה יהוה ליחזקאל לעשות? (ב) באילו שאלות נדון?
יחזקאל זה עתה ראה חזון שוודאי החזיר אותו כ־900 שנה אחורה, לימיהם של משה ויהושע. אז תיאר יהוה בפני משה את גבולות הארץ המובטחת, ומאוחר יותר אמר ליהושע כיצד לחלק את הארץ בין שבטי ישראל (במ׳ ל״ד:1–15; יהו׳ י״ג:7; כ״ב:4, 9). אך כעת, בשנת 593 לפה״ס, יהוה מורה ליחזקאל ולאחיו הגולים לחלק פעם נוספת את הארץ המובטחת בין שבטי ישראל (יח׳ מ״ה:1; מ״ז:14; מ״ח:29).
2 איזה מסר הכיל החזון עבור יחזקאל ואחיו הגולים? מדוע החזון הוא מקור עידוד עבור משרתי אלוהים כיום? והאם תהיה לו התגשמות גדולה יותר בעתיד?
חזון ובו ארבע הבטחות
3, 4. (א) אילו ארבע הבטחות כולל החזון האחרון שקיבל יחזקאל? (ב) איזו הבטחה נבחן בפרק זה?
3 החזון האחרון שקיבל יחזקאל ממלא תשעה פרקים בספרו (יח׳ מ׳:1 עד מ״ח:35). הוא העניק לגולים ארבע הבטחות מעודדות בדבר שיקומו של עם ישראל. באילו הבטחות מדובר? ראשית, עבודת אלוהים הטהורה בבית המקדש תושב על כנה. שנית, כוהנים ורועים צדיקים ינהיגו את האומה המשוקמת. שלישית, כל מי שישובו לאדמת ישראל יקבלו נחלה. ורביעית, יהוה יהיה איתם ושוב ישכון בקרבם.
4 פרקים 13 ו־14 בספר דנו בהתגשמות שתי ההבטחות הראשונות — שיקום עבודת אלוהים האמיתית והנהגתם של רועים צדיקים. בפרק זה נתמקד בהבטחה השלישית בדבר חלוקת הארץ. ובפרק הבא נבחן את ההבטחה הנוגעת לנוכחותו של יהוה (יח׳ מ״ז:13–21; מ״ח:1–7, 23–29).
”הארץ... ניתנת לכם כנחלה”
5, 6. (א) איזה שטח הוקצה כנחלה בחזון יחזקאל? (ראה תמונה בתחילת הפרק.) (ב) מה הייתה מטרת החזון על חלוקת הארץ?
5 קרא יחזקאל מ״ז:14. בחזון הסב יהוה את תשומת ליבו של יחזקאל לחבל ארץ שבקרוב ייראה ”כגן עדן” (יח׳ ל״ו:35). בהמשך אמר: ”זה השטח אשר תקצו כנחלות הארץ לשנים עשר שבטי ישראל” (יח׳ מ״ז:13). ”השטח” שיוקצה הוא ארץ ישראל המשוקמת שאליה עתידים היו לשוב הגולים. בהמשך, כמתועד ביחזקאל מ״ז:15–21, תיאר יהוה לפרטי פרטים את גבולותיה החיצוניים של הארץ.
6 מה הייתה מטרת החזון על חלוקת הארץ? תיאור הגבולות המדוקדק העניק ליחזקאל וליתר הגולים את הביטחון שארצם האהובה תשוקם ללא צל של ספק. תאר לעצמך כמה הבטחתו של יהוה, שתוארה בצורה כה מוחשית ומפורטת, רוממה את רוחם של הגולים! האם עמו הקדום של אלוהים אכן ירש את הארץ שניתנה לו כנחלה? בהחלט.
7. (א) מה קרה ב־537 לפה״ס, ומה זה מזכיר לנו? (ב) איזו שאלה נבחן תחילה?
7 בשנת 537 לפה״ס, כ־56 שנים אחרי שיחזקאל קיבל את החזון, אלפי גולים החלו לשוב לארץ ישראל ולרשת אותה. אותם אירועים יוצאי דופן מזכירים לנו התפתחות דומה שהתרחשה בקרב משרתי אלוהים בעת המודרנית. גם להם ניתנה ארץ כנחלה. באיזה מובן? יהוה נתן למשרתיו ארץ רוחנית ואפשר להם לרשת אותה. מכאן ששיקום ארץ ההבטחה בימי קדם יכול ללמד אותנו רבות על שיקום ארצם הרוחנית של משרתי אלוהים בימינו. אך לפני שנדון בלקחים, הבה נבחן מה מביא אותנו למסקנה שהארץ הרוחנית אכן קיימת כיום.
8. (א) איזה עם החליף את עם ישראל הגשמי בתור עמו הנבחר של יהוה? (ב) מהי הארץ הרוחנית? (ג) מתי היא באה לידי קיום, ומי התיישבו בה?
8 בחזון שניתן קודם לכן ליחזקאל, ציין יהוה שהנבואות על שיקום ישראל יזכו להתגשמות גדולה יותר אחרי ש’עבדו דוד’, ישוע המשיח, יחל למלוך (יח׳ ל״ז:24). הדבר קרה ב־1914 לספירה. בשלב זה עם ישראל הגשמי כבר לא היה עמו הנבחר של אלוהים. הוא הוחלף זמן רב קודם לכן בעם ישראל הרוחני, המורכב ממשיחיים משוחים. (קרא מתי כ״א:43; פטרוס א׳. ב׳:9.) אך יהוה לא רק החליף את עם ישראל הגשמי בעם רוחני, אלא גם את ארץ ישראל הגשמית בארץ רוחנית, גן עדן רוחני (יש׳ ס״ו:8). כפי שראינו בפרק 17 בספר, הארץ הרוחנית היא הסביבה הרוחנית הבטוחה שבה השארית המשוחה עובדת את יהוה מאז 1919. (ראה תיבה 9ב, ”למה 1919?”) עם הזמן גם בעלי התקווה הארצית, ’הכבשים האחרים’, החלו להתיישב בארץ הרוחנית (יוח׳ י׳:16). גן העדן הרוחני ממשיך להתפתח ולהתרחב בימינו, אך רק אחרי הר מגידון נוכל ליהנות ממלוא ברכותיו.
חלוקה שווה ומדויקת של הארץ
9. אילו הנחיות מפורטות נתן יהוה בנוגע לחלוקת הארץ עצמה?
9 קרא יחזקאל מ״ח:1, 28. אחרי שקבע את גבולותיה החיצוניים של הארץ, יהוה תיאר בפירוט כיצד לחלק את הארץ עצמה. הוא הורה לפרוס את הארץ באופן שווה ומדויק ל־12 נחלות שבטיות מצפון לדרום, החל משבט דן בקצה הצפוני של הארץ ועד שבט גד בקצהָ הדרומי. כל אחת מ־12 הנחלות כללה רצועת שטח אופקית שנמתחה מגבולה המזרחי של הארץ ועד הים הגדול, הים התיכון, במערב (יח׳ מ״ז:20).
10. אילו הבטחות היו טמונות בחלק זה של החזון עבור הגולים היהודים?
10 אילו הבטחות היו טמונות בחלק זה של החזון עבור הגולים היהודים? התיאור המפורט שיחזקאל העלה על הכתב ודאי המחיש לגולים שחלוקת הארץ תהיה מלאכה מאורגנת להפליא. זאת ועוד, החלוקה השווה של הארץ בין 12 השבטים הבליטה שלכל אחד משבי ציון מובטחת נחלה בארץ המשוקמת. איש מהם לא ימצא את עצמו חסר אדמה או חסר בית.
11. אילו לקחים נוכל לשאוב מהחזון הנבואי על חלוקת הארץ? (ראה התיבה ”חלוקת הארץ”.)
11 אילו לקחים מעודדים נוכל לשאוב מהחזון בימינו? בארץ ההבטחה המשוקמת היה מקום לא רק לכוהנים, ללוויים ולנשיאים, אלא גם לכל יתר בני 12 השבטים (יח׳ מ״ה:4, 5, 7, 8). בדומה לכך, כיום בגן העדן הרוחני יש מקום לא רק לשארית המשוחה ולמי מבין חברי ’ההמון הרב’ המשמשים כמובילי דרך בארגון, אלא גם לכל יתר חברי ההמון הרב (ההת׳ ז׳:9). * לא משנה כמה צנוע תפקידנו בארגון, יש לנו מקום מובטח ומשימה חשובה בארץ הרוחנית. איזו הבטחה מעודדת!
לא משנה איזו אחריות אנו ממלאים בארגון אלוהים, יהוה מוקיר את מאמצינו (ראה סעיף 11)
שני הבדלים בולטים ומשמעותם עבורנו
12, 13. אילו הנחיות ספציפיות נתן יהוה בנוגע לחלוקת הנחלות השבטיות?
12 חלק מההנחיות של יהוה בנוגע לחלוקת הארץ אולי הפתיעו את יחזקאל כיוון שהן היו שונות מאלו שקיבל משה. שים לב לשניים מההבדלים — האחד נוגע לארץ, והשני לתושביה.
13 ראשית, הארץ. משה הונחה להקצות לשבטים הגדולים נחלות גדולות יותר מאלו של השבטים הקטנים (במ׳ כ״ו:52–54). אולם בחזון יחזקאל יהוה הורה מפורשות לחלק לכל השבטים ”חלקים שווים [”איש כאחִיו”, הערת שוליים]” (יח׳ מ״ז:14). המרחק מהגבול הצפוני לגבול הדרומי בכל אחת מ־12 הנחלות השבטיות היה צריך להיות זהה לחלוטין. לכל בני ישראל — ללא תלות בשבט שאליו השתייכו — תהיה גישה שווה לאוצרות הטבע שארצם הפורייה מסוגלת להניב.
14. מה היה ההבדל בין ההנחיות שנתן יהוה בחזון יחזקאל בנוגע לתושבים הזרים לאלו שנתן בתורת משה?
14 שנית, התושבים. תורת משה הגנה על זרים והתירה להם להשתתף בעבודת יהוה, אך לא הייתה להם נחלה בארץ (וי׳ י״ט:33, 34). אולם מה שיהוה אמר כעת ליחזקאל חרג ממה שציין בתורה. יהוה הכריז: ”עליכם לתת לתושב הזר נחלה בשטחו של השבט אשר בו בחר להתגורר”. כך ביטל יהוה כל הבדל מהותי בין ה”אזרחים מבני ישראל” לבין התושבים הזרים (יח׳ מ״ז:22, 23). בארץ המשוקמת שראה יחזקאל בחזון שררו בקרב התושבים שוויון ואחדות אמונה (וי׳ כ״ה:23).
15. איזו עובדה נצחית על יהוה מובלטת בהנחיותיו לגבי הארץ ותושביה?
15 שתי ההנחיות יוצאות הדופן שקיבל יחזקאל בנוגע לארץ ולתושביה ודאי הפיחו בגולים ביטחון. הם ידעו שיהוה יעניק להם נחלה שווה, בין שנולדו כחלק מעם ישראל ובין שהיו זרים שעבדו את יהוה (עז׳ ח׳:20; נחמ׳ ג׳:26; ז׳:6, 25; יש׳ נ״ו:3, 8). הנחיות אלו גם המחישו את העובדה הנצחית הנפלאה שכל משרתי יהוה יקרים בעיניו במידה שווה. (קרא חגי ב׳:7.) עובדה זו יקרה לליבנו עד היום, בין שתקוותנו שמימית ובין שארצית.
16, 17. (א) מה אנו לומדים מבחינת הפרטים הנוגעים לארץ ולתושביה? (ב) במה נדון בפרק הבא?
16 מה אנו לומדים מבחינת הפרטים הנוגעים לארץ ולתושביה? זה מזכיר לנו שהשוויון והאחדות צריכים להיות מאפיינים בולטים של אגודת האחים הבינלאומית שלנו. יהוה אינו נושא פנים. לכן עלינו לשאול את עצמנו: ’האם אני מחקה את גישתו של יהוה? האם אני נוהג בכל אחד מאחיי לאמונה בכבוד עמוק, ללא תלות ברקע הגזעי שלו או בנסיבות חייו?’ (רומ׳ י״ב:10) אנו שמחים שיהוה העניק לכולנו גישה שווה לגן העדן הרוחני, שם אנו עובדים בלב ונפש את אבינו השמימי ונהנים מברכותיו (גל׳ ג׳:26–29; ההת׳ ז׳:9).
האם אנו מחקים את יהוה ונוהגים באחרים באי־משוא פנים ובכבוד עמוק? (ראה סעיפים 15, 16)
17 נבחן כעת את ההבטחה הרביעית שניתנה בסוף החזון האחרון שקיבל יחזקאל — ההבטחה שיהוה יהיה עם הגולים. אילו לקחים נוכל להפיק ממנה? את זאת נגלה בפרק הבא.
