מהי השקפתם של עדי־יהוה על השכלה?
ככל ההורים, עדי־יהוה דואגים לעתיד ילדיהם. לכן הם מייחסים להשכלה חשיבות רבה. ”ההשכלה אמורה לסייע לאנשים להיות למועילים בחברה. היא אמורה גם לעזור להם לפתח הכרה במורשתם התרבותית ולנהל חיים בעלי תוכן רב יותר”.
כלשון מובאה זו מהאנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק, אחת המטרות המרכזיות של בית־הספר היא להכשיר את הילדים לחיי היום־יום, ובכלל זה להקנות להם את היכולת לדאוג ביום מן הימים למשפחה משלהם. לדעת עדי־יהוה, זוהי אחריות קדושה. במקרא עצמו נאמר: ”ומי שאינו דואג לקרוביו, בייחוד לבני ביתו, כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין” (טימותיאוס א’. ה’:8). שנות הלימודים מכינות את הילדים לעמוד בהתחייבויות שיוטלו עליהם בעתיד. לפיכך, עדי־יהוה סבורים שיש להתייחס בכובד־ראש לנושא ההשכלה.
”ההשכלה אמורה לסייע לאנשים להיות למועילים בחברה. היא אמורה גם לעזור להם לפתח הכרה במורשתם התרבותית ולנהל חיים בעלי תוכן רב יותר” (האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק).
העדים משתדלים לחיות על־פי הצו המקראי: ”כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם, כעושים למען יהוה ולא למען בני־אדם” (קולוסים ג’:23). עיקרון זה תקף בכל תחומי החיים, כולל בית־הספר. לכן, העדים מעודדים את הצעירים שבקרבם להיות חרוצים ולהתייחס ברצינות למטלות בית־הספר.
”כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם, כעושים למען יהוה ולא למען בני־אדם” (קולוסים ג’:23).
עוד מלמד המקרא, שעל כל פרט להיכנע לחוקי המדינה. לכן אם עד גיל מסוים חל חוק חינוך חובה, עדי־יהוה מצייתים לחוק (רומים י”ג:1–7).
בילויים בריאים, מוסיקה, תחביבים, פעילות גופנית וביקורים בספריות ובמוזיאונים, ממלאים תפקיד חשוב בחינוך מאוזן
מבלי להקל ראש בחשיבות שבהכשרה לקראת חיי היום־יום, המקרא מראה כי אין זה יעדו היחידי או העיקרי של החינוך. מן הראוי שחינוך מוצלח יטפח בילדים שמחת חיים ויסייע להם לתפוס את מקומם בחברה כאנשים יציבים ומאוזנים. מסיבה זו, עדי־יהוה מייחסים חשיבות רבה לסוגי הפעילויות שמחוץ לכותלי בית־הספר. לדידם, בילויים בריאים, מוסיקה, תחביבים, פעילות גופנית, ביקורים בספריות ובמוזיאונים וכדומה, ממלאים תפקיד חשוב בחינוך מאוזן. יתרה מזו, העדים מלמדים את ילדיהם לגלות כבוד למבוגרים ולחפש הזדמנויות להגיש להם עזרה.
מה באשר להשכלה משלימה?
בשל הקִדמה הטכנולוגית, שוק העבודה משתנה ללא הרף. עקב כך, ייאלצו צעירים רבים לעבוד בתחומים או בעבודות שלא הוכשרו להם. כיוון שכך, הרגלי העבודה שלהם והכשרתם האישית, ובמיוחד יכולתם להסתגל לשינויים, ישמשו אותם אף יותר. על כן, כפי שביטא זאת מונטֶין, מַסַאי מתקופת הרנסנס, מוטב שהתלמידים יגדלו להיות בוגרים בעלי ’ראש עשוי היטב מאשר ראש גדוש היטב’.
במדינות עשירות ועניות כאחת, צעירים רבים שאינם עומדים בקריטריונים, עלולים למצוא עצמם מובטלים. לכן אם שוק העבודה דורש הכשרה נוספת מלבד המינימום הנדרש על־פי החוק, מחובת ההורים לעזור לילדיהם להגיע להחלטה בדבר השכלה משלימה, תוך התחשבות ביתרונות האפשריים ובוויתורים הכרוכים בלימודים נוספים.
מכל מקום, סביר להניח שתסכים כי הצלחה בחיים אינה תלויה בשפע חומרי בלבד. נשים וגברים רבים כיום, שהקדישו את כל כולם לקריירה, חשו שאין טעם לחיים לאחר שאיבדו את מקום־עבודתם. היו הורים שויתרו על חיי המשפחה ועל הזמן שיכלו להקדיש לילדיהם, וכך החמיצו הזדמנויות להיות להם לעזר בשנות התבגרותם, מפני שהיו שקועים ראשם ורובם בעבודה חילונית.
ברור אפוא, שבחינוך מאוזן כרוכה ההכרה בעובדה, שאין די בשפע חומרי כדי ליהנות מאושר אמיתי. בצטטו מדברי משה אמר ישוע המשיח: ”כתוּב, ’לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי יהוה’” (מתי ד’:4). כמשיחיים, עדי־יהוה מבינים שלצד הדאגה לצרכים החומריים חשוב גם לטפח תכונות רוחניות ומוסריות.
