1, 2. כיצד מתגשמת בימינו נבואת ישעיהו ב’:2–4‏?‏

פרק ב’ בישעיהו הינו יותר מאשר נבואה על שיבת העם היהודי לירושלים, אחרי שבעים שנות גלות בבבל. הנבואה מתייחסת לכך שאנשים בני כל העמים יפנו לעבודתו הטהורה של האל האמיתי האחד, יהוה. היא מלמדת על התהווּת אגודת־אחים בינלאומית, שתעבוד את אלוהים כיאה בעיניו.‏

² שינוי כה רחב־היקף שיתחולל באנשים מכל קצות־תבל לא רק יהיה דרמטי, אלא גם גלוי־לעין, כאילו התרחש על הר רם ונישא הנראה לעיני כל. זה בדיוק מה שמתחולל כיום בקרב עדי־יהוה בכל רחבי תבל. מיליוני אנשים מקרב דתות הנצרות למדו שאלוהים הינו אחד ויחיד, וחדלו לעבוד את השילוש. בהודו, נטשו הינדים את המוני האלים שלהם, על פסיליהם הרבים, ופנו לעבודת האל האמיתי האחד. אותו הדבר נכון לגבי אנשים באפריקה, באיים נידחים וכמו־כן במזרח התיכון. אלה שעלו ל”הר יהוה” הקדוש, לעבודתו הטהורה, נגמלו מכל דעה קדומה על־רקע גזעי, שבטי ופוליטי; הם ’אינם לומדים עוד מלחמה’, פשוטו כמשמעו (‏ישעיהו ב’:2–4‏).‏

3. איזו השפעה נועדה להיות למשיח על העמים, על־פי ישעיהו י”א:10‏?‏

³ יתר על כן, קיים קשר בין אגודת־אחים בינלאומית זו לבין התגשמות מטרת אלוהים כלפי האנושות כולה. מטרתו היא שאנשים מ‏”כל גויי הארץ” יתברכו באמצעות ה”זרע” המובטח שנועד לבוא מצאצאי אברהם, ויעבדו את אלוהים באמת ובאחדות (‏בראשית ג’:15; כ”ב:18‏). נבואות מאוחרות יותר ציינו שאותו ”זרע” יהיה גם ’נביא כמשה’, שיתווך לברית חדשה אשר תשמש בסיס חוקי לאנשים כנים בני כל העמים לעבוד את אלוהים תוך אחדות (‏דברים י”ח:15,‏ 18, 19;‏ ירמיהו ל”א:31–34‏). כמו־כן, יהיה הוא המשיח – שליט משושלת דוד, שאת כיסאו יכונן אלוהים לעד (‏דברי הימים א’. י”ז:11, 12‏). בהתאם לנביא ישעיהו, המשיח הוא אשר ילכֵּד אנשים בני כל הגויים. בישעיהו י”א:10 נאמר: ”והיה ביום ההוא שורש ישַי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד”.‏

4. מה העיר אחד הרבנים בנוגע להשפעתו של ישוע על המין האנושי?‏

⁴ משך מאות שנים, היוותה זהותו של המשיח נושא שנוי במחלוקת. על־פי ישעיהו י”א:10 ופסוקים אחרים, יהיה הוא יהודי משושלת דוד בן־ישי, ואנשים בני כל העמים יקבלוהו כמשיח האמיתי, שליח אלוהים. בהתייחסו לישוע, המורה היהודי בן המאה הראשונה, כתב הרב ה. ג. אנלוֹ: ”אף יהודי נבון לא יוכל להתכחש לעובדה שליהודי היה חלק כה נכבד בחינוך ובהדרכה הרוחניים של המין האנושי”.‏⁹ איזה יהודי אחר התקבל על אנשים  כה רבים מקרב הגויים בתור המשיח? היכול היה יהודי אחר כלשהו לזכות להכרה נרחבת יותר? אף־על־פי־כן, יש הנרתעים מעצם הרעיון שישוע היה אולי המשיח. מן הראוי לבחון את טעמיהם לכך.‏

5–7. מדוע סולדים רבים מישוע, ובמיוחד מהנצרות?‏

⁵ למרבית הלא־נוצרים, היתה זו הנצרות – שחסידיה מתיימרים לנהות אחרי ישוע – שהולידה סלידה מעצם שמו. עמים רבים סבלו מידי הנצרות בשם ישוע, אך אין ספק שסבלוֹת העם היהודי עלו על כולם.‏

⁶ בימינו, הגיעה האנטישמיות הנוצרית לשיאה בשואה. אף־על־פי שגורמים רבים היו מעורבים בכך, אין להתעלם מן השנאה הדתית כגורם לא־מבוטל. גם אם יש בנצרות שיכחישו זאת, הרי שאין לערער על העובדה שנוצרים – קתולים ופרוטסטנטים כאחד – היו בין אלה שידיהם היו מגואלות בדם יהודי, או שמחלו על כך. אלי ויזל מסכם את ההשקפה היהודית בספרו היהודי בימינו ‏(A Jew Today): ”כיצד תסביר את העובדה, שגם היטלר וגם הימלר מעולם לא נודו מן הכנסייה? שפיוס השנים־עשר מעולם לא חשב שנחוץ, בעצם הכרחי, להוקיע את הנעשה באושוויץ ובטרבלינקה? שחלק ניכר מאנשי האס־אס היו מאמינים, שנשארו נאמנים לדתם עד תום? שהיו רוצחים שהלכו להתוודות בכנסייה בין טבח אחד למישנהו? ושכולם באו ממשפחות נוצריות וקיבלו חינוך נוצרי?”‏¹⁰ כיצד ניתן, אפוא, לצפות שיהודים יאמינו באדם ששמו היה קשור מאות שנים בכל הפורענויות שפקדו אותם?‏

⁷ מלבד הרדיפות הגלויות שבראשן עמדו, איזו דוגמה מוסרית הציבו ארצות נוצריות לשאר העולם? מה באשר למלחמות שניהלו, למסעי־הצלב ולאינקוויזיציה ’הקדושה’? אפילו מלחמות־העולם הראשונה והשנייה פרצו בארצות נוצריות. האם ניתן לומר שהמוסריות הנוצרית היתה לדוגמה ולמופת? מחלת האיידס, למשל, משתוללת בארצות בהן רוב האוכלוסייה היא נוצרית. השערוריות בקרב כמורת הנצרות ידועות־לשמצה. מטיפי־טלוויזיה לא־מוסריים, הגורפים לכיסם מיליוני דולרים וחיים כמלכים, וכן כמרים הומוסקסואלים, שאחדים מהם אף הובאו לדין על ביצוע מעשים מגונים בקטינים, הם אך מעט ממאפייני הנצרות – פרי קלוקל המכתים את שמו של ישוע, שבו מתיימרים הנוצרים לדבוק.‏

8–10. (א) מדוע אין הנצרות יכולה לטעון בצדק שהיא מייצגת את ישוע ואת המשיחיות האמיתית? (ב) כיצד מזהירים כתבי־הקודש מפני הסטייה מתורתו האמיתית של ישוע?‏

⁸ יתרה מזו: הן היהדות והן האיסלאם מתעבים בצדק את עבודת־האלילים הנפוצה בנצרות. רבים מעיקרי־האמונה הלא־מקראיים של הנצרות, כגון הערצת מרים כ”אם  האלוהים”, גם הם מעוררים סלידה באותן דתות. האמונה ב”שילוש” במיוחד מעוררת שאט־נפש ביהודים, שכן היא סותרת את עצם מהותה של היהדות – הדוגלת באמונה באל אחד אשר גלומה במילים: ‏”שמע ישראל, יהוה אלוהינו יהוה אחד” ‏(‏דברים ו’:4‏).‏

⁹ הרדיפות שחוללה הנצרות, מלחמותיה, אי־מוסריותה, צביעותה ועיקרי־האמונה מחללי־השם שלה, לא יסולחו לא רק בעיני לא־נוצרים, אלא גם בעיני אלוהים. מסיבה זו, אין עדי־יהוה מהווים חלק מן הנצרות, אף שהם מקבלים את ישוע כמשיח המובטח. מאידך, אין הנצרות מהווה חלק מהמשיחיות האמיתית. למעשה, הדמיון היחידי בין הנצרות לבין המשיחיות האמיתית הוא השימוש בשם ישוע. אך, נשאלת השאלה: אם אומנם היתה תורתו של ישוע כה נעלה ומעשית, כיצד התחוללה כפירה מעין זו?‏

¹⁰ לאמיתו־של־דבר, ישוע עצמו וכן כותבי כתבי־הקודש המשיחיים (המכוּנים בטעות ”הברית החדשה”) ניבאו על כך שתחול סטייה מתורתו האמיתית של ישוע, ושיקומו משיחיים כוזבים וכופרים (‏מעשי השליחים כ’:29, 30;‏ תסלוניקים ב’. ב’:1–12;‏ טימותיאוס א’. ד’:1–3;‏ פטרוס ב’. ב’:1, 2‏). על־פי הכתוב במתי ז’:21–23‏, המשיח עצמו ידון לכף חובה את הכופרים למשמע טענותיהם, ויאמר להם: ”מעולם לא הכרתי אתכם, סורו ממני עושי רשע”. (השווה מתי י”ג:24–30,‏ 37–43‏.)‏

11, 12. (א) מה הם כתבי־הקודש המשיחיים? (ב) מי כתב אותם? (ג) מה מצביע על כך שהם נכתבו בהשראת אלוהים?‏

¹¹ בהתחלה היו תלמידי ישוע כולם יהודים. למעשה, אלפי יהודים במאה הראשונה, ובכללם ”המון רב מן הכוהנים”, ראו בישוע את ה’נביא כמשה’, המשיח (‏מעשי השליחים ב’:5,‏ 37,‏ 41; ד’:4; ו’:7;‏ דברים י”ח:18‏). יהודים אלה היוו גרעין לאגודה בינלאומית חדשה של עובדי יהוה אלוהים, המעוגנת באופן חוקי ב”ברית חדשה”, בתיווכו של הנביא כמשה (‏ירמיהו ל”א:31–34‏).‏

¹² עם כריתת הברית החדשה התעורר צורך בכתבים נוספים בהשראת אלוהים, שיספקו מידע חיוני נוסף לאנשים שישרתו אותו תחת הסדר חדש זה. ספרים אלה, המהווים את כתבי־הקודש המשיחיים, נכתבו כולם בידי יהודים. הם מספרים על חיי ישוע ותורתו, משלימים פרטים על נבואות רבות שמכיל התנ”ך ושופכים אור על שאלות בנוגע למשיח ולתפקידו במטרת אלוהים. כמו־כן, הם כוללים איגרות המכילות עצות מעשיות ועידוד לגוף הבינלאומי החדש של עובדי יהוה.‏ *

13–16. מה שכנע יהודים רבים במאה הראשונה כי ישוע הוא המשיח?‏

¹³ אך, האם לא דחו את ישוע מנהיגי־הדת בני־זמנו? נכון, והם השפיעו על המון העם. מאידך, האם ירמיהו ונביאים אחרים לא נדחו גם הם על־ידי המנהיגים הדתיים שחיו בימיהם? (‏ירמיהו ז’:25, 26; כ’:1–6;‏ דברי הימים ב’. ל”ו:15, 16‏) אנשים בתקופת ישוע שהאמינו בו, שהיתה להם הזדמנות ישירה לבחון את דבריו ופעליו וכן את הנבואות שניבאו עליו, לא נרתעו מהתנגדותם של מנהיגי־הדת, אשר ראו בו איום על שלטונם הדתי. הדברים שיהודים כנים אלה היו עדים להם, שכנעו אותם שהנבואות שנגעו למשיח אכן התגשמו בישוע. אילו ראיות כבדות־משקל הניעו אותם יהודים בני המאה הראשונה להיות נכונים לסכן הכל, לרבות את חייהם, ולהכריז שהם מאמינים בכך שישוע הינו המשיח המובטח? (‏יוחנן ט’:22; ט”ז:2‏).‏

¹⁴ ראשית, המועד היה מתאים. נבואת דניאל ט’‏‏, המתייחסת למשיח, ציינה כי יופיע  לפני חורבן בית־המקדש השני * (‏דניאל ט’:24–27‏).‏

¹⁵ שנית, האיש היה מתאים. הוא נולד לשבט יהודה והיה מצאצאי דוד (‏בראשית מ”ט:10;‏ דברי הימים א’. י”ז:11–14‏; השווה מתי א’:1–16;‏ לוקס ג’:23–31‏). כמו־כן, הוא נולד בבית־לחם, העיר שהיהודים בני המאה הראשונה האמינו שהיא מקום־הולדתו המיועד של המשיח * (‏מיכה ה’:1‏; השווה מתי ב’:4–6;‏ לוקס ב’:1–7;‏ יוחנן ז’:42‏). כל אלה היוו סימני־זיהוי חשובים, שיהודים בני־דורו של ישוע ציפו למוצאם במשיח.‏

¹⁶ ועוד, תורתו של האיש היתה מתאימה. היא לא היתה פוליטית ולא עסקה בדקדוקי־עניות, אלא היתה רוחנית ומוסרית.‏ * במילים פשוטות, הוא דן בעיקרם של דברים. מה גם שהעז לפנות אך ורק לתנ”ך כסמכות עליונה, ולא לאמרותיהם של חכמי־הדת שקדמו לו, כשם שהיה נהוג אז. הדבר הדהים את המון העם, כיוון ש”לימד אותם כבעל סמכות ולא כדרך שלימדו סופריהם” (‏מתי ז’:29‏). תיאור חייו של ישוע מצביע על אישיות כה איתנה, ועל שיטת־הוראה כה ברורה, שהיסטוריונים  מציינים זאת כאחת ההוכחות לאי היותו דמות אגדית.‏ *

17–20. (א) אילו נבואות במקרא דיברו על מועד בואו של המשיח ועל מותו כקורבן? (ב) מדוע חיוני היה שהמשיח ימות?‏

¹⁷ נבואות מקראיות שונות, שזה מכבר ייחסו אותן למשיח, התגשמו בסבלותיו ובמותו של ישוע. נבואות אלה קושרות את מות המשיח עם סליחת חטאים. הכפרה שהעניק מותו של המשיח, מתוארת בכתבי־הקודש המשיחיים כ’קורבן־כופר’ (‏מתי כ’:28;‏ רומים ג’:24‏). מה היו כמה מאותן נבואות?‏

¹⁸ תן דעתך לנבואה שבדניאל ט’:24, 25‏: ”שָבועִים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קודשך, לכַלֵא הפשע ולהָתֵם חטָאת ולכפר עוון ולהביא צדק עולמים, ... עד משיח נגיד”. אין להימנע מלהבחין כאן בקשר שבין המשיח לבין המגמה ’לכלא פשע ולכפר עוון’. פסוק 26 ממשיך ואומר: ”ואחרי השָבועִים שישים־ושניים ייכרת משיח”, כלומר, המשיח ייהרג. (ראה התיבה ”‏ מיהו ה’משיח’ על־פי דניאל ט’? מתי נועד הוא לבוא?‏‏”)‏

¹⁹ קטע אחר המתייחס לכך שהמשיח ”ייכרת”, או ייהרג כקורבן־כופר, נמצא בישעיהו נ”ב:13 עד נ”ג:12‏. (ראה התיבה ”‏ ‏’עבדי’ – מיהו?‏‏”) רבנים במאה הראשונה לספירה ייחסו פסוקים אלה למשיח, וכמוהם כן הרמב”ם ואחרים בימי־הביניים. הקטע מראה בבירור שסליחת־חטאים קשורה בביאת המשיח ובמותו.‏

²⁰ מטעמים אלה, העיקרון שמותו של המשיח יאפשר סליחת־חטאים מוחלטת מצד אלוהים, הובן ללא קושי על־ידי יהודים רבים במאה הראשונה. הם ידעו שהמקרא דיבר על האי־שלימות התורשתית של האנושות (‏קהלת ז’:20‏). הצורך בקורבן לסליחת חטאים, היווה לקח יומיומי; הוא היה מונח ביסודה של ברית התורה. קורות־חייו של ישוע מציגים אותו כאדם מושלם, שמותו איפשר את כפרת חטאי האנושות * (‏מתי כ’:28;‏ לוקס א’:26–38‏). כשכתבי־הקודש המשיחיים הדגישו שהקורבנות השונים שדרשה התורה סימלו קורבן סופי ומוחלט זה, ניתנה משמעות עמוקה יותר לעצם מהותה של התורה, וכן לחלקים אחרים של המקרא * (‏עברים י’:1–10‏).‏

21, 22. (א) כיצד מוכיחים מאורעות היסטוריים הקשורים בחורבן ירושלים, כי ישוע היה נביא־אמת? (ב) כיצד מוכיחים זאת גם מאורעות היסטוריים בימינו אנו?‏

²¹ כתבי־הקודש המשיחיים אינם רק מבהירים שישוע היווה במותו קורבן־כופר, אלא גם מדגישים את תפקידו כ’נביא כמשה’ (‏דברים י”ח:18‏; ראה החלק ”מהי מטרת אלוהים כלפי האנושות?”, סעיפים 17–19‏). ככזה, ניבא הוא על חורבן ירושלים והורה לתלמידיו להימלט מן העיר כשיראוה מוקפת מחנות־צבא (‏מתי כ”ג:37 עד כ”ד:2;‏ לוקס כ”א:20, 21‏). אך, כיצד ניתן להימלט מעיר מכותרת? ההיסטוריון היהודי יוסף בן־מתתיהו, שהיה עד־ראייה למאורעות אלה, שופך אור על כך בכותבו: ”צסטיוס [מצביא רומי, 66 לספירה]... אסף אליו פתאום את אנשי־צבאו, ובלי פגע ומכה נואש מתקוותו ונואל להסיע את מחנהו מן העיר”.‏¹² המשיחיים ראו בכך שעת־כושר להימלט מירושלים. כעבור ארבע שנים, ב־70 לספירה, חזרו הצבאות הרומיים, עתה בפיקודו של המצביא טיטוס, ושוב צרו על העיר. ישוע ניבא שהאויבים יקימו ’גדר כלונסאות סביבה, יקיפוה ויצורו עליה מכל עבר’ (‏לוקס י”ט:43‏, ע”ח‏). בן־מתתיהו מאשר שטיטוס אכן הקים סביב ירושלים גדר בעלת  מוטות מחודדים, או כלונסאות, באורך של כשמונה קילומטרים, בכרתו את כל העצים ברדיוס של 16 קילומטר. נבואותיו של ישוע הכילו הוראות מדויקות כיצד להימלט מהשמדה בידי הרומאים, וההוכחה לאמיתותן היא שהנשמעים להן ניצלו ממוות (‏לוקס כ”א:20–24‏).‏

²² ישוע ניבא, כמו־כן, שאלוהים עתיד להשמיד את הרֶשע, על כל גורמיו. בלוקס כ”א:24 התייחס הוא ל”עתות הגויים”, בהראותו שאלוהים קבע מועד לקץ שלטון האדם.‏ * ישוע גם ניבא שאת אחרית ימיו של שלטון האדם יאפיינו מלחמות, רעב, רעידות־אדמה, מגיפות, פשע ואלימות, וכי לפני שיקיץ הקץ על שלטון האדם תתקיים פעילות חינוכית חובקת־עולם, במטרה להודיע לאנשים בני כל העמים כי מלכות אלוהים שולטת ממרום‏. ‏(ראה מתי כ”ד:3–14;‏ לוקס כ”א:10, 11‏.) עדי־יהוה מאמינים שאות מורכב ורחב־היקף זה מתרחש לנגד עינינו מאז 1914, השנה בה הסתיימו ”עתות הגויים”. זמן רב לפני המועד ההוא הכריזו הם ששנת 1914 לספירה תהווה תאריך־מפתח בתולדות האנושות. כשפרצה מלחמת־העולם הראשונה באוגוסט אותה שנה, אישר הדבר את ציפיותיהם. לאמיתו־של־דבר, איש מעדי־יהוה לא זכה להתגלות אלוהית כלשהי; הם הגיעו למסקנה זו לאחר ששקדו על לימוד המקרא.‏

23. כיצד יכול היה ישוע להיעשות המלך של מלכות אלוהים?‏

²³ אולם, תפקידו של המשיח כקורבן־כופר וכנביא כמשה היה בעל ערך מוגבל, אילמלא התגשם גם ההיבט הסופי של תפקידו במטרת אלוהים – היעשותו מלך במלכות אלוהים (‏ישעיהו ט’:5, 6‏). אך, כיצד יכול היה ישוע לכהן כמלך אם מת בדמי־ימיו? בהגשימו נבואות המתייחסות למשיח, הקים אלוהים את ישוע ביום השלישי למותו (‏תהלים ט”ז:8–11;‏ ישעיהו נ”ג:10,‏ 12‏; השווה מתי כ”ח:1–7;‏ לוקס כ”ד:44–46;‏ מעשי השליחים ב’:24–32;‏ קורינתים א’. ט”ו:3–8‏). מאחר שהקריב את חייו המושלמים כבן־אנוש, לא הקימוֹ אלוהים לתחייה בגוף בשר־ודם, אלא כיצור רוחני רב־און, שהמתין לימין אלוהים בשמים להוראות נוספות (‏תהלים ק”י:1;‏ מעשי השליחים ב’:33–35;‏ עברים י’:12, 13‏).‏

24–26. כיצד נוטלים עדי־יהוה חלק בהתגשמותה של נבואת ישעיהו?‏

²⁴ דוד המלך כתב, שכאשר יחל המשיח למלוך, ’עַמו יתנדב ביום חֵילוֹ’ (‏תהלים ק”י:3‏). אף־על־פי שהמצב בעולם הלך והידרדר מאז 1914, התגשם גם ההיבט החיובי של הנבואה; עובדי־אלוהים התנדבו מרצון לבשר את ’בשורת המלכות בכל העולם לעדות לכל הגויים’ (‏מתי כ”ד:14‏). העדים מקדישים מדי שנה מאות מיליוני שעות לשיחות עם אנשים על מלכות אלוהים, ולעריכת שיעורי־מקרא חינם אין־כסף עם מי שמעוניינים לבחון את העובדות לאשורן.‏

²⁵ שעות יקרות אלה מוקדשות ללא כל תמורה כספית. מבַצעי הפעילות הם מכל הרבדים החברתיים, בני כל הגילים ובעלי כל מקצוע העולה על הדעת. ישעיהו ב’:3 מתארם בזה הלשון: ”והלכו עמים רבים ואמרו: ’לכו ונעלה אל הר יהוה’”. אין מטרת המבצע הזה ”לרכוש נפשות”. זוהי תוכנית חינוכית חובקת־עולם, בעלת שתי מגמות: (א) להודיע לאנשים בני כל האומות שמלכות אלוהים מולכת ומה שעתידה היא לעשות בקרוב; (ב) ללמד חינם אין־כסף את כל מי שמעוניין לבחון את העובדות ולשרת את אלוהים על־פי רצונו. הצלחתה של פעילות זו והתגשמות הנבואה מובטחות. זאת, משום שיהוה אלוהים עצמו תומך בכך (‏זכריה ד’:6‏).‏

²⁶ האין זה הגיוני לראות בפעילותם של עדי־יהוה את התגשמות נבואת ישעיהו ב’:3‏? הידוע לך על קבוצה אחרת כלשהי המבצעת  פעילות מעין זו? או שמא אתה סבור שאין זה אלא מקרי, שמיליוני אנשים מקדישים מזמנם להשמעת הכרזה שנחזתה מראש לפני כאלפיים שנה, ואשר נועדה להימסר במהלך תקופה של תהפוכות חסרות־תקדים? אכן, בתקופה זו של ”אחרית הימים”, עדי־יהוה הם אלה שנעשו ’אור לגויים’ (‏ישעיהו מ”ב:6; מ”ט:6‏). הם אגודת־האחים הבינלאומית היחידה המשרתת את יהוה אלוהים בשלום ובאחדות, בהדרכתו של המשיח המהווה ”שורש ישי”, שעליו הם מצביעים כ”נס עמים” (‏ישעיהו י”א:10‏).‏