פרק 7
האומות ”יֵדעו כי אני יהוה”
במוקד: מה אנו לומדים ממגעיהם של בני ישראל עם האומות שהשמיצו את שם יהוה
1, 2. (א) כיצד היה עם ישראל ככבש בודד המוקף זאבים? (ראה תמונה בתחילת הפרק.) (ב) מה הייתה טעותם של בני ישראל ומלכיהם?
במשך מאות שנים היה עם ישראל ככבש בודד המוקף להקת זאבים. העמונים, המואבים והאדומים איימו על עם ישראל ממזרח. הפלשתים, אויביהם המושבעים של עם ישראל, התבססו במערב. מצפון שכנה העיר צור, מרכז עשיר ורב־עוצמה של מעצמת סחר ענפה. ומדרום התפרשה האימפריה המצרית הקדומה אשר בראשה עמד המלך פרעה, שנחשב לאל.
2 כל עוד נשענו בני ישראל על יהוה, הוא הגן עליהם מפני אויביהם. אולם פעם אחר פעם עם אלוהים והמלכים שעמדו בראשו אפשרו לאומות הסובבות אותם להשחיתם. המלך אחאב הוא רק אחד מאותם שליטים חלשי אופי. הוא מלך על ממלכת ישראל בת עשרת השבטים בתקופה שבה מָלך יהושפט על יהודה. הוא נשא לאישה את בתו של המלך הצידוני ששלט בעיר המשגשגת צור. אותה אישה, איזבל שמה, קידמה בפנאטיות את עבודת הבעל בישראל, ובהשפעתה טימא אחאב את עבודת אלוהים הטהורה בקנה מידה חסר תקדים (מל״א ט״ז:30–33; י״ח:4, 19).
3, 4. (א) למי הפנה יחזקאל את תשומת ליבו? (ב) באילו שאלות נדון?
3 יהוה הזהיר את עמו מפני השלכות חוסר נאמנותם. אך כעת פקעה סבלנותו (יר׳ כ״א:7, 10; יח׳ ה׳:7–9). ב־609 לפה״ס שב הצבא הבבלי לארץ המובטחת בפעם השלישית. חלפו כמעט עשר שנים מאז פלישתו האחרונה. הפעם הבבלים עתידים היו למוטט את חומות ירושלים ולמחוץ את המרד נגד נבוכדנאצר. לאחר שהחל המצור ונבואותיו של יחזקאל התגשמו עד הפרט העגום האחרון, הפנה הנביא את תשומת ליבו לאומות הסובבות את ארץ ההבטחה.
האומות שהשמיצו את שם יהוה לא יחמקו מעונש
4 יהוה גילה ליחזקאל שאויבי יהודה ישמחו על חורבן ירושלים ויתעמרו בניצולים. אך האומות שהשמיצו את שם יהוה ורדפו או השחיתו את עמו לא יחמקו מעונש. אילו לקחים מעשיים נוכל ללמוד ממגעיהם של בני ישראל עם אותן אומות? ומדוע נבואותיו של יחזקאל בנושא מעניקות לנו תקווה כיום?
הם נהגו בקרובי משפחתם ”ברוב בוז”
5, 6. איזה קשר שרר בין העמונים לבין עם ישראל?
5 לעמון, מואב ואדום היו במובן מסוים קשרי דם עם בני ישראל. למרות קשרי המשפחה וההיסטוריה המשותפת ביניהם, אותן אומות גילו לאורך הדורות עוינות כלפי עם אלוהים והתייחסו אליו ”ברוב בוז” (יח׳ כ״ה:6).
6 העמונים, לדוגמה, היו צאצאיו של לוט, אחיינו של אברהם, מבתו הצעירה (בר׳ י״ט:38). שפתם הייתה דומה מאוד לשפה העברית, וסביר להניח שבני ישראל יכלו להבינה. בגלל אותו קשר משפחתי, יהוה הורה לבני ישראל שלא לתקוף את עמון (דב׳ ב׳:19). אלא שבימי השופטים חברו העמונים לעגלון מלך מואב בדיכוי בני ישראל (שופ׳ ג׳:12–15, 27–30). בהמשך, כשהומלך שאול, תקפו העמונים את עם ישראל (שמ״א י״א:1–4). ובימי המלך יהושפט הם שוב חברו למואב כדי לפלוש לארץ המובטחת (דה״ב כ׳:1, 2).
7. כיצד נהגו המואבים בבני דודיהם, בני ישראל?
7 גם המואבים היו צאצאיו של לוט, אך מבתו הבכורה (בר׳ י״ט:36, 37). יהוה הורה לבני ישראל שלא להילחם במואבים (דב׳ ב׳:9). אך המואבים לא גמלו להם באותו המטבע. במקום לעזור לבני הדודים שלהם שברחו מעבדות במצרים, הם ניסו למנוע בעדם מלהיכנס לארץ המובטחת. בלק, מלך מואב, שכר את שירותיו של בלעם כדי שיקלל את בני ישראל, ובלעם לימד את בלק כיצד לפתות את הגברים בעם ישראל לזנוּת ולעבודת אלילים (במ׳ כ״ב:1–8; כ״ה:1–9; ההת׳ ב׳:14). במשך מאות שנים, למעשה עד ימי יחזקאל, המשיכו המואבים לדכא את קרוביהם (מל״ב כ״ד:1, 2).
8. מדוע אמר יהוה שהאדומים ובני ישראל היו אחים, אך כיצד נהגו האדומים?
8 האדומים היו צאצאיו של עשיו, אחיו התאום של יעקב. הקשר בין האדומים לבין בני ישראל היה כה קרוב עד כי יהוה כינה אותם אחים (דב׳ ב׳:1–5; כ״ג:7, 8). אף־על־פי־כן, האדומים התנגדו לבני ישראל מאז יציאת מצרים ועד לחורבן ירושלים ב־607 לפה״ס (במ׳ כ׳:14, 18; יח׳ כ״ה:12). באותה עת האדומים לא רק שמחו לאידם של בני ישראל ודרבנו את הבבלים להשמיד את ירושלים עד היסוד, אלא גם חסמו את דרכם של הנמלטים והסגירו אותם לידי האויב (תהל׳ קל״ז:7; עוב׳ 11, 14).
9, 10. (א) מה קרה לעמון, מואב ואדום? (ב) אילו דוגמאות מלמדות שלא כל בני האומות הללו היו עוינים לבני ישראל?
9 יהוה דרש דין וחשבון מאותם עמים — שהיו קרוביהם של בני ישראל — בשל היחס שהפגינו כלפי עמו. הוא אמר: ”לבני המזרח אתן [את] בני עמון למורשה, כדי שהעמונים לא ייזכרו עוד בקרב האומות”. יהוה הוסיף: ”במואב אעשה שפטים, והם ידעו כי אני יהוה” (יח׳ כ״ה:10, 11). כחמש שנים אחרי נפילת ירושלים, החלו הנבואות הללו להתגשם כאשר כבשו הבבלים את עמון ואת מואב. באשר לאדום יהוה אמר ש’יכרית ממנה אדם ובהמה’ ושהיא ’תהפוך לחורבה’ (יח׳ כ״ה:13). עמון, מואב ואדום חדלו בסופו של דבר להתקיים, בדיוק כפי שנובא (יר׳ ט׳:25, 26; מ״ח:42; מ״ט:17, 18).
10 אולם לא כל בני האומות הללו היו עוינים לעם אלוהים. למשל, צלק העמוני ויתמה המואבי נמנו עם לוחמיו הגיבורים של דוד המלך (דה״א י״א:26, 39, 46; י״ב:1). ורות המואבייה הפכה למשרתת נאמנה של יהוה (רות א׳:4, 16, 17).
אפילו ההתפשרות הקטנה ביותר היא כמו צעד לעבר קצה של מצוק — צעד העלול להוביל לאסון
11. מה נוכל ללמוד ממגעיהם של בני ישראל עם עמון, מואב ואדום?
11 אילו לקחים נוכל ללמוד ממגעיהם של בני ישראל עם אותן אומות? כשבני ישראל לא עמדו על המשמר, הם החלו אט אט לאמץ את המנהגים הדתיים הכוזבים של קרוביהם, כדוגמת פולחן האל המואבי בעל פעור והאל העמוני מולך (במ׳ כ״ה:1–3; מל״א י״א:7). משהו דומה עלול לקרות גם לנו. אנו עלולים לחוות לחץ מצד קרובי משפחה לא־מאמינים להתפשר על אמונתנו. לדוגמה, הם אולי אינם מבינים מדוע איננו חוגגים חגים, נותנים מתנות חג או משתתפים במנהגים אחרים הקשורים לאמונות דתיות כוזבות. הם אומנם פועלים מתוך מניעים טובים, אך הם עלולים לנסות לגרום לנו להתפשר על אמות המידה שלנו — גם אם רק לזמן קצר. כמה חיוני שלעולם לא ניכנע ללחץ! כפי שניתן ללמוד מתולדות עם ישראל, אפילו ההתפשרות הקטנה ביותר היא כמו צעד לעבר קצה של מצוק — צעד העלול להוביל לאסון.
12, 13. באיזו התנגדות אולי ניתקל, אך מה יכול לקרות אם נישאר נאמנים?
12 ממגעיהם של בני ישראל עם עמון, מואב ואדום נוכל להפיק לקח נוסף. בני משפחה לא־מאמינים עלולים להתנגד לנו בחריפות. ישוע ניבא שהמסר שאנו מבשרים יגרום לפילוגים, והזהיר כי ”איש יהיה נגד אביו, בת נגד אימה” (מתי י׳:35, 36). יהוה הורה לבני ישראל שלא לפתוח במלחמה נגד קרוביהם, וגם אנו נמנעים מלהתעמת עם בני משפחתנו הלא־מאמינים. אך אל לנו להיות מופתעים אם וכאשר נחווה התנגדות (טימ״ב ג׳:12).
13 גם אם קרובינו אינם מתנגדים ישירות לכך שאנו עובדים את יהוה, אל לנו לתת להם להשפיע עלינו יותר מיהוה. מדוע? כיוון שיהוה ראוי לקבל את המקום הראשון בחיינו. (קרא מתי י׳:37.) כמו כן, אם נישאר נאמנים ליהוה, חלק מקרובינו אולי ילכו בעקבות דוגמתם של צלק, יתמה ורות ויצטרפו אלינו לעבודת אלוהים הטהורה (טימ״א ד׳:16). כך גם הם ייהנו מהזכות הנפלאה לשרת את האל האמיתי היחיד ויזכו לאהבתו ולהגנתו.
יהוה מטיל על אויביו ”עונשים מלאי חמה”
14, 15. כיצד נהגו הפלשתים בבני ישראל?
14 הפלשתים היגרו מהאי כרתים לָארץ שמאוחר יותר הבטיח יהוה לאברהם ולצאצאיו. הן אברהם והן יצחק באו איתם במגע (בר׳ כ״א:29–32; כ״ו:1). כשבני ישראל נכנסו לארץ המובטחת, הפלשתים כבר הפכו לאומה גדולה בעלת כוח צבאי אדיר. הם סגדו לאלי כזב, כמו בעל זבוב ודגון (שמ״א ה׳:1–4; מל״ב א׳:2, 3). לעיתים גם בני ישראל החלו לעבוד אלילים אלה (שופ׳ י׳:6).
15 עקב חוסר הנאמנות של בני ישראל, אפשר יהוה לפלשתים למשול בהם במשך שנים רבות (שופ׳ י׳:7, 8; יח׳ כ״ה:15). הם הטילו על בני ישראל הגבלות קשות * ורצחו רבים מהם (שמ״א ד׳:10). אך כאשר בני ישראל התחרטו ושבו ליהוה, הוא הציל אותם. הוא הקים מושיעים כמו שמשון, שאול ודוד (שופ׳ י״ג:5, 24; שמ״א ט׳:15–17; י״ח:6, 7). וכפי שניבא יחזקאל, יהוה הטיל על הפלשתים ”עונשים מלאי חמה” כאשר הבבלים ומאוחר יותר היוונים כבשו את ארצם (יח׳ כ״ה:15–17).
16, 17. אילו לקחים נוכל ללמוד ממגעיהם של בני ישראל עם הפלשתים?
16 אילו לקחים נוכל ללמוד ממגעיהם של בני ישראל עם הפלשתים? משרתי יהוה בימינו חוו התנגדות מצד כמה מהאומות החזקות ביותר בהיסטוריה. בניגוד לעם ישראל, תמיד שמרנו על נאמנות מוחלטת ליהוה. למרות זאת, לפעמים נדמה שידם של אויבינו על העליונה. למשל, בתחילת המאה ה־20 ניסתה ממשלת ארצות הברית לעצור את פעילותם של משרתי יהוה כשגזרה עונשי מאסר כבדים על האחים שעמדו בראש הארגון. במהלך מלחמת העולם השנייה ניסתה המפלגה הנאצית בגרמניה למחות את משרתי אלוהים מעל פני האדמה — אלפים נכלאו ומאות נרצחו. לאחר המלחמה ניהלה ברית המועצות קמפיין ממושך נגד עדי־יהוה שבמסגרתו שלחה את אחינו למחנות עבודה והגלתה אותם לאזורים נידחים במדינה.
17 חלק מהממשלות אולי ימשיכו לאסור את פעילותנו, להשליך אותנו לכלא ואף להוציא כמה מאיתנו להורג. אך האם אירועים כאלה צריכים לגרום לנו להיכנע לפחד או לאבד תקווה? לא. יהוה ישמור על משרתיו הנאמנים. (קרא מתי י׳:28–31.) פעם אחר פעם ראינו כיצד משטרים חזקים שהתעמרו במשרתי אלוהים חלפו מן העולם, בעוד עם אלוהים המשיך לשגשג. בקרוב גורלן של כל ממשלות האדם יהיה זהה לזה של הפלשתים — הן יהיו מוכרחות להכיר ביהוה. וכמו הפלשתים, גם הן יחדלו להתקיים!
’הון רב’ אינו מעניק הגנה אמיתית
18. מה היה אופי האימפריה שהייתה בשליטת צור?
18 העיר הקדומה צור * שכנה במרכזה של אחת ממעצמות הסחר הגדולות בעולם הקדום. ממערב, ספינותיה טוו רשת של נתיבי מסחר שהתפרשה על פני הים התיכון. ממזרח, השתרעה רשת של נתיבים יבשתיים שחיברו בינה לבין אימפריות רחוקות. במשך מאות שנים היא צברה הון עתק מקשרי המסחר הענפים שלה, וסוחריה התעשרו עד כדי כך שהחשיבו עצמם ל”שרים” (יש׳ כ״ג:8).
19, 20. במה שונים היו תושבי צור מתושבי גבעון?
19 תחת שלטונם של דוד ושלמה פיתחה ממלכת ישראל קשרים הדוקים עם תושבי צור, שסיפקו חומרים ואנשי מלאכה לבניית ארמון דוד ומקדש שלמה (דה״ב ב׳:1, 3, 7–16). צור הייתה עדה לתור הזהב של עם ישראל (מל״א ג׳:10–12; י׳:4–9). חשוב על כך: לאלפים מתושבי צור הייתה האפשרות ללמוד על עבודת אלוהים הטהורה, להכיר את יהוה ולראות במו עיניהם את התועלת הצומחת משירות האל האמיתי!
20 אך למרות כל ההזדמנויות שניתנו להם, תושבי צור דבקו בעקשנות בהשקפתם החומרנית. הם לא הלכו בעקבות דוגמתם של תושבי גבעון — עיר כנענית רבת־עוצמה — אשר החליטו להפוך למשרתי יהוה אף שרק שמעו על פעליו הנפלאים (יהו׳ ט׳:2, 3, 22 עד י׳:2). למעשה, תושבי צור התנגדו בסופו של דבר לבני ישראל ואף מכרו כמה מהם לעבדות (תהל׳ פ״ג:2, 7; יואל ג׳:4, 6; עמ׳ א׳:9).
לעולם אל לנו לראות בדברים חומריים חומת הגנה
21, 22. מה אירע לצור, ומדוע?
21 בפי יחזקאל, אמר יהוה: ”הינני נגדך, צור, ואעלה נגדך אומות רבות, כפי שמעלה הים את גליו. הן ישמידו את חומות צור ויהרסו את מגדליה, ואגרוף עפר ואהפוך אותה לסלע חשוף ומבהיק” (יח׳ כ״ו:1–5). תושבי צור בטחו בעושרם — הם חשבו שהוא יגן עליהם כשם שהחומות, שהתנשאו לגובה של 46 מטר, הגנו על האי של צור. מוטב היה אילו הקשיבו לאזהרתו של שלמה: ”הון העשיר הוא עירו המבוצרת; הוא כחומת הגנה בדמיונו” (מש׳ י״ח:11).
22 כשהבבלים ומאוחר יותר היוונים הגשימו את נבואת יחזקאל, גילו תושבי צור שהביטחון שהקנו עושרה של העיר וחומותיה היה ביטחון מדומה. לאחר שהשמידו את ירושלים, נלחמו הבבלים בצור במשך 13 שנה (יח׳ כ״ט:17, 18). ואז, ב־332 לפה״ס, הגשים אלכסנדר הגדול היבט יוצא דופן בנבואות יחזקאל. * צבאו גרף את חורבות העיר היבשתית של צור והשליך את האבנים, העצים והעפר אל תוך הים כדי לבנות סוללה שתאפשר גישה לאי (יח׳ כ״ו:4, 12). אלכסנדר פרץ את החומות, בזז את העיר, הרג אלפי חיילים ואזרחים ומכר עשרות אלפים מהם לעבדות. תושבי צור נאלצו להכיר ביהוה ולמדו בדרך הקשה ש’הון רב’ אינו מעניק הגנה אמיתית (יח׳ כ״ז:33, 34).
אף שנראתה בטוחה לחלוטין, צור נחרבה בדיוק כפי שניבא יחזקאל (ראה סעיף 22)
23. אילו לקחים נוכל ללמוד מתושבי צור?
23 איזה לקח נוכל ללמוד מתושבי צור? לעולם אל לנו לאפשר ל”תעתועי העושר” לגרום לנו לבטוח בדברים חומריים ולהתייחס אליהם כאל חומת הגנה (מתי י״ג:22). איננו יכולים ”להיות עבדים לאלוהים ולממון”. (קרא מתי ו׳:24.) רק מי שמשרתים את יהוה בלב שלם נהנים מביטחון אמיתי (מתי ו׳:31–33; יוח׳ י׳:27–29). הנבואות על קץ הסדר העולמי הנוכחי יתגשמו עד הפרט האחרון, בדיוק כפי שהתגשמו הנבואות על צור. כאשר תושמד מערכת המסחר העולמית החמדנית והאנוכית, ייאלצו כל מי שבוטחים בעושרם להכיר ביהוה.
הכוחות הפוליטיים — ”משענת קש”
24–26. (א) מדוע כינה יהוה את מצרים ”משענת קש”? (ב) כיצד התעלם המלך צדקיהו מהנחייתו של יהוה, ומה היו התוצאות?
24 עוד לפני ימיו של יוסף ועד שהבבלים רמסו את ירושלים, הפעילה מצרים השפעה פוליטית עצומה באזור הארץ המובטחת. היא אולי נראתה יציבה בשל שורשיה הקדומים, בדומה לעץ עתיק יומין, אך בהשוואה ליהוה היא הייתה חלשה כמו ”קש” (יח׳ כ״ט:6).
25 המלך הכופר צדקיהו לא הבין זאת. באמצעות הנביא ירמיהו, קרא לו יהוה להיכנע למלך בבל (יר׳ כ״ז:12). צדקיהו נשבע בשם יהוה שלא ימרוד בנבוכדנאצר. אלא שבהמשך התעלם מהנחיית יהוה, הפר את שבועתו לנבוכדנאצר ופנה למצרים לקבלת עזרה במאבקו בבבלים (דה״ב ל״ו:13; יח׳ י״ז:12–20). אך היהודים שנשענו על כוחה הפוליטי של מצרים הביאו על עצמם אסון כבד (יח׳ כ״ט:7). מצרים אולי נראתה אימתנית כ’תנין גדול’ (יח׳ כ״ט:3, 4). אך יהוה אמר שינהג בה כפי שציידים לוכדים את תניני הנילוס — הוא ישים קרסים בלסתותיה ויגרור אותה להשמדתה. כך עשה כאשר שלח את הבבלים לכבוש את האימפריה המצרית (יח׳ כ״ט:9–12, 19).
26 מה קרה לצדקיהו לאחר שמרד ביהוה? יחזקאל ניבא שאותו ’נשיא רָשע’ יאבד את הכתר וששלטונו יהיה ל”חורבה”. אך בדבריו של יחזקאל היה טמון גם מסר של תקווה (יח׳ כ״א:25–27). יהוה ניבא שעוד יקום מלך מהשושלת המלכותית ”אשר לו הזכות החוקית” לכתר. בפרק הבא נגלה את זהותו.
27. איזה לקח נוכל ללמוד ממגעיהם של בני ישראל עם מצרים?
27 איזה לקח נוכל ללמוד ממגעיהם של בני ישראל עם מצרים? על משרתי יהוה כיום להימנע מלבטוח בכוחות הפוליטיים, במחשבה שיעניקו להם ביטחון אמיתי. אל לנו להיות ”חלק מן העולם” אפילו במחשבותינו (יוח׳ ט״ו:19; יעקב ד׳:4). המערכת הפוליטית אולי נראית חזקה, אך בדיוק כמו מצרים הקדומה היא שברירית כמו קש. כמה אווילי יהיה זה לבטוח באנשים בשר ודם, במקום בריבון היקום הכול יכול! (קרא תהלים קמ״ו:3–6).
אל לנו לנקוט צד בפוליטיקה העולמית, גם לא בשיחות פרטיות (ראה סעיף 27)
האומות ”ידעו”
28–30. מה ההבדל בין הדרך שבה האומות יצטרכו להכיר ביהוה לדרך שבה אנו מכירים ביהוה?
28 יהוה מציין כמה וכמה פעמים בספר יחזקאל שהאומות ”ידעו כי [הוא] יהוה” (יח׳ כ״ה:17). מילים אלו התגשמו בעת הקדומה כאשר יהוה הוציא לפועל את משפטיו נגד אויבי עמו. אך תהיה להן התגשמות גדולה יותר בימינו. באיזה מובן?
29 בדומה לעם אלוהים בעת הקדומה, אנו מוקפים אומות הרואות בנו כבש בודד — עם חסר הגנה (יח׳ ל״ח:10–13). כשם שנלמד בפרקים 17 ו־18, האומות יצאו בקרוב למתקפה כוללת ואכזרית נגד עם אלוהים. אך הן עוד ילמדו על בשרן מהו כוח אמיתי. הן יהיו מוכרחות להכיר ביהוה ובריבונותו כאשר ישמיד אותן במלחמת הר מגידון (ההת׳ ט״ז:16; י״ט:17–21).
30 אולם אנחנו ניהנה מהגנתו ומברכתו של יהוה. מדוע? משום שאנו מוכיחים כבר עתה שאנו מכירים ביהוה כריבוננו — אנו בוטחים בו, מצייתים לו ותומכים בעבודת אלוהים הטהורה (קרא יחזקאל כ״ח:26).
^ לדוגמה, הפלשתים אסרו את פעילותם של חרשי המתכת בקרב בני ישראל. כדי להשחיז את כלי החקלאות שלהם, היה על אנשי ישראל לגשת לפלשתים ולשלם סכום השווה למספר ימי עבודה (שמ״א י״ג:19–22).
^ נראה כי צור נבנתה במקור על אי סלעי בקרבת החוף, בערך 50 קילומטר צפונית להר הכרמל. מאוחר יותר נבנה גם החלק היבשתי של העיר. משמעות שמה היא ”סלע”.
^ גם ישעיהו, ירמיהו, יואל, עמוס וזכריה התנבאו נגד צור. נבואותיהם התממשו עד הפרט האחרון (יש׳ כ״ג:1–8; יר׳ כ״ה:15, 22, 27; יואל ג׳:4; עמ׳ א׳:10; זכ׳ ט׳:3, 4).
