במרוצת ימי־הביניים,‏ אזרחי מדינה אחת היו בדרך־כלל בני דת אחת.‏ עד לשלהי המאה ה־19,‏ הכירה אירופה דתות עיקריות ספורות בלבד:‏ הכנסייה הקתולית והפרוטסטנטית במערב,‏ הכנסייה האורתודוכסית,‏ האיסלאם במזרח והיהדות.‏ אין ספק,‏ שכיום מגוון הדתות באירופה ובעולם כולו רב יותר.‏ דתות לא־מוכרות היכו שורש — דתות שאומצו על־ידי תושבים מקומיים או שהובאו על־ידי מהגרים ופליטים.‏

לכן,‏ ניתן למצוא כיום במדינות כמו אוסטרליה,‏ בריטניה,‏ צרפת,‏ גרמניה וארצות־הברית מספר רב של מוסלמים,‏ בודהיסטים והינדים.‏ במקביל,‏ כמשיחיים,‏ עדי־יהוה פעילים ב־239 ארצות.‏ בכל אחת מ־14 מדינות,‏ יש יותר מ־000,‏150 עדי־יהוה פעילים.‏ (‏ראה הטבלה ”‏עדי־יהוה — דת חובקת־עולם‏”.‏)‏

מגוון המנהגים הדתיים המקומיים הוא אתגר למחנך.‏ לדוגמה,‏ ייתכן שעולות כמה שאלות נוקבות בעניין חגיגות פופולריות.‏ היש לחייב כל תלמיד להשתתף בכל הטקסים — תהא דתו אשר תהא?‏ אולי בעיני הרוב אין כל רע בטקסים הללו.‏ אולם,‏ האין זה מן הראוי לכבד את השקפתן של משפחות השייכות לקבוצות מיעוט?‏ קיים עוד גורם שיש להביאו בחשבון:‏ במדינות שבהן יש הפרדה בין הדת למדינה ושאין בתוכנית הלימודים שיעורי־דת,‏ האם לא יהא זה משום חוסר עקביות שטקסים אלו יהיו בגדר חובה?‏

גם כשמדובר בחגיגות שנראה כי יש להן זיקה מעטה לדת,‏ אם בכלל,‏ עלולות להיווצר אי־הבנות.‏ הוא הדין לגבי חגיגות ימי־הולדת הנחוגות בבתי־ספר רבים.‏ אומנם עדי־יהוה מכבדים את זכותו של כל אדם לחגוג ימי־הולדת,‏ אולם אתה ודאי מודע לכך שהם מעדיפים שלא ליטול חלק בהן.‏ אלא שאולי טרם התוודעת לסיבות שהם וילדיהם החליטו שלא להשתתף בחגיגות אלה.‏

ספר הדתות ‏(‏Le livre des religions)‏,‏ אנציקלופדיה שתפוצתה נרחבת בצרפת,‏ מכנה מנהג זה כטקס ומסווג אותו עם ”טקסים חילוניים”.‏ אף־על־פי שהן נחשבות כיום למנהג חילוני תמים,‏ שורשי חגיגות ימי־ההולדת נעוצים בעבודת־אלילים.‏

האנציקלופדיה אמריקנה ‏(‏מהדורת 1991)‏ מציינת:‏ העולם הקדום של מצרים,‏ יוון,‏ רומא ופרס חגג ימי־הולדת של אלים,‏ מלכים ואנשי אצולה”.‏ הסופרים רלף ואדלין לינטון חושפים את הסיבה העיקרית לכך.‏ כך כתבו בספרם מסורת ימי־ההולדת ‏(‏The Lore of Birthdays)‏:‏ ”ארם־נהריים ומצרים,‏ ערש התרבות האנושית,‏ היו גם הארצות הראשונות שבהן בני־אדם זכרו והוקירו את ימי־הולדתם.‏ בימי קדם,‏ נודעה חשיבות רבה לרישום יום ההולדת,‏ בעיקר משום שתאריך הלידה היה הכרחי לקביעת ההורוסקופ”.‏ הקשר הישיר לאסטרולוגיה מעורר דאגה רבה בכל מי שנמנע מאסטרולוגיה,‏ בעקבות מה שנאמר עליה במקרא (‏ישעיהו מ”ז:‏13–15‏)‏.‏

לכן אין בכתוב באנציקלופדיה מטעם וורלד בוק כדי להפתיענו:‏ ”המשיחיים הקדומים לא חגגו את יום־הולדתו [של המשיח] מפני שחגיגות ימי־הולדת נחשבו בעיניהם למנהג אלילי” (‏כרך ג’‏,‏ עמ’‏ 416)‏.‏

לאור האמור לעיל,‏ עדי־יהוה בוחרים שלא להשתתף בחגיגות  ימי־הולדת.‏ אין ספק,‏ הולדת תינוק היא מאורע משמח ונפלא.‏ מטבע הדברים,‏ כל הורה שמח לראות כיצד ילדיו גדלים ומתפתחים.‏ גם עדי־יהוה נהנים לגלות את אהבתם למשפחה ולחברים במתן מתנות ובבילויים משותפים.‏ אולם,‏ בשל שורשיהן של חגיגות ימי־ההולדת,‏ הם מעדיפים לעשות כן בימים אחרים בשנה (‏לוקס ט”ו:‏22–25;‏ מעשי השליחים כ’‏:‏35‏)‏.‏

חג־המולד נחוג ברחבי העולם כולו,‏ אפילו במדינות לא־נוצריות רבות.‏ מאחר שרוב זרמי הנצרות חוגגים את חג־המולד,‏ ייתכן שהדבר נראה די תמוה,‏ שעדי־יהוה בחרו שלא לחגוג אותו.‏ מאילו טעמים?‏

‏”תאריך הולדתו של המשיח אינו ידוע.‏ ספרי הבשורה אינם מציינים לא את היום ולא את החודש” (‏אנציקלופדיה קתולית חדשה,‏ כרך ב’‏,‏ עמ’‏ 656)‏.‏

‏”למן המאה הרביעית לספירה,‏ החלו כל כנסיות הנצרות לחגוג את חג־המולד ב־25 בדצמבר.‏ בתקופה ההיא היה זה יום חג אלילי לרגל היפוך החורף שנקרא ’‏הולדת (‏לטינית,‏ נטלה‏)‏ השמש’‏,‏ שכן נדמה היה שהשמש מתעוררת לתחייה,‏ הואיל והימים שבוּ להיות ארוכים מהלילות.‏ הכנסייה ברומא אימצה לעצמה מנהג זה שהיה פופולרי מאוד.‏.‏.‏ והעניקה לו משמעות חדשה” (‏אנציקלופדיה אוניברסלי,‏ 1968,‏ [צרפתית] כרך 19,‏ עמ’‏ 1375)‏.‏

שלא בדומה לחגים כמו חג־המולד,‏ שורשיהם של רוב החגים היהודיים מעוגנים במקרא.‏ מהי השקפתם של עדי־יהוה בנוגע להשתתפות בחגים אלה,‏ אשר אלוהים עצמו ציווה בעבר לקיים רבים מהם?‏

החגים שנדרשו במקרא היו חלק מברית שכרת אלוהים עם עם־ישראל הקדום.‏ אך האם הברית על כהונתה,‏ מצוותיה,‏ חגיה וקורבנותיה נועדה להישאר תקפה לנצח?‏ באמצעות משה הגדיר יהוה את תנאי הברית:‏ ”ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים.‏.‏.‏ ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש” (‏שמות י”ט:‏5,‏ 6‏)‏.‏

 מהנאמר כאן עולה כי הברית היתה מותנית.‏ אם העם יעמוד בתנאי הברית,‏ יהיה כשיר למלא תפקיד כהונתי ביחס לעמים אחרים.‏ מטרת הברית היתה להכשיר את העם לכך.‏ אלוהים התכוון להקים בבוא העת נביא כמשה,‏ משיח,‏ אשר יוביל את העם לשלב השני של ביצוע תפקיד זה (‏דברים י”ח:‏15,‏ 18,‏ 19‏)‏.‏

האם עם־ישראל הקדום עמד בתנאי הברית?‏ מקץ 900 שנה אחרי כינון הברית,‏ הכריז יהוה את פסיקתו בעניין.‏ מפי הנביא ירמיהו,‏ הצהיר אלוהים חד־משמעית:‏ ”המה הפרו את בריתי”.‏ באותו הקשר הכריז אלוהים כי בכוונתו לכרות ”ברית חדשה”,‏ ברית אחרת (‏ירמיהו ל”א:‏31–34‏)‏.‏

עדי־יהוה מאמינים ש’‏הברית החדשה’‏ המובטחת נכרתה במאה הראשונה לספירה,‏ לאחר שהמורה היהודי,‏ ישוע מנצרת,‏ הזדהה בפני עם־ישראל כמשיח המובטח.‏  ישוע כיהן בתפקיד מקביל לתפקידו של משה כמתווך והבהיר את תנאי הברית.‏ הסבר על מאורעות אלו מתועד בקובץ הספרים המוכר בשם ”הברית החדשה”,‏ פרי עטם של תלמידיו היהודים.‏ *

עדי־יהוה מקבלים הן את ישוע כמשיח והן את ’‏הברית החדשה’‏ שנכרתה בתיווכו.‏ הם אומנם רוחשים כבוד רב למשמעותה העמוקה של ברית התורה,‏ אך לדעתם אין התורה בתוקף כיום ולכן הם אינם מקיימים את חגיה.‏ לדידם,‏ יהא זה בלתי הולם לחגוג חגים המהווים חלק מהסדר,‏ אשר על־פי אמונתם,‏ ביטל אלוהים.‏ *

ילדיהם של עדי־יהוה לומדים לגלות סובלנות וכבוד,‏ לרבות הכרה בזכותו של כל יהודי לחגוג חגים יהודיים על־פי מנהגיו וכן בזכותם של בני דתות אחרות לחגוג את חג־המולד או חגים דתיים אחרים.‏ במקביל,‏ הם מעריכים זאת כאשר מכבדים את החלטתם שלא להשתתף בחגים הללו.‏

עדי־יהוה נוקטים עמדה דומה בנוגע לחגים דתיים או דתיים למחצה החלים במהלך שנת הלימודים בארצות שונות,‏ כגון פסטיבל יוני בברזיל,‏ אֶפִּיפַנוּס בצרפת,‏ קרנבל בגרמניה,‏ סטסובון ביפן ו”ליל כל הקדושים” בארצות־הברית.‏ באשר לחגיגות אלה ולחגיגות אחרות שלא הוזכרו כאן,‏ הורים מקרב עדי־יהוה או ילדיהם ישמחו להשיב על שאלותיך.‏

‏[הערות שוליים]‏