המכון הלאומי של ארה”ב לבריאות הנפש פרסם את תוצאותיו של סקר שנערך בקרב הורים שנחשבו למצליחים — הורים לילדים מעל 21 ו”כולם אנשים פורים,‏ שהסתגלו היטב לחברה”.‏ ההורים נשאלו:‏ ’‏מנסיונכם האישי,‏ מהי העצה הטובה ביותר שתוכלו לתת להורים?‏’‏ התשובות השכיחות  ביותר היו:‏ ’‏הרעיפו עליהם אהבה’‏,‏ ’‏הטילו עליהם משמעת בונה’‏,‏ ’‏בלו יחדיו’‏,‏ ’‏למדו את ילדיכם להבחין בין טוב לרע’‏,‏ ’‏טפחו כבוד הדדי’‏,‏ ’‏הקשיבו להם’‏,‏ ’‏הדריכו אותם במקום להרצות להם’‏ וכן ’‏הייו מציאותיים’‏.‏

אלא שההורים אינם היחידים העמלים לגדל צעירים המשתלבים היטב בחברה.‏ גם מורים ממלאים תפקיד מרכזי בנידון.‏ יועץ מנוסה בבית־ספר ציין:‏ ”המטרה המרכזית של החינוך הרשמי היא לעזור להורים לגדל את ילדיהם להיות לצעירים אחראיים ומפותחים היטב אינטלקטואלית,‏ פיסית ורגשית”.‏

מכאן שלהורים ולמורים מטרה משותפת — לגדל בני־נוער שיהיו בעתיד מבוגרים מאוזנים,‏ שיפיקו הנאה מהחיים וימצאו את מקומם בחברה.‏

אך הבעיות צצות כשההורים אינם משתפים פעולה עם המורים.‏ למשל,‏ יש הורים האדישים לגמרי ללימודי ילדיהם;‏ אחרים מנסים להתחרות במורים.‏ בעניין זה,‏ נמסר בכתב־עת צרפתי:‏ ”המורה חדל להיות הקברניט היחידי בספינה.‏ הורים שהצלחת ילדיהם היא אובססיה עבורם מנתחים את ספרי־הלימוד,‏ שופטים ומבקרים את שיטות ההוראה ומגיבים מייד בחריפות למראה הציון הנמוך הראשון של הילד”.‏ יש בצעדים אלה משום חתירה תחת זכויותיו של המורה.‏

עדי־יהוה סבורים שייטב לילדים אם ההורים ישתפו פעולה עם המורים ויתעניינו בפועל בחינוך ילדיהם.‏ לדעתם,‏ שיתוף־פעולה זה חשוב במיוחד,‏ מפני שעבודתך כמורה הולכת ונעשית קשה יותר מיום ליום.‏

בהיותם ראי החברה,‏ בתי־הספר אינם מחוסנים מבעיותיה.‏ בחלוף השנים,‏ גברו הבעיות החברתיות במהירות מדהימה.‏ על התנאים השוררים באחד מבתי־הספר בארצות־הברית,‏ דיווח העיתון ניו־יורק טיימס:‏ ‏”התלמידים נרדמים בכיתות,‏ הם מאיימים זה על זה במסדרונות שכותליהם מכוסים כתובות גרפיטי,‏ הם מזלזלים בתלמידים הטובים.‏.‏.‏ כמעט כל התלמידים מתמודדים עם בעיות,‏ כגון טיפול בתינוקות,‏ הורים בכלא והישרדות מאלימות בין כנופיות.‏ בכל יום נתון,‏ קרוב לחמישית ממספר התלמידים נעדרים מספסל־הלימודים”.‏

 מחרידה במיוחד היא הבעיה הבינלאומית ההולכת ומתעצמת של אלימות בין כותלי בית־הספר.‏ קטטות מזדמנות שהסתכמו בדחיפות ובחילופי מהלומות פינו את מקומן ליריות ולדקירות.‏ כלי־נשק הפכו לנפוצים יותר,‏ התקיפות נעשו חמורות יותר והילדים נגררים מהר יותר ובגיל צעיר יותר לאלימות.‏

ללא ספק,‏ תנאים קודרים אלה אינם נחלתה של כל מדינה.‏ אך מורים רבים ברחבי־העולם מתמודדים עם המצב המוזכר בשבועון הצרפתי לֶה פְּוָואן:‏ ‏”אין עוד כבוד למורה;‏ הוא איבד כל סמכות”.‏

זלזול זה בסמכות מהווה סכנה אמיתית לכל הילדים.‏ לכן עדי־יהוה מנסים להשריש בלב ילדיהם צייתנות וכבוד לסמכות,‏ תכונות שעל־פי־רוב נעדרות כיום מהווי בית־הספר.‏