עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

פרק כ׳‏

‏”‏חכם לבב”‏ — ולמרות זאת עניו

‏”‏חכם לבב”‏ — ולמרות זאת עניו

1–3.‏ מניין לנו שיהוה אל עניו?‏

 אב מעוניין ללמד את בנו הקטן לקח חיוני,‏ וחשוב לו שהמסר יחדור לתוך לבו.‏ באיזו גישה עליו לדבר?‏ שמא עליו להביט על הילד מלמעלה בצורה מטילת אימה ולדבר במילים קשות?‏ או האם מוטב שיתכופף וישוחח עם הילד בגובה העיניים,‏ ברוגע ובאופן שובה לב?‏ אין ספק שאב חכם ועניו יבחר בגישה המתונה.‏

2 מה טיבו של יהוה כאב — האם הוא יהיר או עניו,‏ קשה או עדין?‏ יהוה הוא אל כול יודע וכליל חוכמה.‏ האם שמת לב שידע ואינטליגנציה לאו דווקא הופכים את האדם לעניו?‏ המקרא מציין:‏ ”‏דעת מביאה לידי גאווה”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ג׳:‏19;‏ ח׳:‏1‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ יהוה הינו ”‏חכם לבב”‏ ומצטיין גם בתכונת הענווה (‏איוב ט׳:‏4‏)‏.‏ אין בה כדי לגרוע ממעמדו ומתפארתו.‏ הוא נטול כל יהירות.‏ מדוע?‏

3 יהוה קדוש.‏ ולכן,‏ אין בו יהירות,‏ תכונה המטמאת את בעליה (‏מרקוס ז׳:‏20–22‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ שים לב לדברי הנביא ירמיהו אודות יהוה:‏ ”‏זכור תזכור ותשוח עלי נפשי [‏נפשך,‏ תיקון סופרים]‏”‏ a (‏איכה ג׳:‏20‏)‏.‏ צא וחשוב!‏ יהוה,‏ ריבון היקום,‏ היה מוכן ’‏לשוח’‏,‏ כלומר,‏ להתכופף אל ירמיהו כדי להקדיש לאדם לא־מושלם זה תשומת לב (‏תהלים קי״ג:‏7‏)‏.‏ כן,‏ יהוה אל עניו.‏ אך במה כרוכה הענווה האלוהית?‏ מה בין ענווה לבין חוכמה?‏ ומדוע תכונה זו חשובה לנו?‏

כיצד יהוה מוכיח את ענוותו

4,‏ 5.‏ (‏א)‏ מהי ענווה,‏ כיצד היא באה לידי ביטוי,‏ ומדוע אין לראות בה מילה נרדפת לחולשה או לחוסר ביטחון?‏ (‏ב)‏ כיצד גילה יהוה ענווה במגעיו עם דוד,‏ ועד כמה חשובה לנו ענוותו של יהוה?‏

4 ענווה היא נמיכות רוח,‏ היעדר יהירות וגאווה.‏ זו תכונה פנימית הבאה לידי ביטוי במתינות,‏ בסבלנות ובשיקול דעת (‏גלטים ה׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ אין לראות בתכונות אלוהיות אלו מילים נרדפות לחולשה או לחוסר ביטחון.‏ אין הן מתנגשות עם כעסו הצודק של יהוה או עם כוח ההשמדה שבידו.‏ אדרבה,‏ בעזרת ענוותו מבטא יהוה את עוצמתו האדירה,‏ את היכולת שלו לשלוט בעצמו שליטה מוחלטת (‏ישעיהו מ״ב:‏14‏)‏.‏ מה בין ענווה לבין חוכמה?‏ ספר עיון אחד בנושא המקרא מציין:‏ ”‏ענווה ביסודו של דבר מוגדרת.‏.‏.‏ במונחים של חוסר אנוכיות,‏ והיא מיסודותיה החיוניים של כל חוכמה”‏.‏ אם כן,‏ לא תיתכן חוכמה אמיתית ללא ענווה.‏ כיצד אנו מפיקים תועלת מענוותו של יהוה?‏

אב חכם נוהג בענווה ובמתינות עם ילדיו

5 דוד המלך שר ליהוה:‏ ”‏תיתן לי מגן ישעך,‏ וימינך תסעדני,‏ וענוותך תרבני”‏ (‏תהלים י״ח:‏36‏)‏.‏ יהוה ירד כביכול ממרום משכנו למען אותו אדם לא־מושלם וסיפק לו יום יום הגנה ותמיכה.‏ דוד הבין שאם ייוושע — ואף יגיע בסופו של דבר למידה מסוימת של גדולה כמלך — יהיה זה אך ורק משום נכונותו של יהוה לנהוג עימו בענווה.‏ הרי מי מאיתנו יכול היה להחזיק בתקוות הישועה אילו לא היה יהוה עניו ונכון להשפיל את עצמו כדי לבוא עימנו במגע כאב מתון ואוהב?‏

6,‏ 7.‏ (‏א)‏ מדוע לעולם אין המקרא מציג את אלוהים כצנוע?‏ (‏ב)‏ מה בין מתינות לבין חוכמה,‏ ומי מציב לנו את הדוגמה העילאית בעניין?‏

6 ראוי לציין שיש הבדל בין ענווה לצניעות.‏ הצניעות היא מעלה שכל אדם נאמן חייב לטפח.‏ בדומה לענווה,‏ גם היא קשורה לחוכמה.‏ לדוגמה,‏ במשלי י״א:‏2 נאמר:‏ ”‏ואת צנועים חוכמה”‏.‏ עם זאת,‏ המקרא לעולם אינו מציג את יהוה כצנוע.‏ מדוע?‏ צניעות במקרא מצביעה על מודעות נאותה למגבלות אישיות.‏ לאל הכול יכול אין מגבלות מלבד הגבולות שהוא מציב לעצמו בשל ערכי הצדק שלו (‏מרקוס י׳:‏27;‏ טיטוס א׳:‏2‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ בתור ריבון היקום אין הוא כפוף לאיש.‏ לפיכך,‏ תכונת הצניעות אינה חלה על יהוה.‏

7 למרות זאת,‏ יהוה עניו ומתון,‏ הוא מלמד את משרתיו שמתינות היא גורם חיוני בחוכמת אמת.‏ דברו מדבר על ‏”‏ענווה [‏”‏מתינות”‏,‏ ע״ח‏]‏ וחוכמה b (‏יעקב ג׳:‏13‏)‏.‏ בחן את דוגמתו של יהוה בעניין זה.‏

יהוה מאציל סמכויות ומקשיב בענווה

8–10.‏ (‏א)‏ מדוע מפליאה נכונותו של יהוה להאציל סמכויות ולהקשיב?‏ (‏ב)‏ כיצד הראה יהוה את נכונותו להקשיב למלאכיו?‏

8 אחד הביטויים מחממי הלב של ענוותו של יהוה היא הנכונות מצדו להאציל סמכויות ולהקשיב.‏ נכונות זו מפליאה כשלעצמה.‏ יהוה אינו זקוק לעזרה או לעצה (‏ישעיהו מ׳:‏13,‏ 14;‏ רומים י״א:‏34,‏ 35‏)‏.‏ ואף־על־פי־כן,‏ המקרא מראה שוב ושוב שיהוה מואיל להשפיל את עצמו בעניינים אלו.‏

9 תן דעתך,‏ למשל,‏ למאורע יוצא מגדר הרגיל בחייו של אברהם.‏ יום אחד הגיעו אליו שלושה אורחים,‏ ולאחד מהם הוא פנה בשם ”‏יהוה”‏.‏ האורחים היו מלאכים,‏ אך אחד מהם בא בשם יהוה ופעל בשמו.‏ אם כן,‏ כאשר דיבר ופעל המלאך היה זה כאילו יהוה עצמו מדבר ופועל.‏ ביד המלאך מסר יהוה לאברהם כי הגיעה לאוזניו ”‏זעקת סדום ועמורה”‏.‏ עוד אמר לו יהוה:‏ ”‏ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כָּלָה,‏ ואם לא אדעה”‏ (‏בראשית י״ח:‏3,‏ 20,‏ 21‏)‏.‏ כמובן,‏ אין משמע הדבר שיהוה האל הכול יכול ’‏ירד’‏ בכבודו ובעצמו.‏ הוא שוב שלח מלאכים כדי לייצג אותו (‏בראשית י״ט:‏1‏)‏.‏ מדוע?‏ כלום לא יכול היה יהוה הכול רואה ’‏לדעת’‏ בעצמו איזה מצב שרר באיזור?‏ ודאי שכן.‏ אלא שבמקום זאת החליט לשלוח את המלאכים כדי לבדוק את המצב ולבקר את לוט ומשפחתו בסדום.‏

10 יתרה מזו,‏ יהוה מקשיב.‏ פעם אחת ביקש ממלאכיו להציע דרכים שונות להפלת המלך אחאב המרושע.‏ יהוה לא היה זקוק לעזרתם.‏ ובכל זאת,‏ הוא קיבל את ההצעה של אחד המלאכים ושלח אותו להוציא את הצעתו אל הפועל (‏מלכים א׳.‏ כ״ב:‏19–22‏)‏.‏ האין בזה שיעור בענווה?‏

11,‏ 12.‏ כיצד נחשף אברהם לענוותו של יהוה?‏

11 יהוה אף מוכן להקשיב לבני אדם לא־מושלמים החפצים להביע את דאגותיהם.‏ לדוגמה,‏ כאשר סיפר יהוה לאברהם על כוונתו להשמיד את סדום ועמורה,‏ התקשה איש נאמן זה לעכל את הגזירה.‏ ”‏חלילה לך מעשות כדבר הזה”‏,‏ אמר והוסיף:‏ ”‏השופט כל הארץ לא יעשה משפט?‏”‏ הוא שאל האם יהוה יחוס על הערים אם יימצאו בקרבן 50 צדיקים.‏ יהוה הבטיח לו שכן.‏ אלא שאברהם חזר על השאלה שוב ושוב תוך שהוא מוריד את מספר הצדיקים ל־45,‏ אחר כך ל־40 וכן הלאה.‏ למרות הבטחותיו של יהוה,‏ הוסיף אברהם לשאול עד שהגיע לעשרה צדיקים.‏ ייתכן שאותה עת טרם הבין עד כמה רחום יהוה.‏ בכל אופן,‏ יהוה נהג עם ידידו ומשרתו אברהם בסבלנות ובענווה ואיפשר לו לפרוק את דאגותיו (‏בראשית י״ח:‏23–33‏)‏.‏

12 כמה אנשים שנונים ומלומדים יהיו מוכנים להקשיב בסבלנות לאדם בעל אינטליגנציה נמוכה בהרבה משלהם?‏ c זהו ביטוי לענוותו של אלוהינו.‏ כמו כן,‏ באותה שיחה ראה אברהם בפועל כי יהוה ”‏ארך אפיים”‏ (‏שמות ל״ד:‏6‏)‏.‏ מאחר שכנראה הבין כי אין לו זכות לפקפק במהלכיו של האל העליון,‏ התחנן אברהם פעמיים:‏ ”‏אל נא יִחר לאדני [‏יהוה]‏,‏ ואדברה”‏ (‏בראשית י״ח:‏30,‏ 32‏)‏.‏ כמובן,‏ לא חרה ליהוה.‏ אכן יהוה ניחן ב”‏ענוות חוכמה”‏.‏

יהוה אל סביר

13.‏ מה משמעות המונח במקרא המתורגם לסבירות,‏ ומדוע נכון לומר זאת על יהוה?‏

13 ענוותו של יהוה באה לידי ביטוי בתכונה יפה נוספת ‏—‏ תכונת הסבירות.‏ למרבה הצער,‏ תכונה זו נעדרת מקרב בני אדם לא־מושלמים.‏ לא זו בלבד שיהוה מוכן להקשיב לברואיו התבוניים,‏ הוא אף מוכן לבוא לקראתם כל עוד לא מדובר בהפרת עקרונותיו הצודקים.‏ משמעותו המילולית של המונח במקרא המתורגם בתרגום עולם חדש לסבירות היא ”‏ותרנות”‏.‏ גם תכונה זו היא ממאפייניה של חוכמת אלוהים.‏ ביעקב ג׳:‏17 נאמר:‏ ”‏החוכמה אשר ממעל.‏.‏.‏ סובלנית [‏”‏סבירה”‏,‏ ע״ח‏]‏”‏.‏ במה מתבטאת סבירותו של יהוה כליל החוכמה?‏ קודם כול,‏ הוא סתגלן.‏ זכור שעצם השם יהוה מורה על כך שאלוהים גורם לעצמו להיות מה שעליו להיות למימוש מטרותיו (‏שמות ג׳:‏14‏)‏.‏ האין בזה עדות לסתגלנות ולסבירות?‏

14,‏ 15.‏ מה לומדים אנו על ארגונו השמימי של יהוה מן החזון שראה יחזקאל בדבר מרכבתו השמימית של יהוה,‏ ובמה שונה ארגון זה מארגונים עולמיים?‏

14 קיים קטע מקראי מרשים המסייע לנו להבין על קצה המזלג את סתגלנותו של יהוה.‏ ליחזקאל הנביא נגלה חזון על ארגונו השמימי של יהוה המורכב מיצוריו הרוחניים.‏ הוא ראה מרכבה אדירת ממדים ‏—‏ ”‏רכב”‏ של יהוה הנתון בכל עת בשליטתו.‏ מעניין לציין את אופן תנועתה.‏ לאופניה הענקיים ארבעה גבים מלאי עיניים כדי שיוכלו להביט לכל עבר ולשנות את כיוון נסיעתם בִּן רגע בלי לעצור או לנטות.‏ מרכבה ענקית זו אינה נעה בכבדות כמו רכב מסורבל מעשה ידי אדם.‏ היא נעה במהירות האור ומסוגלת לפנות בזוויות ישרות (‏יחזקאל א׳:‏1,‏ 14–28‏)‏.‏ ארגון יהוה,‏ כמו הריבון הכול יכול השולט בו,‏ הינו סתגלן ביותר ומגיב היטב לשינויים ולצרכים משתנים בהתאם למתבקש.‏

15 לאדם לא נותר אלא לנסות לחקות סתגלנות זו.‏ בני אנוש וארגוניהם מתאפיינים במקרים רבים בקשיחות מאשר בסתגלנות,‏ בחוסר סבירות מאשר בגמישות.‏ הנה דוגמה:‏ מכלית ענק או רכבת משא נראות מרשימות בגודלן ובעוצמתן.‏ אך האם מסוגלות הן להגיב לשינויים פתאומיים?‏ אם ניצב מכשול כלשהו על המסילה בשעה שהרכבת דוהרת,‏ אין לה אפשרות לסטות ממסלולה.‏ קשה לה גם לעצור עצירת חירום.‏ לרכבת משא כבדה נדרשים קרוב לשני קילומטרים לעצירה סופית מרגע הפעלת הבלמים.‏ בדומה לכך,‏ מכלית ענק עשויה להמשיך בתנועתה שמונה קילומטרים נוספים אחרי דימום המנועים.‏ גם אם המנועים יועברו להילוך אחורי,‏ תמשיך המכלית להתקדם עוד שלושה קילומטרים.‏ הוא הדין בארגוני אנוש הנוטים לקשיחות ולחוסר סבירות.‏ רבים בשל גאוותם אינם מוכנים להסתגל לשינויים ולנסיבות משתנות.‏ נוקשות כזו הובילה לפשיטות רגל של חברות ולנפילת ממשלות (‏משלי ט״ז:‏18‏)‏.‏ עלינו להיות שמחים שיהוה וארגונו אינם נוהגים כך.‏

כיצד מגלה יהוה את סבירותו

16.‏ כיצד גילה יהוה את סבירותו ביחסו ללוט קודם להשמדתן של סדום ועמורה?‏

16 נחזור להשמדת סדום ועמורה.‏ מלאך יהוה הורה מפורשות ללוט ולמשפחתו:‏ ”‏ההרה הימלט”‏.‏ אולם לוט הביע הסתייגות.‏ ”‏אל נא,‏ אדני [‏יהוה]‏”‏,‏ התחנן.‏ מאחר שסבר כי ימצא את מותו אם יימלט אל ההרים,‏ התחנן לוט שיוּתר לו ולמשפחתו להימלט לעיר קרובה ששמה צוֹעַר.‏ המעניין הוא שיהוה התכוון להשמיד את אותה עיר.‏ יתרה מזו,‏ לא היה בסיס לחששותיו של לוט.‏ הרי יהוה יכול היה לוודא שלא יאונה לו כל רע בהרים.‏ אף־על־פי־כן,‏ נענה יהוה לתחנוניו וחס על צוער.‏ ”‏הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה”‏,‏ אמר המלאך ללוט (‏בראשית י״ט:‏17–22‏)‏.‏ האין זו עדות להתנהגותו הסבירה של יהוה?‏

17,‏ 18.‏ כיצד הראה יהוה כי הוא אל סביר במגעיו עם אנשי נינווה?‏

17 יהוה נעתר לחרטה מעומק הלב ותמיד פועל בצדק וברחמים.‏ תן דעתך להשתלשלות האירועים לאחר שיונה הנביא נשלח לעיר האלימה והמרושעת נינווה.‏ יונה צעד ברחובות העיר והכריז מאת אלוהים מסר די פשוט:‏ ”‏עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת”‏.‏ בעקבות זאת חל שינוי דרמתי.‏ אנשי נינווה חזרו בתשובה!‏ (‏יונה פרק ג׳‏‏)‏.‏

18 יהיה זה למועיל אם נשווה בין תגובתו של יהוה לבין זו של יונה.‏ במקרה זה הסתגל יהוה למצב החדש ונהיה לסולח חטאים במקום להיות ”‏איש מלחמה”‏ d (‏שמות ט״ו:‏3‏)‏.‏ יונה,‏ לעומת זאת,‏ נהג בחוסר גמישות ובהיעדר רחמים.‏ במקום לשקף את סבירותו של יהוה,‏ הגיב כמו רכבת משא או מכלית ענק.‏ הוא הכריז חורבן,‏ ולכן מבחינתו החורבן חייב היה לבוא!‏ יהוה נהג באורך רוח עם נביאו חסר הסבלנות ולימד אותו שיעור בלתי נשכח בגילוי סבירות ורחמים (‏יונה פרק ד׳‏‏)‏.‏

19.‏ (‏א)‏ מניין לנו שיהוה דורש מאיתנו דרישות סבירות?‏ (‏ב)‏ כיצד הכתוב במשלי י״ט:‏17 מראה שיהוה הוא אדון ’‏טוב ונוח לבריות’‏ וכן גם עניו להפליא?‏

19 בנוסף לכול,‏ יהוה מציב לנו דרישות סבירות.‏ דוד המלך אמר:‏ ”‏הוא ידע יִצרנו,‏ זָכוּר כי עפר אנחנו”‏ (‏תהלים ק״ג:‏14‏)‏.‏ יהוה מבין את מגבלותינו ואת חולשותינו טוב יותר מאיתנו.‏ לעולם אין הוא מצפה מאיתנו ציפיות שהן מעבר ליכולתנו.‏ המקרא מצביע על ההבדל בין אדונים ’‏טובים ונוחים לבריות’‏ לבין אדונים ”‏עיקשים”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏18‏)‏.‏ מה טיבו של יהוה כאדון?‏ תן דעתך לכתוב במשלי י״ט:‏17‏:‏ ”‏מלווה יהוה חונן דל”‏.‏ אין ספק שרק אדון טוב וסביר ישים לב לכל מעשה חסד הנעשה למען הדלים.‏ גדולה מזאת,‏ הפסוק מלמד שבורא היקום רואה עצמו כמי שחייב לבני אדם בשר ודם הגומלים חסדים.‏ הרי לך ענווה מן הסוג העילאי ביותר.‏

20.‏ מניין לנו הביטחון שיהוה שומע את תפילותינו ונענה להן?‏

20 יהוה עניו,‏ מתון וסביר כפי שהיה מאז ומעולם.‏ כשאנו מתפללים מתוך אמונה,‏ הוא מקשיב לנו.‏ ואף שאין הוא שולח מלאכים לדבר אלינו,‏ אין זה אומר שתפילותינו אינן נענות.‏ השליח פאולוס ביקש מאחיו לאמונה ’‏להתפלל’‏ בעד שחרורו מן הכלא,‏ והוסיף:‏ ”‏למען יינתן לי לשוב אליכם במהרה”‏ (‏עברים י״ג:‏18,‏ 19‏)‏.‏ מכאן שתפילותינו עשויות להניע את יהוה לפעול בצורה שלא התכוון אליה קודם לכן!‏ (‏יעקב ה׳:‏16‏)‏.‏

21.‏ אילו מסקנות אל לנו להסיק מענוותו של יהוה,‏ ומה עלינו להוקיר?‏

21 כמובן,‏ אף לא ביטוי אחד מכל אותם ביטויים לענוותו של יהוה ‏—‏ מתינותו,‏ נכונותו להקשיב,‏ סבלנותו וסבירותו ‏—‏ מעיד שיהוה מתפשר על עקרונותיו הצודקים.‏ אנשי כמורת הנצרות אולי חושבים כי זו התנהגות סבירה מצדם למתן את ערכי הצדק של יהוה כדי לשעשע את אוזני צאן מרעיתם (‏טימותיאוס ב׳.‏ ד׳:‏3‏)‏.‏ אלא שנטיית האדם להתפשר למען תועלת אישית אין לה ולא כלום עם סבירותו של אלוהים.‏ יהוה קדוש,‏ והוא לעולם לא יטמא את אמות המידה הצודקות שלו (‏ויקרא י״א:‏44‏)‏.‏ אם כן,‏ הבה נוקיר את סבירותו של יהוה ונראה בה עדות לענוותו.‏ האינך נרגש מעצם המחשבה שיהוה אלוהים,‏ הישות החכמה ביותר ביקום,‏ הינו עניו מאין כמוהו?‏ זה תענוג לקרוב לאל שלמרות גדולתו מתאפיין גם במתינות,‏ בסבלנות ובסבירות.‏

a הסופרים הקדומים שינו את הפסוק וניסחו אותו בצורה כזו שהקורא יבין שירמיהו הוא שמשתוחח ולא יהוה.‏ הם כנראה סברו שאין זה הולם לייחס ליהוה את אותו מעשה המעיד על ענווה.‏ כתוצאה מכך,‏ תרגומי מקרא רבים מחמיצים את הנקודה בפסוק יפה זה.‏ אך הנוסח הנכון הוא:‏ ”‏זכור תזכור ותשוח עלי נפשך”‏.‏

b בתרגומים אחרים נאמר ”‏בענוות החוכמה”‏ ו”‏בעדינות שהיא ממאפייני החוכמה”‏.‏

c מעניין לציין שהמקרא מלמד שארך אפיים (‏אורך רוח)‏ וגבה רוח הם דבר והיפוכו (‏קהלת ז׳:‏8‏)‏.‏ אורך רוחו של יהוה הוא עדות נוספת לענוותו (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏9‏)‏.‏

d בתהלים פ״ו:‏5 נאמר שיהוה הוא ”‏טוב וסַלָּח [‏סלחן]‏”‏.‏ כשתורגם המזמור ליוונית תורגמה המילה ”‏סלח”‏ למילה אֶפִּיאִיקִיס,‏ שמשמעה ”‏סביר”‏.‏